במהלך היום, האופוזיציה תחל במה שאמור להיות הצעד הראשון לחסימת האפשרות של יציאה ללא הסכם מהאיחוד האירופי. הדבר נעשה בתגובה לאמירתו של ראש הממשלה הפוטנציאלי דומיניק ראב, שהוא לא שולל את השעיית הפרלמנט כדי להבטיח יציאה ב-31 באוקטובר. לכן, מפלגות האופוזיציה הצליחו להתאחד כדי לקדם מהלך נגדי. אליהן, חוברים גם חברי פרלמנט שמרנים. לא ברור מה יהיה תוכן החקיקה שתמנע יציאה ללא הסכם. מה שיותר ברור זה שהיחסים בין הפרלמנט לממשלה נמצאים במאבק עיקש | צילום: הפרלמנט הבריטי
פוליטיקה היא עניין של טיימינג. חייבים לצאת עם כל הצהרה בדיוק ברגע הנכון. אם יוצאים איתה מאוחר מדי, עלולים לפספס את המומנטום. אם יוצאים איתה מוקדם מדי, עלולים לאפשר ליריבים הפוליטיים להכין מתקפת מנע. כך למשל, ההרהור של דומיניק ראב לגבי השעיית הפרלמנט כדי למנוע ממנו לעצור יציאה ללא הסכם. במקום להפתיע איתו את הפרלמנט, הוא העלה את האפשרות כבר בשלב הבחירות המקדימות. כעת, בפרלמנט מתחילים להתכונן לקרב.
קצת רקע
באופן עקרוני, כדי לפתוח מושב חדש בפרלמנט, יש להשעות אותו זמנית. אז מתקיים הטקס של נאום מן הכס, בהשתתפות המלכה, והפרלמנט מתחיל מושב חדש. לא מדובר בפיזור שמוביל לבחירות, אלא מהלך טקסי נטו. במהלך תקופת ההשעיה, הפרלמנט למעשה בפגרה ואינו מקיים דיונים על הנושאים השונים. המלכה מכריזה על היציאה הזו לפגרה, בעצת המועצה המלכותית. למרות שלפגרה הזו אין ממש לו”ז קבוע בחוק, הוא אמור רק לאפשר להתחיל מושב חדש, ולא מעבר לכך.
דומיניק ראב, שר הברקזיט בעבר ומתחרה על ראשות המפלגה השמרנית בהווה, העלה רעיון. במקום פגרה טקסית, פגרה פוליטית. הפרלמנט מתנגד לרעיון של יציאה ללא הסכם. אם להיות יותר כלליים, הפרלמנט מתנגד לכל רעיון שהונח לפתחו בנוגע לברקזיט. לכן, מציע ראב, יש לבקש מהמלכה להוציא את הפרלמנט לפגרה, ולקבוע את פתיחת המושב לזמן בו כבר יהיה מאוחר מדי למנוע יציאה ללא הסכם. בהמשך, הצטרפה לרעיון הזה גם המתמודדת אסת’ר מקוויי. שניהם מקווים לא להשתמש בו, אבל מסרבים לשלול את האפשרות.
מדובר בצעד מאוד קיצוני. עם זאת, לפי התובע הכללי, מדובר בצעד חוקי. אבל, לדעת רבים, ובהם מתחרהו של ראב רורי סטיוארט, מדובר בצעד לא חוקתי. בצדק, האמת. הממשלה אמנם אמורה להכווין את המדיניות, אבל צריכה את אישור הפרלמנט. הרעיון להוציא את הפרלמנט מהמשחק כדי לתת לבררת המחדל פשוט להתממש לרצונה של הממשלה הוא בעייתי משהו. הצעד מזוהה בזיכרון התרבותי של בריטניה עם דבר דומה שעשה המלך צ’רלס הראשון במאה ה-17, ערב מלחמת האזרחים האנגלית. כתוצאה ממלחמה הזו, צ’רלס מילולית איבד את הראש. לכן, לא בכדי, הרעיון זוכה להרבה מאוד ביקורת, ועכשיו גם לתכנית פעולה נגדית.
נלחמים חזרה
ג’רמי קורבין, שאם יש משהו אחד לגבי ברקזיט שהוא נחרץ לגביו זה התנגדות ליציאה ללא הסכם, החליט להילחם. היום, בגיבויים של איאן בלאקפורד, וינס קייבל, ליז סאוויל-רוברטס (ראשת מפלגת פלייד קמרו הוולשית בבית הנבחרים) וקרוליין לוקאס (ראשת המפלגה הירוקה בעבר), קורבין יחל בצעד הראשון במה שאמור למנוע מהממשלה לצאת ללא עסקה ללא אישור הפרלמנט. אליהם, הצטרף גם השר לשעבר מהמפלגה השמרנית, אוליבר לטווין. ובנוסף לכל, רורי סטיוארט אמר שהוא גם ישקול לתמוך ביוזמה (עדכון: בינתיים סטיוארט הבהיר שלא יצביע בעד). בקיצור, נראה שלפעמים ברקזיט יכול גם לאחד, ולא רק לפלג.
