משהו שנטען רבות כלפי ממשלת הלייבור זה שהיא נלחמת באזורי הכפר של בריטניה. הרטוריקה קיבלה דגש מיוחד השבוע בשל שתי התפתחויות. הראשונה היא הכרזה על רפורמה למען רווחת בעלי החיים, שבין השאר תאסור על חוות הרבעה לכלבים, על כלובי סוללה לעופות ועל ציד מדומה (שלכאורה משמש ככיסוי לציד לא חוקי). החקלאים טוענים שההגבלות על החקלאות יקשו עליהם בשוק הבינלאומי אם לא ייאסר לייבא בשר שיוצר בפרקטיקות האסורות, ואנשי הכפר מתלוננים שאיסור הציד המדומה יפגע בקהילות שלהם. ההתפתחות השנייה היא שממשלת הלייבור החליטה לחזור בה חלקית ממס הירושה שהטילה על חוות משפחתיות, בכך שהעלתה את הרף לתשלום המס. באופוזיציה חוגגים את הניצחון הראשוני, אבל מבטיחים להמשיך במאבק עד הסוף. מהסיפורים הקטנים האלו ניתן ללמוד לא מעט על הפוליטיקה של הכפר בבריטניה | צילום: אדוארד מאסי, המפלגה השמרנית
מאז הקמתה, מפלגת הלייבור הייתה חזקה יותר באזורים האורבניים ופחות בכפריים. זה לא נעשה מתוך אידיאולוגיה עוינת לכפר, אלא בגלל שאופן ההקמה של המפלגה הביא לכך שהיא הייתה מרוכזת יותר באיגודי העובדים ובפוליטיקה שבתחילת המאה העשרים נחשבה לפרוגרסיבית, מה שהביא לכך שהשתלם לה בעיקר להתמקד בערים הגדולות ובקהילות קטנות שהיוו חלק מהתעשייה, כמו עיירות הכורים. אחרי מלחמת העולם הראשונה היה ניסיון לפנות יותר גם לאזורים החקלאיים, אבל בשלב זה הלייבור נתפשה כמפלגה עירונית ולכן כאנטיתזה לחיי הכפר, והתקשתה לזכות שם בתמיכה. למרות שמאז הזמנים השתנו ולמעמדות יש חלק קטן יותר בתמהיל הפוליטי, הלייבור נשארה חזקה בעיקר בערי המטרופולין ובאזורים תעשייתיים (אם כי בבחירות 2019 היא הצליחה לאבד הרבה מעיירות הכורים לשעבר). אבל בחירות 2024, בחסות המיאוס מהשמרנים, הביאו ללייבור לא מעט ניצחונות גם בכפרים. ועדיין, הממשלה מגלה שלא משנה מה היא תעשה, היא תיחשב לעוינת לאורח החיים הכפרי. כך קורה גם עכשיו, עם חקיקה שנועדה להיטיב עם בעלי החיים.
הרפורמה שעל הפרק
מוקדם יותר השבוע (ב’) משרד החקלאות והסביבה פרסם את כוונתו רפורמה מקיפה בחוקי רווחת בעלי החיים. בגלל חלוקת הכוח בבריטניה, הרפורמה תיגע בעיקר לאנגליה ו-וויילס, ולא לממלכה כולה. היא מחולקת לשלושה חלקים: חיות מחמד, חיות משק וחיות פרא. החלק הראשון כולל את סיום חוות ההרבעה לכלבים, בהן התנאים יכולים להיות אכזריים למדי; בדיקה של האפשרות לאסור על קולרים חשמליים בגלל הנזק שהם עלולים להסב לבעלי החיים; שקילה של הנפקת רישיונות מסוג חדש לארגוני הצלה ושיקום שנעזרים בבעלי חיים, כדי להבטיח שיש להם את התנאים המתאימים; וקידום של “בעלות אחראית” על בעלי חיים למען שלום הציבור.
החלק השני ישנה חלק ממתודות הכליאה לבעלי החיים (למשל, איסור על כלובי סוללה לעופות); בחינת המשמעויות של שימוש בפחמן דו-חמצני לטשטוש בעלי חיים שמובלים לשחיטה (שייתכן שגורם סבל לחיות); הצגת חוקים לשחיטה הומנית של דגי בריכה כדי להימנע מסבל; איסור על בישול לובסטרים בעודם בחיים; ועידוד השימוש בעוף למאכל שגדל לאט יותר. החלק האחרון יאסור על ציד מדומה (trail hunting, בו המרדף נעשה אחר גורם שאינו בעל חיים), מחשש שהוא מהווה לכיסוי לציד אמיתי; איסור על מלכודות לולאה (snare) מחשש שיגרמו לסבל ויפגעו בחיות מחמד; והצגת עונת ציד לארנבות, כדי למנוע מצב בו גורים מוצאים את עצמם גוועים ברעב. שרת החקלאות אמה ריינולדס הסבירה שבריטניה היא “אומה של אוהבי חיות” ולכן ראוי להעביר רפורמה כזו, אותה הגדירה כ”שאפתנית ביותר מזה דור”.
הפוליטיקה נכנסת
הייתם מצפים שהצעת חוק שמטרתה מתן הגנה רחבה יותר לבעלי חיים לא תעורר הרבה מחלוקת. אז הייתם מצפים. בפועל, כמובן שעלו התנגדויות. עניין שהעלה לא מעט התנגדויות היה האיסור על ציד מדומה. טענה אחת היא שיש לספורט הזה משמעות כלכלית עבור האזורים האלו בבריטניה. ראש מפלגת הרפורמה נייג’ל פרג’ אמר שזו הצעה “אוטוריטרית”, ושבאותה מידה אפשר לאסור על טיול עם הכלב בטבע כי הוא עלול לרדוף אחרי בעלי חיים. חברת הפרלמנט השמרנית רבקה פול הלינה על כך שרק כ-400 שועלים ניצודו בשנה שעברה באופן לא חוקי, בזמן שלמעלה מ-30 מיליון בעלי חיים נשחטו ללא טשטוש, ודווקא הפרקטיקה האחרונה לא מופיעה ברפורמה. כמובן, איסור של שחיטה מסוג זה ייצור בעיות עבור מוסלמים ועוד יותר עבור יהודים (שכן כבר קרוב ל-60% מהבשר חלאל באנגליה נשחט עם טשטוש). אבל אחד הטיעונים הבולטים ביותר היה שהספורט הזה מחזיק את הקהילה הכפרית ביחד, ושהאיסור יביא לכך שאנשיה יהיו יותר מבודדים.
אבל גם חלקים אחרים ברפורמה הרגיזו רבים. איגוד החקלאים הלאומי דרש שבשר מיובא יצטרך לעמוד באותם תנאים. זאת, מתוך סברה שחקלאי בריטניה יעמדו בפני תחרות לא הוגנת מול העולם. בהמשך לכך, חוואי אחד גרס שכל עוד זה לא המצב מדובר במלחמה של ממש על אזורי הכפר, שתגרום לחוות להיסגר ולעליית מחירי המזון. טענה דומה השמיעה גם ויקטוריה אטקינס, שרת החקלאות בממשלת הצללים השמרנית, כמובן לא בלי להגיד ש”ללייבור פשוט לא אכפת מבריטניה הכפרית”.
כמובן, חשוב לציין שלא כולם מתנגדים לרפורמה. יש לא מעט שבירכו על הרפורמות המוצעות, בעיקר מארגונים למען זכויות בעלי חיים. לדוגמה, הארגון לחמלה בעולם החקלאות מסר שהחקיקה היא “ציון דרך לקראת הגנה על חיות המשק בבריטניה כולה”. הדגש שם היה בעיקר על השינוי במתודות הכליאה של בעלי החיים המיועדים לשחיטה.
מס הירושה יורד
ועוד דבר שקרה השבוע: אם אתם זוכרים, בשנה שעברה הממשלה השיתה מס ירושה על נכסים חקלאיים בשווי של יותר ממיליון ליש”ט (את המספרים המלאים תוכלו לראות בלינק), שהיה אמור להיכנס לתוקף באפריל 2026. הממשלה טענה שבפועל 75% מהמשקים לא ירגישו כלל במס הזה, אבל איגוד החקלאים הלאומי טען שלא פחות משני שליש ירגישו בו, ושהדבר יגרום לחוות קטנות משפחתיות שעוברות מדור לדור להיסגר. המס גם לא היה פופולרי בקרב השמרנים והליברל-דמוקרטים, שכאמור חזקים מאוד באזורי הכפר, וגם בקרב חלק מחברי הלייבור ממחוזות בחירה כאלה. החוואים הקטנים יצאו לשורה של הפגנות נגד הממשלה במשך יותר משנה נגד העניין, כשהשמרנים לצדם.
ובכן, נראה שזה עבד: יום לאחר הצגת הרפורמה לרווחת בעלי החיים (ג’) אמה ריינולדס הודיעה שהרף לתשלום המס יעלה ממיליון ליש”ט ל-2.5 מיליון, וזוגות יוכלו להעביר ללא מס נכסים בשווי של עד 5 מיליון (במקום 3 לפני השינוי). לפי ההערכות, העלות של המהלך הזה היא כ-130 מיליון ליש”ט, שעוד צריך לראות מאיפה יגיע המימון שלהם. יצוין שלמרות ההצלחה הזו, יותר מ-6,000 עסקים חקלאיים נסגרו מאז ההודעה על המס (למרות שניתן להניח שחלקם היו נסגרים כך או כך).
בכל מקרה, באופוזיציה חגגו על העניין: ראשת האופוזיציה קמי בדנוק אמרה שזו ההוכחה שלמרות הרוב הגדול של ראש הממשלה קיר סטארמר, מאבק נחוש מספיק יכול לגרום לו לשנות את דעתו. אטקינס טענה שהלייבור נאלצה לבצע “פניית פרסה חלקית” הודות לשיתוף הפעולה בין השמרנים לחקלאים. בדנוק גם שיתפה ציוץ של חקלאי אקטיביסט שטען ש”הלייבור בחרו קרב עם אזורי הכפר שהם לא היו צריכים”. ראש הליברל-דמוקרטים אד דייווי בירך על ההחלטה, אבל הוסיף שהוא ומפלגתו לא יוותרו עד לביטול מוחלט של המס (מה שגם השמרנים אמרו, יצוין). משרד האוצר מצדו מסר שלמרות השינוי במבנה המס, העיקרון המנחה מאחוריו יישמר.
כמה נקודות לסיכום
נראה שאפשר לקחת מהשבוע הזה כמה נקודות. ראשית, כמה הדימוי של היחס של השמרנים והלייבור כלפי הקהילה הכפרית – שהרטוריקה כלפיה גורם לה להיראות כמעט מקודשת – עודנו חזק. וצריך להגיד, הדימוי הזה לא תמיד מוצדק: טום ויליאמס, שר החקלאות של קלמנט אטלי, היה פופולרי למדי. ב-2021 בוריס ג’ונסון קידם הסכם סחר עם אוסטרליה שהיה עלול להציב את חקלאי הממלכה בתחרות לא הוגנת עם חקלאי אוסטרליה בגלל צורך לעמוד ברגולציות גבוהות יותר. ועדיין, הדימוי חזק ויציב. לא רק זה: הלייבור היא מפלגה ש”נלחמת”, לא פחות, ובאופן מכוון, בחקלאים ובאורח החיים הכפרי. הסכם הסחר של ג’ונסון זכה לביקורת על פגיעה באתוס החקלאי, אבל לא נטען שהשמרנים הכריזו מלחמה על חקלאי בריטניה.
✍️ The latest cartoon from @Adamstoon1
See more ⬇️https://t.co/3d5YU0sied pic.twitter.com/SzqnkAE0Gr
— The Telegraph (@Telegraph) December 22, 2025
שנית, לתוך שאלת העלות מול תועלת בכל רפורמה לא נכנסים רק השיקולים החומריים, אלא גם שיקולים של אורח חיים, אתוס וקהילה. אלו לא אלמנטים שכדאי לזלזל בהם, וביקורת אחת על סגירת המכרות בידי מרגרט ת’אצ’ר היא פגיעה בקהילות הכורים, ולא סתם גם אז הרטוריקה הייתה של מלחמה. אבל, כמובן, ישנה השאלה כמה ניתן לתת לאתוס לעצור רפורמות. לצורך העניין, האם באמת לא ניתן לתת מענה לקהילות שנשענות על ציד מדומה? אזכיר שגם כשהוחלט להוציא מחוץ לחוק ציד שועלים זה לא התקבל בשקט, אבל מאז השמש המשיכה לזרוח. מנגד, מותר גם לתהות כמה שועלים יינצלו הודות לאיסור על פרקטיקה שאם שומרים בה על הכללים לא פוגעת באיש.
שלישית, בבחירות האחרונות הלייבור ניצחה ב-114 מחוזות בחירה שנחשבים לכפריים. הרטוריקה שמופנית כלפי הלייבור מציבה אותם במקום מאוד שברירי, ולא בטוח שהם יזכו לכהונה נוספת. זה הופך אותם לקבוצת לחץ מול הממשלה בכל הנוגע לרפורמות מהסוג הזה. אל תתפלאו אם בקרוב, בזכות לחץ שלהם, יהיה אפשר לעדכן שהרפורמה לרווחת בעלי החיים אכן תטיל דרישות דומות על בשר מיובא (תוספת שלא תהיה נטולת היגיון, בטח מנקודת מבט של רווחת בעלי החיים עצמם). בפעם הבאה, אולי, כדאי שהממשלה תתייעץ איתם מראש.