בשבועיים האחרונים המפלגות השונות הצליחו להסתבך בהרבה סוגיות. הלייבור קפצה ראש לתוך הדיון על הברקזיט, וטוני בלייר החליט שהוא צריך לבחוש בענייניה הפנימיים. במפלגת הרפורמה נייג’ל פרג’ מתמודד עם חקירה של נציב האתיקה הפרלמנטרי וגם עם איומים מצד המפלגה של רופרט לואו, כשהתשובה שלו נראית כמו ריבים פנימיים במפלגה ומועמדים בעייתיים משהו. הלייבור והרפורמה גם הגיעו להתנגשות נוספת, לאחר שחברי פרלמנט מהראשונה התלוננו על האחרונה לנציבות השוויון וזכויות האדם בטענה שהיא אסלאמופובית. וב-SNP ההודאה של מנכ”ל המפלגה לשעבר במעילת כספי המפלגה פתחה קופת שרצים | צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10
לאחרונה לא הגעתי לעדכן באופן תדיר, ויש כמה דברים שקרו. הנה טבילה קצרה בדברים החשובים. הרבה מאוד קרה, ובגלל שזה בלוג פוליטי החלטתי שהפוסט הזה יעסוק בקצת התרחשויות במפלגות. במידת האפשר אתעסק בעוד דברים, שקשורים יותר במדיניות ציבורית, בהמשך.
הקרב על הראש
נפתח עם מה שייתכן שיעסיק אותנו לא מעט בחודשים הקרובים: המאבק על הנהגת הלייבור (שרשמית ראש הממשלה קיר סטארמר לא פרש ממנו). למרות שטכנית היא בהקפאה לפחות עד שנדע אם אנדי ברנהם יצליח להיכנס לפרלמנט (ליותר פרטים ראו כאן), הרבה קורה במסגרתה.
חוזרים לאיחוד?
כבר יצא לי לדון בכך שהלייבור מתביישת פחות להגיד שהברקזיט (לשיטתה) היה טעות ושיש צורך לכל הפחות להתקרב יותר לאיחוד האירופי. אבל כעת וס סטריטינג – שר הבריאות לשעבר, איש האגף הימני של הלייבור ומי שמתחמם על הקווים כדי לנסות להחליף את קיר סטארמר – החליט ללכת יותר רחוק. “העתיד של בריטניה נמצא באירופה”, הוא אמר במסיבת עיתונאים בה גם אישר שירוץ לראשות הלייבור כשהזמן יגיע, “ויום אחד בחזרה באיחוד האירופי”. זה לא אומר שזה יקרה מחר בבוקר, אבל סטריטינג למעשה הודיע למתפקדי הלייבור שאם הוא יהיה ראש הממשלה, היחסים בין הממלכה ליבשת יהיו הכי קרובים שאפשר ואם יקבל מנדט מהציבור הכללי גם ינסה ללכת רחוק יותר.
גם ראש עיריית מנצ’סטר רבתי והפייבוריט להחליף את סטארמר, אנדי ברנהם, נדרש לעניין. בריאיון ל-ITV הוא נשאל אם הוא תומך בחזרה לאיחוד. הוא אמר שיש קייס לתמוך בכך בטווח הארוך, אבל שהוא לא מתכוון לייצג את העמדה הזו בבחירות הביניים בהן הוא משתתף כדי לחזור לפרלמנט. לא צריך לנחש למה: מייקרפילד, מחוז הבחירה בו ברנהם רץ, הצביע ברובו הגדול לברקזיט ב-2016. יומיים לאחר מכן הוא כבר אמר בצורה יותר ברורה שלמרות שלדעתו הברקזיט גרם לנזק, זה לא הזמן להחזיר את הדיון על הנושא הזה. ייתכן מאוד שמה שיצר את הלחץ זה לא רק ההיכרות עם האלקטורט, אלא גם הידיעה שמפלגת הרפורמה, המאתגרת הרצינית ביותר של ברנהם במייקרפילד, מתכוונת לשים במרכז הקמפיין בבחירות הביניים את הברקזיט.
אבל גם אם ברנהם רוצה להתחמק מהדיון הזה עכשיו, סטריטינג יצר מצב שבו בסופו של דבר לא תהיה בררה, וכנראה שבמרוץ לראשות הלייבור (אם וכאשר), הסוגייה הזו תעלה והמתמודדים יצטרכו לנקוט עמדה. יש לזה פוטנציאל להפוך את הלייבור לפרו-ריג’וין (rejoin, הצטרפות מחדש) במוצהר וכחלק מהמדיניות. האם זה יעזור לה בדעת הקהל? יש אינדיקציה שכן: לפי סקר אחד, מי שרוצים לחזור לאיחוד מהווים 36% מהציבור הכללי. יותר מ-31% ביחד שרוצים או לשמר על מערכת היחסים הנוכחית או להתרחק מהאיחוד עוד יותר.
ד”ש מטוני
אתמול (ד’) ראש הממשלה לשעבר טוני בלייר פרסם מאמר. הוא ארוך למדי (קרוב ל-6,000 מילה), אז זו הפואנטה המרכזית בו: לדבריו, האתגר המרכזי שעומד בפני בריטניה (ומדינות רבות בעולם) הוא להתאים את עצמה לעולם שמשתנה הן גאופוליטית (בדגש על עליית סין והודו) והן טכנולוגית (בינה מלאכותית). כדי להתמודד עם האתגר לזכות בכהונה נוספת, מה שיעזור ללייבור זה לא להחליף ראש או להפוך את בלימת מפלגת הרפורמה למטרת העל שלה, אלא להפוך למפלגת “מרכז רדיקלי”. ההגדרה שלו למרכז, שנראית כאילו נשאלה מהרטוריקה של יאיר לפיד, היא המקום בו “אתם שמים את המדיניות ראשונה ואת הפוליטיקה אחרונה. אז, אתם פותחים בשאלה: מהי התשובה הנכונה? ורק כשיש לכם אותה אתם מתחילים במשימה הפוליטית של שכנוע האנשים לתמוך בה”.
לא ברור למה להציע את זה ספציפית ללייבור. אלו השמרנים שהאתוס שלהם הוא לא לפעול לפי אידיאולוגיות, אלא לפי “מה שעובד”. אם תשאלו את קמי בדנוק, היא תספר לכם שבכל הבטחה שהיא מעלה הושקעה מחשבה רבה. האתוס של הלייבור הוא של מפלגת פועלים, שבעשורים האחרונים נוסף אליו גם אלמנט יותר פרוגרסיבי. גם במסגרת הצעדים הספציפיים שבלייר מציע, אין משהו שמאפיין את מה שהלייבור מתיימרת להיות. רוצה לומר, נראה שיש שתי סיבות בגללן בלייר מציע את זה ללייבור ולא לשמרנים: ראשית, הוא הגיע ממפלגת הלייבור, כך שמן הסתם קשה לו יותר לקדם את המפלגה המתחרה, בעיקר כשהוא עדיין נעלב בכל פעם שמישהו רומז שהוא חלק מהעידן הנאו-ליברלי שהחל עם עלייתה של מרגרט ת’אצ’ר. שנית, אני מניח, בגלל שהשמרנים לא יסכימו להדק את הקשרים עם האיחוד האירופי כמו שהוא היה רוצה.
שלושה צעדים קונקרטיים שהוא הציע תפסו תשומת לב. ראשית, להפסיק את התעדוף של אנרגיה נקייה על-פני אנרגיה זולה, במטרה לעודד צמיחה, קרי לאפשר קידוחי נפט וגז בים הצפוני. שנית, לא להפוך את החזרה לאיחוד האירופי לאסטרטגיה, אלא לעבוד על בריטניה כך שתוכל לבוא לאירופה מעמדת כוח. שלישית, להראות קצת יותר נאמנות לארצות הברית (למשל בהקשר לאיראן).
התגובות
המאמר הזה של בלייר לחלוטין נתפש כהתערבות בריב בתוך המשפחה. ולא כולם הסכימו עם הסנטימנט שלו. וס סטריטינג כתב מאמר תגובה לגארדיאן, למרבה השמחה קצר יותר. הוא תקף את רוח השוק החופשי שעלתה במאמר של בלייר, וכתב שלמרות שאכן העולם משתנה במהרה, הבעיה הבוערת ביותר להתמודד איתה היא האי-שוויון שמביאה המערכת הקיימת. לדבריו, הלייבור מצליחה כשהיא משלבת דברים כמו שוק חופשי ויצירת עושר עם הוגנות וחלוקת העושר. הוא גם התייחס ליחסים עם ארצות הברית, ואמר שאסור לתת לשותפות עמה להחליף את כושר השיפוט, אחרת מה שמקבלים זה את ההצטרפות למלחמת עיראק (אותה הוביל בלייר). והוא לא נשאר חייב לגבי אירופה, ואמר שלמרות שזה יהיה מסובך צריך להיות כנים עם הציבור ששם שוכן העתיד ארוך הטווח של בריטניה.
גם בצד השמאלי של הלייבור לא היו מרוצים מזה. אם בית הנבחרים דיאן אבוט, שהייתה שרת הפנים בממשלת הצללים של ג’רמי קורבין, טענה שבלייר החליט להיכנס לקלחת כי הוא חושש שהממשלה תפסיק לשרת את המדיניות בה מעוניינים הפטרונים שלו. זה לא סותר, אבל אני חושב שההיסטוריה של בלייר מוכיחה שהוא בעיקר לא התגבר על זה שהוא נאלץ לעזוב את ראשות הממשלה שלא בתנאים שלו. ג’ון מקדונל, שר האוצר בממשלת הצללים של קורבין, צייץ שכשבלייר ניסה להתערב בצורה דומה בבחירות הפנימיות של 2015 הדבר רק סייע לקורבין לנצח בגדול. הכוונה אצל שניהם היא ככל הנראה שבלייר לא מעוניין שברנהם, המזוהה עם “השמאל הרך”, יחליף את סטארמר. בלייר, חשוב לציין, כתב במאמר שלו שממשלת סטארמר מושלת ברוח השמאל הרך, אבל חשוב לזכור שסטארמר נמצא מימין לרוב חברי הפרלמנט של הלייבור, ולכן סביר מאוד שראש הממשלה ברנהם יחזק עוד יותר את הטון הזה.
ומה לגבי ברנהם עצמו? בריאיון לאובזרוור, הוא תקף את בלייר, שלשיטתו לא מבין שהמרכז נכשל בסיפוק הסחורה ולכן המצביעים פונים למפלגות הפופוליסטיות. לדבריו, בלייר הוא חלק מהבעיה. אגב, ברנהם הוא בלייריסט לשעבר, ש”התפכח” בתחילת העשור הקודם באופוזיציה.
צרות ברפורמה
אבל לא רק בלייבור יש צרות. גם במפלגת הרפורמה נתקלים במהמורות פה ושם. הנה כמה.
תרומה בעייתית
ייתכן שאתם זוכרים שלפני הבחירות המקומיות נחשף שנייג’ל פרג’ קיבל מבלי לדווח תרומה על-סך 5 מיליון ליש”ט לפני בחירות 2024. התרומה הגיעה מכריסטופר הרבורן, אוליגרך קריפטו, ולפי פרג’ נועדה לממן את האבטחה שלו. לדבריו, לא נפל שום פגם בכך שהוא לא דיווח על כך ושלא הייתה שום עבירה על הכללים הפרלמנטריים.
רק שלא כולם מסכימים: דניאל גרינברג, נציב האתיקה של הפרלמנט, פתח בחקירה של המתנה. אם הוא ימצא שנעשתה עבירה כלשהי, ועדת האתיקה תצטרך לדון בממצאים ובמידת הצורך לתת לו עונש. אם העונש יהיה עשרה ימי השעיה או יותר מהפרלמנט, תיפתח נגדו עצומת הדחה במחוז הבחירה שלו, קלקטון. אם 10% ומעלה מתושבי האזור יחתמו עליה, פרג’ יפסיק לכהן כחבר פרלמנט ויוכרזו בחירות ביניים. הוא יהיה רשאי לרוץ בהן וזה סביר מאוד שהוא ינצח ויחזור לפרלמנט. ועדיין, זו לא באמת סיטואציה שפרג’ רוצה להיות בה.
קרב פנימי
יצא לי כבר לדון בסוגיית האחריות המשותפת בפוליטיקה הבריטית, בה חברי הממשלה נדרשים ליישר קו עם המדיניות. זה נכון במידה פחותה גם לממשלות צללים. לכן, כששני אנשים שמתיימרים להיות שרים בממשלה עתידית של אותה מפלגה, זה קצת מביך שהם לא סגורים איזו מדיניות הם אמורים להביא. אבל זה בדיוק מה שקרה השבוע.
הכל התחיל בכך שרוברט ג’נריק, שר האוצר ב”ממשלת הצללים” של הרפורמה (בפועל, ממשלת הצללים הרשמית היא של השמרנים), התראיין לסקיי ניוז ונשאל לגבי תכניות להוצאת מהגרים מבריטניה, שמאותגרות מימין על-ידי מפלגת שיקום לבריטניה של רופרט לואו. ספציפית עלה הרעיון של אי-חידוש אשרות למהגרים שחיים בדיור ציבורי. ג’נריק אמר שזה לא יהיה קריטריון שעל-סמכו בלבד אנשים יגורשו, ויהיו גם שאלות של הכנסות, חיים על קצבאות ועוד.
מי שהגיב לכך היה זיה יוסוף, שר הפנים ב”ממשלת הצללים” הזו (אף שאינו חבר פרלמנט), ובכך האיש שאחראי לתכנית ההגירה של המפלגה. הוא הבהיר ש”התשובה של רוברט היא לא מדיניות של הרפורמה”. הוא הסביר שמי שיחיו בדיור ציבורי באופן אוטומטי ייכשלו במבחן הכלכלי לחידוש אשרת השהייה ולכן יתבקשו לארוז את החפצים ולחזור למדינת המוצא שלהם. או במילים אחרות, בכיר במפלגת הרפורמה היה צריך להבהיר שהדברים של בכיר אחר במפלגת הרפורמה לא מייצגים את המדיניות של מפלגת הרפורמה.
Robert’s answer is not Reform policy.
As the person responsible for our deportation plan I want ensure people know where we stand:
If a foreign national lives in social housing at taxpayer expense, they automatically fail our economic test and will be deported. https://t.co/g7S7SmoDrJ
— Zia Yusuf (@ZiaYusufUK) May 26, 2026
העניין הזה הוא לא סתם מבוכה: הרפורמה היא גם פייבוריטית בבחירות הביניים במייקרפילד, אבל לפי סקר היא עלולה להפסיד על הקשקש לאנדי ברנהם בגלל זליגת קולות לשיקום לבריטניה. סקרים אחרים מראים שברגע שהסוקרים מכלילים את שיקום בסקרים הארציים, התמיכה ברפורמה קטנה משמעותית. אם היא לא מסוגלת להציג חזית אחידה על נושא ליבה שלה, ועוד בזמן ששיקום מקבלת יותר ויותר תשומת לב גם מתקשורת המיינסטרים, התוצאה תהיה בחלק ממחוזות הבחירה פיצול קולות לקולות צהלה של מפלגות המיינסטרים.
גרנד קניון
ואם כבר עסקנו בצרות של הרפורמה במייקרפילד, אז גם המועמד מטעמה, רוברט קניון, לא בדיוק עושה מאמצים לא להיות בעייתי. על קצה המזלג: הוא טען שרוסיה פעלה “במסגרת זכויותיה” כשסיפחה את חצי האי קרים ב-2014; התגלה שהוא התכחש בעבר לתמיכה כלשהי בברקזיט (מה שאילץ את הרפורמה להצהיר שהוא ברקזיטר גאה); שיתף תכנים של צייצן מכחיש שואה; ופרסם בעצמו פוסטים מיזוגיניים. אם יש תאוריות קשר ששיקום לבריטניה היא בכלל עבודה של הלייבור לפצל את קולות הימין הפופוליסטי, אז מה נגיד על קניון?
זו לא תהיה הפעם הראשונה (וכנראה שלא האחרונה) שהרפורמה מריצה מועמד שהתבטאויותיו הן בעייתיות בלשון המעטה. העניין הוא שבדרך כלל זה לא מקבל המון תשומת לב תקשורתית כי מדובר בחלק מהרבה מועמדים בבחירות רחבות יותר. הפעם – עם כל הכבוד לזה שבמקביל למייקרפילד יתקיימו עוד שתי בחירות ביניים בסקוטלנד – מדובר במועמד שיכולתו לנצח תקבע אם אנדי ברנהם יעלה על המסלול להחליף את קיר סטארמר או לא. ואם קניון לא יוריד את ברנהם מהמסלול הזה, יהיה מדובר במכה למומנטום של הרפורמה, ולמרות שנייג’ל פרג’ יאשים את כל העולם, הוא יוכל לבוא בטענות בעיקר לעצמו.
בין המפלגות
אחרי שקצת התייחסנו ללייבור ולרפורמה, הגיע הזמן לדבר על מה שקורה ביניהן. אני לא מדבר על מייקרפילד, אלא על חברי פרלמנט קיימים. אתמול (ד’) סקיי ניוז דיווחו שקבוצה של 26 חברי פרלמנט מהלייבור (ועוד אחד שנבחר מטעם המפלגה וכעת מכהן כעצמאי) פנתה לנציבות השוויון וזכויות האדם (EHRC), וטענה שחברים במפלגת הרפורמה עוברים על חוק השוויון מ-2010 עם אמירות אסלאמופוביות. כדוגמה אחת הם הביאו את האמירה של נייג’ל פרג’ שיש לשקול לאסור על תפילות מוסלמיות באתרים כמו כיכר טרפלגר. אחרים שהוזכרו שם היו סואלה ברוורמן ולי אנדרסון.
רק בשביל ההקשר, ל-EHRC יש סמכויות חקירה, והיא גם השתמשה בהן כדי לחקור את האנטישמיות בלייבור בימי קורבין. הדבר הזה דרש הרבה עבודה מצדו של סטארמר כדי להראות שהמפלגה אכן הפסיקה להיות אנטישמית בצורה ממוסדת. כלומר, מה שבעצם המכתב הזה מבקש לעשות (יצוין שזה לא מצוין בכתבה של סקיי) הוא להביא לבדיקה של המתרחש במפלגה בכל הקשור ליחס למיעוטים אתניים ודתיים, בדגש על מוסלמים.
ברפורמה לא שתקו. אנדרסון וברוורמן הגיבו לכתבה. הראשון אמר ש”אסלאמופוביה” היא מילה מומצאת ל”אידיוטים משכילים שמפחדים לאבד את המושב שלהם”. רצוי שמישהו יספר לו שקריאות לחקור את התופעה בתוך המפלגה השמרנית – שלא בדיוק נסמכת על הקול המוסלמי – עלו מתוכה כבר לפני שנים. השנייה לא הכחישה שהתופעה קיימת, אבל יצרה רושם שההתבטאויות שלה היו רק בקשר לכנופיות הפיתוי (grooming gangs), ושבגלל שהיא אמרה את האמת בנושא זה לא אסלאמופובי. בפועל, יש לה מספיק התבטאויות שמראות שלפעמים היא פשוט משחקת על רגשות אסלאמופוביים (לדוגמה, הטענה שהרצח בסאות’פורט בוצע בגלל הכישלון להילחם באסלאמיזם, למרות שאין לו קשר לאירוע).
Labour MPs have named me in this letter.
It is not racist to speak the truth.
I will never stop speaking up for the victims of Grooming Gangs or the victims of Islamist terrorism.
To do so is not Islamophobic.
It is absolutely essential if we are to get justice and keep our… https://t.co/pQ7ZwFTUDo
— Suella Braverman (@SuellaBraverman) May 27, 2026
שווה להגיד שכנראה הלייבור לא פנתה ל-EHRC רק בגלל דאגה טהורה למוסלמים הבריטים. כנראה שיש פה גם איתות סגולה (virtue signaling) וגם רצון להיכנס ברפורמה. כרגע היא, ולא השמרנים, מסומנת בפני הציבור כאיום הכי רציני על הלייבור (למרות שמבחינת זליגת מצביעים אלו דווקא הירוקים). בהתאם, המפלגה עושה ככל שביכולתה כדי להערים קשיים על הטוענת הבאה לכתר.
הפרת אמונים
ונסיים עם ה-SNP. יכול להיות שאתם זוכרים שב-2023 נפתחה חקירה נגד פיטר מארל, לשעבר מנכ”ל המפלגה וגם בעלה של השרה הראשונה של סקוטלנד לשעבר ניקולה סטרג’ן. זאת, בשל 600 אלף ליש”ט שנתרמו למפלגה ועקבותיהם לא נודעו. בהמשך, החקירה התרחבה גם לסטרג’ן עצמה. ב-2024 הוגש נגד מארל כתב אישום על מעילה, ומשפטו נפתח ב-2025. במקביל, המשטרה החליטה שלא להתקדם בחקירה של סטרג’ן וגזבר המפלגה קולין ביטי. השבוע, הוא הודה בבית המשפט שלקח לעצמו יותר מ-400 אלף ליש”ט מכספי המפלגה, לטובת רכישה של מכונת קפה, קרם ידיים, משחקי מחשב (כולל פאקמן), פלייסטיישן ועוד. ב-23 ביוני יינתן גזר הדין, שיכול להגיע לעד 20 שנות מאסר.
כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם, ה-SNP מצאה את עצמה בתוך סערה. ראש המפלגה והשר הראשון של סקוטלנד ג’ון סוויני התמודד עם טענות שהוא ניסה לטאטא את הסקנדל מתחת לשטיח (וכמובן הכחיש). טענה נוספת שעלתה נגדו היא שהוא יצר “תרבות של הסתרה וטיוח” במפלגה. וגם העובדה שסוויני, בקדנציה הראשונה שלו כראש המפלגה, מינה את מארל ב-2001 למנכ”ל המפלגה הביאה לביקורת נגדו. סוויני טוען שזה “לא רלוונטי”.
ועוד שאלה שעולה היא איך זה שסטרג’ן עצמה לא עומדת לדין. האם באמת מצופה מאיתנו להאמין שהיא לא ידעה מאיפה פתאום כל מיני דברים לא זולים מגיעים אליה הביתה? ובכן, היא מתעקשת שהיא אכן לא ידעה על כל זה. לדבריה, לא הייתה לה כל סיבה לחשוב שהוא לא קנה אותם מהכסף שלו. סוויני מגבה אותה, אבל רבים אחרים, כולל בתוך ה-SNP, לא ממש. צריך לזכור שמתוך 12 השנים במהלכן מארל השתמש בכספי המפלגה, היא הייתה ראשת המפלגה במשך שמונה. כלומר, הייתה לה אחריות למה שעשה המנכ”ל תחתה, והיא נכשלה במשימתה.
למזלו של סוויני, הבחירות בדיוק מאחורינו ככה שהוא כנראה לא נמצא בתסבוכת פוליטית. אבל זה כן יהווה כתם על המפלגה, שגם ככה נמצאת בעמדת חולשה לעומת הפרלמנט הקודם. סטרג’ן, מבחינתה, תצטרך לקוות שהקמפיין להסברים איך זה שהיא לא עומדת לדין לא יתפוס תאוצה.