אבל רגע, בואו נעשה סדר. הצעד הראשון, בו ידון הפרלמנט היום, יהיה לאפשר לאופוזיציה להעלות את הצעת החוק לדיון ב-25 ביוני. לא ברור לחלוטין עדיין מה יהיה תוכן ההצעה עצמה, אבל החקיקה מטעם האופוזיציה אמורה לעצור אפשרות ליציאה ללא הסכם. אד דייווי, הרץ לראשות המפלגה הליברל-דמוקרטית, הציע שבמקום שבררת המחדל תהיה יציאה ללא הסכם, שבררת המחדל תהיה ביטול סעיף 50 והישארות באיחוד האירופי. אם דבר כזה יעבור, פירוש הדבר יהיה בתאוריה שאם לא יינתן לפרלמנט לאשר יציאה ללא הסכם, הברקזיט כולו יבוטל. זה כנראה יצטרך להיות יותר מתוחכם, כי גם כדי לבטל את סעיף 50 צריך את הפרלמנט. כך, שאם הפרלמנט מושעה, בררת המחדל תמשיך להיות יציאה ללא הסכם. יכול להיות שהממשלה תואשם אחר כך בפעולה לא חוקית, אבל זה לא יחזיר את בריטניה לאיחוד האירופי. אפשרות אחרת יכולה להיות דרישה כבר עכשיו להארכה נוספת, וכך בכל פעם כשנראה שהממשלה עלולה לפזר את הפרלמנט.
מה שדיי ברור, זה שיש פה שינוי קל בהרגלים. בבריטניה, ישנם ימים המיועדים לדיונים שיוזמת האופוזיציה. לרוב, האופוזיציה לא מנסה להעביר החלטות שיחייבו את הממשלה. הפעם, זה יהיה שונה, ואם הממשלה תפסיד היא תהיה מחויבת להחלטה. ניקי דה קוסטה, בעבר האחראית על ענייני חקיקה בדאונינג 10, טענה שמדובר בצעד מאוד יוצא דופן.
סיכויים
למרות בממשלה אף פעם לא שמחים לספק הישגים לג’רמי קורבין, לעתים הממשלה אפשרה להצעות שעלו ממנו לעבור בלי התנגדות. הפעם מדובר בעניין שונה. ראשית, מדובר בפרלמנט שמנסה להכתיב לממשלה מדיניות, במקום המצב הנורמלי בו הממשלה מציעה מדיניות והפרלמנט מאשר. שנית, למעט מאט הנקוק ורורי סטיוארט, כל המתמודדים מוכנים לאפשרות של יציאה ללא הסכם. כלומר, לשמרנים יש מניע רציני לא לאפשר להצעה הזו אפילו להגיע לדיון, וגם לקרוא לחברים מה-DUP.
עם זאת, הרוב של השמרנים וה-DUP בפרלמנט הוא ממש לא בשמיים. לכן, לא צריך הרבה מאוד שמרנים שיצביעו בעד ההצעה, או לכל הפחות ייעדרו מההצבעה, כדי לספק לאופוזיציה ניצחון. על אוליבר לטווין שחתום על ההצעה ועל רורי סטיוארט שישקול תמיכה כבר דיברנו. חבר הפרלמנט השמרני ג’ונת’ן ג’אנוגלי הודיע גם הוא על כוונתו לתמוך. האפשרות שעוד מספר שמרנים יצביעו נגד הממשלה היא לגמרי בתחום הסביר. אמנם לא מעט חברי פרלמנט החלו בגינויים להצבעה נגד הממשלה, ביניהם המועמד לראשות המפלגה השמרנית מארק הרפר, אבל לא בטוח שזה יעזור.
צריך לזכור שאחיזת הממשלה הנוכחית בפרלמנט היא חלשה מאוד. אנחנו בכל זאת מדברים על הממשלה הראשונה בהיסטוריה של בריטניה שהואשמה בביזיון הפרלמנט, על-ידי הפרלמנט. כמו כן, הממשלה כבר נאלצה להיכנע לפרלמנט לגבי ברקזיט בעבר. הפרלמנט כבר כפה על הממשלה לבקש הארכה במועד היציאה מהאיחוד במרץ. כמו כן, אוליבר לטווין היה בין אלו שהובילו את המהלך שהוביל את הממשלה לאפשר את ההצבעה האינדיקטיבית, על מספר אפשרויות לברקזיט. לכן, ממש לא בלתי מתקבל על הדעת שהדבר לא יצליח גם הפעם. גם לא חובה שכל השמרנים שיצביעו מחר בעד האופוזיציה יצביעו בעדה גם ב-25 ביוני. אבל, מאוד סביר שהרבה מהם ירצו לדעת מה יש לקורבין וחבריו להציע.
משמעות
מה שלא תהיה התוצאה, אין ספק שאנו עדים למאבק עיקש על היחסים בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת. הביטוי “דיקטטורה פרלמנטרית” הוא מושג שעולה לא פעם בדיונים לגבי המשטר בבריטניה. זאת, עקב השליטה של הממשלה בבית הנבחרים, בדומה לשליטת הממשלה הישראלית בכנסת. ייתכן בהחלט שעל כל הנזקים שברקזיט יוצר, הוא יוכל גם לסיים את הרלוונטיות של המושג הזה.
עדכון: ההצעה נפלה ברוב דחוק לטובת הממשלה. זה לא אומר שהכל אבוד עבור הפרלמנט, ואפילו לא בטוח שדומיניק ראב יהיה ראש הממשלה. נצטרך לחכות ולראות.