צ’רלי וחצי

המלך צ’רלס השלישי שב מביקור מוצלח בארצות הברית תוך שהוא מנסה להצחיק ולהקסים את הנשיא טראמפ ואת המקורבים לו עם נאום בקונגרס שתובל בלא מעט בדיחות. הביקור בטח לא מזיק לפופולריות של צ’רלס, שמסתמן כאדם היחיד כרגע בבריטניה שטראמפ מקשיב לו אחרי נפילת פיטר מנדלסון. האם זה מה שנחוץ כדי לגשר על הפערים בין המדינות על רקע המלחמה באיראן? זה כבר הרבה יותר קשה | צילום: לשכת סגן נשיא ארצות הברית

המלך צ’רלס שב בשבוע שעבר מביקורו הממלכתי הראשון בארצות הברית, שם התקבל על-ידי הנשיא דונלד טראמפ. כמו בהרבה מקרים בעבר, משפחת המלוכה משמשת את בריטניה כקלף דיפלומטי רב עוצמה כשהיחסים, ובעיקר “היחסים המיוחדים” עם ארצות הברית מתוחים. צ’רלס פשט את כתר המלוכה ושם את כובע ההיסטוריון ואפילו הסטנדאפיסט, ומצדו – דיבר עם טראמפ כמו שצריך לדבר עם דונלד טראמפ. כפי שאסביר כאן, יכול מאוד להיות שהמלך עשה לעצמו שירות מצוין בכל הקשור לפופולריות שלו בבריטניה כמו גם של מוסד המלוכה בכלל, אבל לא בטוח שזה יספיק כדי להרגיע את הנשיא העצבני מעבר לים.

התכנית האמנותית

בתכנית הביקור נכלל נאום חשוב של צ’רלס בקונגרס האמריקאי. הוא בסך הכול המונרך הבריטי השני שעושה זאת אחרי אימו, המלכה אליזבת, שנאמה שם ב-1991. לא מובן מאליו, כפי שהמלך הסביר בעצמו, שצאצא ישיר של המלך ג’ורג’ השלישי, נגדו מרדו המושבות האמריקאיות, עומד בפני הקונגרס האמריקני כבעל ברית, מקבל את העובדה שהמהפכה האמריקאית הייתה מוצדקת (תוך שהוא מזכיר שאת עיקרון “אין מיסוי בלי ייצוג” ירשו האמריקאים מהבריטים) ועוד מזכיר במפורש את הפרדת הרשויות – אולי רמז עדין למהלכים האוטוריטריים של ממשל טראמפ? הוא גם הזכיר את שינוי האקלים (שטראמפ מכחיש) ואת החשיבות של תמיכה באוקראינה (עוד נושא שטראמפ בפירוש חולק עליו).

בכל אופן, רמזים עדינים זה לא הצד החזק של נשיא ארצות הברית, אז המלך תיבל את נאומו בלא מעט בדיחות: צ’רלס הזכיר את אמירתו של טראמפ לפיה אירופה הייתה מדברת גרמנית ללא ארצות הברית, והשיב כי ללא בריטניה ארצות הברית היתה דוברת צרפתית. הוא אף התייחס לתכנית השנויה במחלוקת של טראמפ לבנות אולם נשפים במקום האגף המזרחי בבית הלבן, וציין שגם הבריטים “ניסו לשפץ” את הבית הלבן ב-1814, התייחסות הומוריסטית למלחמה בין המדינות בה שרפו הבריטים את וושינגטון.

המלך והמלכה לא הסתפקו רק בביקור בוושינגטון: המלכה הגיעה לספרייה הציבורית בניו-יורק והמלך חלק כבוד לנרצחי 11 בספטמבר באנדרטה, שם פגש בראש עיריית ניו-יורק זוהרן ממדאני. אחר-כך, הם הגיעו לעיר הקטנה פרונט רויאל שבווירג’יניה במטרה לפגוש אזרחים אמריקאים רגילים.

מלך וג’וקר

אפשר להניח שהגישה הקלילה והמבודחת של צ’רלס היא בדיוק מה שהתבקש לעשות על-ידי הממשלה: לא סוד שבין המדינות שוררת מתיחות על רקע המלחמה באיראן (בה בריטניה לא תומכת) כמו גם על רקע פרשת ג’פרי אפסטין בה מעורב אחיו של המלך, שמסובך עד הצוואר. בבריטניה, אחד האנשים הכי עשירים ומקושרים, בן מלוכה, נעצר, בעוד שארצות הברית בולטת בחוסר הפעולה שלה. לא רק כלפי טראמפ שהיה בקשרים עם אפסטין, אלא גם כלפי כל יתר המעורבים. האדם היחיד בבריטניה שנחשב לבעל יחסים קרובים לטראמפ הוא פיטר מנדלסון. אתם יודעים כבר איך זה נגמר.

חוץ מהמלך, כנראה שלא נשאר בממלכה אף אחד שדונלד טראמפ מוכן להקשיב לו. למה? כנראה שהנשיא טראמפ באמת אוהב את ההוד וההדר של משפחת המלוכה כמו שהוא נמשך תמיד לאנשים חזקים ועשירים. הוא הודה שאימו, הסקוטית, חשבה שצ’רלס, שהיה אז נסיך צעיר, הוא “חמוד”. טראמפ כנראה גם מקנא במלך ורוצה להיות כמוהו: החשבון הרשמי של הבית הלבן צייץ “שני מלכים” על תמונה משותפת.

כל זה לא רע למלך בכלל: צ’רלס הציג את עצמו בביקור הזה כאדם יותר קליל ומצחיק מכפי שהוא נתפש בציבור בדרך כלל וכדיפלומט טוב. ההשוואה הבלתי נמנעת בינו לבין לדונלד טראמפ, שמאוד לא פופולרי כרגע בבריטניה, גם עושה לו רק טוב. ככל שביקור אחד יכול לשפר יחסים בין שתי מדינות שנעות בכיוונים שונים לגמרי.

האם זה ישנה משהו בטווח הארוך? לא בטוח. אין ספק שטראמפ נהנה מהביקור, אבל ידוע שנשיא ארצות הברית הוא אדם הפכפך מאוד. בפעם הבאה שהוא יתהפך, לא מן הנמנע שראש הממשלה קיר סטארמר יחייג בדחיפות דווקא לארמון בקינגהאם.