אתמול התקיים דיבייט ראש בראש בין שני המועמדים הסופיים על ראשות המפלגה השמרנית, ג’רמי האנט ובוריס ג’ונסון. הדיבייט היה חריף וכלל לא מעט התקפות הדדיות. האנט הצליח לפרוח בדיבייט ורבים סבורים שהוא המנצח הגדול שלו. ג’ונסון אמנם התקשה בלספק תשובות ישירות לשאלות רבות שהופנו אליו, אבל עדיין הצליח לשלוט היטב בקהל. ועכשיו נותר רק לשאול: זה בכלל משנה כשהדיבייט מתקיים אחרי שרבים כבר הצביעו? | צילום: ITV
אמש (ג’) התקיים דיבייט בין שני הטוענים לכתר במרוץ לראשות המפלגה השמרנית: בוריס ג’ונסון וג’רמי האנט. הדיבייט, ששודר בערוץ ITV בהנחיית ג’ולי אטצ’ינגהאם, היה הדיבייט הידוע היחידי בין שני המתמודדים הסופיים. הניסיון של סקיי ניוז להביא את ג’ונסון לדיבייט לא צלח, מה שהביא לנו במקומו שעת שאלות ותשובות עם ג’רמי האנט. עקרונית ה-BBC גם הכריזו על רצונם לקיים דיבייט בין שני המתמודדים הסופיים, אך נכון לעכשיו עדיין תאריך. בכל מקרה, בואו נראה מה היה בדיבייט הזה.
תזמון זה עניין של טיימינג
לתאריך בו התקיים הדיבייט יש משמעות אדירה: חברי המפלגה השמרנית קיבלו את טפסי ההצבעה שלהם בדואר במהלך סוף השבוע. זה אומר שלא מעט מהם כבר שלחו את הטופס שלהם בחזרה בדואר. כלומר, גם אם הדיבייט הזה שכנע חברי מפלגה מסוימים לעבור מתמודד, עבור רבים זה פשוט מאוחר מדי. וזה לא שהייתה תמימות בנושא: ג’רמי האנט ניסה במשך תקופה ארוכה ללחוץ על בוריס ג’ונסון להגיע לדיבייט טלוויזיוני לפני שטפסי ההצבעה מגיעים למצביעים. ג’ונסון סירב, כנראה מתוך הנחה שהוא מוביל ושעדיף לו ליצור כמה שפחות הזדמנויות להרוס את זה, והנה אנחנו כאן.
יאללה מכות
כלל ידוע בבחירות פנים-מפלגתיות הוא שפחות מתמקדים בחולשות היריבים ויותר במעלות של עצמך. הסיבה לכך פשוטה מאוד: לאחר שמוכרז/ת המנצח/ת, השמצות מפי היריבים במהלך הבחירות המפלגתיות עלולות לשמש את המפלגות היריבות. זה ממש לא מצב מומלץ. זה בגדול מה שהלך עד כה: הן בשלב הראשון של המרוץ ועד בשלב הנוכחי, המתחרים הקפידו להדגיש שאמנם יש להם חילוקי דעות מסוימים עם המתחרים, אבל גם פרגנו ליכולותיהם ונמנעו ככל האפשר מהשמצות. נכון, בדיבייט של ערוץ 4 דומיניק ראב הותקף על-ידי האחרים על מוכנותו להשעות את הפרלמנט כדי ליישם יציאה ללא הסכם, ובדיבייט של ה-BBC רורי סטיוארט הרשה לעצמו להגיד לכל האחרים שאין להם תכנית, אבל זה היה שיא ההשמצות.
פה, הסיפור היה אחר לחלוטין. האנט וג’ונסון עטו זה על זה, כשהם מספקים למחלקת הקמפיינים של הלייבור ומפלגת הברקזיט מספיק חומרים להשתמש בהם לשלושה קמפייני בחירות לפחות. ג’ונסון טען שהאנט הוא תבוסתן, הזכיר שהוא הצביע בעד הישארות באיחוד וטען שהוא לא מספק תשובות ברורות לגבי תאריך היציאה הסופי והמוחלט מהברקזיט, בגלל נכונותו לבקש הארכה. על הנקודה האחרונה שווה להתעכב, כי היא פשוט פרשנות לא נכונה של השקפתו של האנט: האנט לא מתכוון בשום מצב לבקש הארכה מהסוג בה בריטניה נמצאת כעת. הוא מוכן לבקש הארכה קצרה לצורך סיום ההליך הפרוצדורלי בפרלמנט, וגם זה בתנאי שיהיה בכלל הסכם להצביע עליו. בכל מקרה, האנט היה הרבה יותר תוקפני מג’ונסון, האשים אותו בחוסר ריאליות, בכך שהוא משדר שהמפלגה השמרנית היא מפלגה לעשירים, ובעיקר נהנה לשאול את ג’ונסון שאלות ואז לטעון שג’ונסון לא מסוגל לענות באופן ישיר על שאלות. ובכן, הטענה הנכונה הייתה דיי נכונה.

השאלה קלה, התשובה קשה
אם יש משהו שבלט לרבים – בהתחשב בסיקור ש-ITV קיימה לאחר הדיבייט – זה שבוריס ג’ונסון התחמק ממענה ישיר על שאלות רבות. הנה מקבץ: האם במקרה שבריטניה לא תעזוב את האיחוד האירופי ב-31 באוקטובר ג’ונסון יתפטר? האם בכוונתו להשאיר את קים דארק בתפקידו כשגריר לארצות הברית למרות התקרית הדיפלומטית? מה בכוונתו לעשות עם הפרויקטים של בניית ה-HS2 והרחבת נמל התעופה הית’רו? ג’ונסון נמנע מלתת תשובה ישירה ומתחייבת לכל אחת מהשאלות הללו ועל שאלות נוספות. האנט ניצל כל גמגום כזה כדי להוכיח שוב ושוב. אמנם זה לא שהוא ענה במישרין על מאה אחוז מהשאלות, אבל בהחלט לא הגיע לרמה של ג’ונסון בכל הנוגע להתחמקות.
השיא כנראה היה בשאלה האחרונה: השניים התבקשו לציין מעלה טובה של יריבם. ג’ונסון, אלוהים יודע איך, הצליח לגמגם גם בשאלה הזו, אבל בסופו של דבר הצליח לפרגן להאנט. הוא החמיא להאנט ואז אמר שהוא מעריך את יכולתו לשנות את דעתו ולפעול למען ברקזיט למרות הצבעתו ב-2016. האנט היה הרבה פחות מפרגן, ואמר שהוא מעריץ את היכולת של ג’ונסון לענות על שאלות. האנט אמר: “יש לו יכולת אדירה. אתה שואל אותו שאלה, הוא מחייך ושוכח מה הייתה השאלה. זו תכונה נפלאה לפוליטיקאי, אם כי אולי לא לראש ממשלה”. אאוץ’! אם בלייבור לא הולכים להשתמש בזה בכל הכוח מישהו/י בצוות המדיה של המפלגה צריכ/ה לעבור הסבה מקצועית.

מה מבחינת התוכן?
התוכן עצמו, איך לומר, לא היה מאוד מחדש. מדובר בשאלות שהם נשאלו מספר פעמים על-ידי התקשורת ובאירועי הבחירות שמארגנת המפלגה (ששונים מדיבייט, בכך שכל אחד מהם מקבל זמן בנפרד, כך שאין באפשרותם להתקיל זה את זה): ברקזיט, מסים, הגבול בצפון-אירלנד ועוד. הנושא החדש ביותר עליו נשאלו היה התקרית הדיפלומטית עם ארצות הברית (בקצרה: האנט מגבה את השגריר והבטיח שישאיר אותו בתפקידו, ג’ונסון גמגם משהו על חשיבות היחסים המיוחדים ועל הצורך להשאיר את השירות הציבורי א-פוליטי, אבל לא התחייב לדבר), וגם על הנושא הזה הם כבר נתנו הצהרות לתקשורת טרם הדיבייט. אבל אולי שווה לציין שבסוף החצי הראשון, לאחר סיום השאלות על הברקזיט, ג’ולי אטצ’ינגהאם ביקשה שמי שמרגיש בטוח להגיד שבריטניה תעזוב את האיחוד האירופי עד ה-31 באוקטובר שירים את ידו. ג’ונסון והאנט הרימו שניהם יד, ואז ג’ונסון ניצל את מעמדו כמועמד האופטימיסטי ואמר להאנט: “זו הרוח!”.
אז מי ניצח?
ובכן, תלוי את מי שואלים. לפי סקר בטוויטר שערכו ב-ITV, האנט ניצח בגדול, עם כ-65% מהצופים שחשבו שהוא היה טוב יותר. אמנם לסקרים בטוויטר יש את אותו הערך המדעי של טענה שלא ניתן להפריך, ועדיין אין ספק שהאנט פרח בדיבייט הזה. בדרך כלל לצפות בו מדבר זו חוויה מאוד לא מלהיבה. הוא חביב, אבל לא סוחף. אבל כאן, האנט תקף, היה שנון, היה סרקסטי, גלגל עיניים בתגובה לחלק מהתשובות של ג’ונסון, עקץ מילולית ועוד. כיף לצפות. עם זאת, ג’ונסון היטיב לשלוט בקהל, ורבים ציינו שהוא זה שהצליח לסחוף את רוב מחיאות הכפיים והצחוקים מהיושבים באולפן.
אבל נשאלת השאלה עד כמה זה משנה. הרי רבים מחברי המפלגה כבר הצביעו. כנראה שרובם הצביעו לבוריס ג’ונסון. האם העובדה שכעת נתפס כמי שלא מסוגל אפילו להתחייב שיתפטר מראשות הממשלה אם ב-1 בנובמבר בריטניה עדיין תהיה בתוך האיחוד, תאפשר להאנט לנצח? אנחנו לא יודעים. גם השאלה הזו יוצאת מנקודת ההנחה שהדיבייט הזה באמת שינה את דעתם של מספיק אנשים כדי ליצור עבור האנט מומנטום.
ב-23 ביולי אנחנו נדע.

ואם חשקה נפשכם לצפות בדיבייט המלא: