בזמן שמחכים לדיון החירום ולהצבעה לגבי מתן השליטה של האופוזיציה, בואו נדבר לעומק על האפשרות לבחירות מוקדמות באוקטובר: האם הולכות להיות כאלה? שאלה טובה. רבים חוששים שג’ונסון יקבע אותן כך שיאפשרו יציאה ללא הסכם בלי שהפרלמנט מסוגל להתכנס, או שפשוט האופוזיציה תפסיד בגדול. למזלה של האופוזיציה, תיקון לחוק מ-2011 מצריך שיתוף פעולה מצדה כדי לצאת לבחירות מוקדמות. וממש לא ברור שהיא תשתף פעולה | צילום: טים גרין

אתמול (ב’) כבר עסקתי בשאלה מה מצופה לנו בימים הקרובים, עם שיבת הפרלמנט מפגרת הקיץ. הדיונים חזרו אלינו כבר עכשיו, אבל הדיונים על ההצבעה הדרמטית באמת – על בקשת האופוזיציה להשתלט על לוח הזמנים של הפרלמנט מחר (ד’) – יחלו רק בערב (20:00 שעון ישראל), וההצבעה עצמה תיערך רק בלילה (בין 23:00 לחצות שעון ישראל). לכן, עד שיהיו חדשות גדולות, הייתי רוצה להתעסק יותר לעומק בסוגיה שעלתה כבר בפוסט של אתמול: הקדמת הבחירות.

תזכורת קצרה: הערב (ג’), כאמור, האופוזיציה תבקש דיון חירום, במטרה להביא להצבעה את הבקשה לתת לאופוזיציה את השליטה בלוח הזמנים הפרלמנטרי של מחר. זאת, מכיוון שלמעט מספר ימי אופוזיציה בשנה (בהם, למשל, ג’רמי קורבין השתמש כדי להביא לדיון את הצעתו להכריז על מצב חירום אקלימי), הממשלה היא זו ששולטת בלוח הזמנים הפרלמנטרי. בכל מקרה, זה למה האופוזיציה צריכה לבקש קודם דיון חירום – פרוצדורה שנעשית מול יו”ר בית הנבחרים הא-מפלגתי. אם תצליח האופוזיציה לקבל את השליטה לידיה, מחר היא תגיש הצעת חוק שתחייב את בוריס ג’ונסון, בהנחה שלא ישיג הסכם או יקבל את אישור הפרלמנט ליציאה ללא הסכם, לבקש מהאיחוד האירופי דחייה במועד הברקזיט.

על פי ההערכות, ג’ונסון לא מתכוון להתמודד עם המצב כשהוא ניצב מול פרלמנט כזה, ויראה בהפסד כזה כהבעת אי-אמון. אתמול, הוא נאם מחוץ לדאונינג 10, וביקש מחבריו למפלגה – מהם ככל הנראה יש מספיק מורדים כדי להביא לניצחון האופוזיציה – להצביע עם הממשלה. הוא אמר שהוא לא מתכוון “בשום נסיבות” לבקש דחייה, והוסיף: “אני לא רוצה בחירות, אתם לא רוצים בחירות”. זה הוביל לחיזוק הסברה שאם ג’ונסון יפסיד היום, הוא ילך לבחירות מקדימות. זאת, שכן ה”אתם לא רוצים בחירות” שמכוון לחברי הפרלמנט הוא הרבה יותר מאיום מרומז. השאלה שנשאלת היא אם הוא יקבל את הבחירות בהן הוא מאיים.

רקע חוקתי

עד 2011, הקדמת הבחירות הייתה עניין של ראש/ת הממשלה מול המלכ/ה. נכון, הפרלמנט עדיין היה יכול להביע אמון בממשלה (דבר שקרה רק פעם אחת מאז 1945, ב-1979). אבל, בניגוד לישראל בה על הכנסת להצביע בעד פיזורה, בבריטניה ראש/ת הממשלה הלכ/ה למלכ/ה וביקש/ה את פיזור הפרלמנט ולהודיע על בחירות. הדבר אפשר לראשי ממשלה לצאת לבחירות בהפתעה, כשהם משאירים את יריביהם פחות מוכנים, ובכך לקבל יתרון. בדבר בהחלט נעשה שימוש. למעשה, גם אם לפעמים היה מדובר בהפרש של שבועות או ימים, מאז 1945, הבחירות התקיימות במועדן פעם אחת בלבד: 2015.

ב-2011 העניין שונה: כעת, על ראש/ת הממשלה לקבל אישור מהפרלמנט, לפחות משני שליש ממנו. מרגע שזה ניתן, ראש/ת הממשלה בוחר/ת את התאריך וממליצ/ה עליו למלכ/ה, שעדיין מפזר/ת הפרלמנט. על התאריך להיות עד חודשיים מרגע שהפרלמנט אישר את פיזורו. הפיזור נעשה 17 ימי עבודה לפני מועד הבחירות שנקבע (וב-2013 שונה ל-25 ימי עבודה). אגב, באותו החוק עצמו, נכתב שהחוק לא משפיעה על סמכות המלכ/ה להשעות את הפרלמנט. לא רק שהבריטים לא עושים כלום עם הלקונה הידועה הזו, כשיש להם הזדמנות הם מתעלמים ממנה במופגן.

בכל מקרה, העניין מאוד פשוט: אם בוריס ג’ונסון רוצה ללכת לבחירות, הוא צריך את האופוזיציה. למפלגת הלייבור יש יותר משליש מחברי הפרלמנט, כך שבאופן כללי, השאלה אם יהיו בחירות או לא תלויה בה לא פחות מאשר במפלגה השמרנית. ולמרות שג’רמי קורבין מראה התלהבות מבחירות מוקדמות, לא בטוח שבסוף זה יקרה.

ממה יש לחשוש?

רמאות

ראשית, לבוריס ג’ונסון יש מרחב לרמות את הפרלמנט. לפי החוק מ-2011, נוסח הצעת החוק שמובאת בפני הפרלמנט כדי להקדים בחירות הוא זה: “ייערכו בחירות פרלמנטריות כלליות מוקדמות”. זהו. כמו שאתם רואים, אין תאריך, אין התחייבות, שום דבר. כמו כן, ראש/ת הממשלה צריכ/ה לקבוע את הבחירות למועד שהוא עד חודשיים מקבלת אישור הפרלמנט. עכשיו, קצת תרגילים בחשבון.

לפי הערכות, אם יוקדמו הבחירות, בוריס ג’ונסון יקבע אותן ל-14 באוקטובר. אבל, זה מה שהוא מספר. אם מחר הפרלמנט יסכים לבחירות כלליות, יש לג’ונסון עד ה-4 בנובמבר לקבוע אותן. ה-4 בנובמבר נופל, כך יצא, אחרי ה-31 באוקטובר, תאריך היציאה מהאיחוד האירופי כרגע. כאמור, הצעת החוק שג’ונסון צריך להעביר בפרלמנט לא צריכה לכלול תאריך ספציפי. כלומר, הוא יכול לספר לפרלמנט שהוא הולך לבחירות ב-14 באוקטובר, לקבל את אישור הפרלמנט, ואז לבקש מהמלכה בחירות מה-31 באוקטובר והלאה. בשבוע הבא הפרלמנט יושעה (הליכה לבחירות לא משנה את זה), והחל מסוף ספטמבר יפוזר. והנה לכם, יציאה ללא הסכם בחסות הפרלמנט. לכן, יש חברי פרלמנט שאומרים שיסרבו לשתף פעולה עם בחירות מוקדמות בלי ערובה לכך שהבחירות לא ייפלו לאחר הברקזיט.

בוריס ג'ונסון - בחירות
מתכוון לרמות? בוריס ג’ונסון (צילום: ממשלת בריטניה)

הפסד

יש גם את החשש שבחירות כלליות ישחקו לטובתו של בוריס ג’ונסון הרבה יותר מאשר לטובת מפלגות האופוזיציה. לפי הסקרים, המפלגה השמרנית מובילה בפער לא קטן על פני המפלגות האחרות, והדבר נכון במיוחד מאז שג’ונסון נכנס לתפקידו כראש המפלגה השמרנית וכראש הממשלה. במקביל, נייג’ל פרג’ אמר שייתכן שיסיר תחרות מהמפלגה השמרנית (על-ידי הורדת מתמודדים מטעם מפלגת הברקזיט), אם ג’ונסון יתחייב ליציאה ללא הסכם. לעומת שתי המפלגות שתומכות בברקזיט, יש הרבה יותר מפלגות שעכשיו מבטיחות משאל עם שני: קורבין הכריז שזו התכנית של הלייבור, זה המצע של הליברל-דמוקרטים, ה-SNP, הירוקים, הקבוצה העצמאית לשינוי ועוד. כדי לאפשר ניצחון רימיינרי כפי שנראה בבחירות הביניים לפני חודש, יהיה צורך שכמו בבחירות ההן, מפלגות יזוזו הצדה. פיצול ביניהן עשוי לספק הרבה יותר ניצחונות לשמרנים או למפלגת הברקזיט (אם תרוץ). לפי הערכות מסוימות, יש לג’ונסון 50% סיכוי להשיג רוב, כשהוא נבחר על מצע של ברקזיט בכל מחיר.

בהתאם, יש מי שמזהירים מהתרחיש הזה. טוני בלייר הקדיש נאום שלם כדי לדחוק בג’רמי קורבין שלא ישתף פעולה עם בחירות מוקדמות. לדבריו, מדובר ב”מלכודת פילים” שתפיל לא רק את הלייבור, אלא את כל המחנה הרימיינרי. לכן, כך בלייר, יש לפעול למשאל עם שני על הברקזיט לפני כל בחירות שהן, כדי לסגור את הסיפור הזה עם מנדט ישיר. בלייר, כמובן, לא לבד. נכון שיש סיכון גם עבור ג’ונסון עצמו, אבל יש כאלו שחוששים שהסיכון עבור המפלגות האחרות גדול בהרבה.

טוני בלייר - בחירות
חוזה הפסד לרימיינרים. טוני בלייר (צילום: Web Summit)

אז הלייבור תתמוך?

ג’רמי קורבין נמצא בבעיה: כבר חודשים שהוא דוחק ללכת לבחירות. עכשיו, הוא אמור להגיד לזה לא? בהתאם, קורבין סירב להקשיב לעצתו של בלייר, בטענה שבריטניה זקוקה להן. בריטניה לטעמי זקוקה לפסיכיאטר כרגע, אבל נעזוב את זה. בכל מקרה, כרגע נראה שקורבין מתכוון להצביע עם הממשלה, אם זו תביא להצבעה בקשה להקדים את הבחירות.

אבל קורבין לא לבד במפלגה. שר צפון אירלנד בממשלת הצללים, טוני לויד, אמר שהוא יצביע נגד הממשלה, בטענה שהלייבור “לא תאפשר לבוריס ג’ונסון להכתיב את תנאי הבחירות שירסקו את בריטניה החוצה [מהאיחוד האירופי] ללא הסכם”. מארי קריי, בקבנצ’רית בלייבור, אמרה שלהבנתה יש בלייבור התנגדות מספיק חזקה כדי לא לאפשר לג’ונסון לצאת לבחירות מוקדמות בתאריך שנוח לו. דמות בכירה בלייבור אמרה שהיא מעדיפה חקיקה נגד יציאה ללא הסכם לפני הליכה לבחירות. מצליפים בלייבור קיבלו פניות מחברי פרלמנט, שאמרו שהם חוששים להצביע בעד בחירות. בקיצור, יש התנגדות לא מבוטלת בלייבור לבחירות מוקדמות, לפחות בלי שתינתן קודם ערובה ממשית שבריטניה לא תמצא את עצמה יוצאת בלי הסכם תוך כדי הבחירות. האם הן יספיקו כדי לחסום את הרעב של קורבין לבחירות? לא בטוח.

טוני לויד - בחירות
לא מתכוון לשחק לידיו של ג’ונסון. טוני לויד (צילום: Policy Exchange)

אז יהיו בחירות?

קשה לדעת. הרבה תלוי בחברי הלייבור שיהיו מוכנים ללכת נגד קורבין בעניין הזה. בנוסף, הלייבור והמפלגה השמרנית לא לבד בעולם. ה-SNP, למשל, חזקה בסקרים בסקוטלנד. איאן בלאקפורד אמר במפורש שהוא רוצה בחירות. אם בלאקפורד וחבריו יחליטו לשים את ביצועי המפלגה שלהם לפני המטרה שלהם, הם עשויים לפצות על אובדן חברי הפרלמנט מהלייבור שיצביעו נגד. והם לא לבד. ב-2017, כשת’רזה מיי ביקשה להקדים את הבחירות, היא הייתה זקוקה ל-434 חברי פרלמנט שיצביעו בעד (כולל היא עצמה). בפועל, 522 חברי פרלמנט הצביעו בעד. כלומר, יהיה צורך לגרום לעשרות חברי אופוזיציה (ואולי גם למספר מורדים שמרנים) לפעול נגד בחירות.

כמובן, זאת מנקודת הנחה שלא רוצים בחירות. אפשר גם להיות בעדן. הן כוללות בתוכן הרבה מאוד סיכונים, אבל גם הזדמנויות. יכול להיות שטוני בלייר צודק שצריך משאל, יכול להיות שג’רמי קורבין צודק שצריך בחירות, יכול להיות שטוני לויד צודק שאסור ללכת לכאלה בלי ערובה שלא יהיה ברקזיט לפניהן. וגם כל ההנחות האלו, בהנחה שמתנגדים לברקזיט. אפשר גם להיות בעדו, מה שמשנה לחלוטין את מערך השיקולים. השיקולים שהוצגו כאן הם של מפלגת הלייבור, שתמיכתה (לפחות החלקית) דרושה לבחירות האלו. השיקולים של תומכי הברקזיט פחות רלוונטיים, כי חברי הפרלמנט שבהם צפויים ללכת עם בוריס ג’ונסון ברוב המהלכים שלו. השאלה היא, בגדול, אילו שיקולים ינצחו.

אחרי ההצבעה הלילה, נוכל לדעת אם הדיון הזה בכלל רלוונטי. ככל הנראה יהיה רלוונטי. אם לא, פירוש הדבר הוא שהממשלה עדיין שולטת בפרלמנט (אבל לא באמת, שכן היא איבדה את הרוב שלה היום), ויהיה אפשר להכריז כמעט בוודאות שהרימיינרים הפסידו. אם האופוזיציה תנצח בהצבעה, צפויים לפנינו זמנים מעניינים.

ועוד סיכון אחד

יש סיכון אחד בבחירות שהרימיינרים לא מתייחסים אליו, אבל קיים. יו”ר בית הנבחרים ג’ון ברקו מואשם לא פעם שהוא פועל לטובת הרימיינרים. לאחר שהגיב בחריפות להשעיית הפרלמנט, הרבה שמרנים איבדו סבלנות כלפיו. לכן, עכשיו רבים מהם שוקלים לחרוג מהמוסכמה – לפיה לא מציבים מועמדים נגד יו”ר הבית במחוז הבחירה שלו – ולהציב נגדו מועמד כדי להדיח אותו. אמנם מפלגות קטנות כמו הירוקים ו-UKIP חרגו מהמוסכמה הזו לא פעם, אבל זה נדיר שמפלגה גדולה עושה זאת. אם המפלגות הרימיינריות האחרות לא יצטרפו לשמרנים, יש לברקו סיכוי לא רע לנצח, שכן רוב מחוז הבחירה (מטעמו ברקו מכהן) הצביע בעד הישארות באיחוד ב-2016. עם זאת, מאז 1970 השמרנים שולטים במחוז, מה שעשוי לשחק לרעתו של ברקו. וזה, עוד לפני שנכנסו לסיכוי שהוא לא יצליח לזכות שוב במשרת יושב הראש, ואין לדעת מי ייקח את מקומו. כלומר, הרימיינרים עלולים לאבד בעל ברית (לכאורה) בעמדת מפתח.

ג'ון ברקו - בחירות
ג’ון ברקו. צילום: Saeima

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *