מעבר לברקזיט: הבלוג הזה נועד לא רק כדי לתת חלון לברקזיט, אלא לפוליטיקה הבריטית בכללותה. לכן, בשבועות הקרובים יעלו כתבות במסגרת סדרה חדשה. במסגרת כתבות אלו אעסוק בנושאים שמטרידים את הפוליטיקה הבריטית ביומיום, ושיישארו גם אחרי שסאגת הברקזיט תיפתר בדרך זו או אחרת. הכתבה הראשונה בסדרה תעסוק בטיפול בכל נושא בריאות הנפש בבריטניה. המספרים לא מעודדים, אבל כן יש תקווה | תמונה: Quince Media

בריטניה, כידוע, לא מסתכמת רק בברקזיט, או ביחס שלה לישראל. מתישהו סאגת הברקזיט תיגמר, אבל לבריטים עדיין יהיו דברים אחרים שיעסיקו אותם. בעמוד האודות של הבלוג, כתבתי שאני מאמין שצריך להכיר גם את הדברים האלו, כדי להבין את ההתרחשויות הגדולות. לכן, בתקופה הקרובה, אעשה מאמץ להסביר את הסוגיות האלו במסגרת סדרת כתבות בשם “מעבר לברקזיט”. הכתבות האלו לא יעלו בהכרח כשסוגיה מסוימת תעלה לכותרות, אלא דווקא תנסה להבהיר את המצב הכללי בנושא. אני חושב שכתיבה על הנושאים האלו, תאפשר גם הבנה טובה יותר של הדברים, אם יוזכרו בכתבות על הדברים שיותר מעניינים אותנו כישראלים.

הכתבה הראשונה היא על מצב בריאות הנפש בבריטניה. באופן עקרוני, הפוסט יעסוק בסטטיסטיקות, מדיניות וכדומה, וכמו כן ניסיתי להשתמש בשפה רגישה ככל האפשר. כמו כן, אין פה עיסוק פסיכיאטרי בנושא – שכן אינני מוסמך לכך – אלא עיסוק במצב הפוליטי והמערכתי. עם זאת, כן יש פה ושם כניסה לסיפורים יותר קונקרטיים או פשוט עיסוק בנושאים לא נעימים. כמו כן, אני מודע לכך שעבור רבים הדבר עלול להיות נושא רגיש. לכן, אני חושב שיהיה נכון לשים כאן אזהרת טריגר. וכעת, הבה נתחיל.

נושא ותיק

הנושא של בריאות הנפש מעסיק את הפוליטיקה הבריטית כבר הרבה זמן. קשה להתחקות מתי בדיוק התחיל הדיון בנושא, אבל הנה אנקדוטה: ב-2015, ג’רמי קורבין נכנס לתפקידו כראש האופוזיציה. בסשן שאלות לראש הממשלה הראשון שלו בתפקיד, הוא ביקש מתומכיו לשלוח לו שאלות. לדבריו, הוא קיבל מעל 40,000 מיילים עם שאלות. מתוכם, לדבריו, מעל אלף עסקו בנושא של בריאות הנפש. הוא הקדיש לנושא שתי שאלות מתוך השש שמוקצות לו. ראש הממשלה דאז, דייוויד קמרון, לא רק הסכים עם קורבין, אלא אף קרא לו לעבוד יחד על הנושא. כלומר, כבר אז היה מדובר בנושא גדול וחוצה מפלגות. הנושא מעסיק את בריטניה עד היום, ובשני הדיבייטים בין המתמודדים על ראשות המפלגה השמרנית, הנושא עלה.

ג'רמי קורבין - בריאות הנפש
יותר מאלף מיילים. ג’רמי קורבין בדיון המדובר (צילום: הפרלמנט הבריטי)

רגע, מה הסיפור?

ובכן, כשמסתכלים על בריאות הנפש בבריטניה – הכוונה היא בעיקר לאנשים הסובלים מדיכאונות, חרדות, התפרצויות זעם וכדומה – ניתן לראות שיש לא מעט אנשים שזקוקים לעזרה בתחום. אחד מכל שישה אנגלים בגילאי 16 עד 64 סובלים מבעיה כלשהי הקשורה בבריאות הנפש. התופעה נמצאת בעלייה מאז שנות התשעים. רוב הסימפטומים מתגלים אצל צעירים עד גיל 24, וברוב המקרים אצל נשים. כמובן, לא הכל שחור, ומספר ההתאבדויות ומספר המעצרים המשטרתיים על רקע בריאות הנפש ירדו בשנים האחרונות.

הגוף שאחראי לתת שירות לזקוקים לכך הוא שירות הבריאות הלאומי, ה-NHS. הבעיה היא שבזמן שעיסוק בתחום בריאות הנפש מהווה כמעט רבע מהעבודה של ה-NHS (ואחוז המטופלים על רקע זה הוא סביב 40%), רק מעט יותר מעשירית מהתקציב שהממשלה מייעדת ל-NHS מוקצבת נועד לטיפול בבריאות הנפש (נכון ל-2015, אך המצב השתפר רק במעט מאז). פירוש הדבר הוא שרבים הזקוקים לטיפול בתחום לא מקבלים אותו. חלק נאלצים לחכות עד חצי שנה בשביל טיפול. אחרים נאלצים לגמוע מרחקים ארוכים כדי לקבל את הטיפול לו הם זקוקים. היה אפילו מקרה בו חולה נשלח ממקום מגוריו בדרום מערב אנגליה לטיפול בצפון סקוטלנד. כל זה מביא לכך שמספר האנשים שמגיעים לאשפוז בבית חולים על רקע בריאות הנפש עולה עם השנים. לדברי אקטיביסטים בתחום, בהרבה מקרים המאושפזים לא נשארים בבית החולים עד להחלמה מלאה, אלא רק עד שהם יציבים מספיק כדי לנוח בבית. זאת, במטרה לחסוך במיטות. מטבע הדברים, רבים מהם לא מחלימים לחלוטין וחוזרים לאשפוז.

בקיצור, לא מזהיר.

אז מה עושים?

באותו סשן של שאלות לראש הממשלה שהזכרתי קודם, דייוויד קמרון נשאל על המצב של הטיפול בבריאות הנפש בבריטניה. קמרון הסכים שיש לעשות יותר בתחום הזה, ואמר שהדרך לשפר את הטיפול שמעניק ה-NHS בתחום נשענת על שלושה אלמנטים. ראשית, הזרמת עוד כסף ל-NHS שיוקצה לנושא. שנית, לשנות את הדרך בה מתייחסים ב-NHS לתחום. שלישית, לשנות את כל הגישה של הציבור לאנשים הסובלים מבעיה בתחום בריאות הנפש. בסך הכל, מדובר באלמנטים ראויים למדי, ולכן בכתבה זו אסקור מה התרחש איתם בשנים האחרונות.

דייוויד קמרון - בריאות הנפש
תקצוב, שינוי גישה מנהלית, שינוי גישה ציבורית. דייוויד קמרון (צילום: Chatham House)

אציין שרוב הנתונים שיופיעו כאן הם לגבי אנגליה בלבד. זאת, בעיקר משום שהביזור שהתרחש בסוף שנות התשעים הביא להרבה יותר שליטה של הממשלות המקומיות על הנושא, על חשבון הממשלה המרכזית. באנגליה, לעומת זאת, אין ממשלה מקומית, ולכן הממשלה הבריטית אחראית לנושא. עם זאת, אקדיש בסוף מעט מילים למה שקורה בסקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד. כמו כן, רוב הנתונים שהוצגו ב-2019 או 2018 מגיעים עד 2015 או 2016, כך שלא היה ביכולתי לתת את התמונה המלאה לגבי המצב היום.

מימון

ובכן, זה מאוד תלוי מתי. אין נתונים הרבה שנים אחורה על תקציבים שמיועדים במיוחד לנושא בריאות הנפש, ולכן נעבוד עם מה שיש. משנת התקציב 2015/16 לשנת התקציב 2017/18, הייתה עלייה של כ-4% בתקציב המוקצב לתחום (כולל חישובי אינפלציה וכו’). ב-NHS אנגליה הודיעו על כוונה להוציא כ-12.2 מיליארד ליש”ט על הנושא בשנת התקציב 2018/19. מדובר בערך בעשירית מתקציב משרד הבריאות הבריטי. במונחים ריאליים, מדובר בירידה של 34 מיליון ליש”ט לעומת שנת התקציב הקודמת. אבל, ב-NHS אמרו שצפויות בנוסף לכך תוספות שיביאו לסכום כולל שיהווה עלייה בהשקעה. נצטרך, כמובן, לחכות ולראות.

לאחרונה, הממשלה הודיעה שבכוונתה להעביר ל-NHS אנגליה עוד 20 מיליארד ליש”ט בחמש השנים הקרובות. מתוכם, נושא בריאות הנפש אמור לקבל שני מיליארד ליש”ט. האם זה מספיק? לא ממש. הסכום הכולל ל-NHS מהווה עלייה של 3.4% בשנה, וייתכן שבמונחים ריאליים היא תהיה אפילו פחות מזה. מומחים טוענים שכדי לשפר את ביצועי ה-NHS בתחומים החשובים (בריאות הנפש, סרטן וכדומה), יהיה צורך בעלייה ריאלית של לפחות 4% בשנה. כמו כן, מחקרים שנעשו מראים שעד 2033 הנפח של מטופלים על רקע בריאות הנפש יהיה 70%. זה יצריך את התקציב המוקדש לתחום להגיע לסביב ה-27 מיליארד ליש”ט – יותר מכפול ממה שמוקצב לתחום כיום.

כלומר, הממשלה אמנם עושה בעניין התקציב, אך נראה שלא מספיק.

גישה טיפולית

אמנם קמרון התייחס בתשובתו רק לצורך לשנות את ה-NHS, אך אני חושב שיהיה נכון להסתכל כיצד כל המערכת משתנה בשביל טיפול בעניין. לדוגמה, רק השבוע ראשת הממשלה ת’רזה מיי הכריזה על תכנית שמטרתה מניעה. בסתיו אמור לצאת קמפיין ממשלתי גדול תחת הכותרת “Every Mind Matters”, שמטרתו תהיה העלאת המודעות לנושא, כך שיקבל מודעות בדיוק כמו הבריאות הפיזית ויתחזקו אותו בהתאם. היא גם מעוניינת שמורים יהיו מסוגלים לזהות תסמינים רלוונטיים אצל התלמידים, כדי להביא לאבחון מוקדם ומניעה של החרפת הבעיה. בנוסף לקמפיין המניעתי, מיי גם הודיעה על כוונתה להוציא מהחוק מעצרים משטרתיים לאלו שסובלים מבעיות בבריאות הנפש. חלק מהירידה בתחום שהוזכרה קודם, יש לציין, נעשתה בתקופתה כשרת הפנים בממשלת קמרון. מיי לא לבד. בדיבייט השני במרוץ לראשות המפלגה השמרנית, רורי סטיוארט אמר שיש צורך במהפכה לגבי התחום, בדיוק כפי שהקמת ה-NHS הייתה מהפכה בפני עצמה.

ת'רזה מיי - בריאות הנפש
מנסה להעלות מודעות. ת’רזה מיי (צילום: Kuhlmann / MSC)

אם נתעקש בכל זאת להסתכל על האופן בו ה-NHS מתייחס לנושא בריאות הנפש, אז גם שם יש שינוי. ב-2016, הממשלה הודיעה על מטרה להוריד משמעותית את זמני ההמתנה לטיפולים בתחום. המטרה היא שלפחות חצי מהאנשים יוכלו להיפגש עם מטפל/ת תוך 18 שבועות, או תוך שבועיים אם יש התנסות ראשונה בפסיכוזה. בנוסף לכך, ישנו גם טיפול תרופתי, ומספר המרשמים לתרופות הרלוונטיות יותר מהכפיל את עצמו בין 2006 ל-2016. הדבר נובע מכך שהרופאים נהיו פחות סקפטיים כלפי תרופות ככלי שיכול לעזור למטופלים. אם הם רואים שהתרופות אפקטיביות, הם ימשיכו לתת עבורן מרשמים. עם זאת, תרופות לא מסייעות לכולם, ורק שליש מהנשאלים טענו שהם חשים שהם מקבלים את הסיוע לו הם זקוקים.

בקיצור, פה הממשלה עושה יותר מאשר בעניין התקציב, אך נראה שגם פה הדרך עדיין ארוכה מאוד.

גישה ציבורית

טוב, כאן אחריותה של הממשלה קטנה בהרבה מאשר בשני הסעיפים הקודמים. באופן עקרוני, בהחלט ניתן לראות שיפור. ב-2009, 57% מהאנגלים חשבו בחיוב על הרעיון של לחיות עם מישהו/י הסובל/ת מבעיות בתחום בריאות הנפש. 69% חשבו בחיוב על הרעיון לעבוד עם אנשים הסובלים מבעיות בתחום בריאות הנפש. 72% חשבו בחיוב לגור בקרבת אנשים עם בעיות בתחום בריאות הנפש. ב-2016, המספרים האלו היו 72%, 80% ו-82% בהתאמה. כלומר, שיפור בכל התחומים.

עם זאת, יש לשים לב, פעילים בתחום אומרים שלמרות שמדובר בהתקדמות מרשימה בהחלט, אסור להיכנס לשאננות. כמו כן, בסקר שנערך בקרב אנשים עם בעיות בתחום בריאות הנפש, עשירית מהנשאלים השיבו שסבלו מסטיגמות כלפיהם. כלומר, גם כאן יש שיפור, בעיקר ביחס לסעיפים הקודמים, אך יש עוד דרך ארוכה. יש לקוות שקמפיין Every Mind Matters יהיה צעד בכיוון הנכון.

שאר בריטניה

בסקוטלנד, הממשלה המקומית הודיעה בדצמבר האחרון על כוונתה להעלות עד התקציב המוקדש לתחום בריאות הנפש ל-1.1 מיליארד ליש”ט (יש לזכור שהתקציבים של הממשלות המקומיות קטנים בהרבה משל הממשלה המרכזית). באגודה לבריאות הנפש בירכו על המהלך, אך טענו שהוא לוקה בחסר בכל הנוגע לאיזון המטרות של התקציבים. בנוסף לכך, במאי האחרון התאבדו בסקוטלנד שני אסירים בבית כלא לצעירים (בת 21 ובן 16). הדבר הביא לדרישה לטיפול נפשי טוב יותר עבור אסירים בסקוטלנד.

המצב בוויילס הרבה יותר טוב. ב-2016, NHS ויילס הקדיש לתחום בריאות הנפש יותר תקציבים מאשר לכל שירות אחר בארגון. כמו כן, הממשלה המקומית הודיעה על כוונתה להוסיף 7.1 מיליון ליש”ט לטובת שיפור מערכת בריאות הנפש. על כך נוספת העובדה שאם באנגליה מספר המאושפזים בבתי חולים על רקע בריאות הנפש עלה בשנים האחרונות, בוויילס הוא ירד בין 2010 ל-2015.

בצפון אירלנד, המצב חמור מאוד. דוחות של מכוני מחקר מסוימים מצביעים על כך שהשירות נמצא על סף קריסה. כמו כן, מדובר ככל הנראה באזור עם השירותים במצב הכי גרוע בממלכה המאוחדת. מצב ההתאבדויות בצפון אירלנד הוא החמור ביותר בממלכה המאוחדת או באי האירי. הרבה מקשרים את זה לפוסט-טראומה שרבים נושאים מתקופת “הצרות” שקדמה להסכם יום שישי הטוב. העובדה שלצפון אירלנד אין ממשלה מקומית כבר למעלה משנתיים, בוודאי לא מוסיפה למצב. הדבר הביא את צפון אירלנד להיות האזור היחידי בממלכה בלי מדיניות של ממש לגבי בריאות הנפש.

הערה אישית

כאמור, אין לי את ההסמכה הפסיכיאטרית כדי לדבר על בעיות בבריאות הנפש. עם זאת, כן ראיתי מה קורה כשמזניחים אותן. לכן, אם אתם חושבים שיש לכם משהו כזה, לכו לבדוק את זה. אין בכך שום בושה, וזה שיש לאנשים מסוימים בעיות מתחום בריאות הנפש לא הופך אותם ל”חלשים”. לא כל בעיה בבריאות הנפש פירושה שליחה לאשפוז סגור או הורדה לפרופיל 21. גם אין בושה בסיוע בתרופות, אם הן אכן עוזרות. לכן, שוב, אם אתם חושבים שאתם סובלים מדיכאון, חרדה או מה שזה לא יהיה, לכו לבדוק את זה. זה יכול להציל אתכם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.