ביום א’, פורסמו בעיתונות הדלפות מדוחות של שגריר בריטניה בוושינגטון, קים דארק (בתמונה). הדוחות המוצפנים האלו כללו חוות דעת לא מחמיאות כלל על הנשיא המכהן דונלד טראמפ, מה שגרם למבוכה דיפלומטית רבה. טראמפ הודיע שלא יעבוד יותר מול דארק, ובממשלה הבריטית מיהרו להבהיר שחוות הדעת האלו לא משקפות את דעתה. עם זאת, מה שבאמת מעסיק את הבריטים זה העובדה שדוחות מוצפנים הודלפו, והמערכת הפוליטית מגבה את השגריר. מי שלא מצטרפים לגיבוי הם חברי מפלגת הברקזיט, שרואים בתקרית הזדמנות להביא לארצות הברית שגריר שתומך בברקזיט. שיתוף פעולה טרנסאטלנטי בין הבלוגים “יס מיניסטר” ו”מר דמבין הולך לוושינגטון” | צילום: UKTI

איך הייתם מגיבים אם שגריר במדינתכם מטעם מדינה זרה היה אומר על הממשל שלכם ש”אנחנו לא באמת מאמינים שהממשל הזה הולך להפוך לנורמלי יותר, לפחות לא מתפקד, פחות לא צפוי, פחות קרוע בין סיעות, פחות מגושם ולא יעיל דיפלומטית”? כי זה מה שאמר השגריר הבריטי בוושינגטון על ממשלו של דונלד טראמפ.

אבל רגע. בוא נחזור להתחלה: השגריר הבריטי בוושינגטון, קים דארק, השתמש בתקשורת מוצפנת (מה שנקרא cabels) כדי להעביר לממשלת הוד מלכותה את חוות דעתו המובאת לעיל על ממשל טראמפ. כפי שאפשר להבין מהציטוט, חוות הדעת הזו רחוקה מלהחמיא לנשיא ה-45. אבל הבעיה לא מתחילה כאן – בכל זאת, הצפנה – אלא בכך שחלק ממה שדארק שלח הודלף לעיתון מייל און סאנדיי, מבית היוצר של הדיילי מייל הבריטי. ביום ראשון, העיתון פרסם את מה שהודלף לו, מה שכלל את הציטוט הנ”ל אבל גם עוד שלל ציטוטים שהזהירו מפני היותו של טראמפ בחוב ל”רוסים מפוקפקים” ומכך שתקיפה באיראן עדיין על הפרק ועוד. חוות הדעת, כמובן, היא לא פרי מוחו הקודח של קים דארק בלבד, ונשענה על מקורות בוושינגטון. מטבע הדברים, הנושא עורר שערורייה רבתי, הן בבריטניה והן בארצות הברית.

מבוכה דיפלומטית

בבריטניה, היה צריך קודם כל לתקן את הנזק מול ארצות הברית. שר החוץ ג’רמי האנט מיהר להבהיר שממשלת בריטניה לא מסכימה עם קביעותיו של דארק. עם זאת, הממשלה נותנת גיבוי לדארק. דוברה של ת’רזה מיי אמר שעבודת השגריר כוללת את מתן חוות דעתו הכנה. לדברי האנט, לשגריר שמורה הזכות לייעץ באופן פרטי. אבל המכה הקלה הזו בכנף “היחסים המיוחדים” המפורסמים בין בריטניה לארצות הברית, מבלי לזלזל במשמעותה, נגמרה בעיקר בהבהרות וכמה התנצלויות.

מעבר לים, הנשיא האמריקאי הגיב (כצפוי) במתקפת טוויטר נגד ת’רזה מיי והכריז ש”היא וממשלתה פישלו את הברקזיט. הסברתי לה איך לעשות את זה והיא לא הקשיבה. למזלה של בריטניה הנפלאה, יהיה לה ראש ממשלה חדש בקרוב”. בנוסף, הודיע שלא יעבוד עוד עם השגריר הבריטי, שבמילא “לא אהבנו אותו […] עשה עבודה לא טובה בייצוג ממשלתו.” ובהקשר זה, פיקנטריה: מעונו הרשמי של השגריר היה בשדרות מסצ’וסטס בוושינגטון, ממש סמוך למעונו של סגן הנשיא פנס – ועל פי פרסום ב”פוליטיקו” מהבוקר, המעון אירח רבים וטובים מבכירי הממשל במסיבות שונות, כולל קליאן קונוואיי, שון ספייסר הזכור לשמצה ושר האוצר, סטיב מנוצ’ין. מנוצ’ין עצמו הוכיח אמש שטראמפ התכוון לדבריו, כאשר ביטל את הזמנתו של השגריר לפגישה שצפוי היה לארח בין האמיר של קטאר, שייח’ תמים בן חמד אל תאני, לבין הנשיא.

מצוד אחר המדליפים

מה שבאמת מעניין את רוב המערכת הפוליטית בממלכה הוא לאו דווקא תוכן הדברים, אלא העובדה שהתוכן הודלף. בדיון דחוף שנערך אתמול בפרלמנט, השר לענייני אירופה והאמריקות במשרד החוץ, אלן דאנקן, אמר שהממשלה רואה את ההדלפה בחומרה רבה. טום טוגנדהאט, יו”ר ועדת החוץ בפרלמנט, הביע חשש מהתפתחות של תרבות הדלפות בשירות הציבורי הבריטי. אמילי ת’ורנברי, שרת החוץ בממשלת הצללים, הזהירה שאנשי השירות הדיפלומטי יימנעו ממסירת חוות דעת כנות אם יחששו מהדלפות, גורם שמייחסים לכך שמשרד החוץ הבריטי לא חזה את המהפכה באיראן ב-1979. נדירים המקרים בהם ממשלת מיי וממשלת הצללים של קורבין מסכימות על משהו, אבל הנה. מעבר לדיון הזה, הממשלה יזמה חקירה פנימית של ההדלפה, ובהחלט ייתכן שגם המשטרה תוכנס לעניין.

מי שבכל זאת מתעקשים להתרכז בשגריר הם חברי מפלגת הברקזיט, בראשם ראש המפלגה נייג’ל פרג’ ומזכ”ל המפלגה ריצ’רד טייס. לדבריהם, דארק הביך את בריטניה מול בת בריתה החשובה ביותר, ועליו להתפטר. דארק הוא אנטי-ברקזיט בהשקפותיו (קים דארק מונה לתפקיד לפני משאל העם של 2016), ולכן יש להחליפו במישהו שכן תומך בברקזיט. למעשה, ברקזיט זה כל מה שעניין אותם בסיפור. בוויכוח בין ריצ’רד טייס לבין טום טוגנדהאט בערוץ 4, טייס התעצבן על כך שטוגנדהאט מייחס יותר חשיבות לחקירת ההדלפה מאשר לכך שיש להחליף את דארק בשגריר שיקדם את יחסי החוץ בעידן הפוסט-ברקזיט. טייס הראה פופוליזם למופת, כאשר לא הראה שליטה בעובדות והשתמש בתקרית כדי לתקוף את מרבית השירות הציבורי בבריטניה.

יחסים מיוחדים

ואגב פרג’, יש שרואים באיש את הסמל האולטימטיבי לצביעות הממשל האמריקאי: בשעה שטראמפ זועם על מה שנתפס עבור הבריטים בעיקר כפאדיחה – ועבור האמריקאים כעלבון – נדמה שהאמריקאים מבקשים להדחיק (או לשכוח) את התערבותו הבוטה של נשיאם בפוליטיקה הבריטית. זה לא רק עלבונות ברשת החברתית נגד ראש הממשלה המכהנת שלפני חודש בקושי חלק לה מחמאות (“נהניתי מאוד לעבוד איתך. את מודל חיקוי ואוהבת את ארצך”, אמר לה בתחילת חודש יוני מול המצלמות). זה גם קרב ההכפשות מול ראש עיריית לונדון, סאדיק קאן המוסלמי איש מפלגת הלייבור אותו כינה  “התאום הנמוך של ביל דה בלזיו” (ראש עיריית ניו יורק), “לוזר מוחלט” ו”טיפש מאוד”. וגם השקרים. וכמובן, החיבה המופגנת – מדי, כנראה – לבוריס ג’ונסון, חברו משכבר הימים. ומעל הכל, זה אותו נייג’ל פרג’, עליו טראמפ אמר כבר ב-2016 שאם יהפוך לשגריר בריטניה לארה”ב, “הוא יעשה עבודה מעולה!” והציע לבריטים לאחרונה למנותו לתפקיד נציגם למו”מ מול האיחוד האירופי.

ת'רזה מיי ודונלד טראמפ - קים דארק
סימבולי משהו. ת’רזה מיי ודונלד טראמפ בעת ביקור הנשיא בבריטניה (צילום: הבית הלבן)

“היחסים המיוחדים” ישרדו, כנראה. למעשה, אם ג’ונסון אכן יתמנה לראש הממשלה הבא, ואם פרג’ יזכה לאיזהשהו תפקיד בממשלו (בוודאי כזה שקשור, איכשהו, ביחסים עם ארה”ב, למרות שג’ונסון הבהיר יותר מפעם אחת שאין לו עניין בשיתוף פעולה עם פרג’), סביר שאפילו ישתפרו. זה כמובן לא אומר שמצבן הבינלאומי של שתי המדינות ישתפר גם הוא, אבל זה דיון שייערך ביום אחר, כנראה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *