איפה ייערכו הבחירות המקומיות של 2026? ובכן, הרשימה חלקית בלבד. הסיבה לכך היא שהממשלה החליטה לאפשר לקבוצה של רשויות מקומיות, אם יבקשו זאת, לדחות את הבחירות בהן. זאת, בנוסף להחלטה לדחות בשנה עד שנתיים בחירות לשש משרות של ראשי ערים. הרקע, בשני המקרים, הוא הרפורמה שהממשלה מעבירה בשלטון המקומי באנגליה, שיישומה לוקח יותר זמן מהצפוי. כעת הממשלה מואשמת בניהול גרוע ובניסיון להתחמק מזעמו של האלקטורט. ויש טענות גם לקשר עם השמרנים, שגם עשויים ליהנות מה”מחווה” של הממשלה | בתמונה: שר השיכון, האחראי גם על השלטון המקומי, סטיב ריד (צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10)
יש אימרה ש”תרנגול הודו לא מצביע בעד חג המולד”. כלומר, אף אחד לא יתמוך באופציה שתפגע בו. אז אם נותנים למועצה מקומית בשליטת מפלגה לא פופולרית לדחות את הבחירות בה בשנה, האם לדעתכם היא תיקח את האופציה או לא תיקח? זו לא שאלה תאורטית כלל: ממשלת בריטניה נתנה לשורת מועצות באנגליה שאמורות לעמוד לבחירה ב-2026 את האפשרות לעשות בדיוק את זה. הטיעון הוא מקצועי: הצורך בעוד זמן ליישם את רפורמת השלטון המקומי המרחיבה שהלייבור הבטיחה במצע הבחירות. אבל רבים סבורים שיש פה עניין פוליטי.
קצת רקע
דבר שחשוב לזכור לגבי יחסי שלטון מרכזי-מקומי בבריטניה הוא שהממלכה משתייכת לקבוצת המדינות בהן הכוח של השלטון המקומי הוא תוצר של מה שהפרלמנט מוכן לו. הדבר גם קיבל הכרה חיצונית: הנציבות האירופית לזכויות אדם (גוף שהיה חלק מבית הדין האירופי לזכויות אדם ובוטל בינתיים) קבעה ב-1985, בתגובה לעתירות נגד הביטול של מועצת לונדון רבתי, שהיא לא מהווה חלק מהרשות המחוקקת בבריטניה ולכן מחיקת המועצה כגוף נבחר לא מהווה פגיעה בזכויות אדם. סביר להניח שכיום יהיה לבית הדין משהו אחר להגיד על הפרלמנטים של ויילס, סקוטלנד וצפון אירלנד, אבל לגבי המועצות המקומיות כנראה שהוא יגיד בכל מקרה שבפועל לפרלמנט עומדת הזכות לשחק בהן כרצונו (הכותב אינו משפטן).
אבל בבריטניה עושה רושם שבאופן חריג אוהבים לשחק בשלטון המקומי, ויש שם רפורמות בתחום חדשות לבקרים. לפעמים הן באות להרחיב את סמכויות השלטון המקומי, כמו יצירת מועצת לונדון רבתי בשנות השישים ושש מועצות מטרופוליטניות נוספות בשנות השבעים. לפעמים הן דווקא פוגעות בסמכויותיו, כמו ביטול כל המועצות האלו ומתן הסמכות לממשלה להגביל את הארנונה שמועצה יכולה לגבות בשנות השמונים. תחת טוני בלייר נעשה מהלך גדול של האצלה (אני מתרגם devolution כ”האצלה” ולא “ביזור” בשל העיקרון שמה שהמדינה יכולה לתת היא יכולה גם לקחת), שיצר את הפרלמנטים האזוריים ורשות לונדון רבתי ונתן למועצות מקומיות קטנות להקים מעליהן רשויות ממוזגות (combined authorities) עם ראש עיר נבחר (דוגמה לכך היא הרשות הממוזגת של מנצ’סטר רבתי, בראשה עומד אנדי ברנהם). רשויות אלו מתנהלות למעשה כמו רשויות מטרופוליטניות מעל למועצות הקטנות, ועוסקות בפונקציות אסטרטגיות כמו תחבורה.
לפני כשנה הלייבור הציגה תכנית חדשה לשלטון המוניציפלי. בין השאר, כוחם של ראשי הערים ברשויות הממוזגות יגדל, השר הרלוונטי יוכל להקים רשות ממוזגת איפה שנחוץ והרשויות המקומיות מתעכבות עם זה ואזורים כפריים יותר בהם יש מועצות דו-שלביות (מועצות מקומיות תחת מועצה מחוזית) יאורגנו מחדש כך שיהיו תחת מועצות אוניטריות שכל אחת מהן תדאג לכחצי מיליון איש. הדבר אמור לפשט ולחזק את השלטון המקומי באנגליה.
דחיית הבחירות
כבר כשהתכנית הוצגה, הממשלה הבהירה שכנראה יהיה צורך בדחייה של הבחירות המקומיות של 2025 בחלק מהמועצות, בדגש על אלו שהיו צפויות לעבור את אותו רה-ארגון. למרות שהובהר שהדבר ייעשה רק לבקשתן של מועצות שמעוניינות בכך, נטען כלפי ראש הממשלה קיר סטארמר שהוא מנסה לחמוק מזעמו של האלקטורט (טיעון מטופש למדי, בהתחשב בכך שגם כך לא היו ללייבור הרבה חברי מועצה להגן עליהם השנה). אמנם הדבר גרר מחאות, אך צריך להגיד שאין פה משהו תקדימי: הבחירות למועצות המטרופוליטניות ב-1985 בוטלו לחלוטין כי גם ככה המועצות פורקו שנה לאחר מכן. ב-2020 הבחירות המקומיות נדחו באופן גורף בגלל הקורונה. אז באמת שדחייה חלקית בגלל רפורמה שהובטחה במצע מפלגת השלטון אינה עניין כזה רציני.
אבל זה היה אמור להיות עניין חד-פעמי. ושנה אחרי אנחנו ניצבים שוב מול אותו סיפור: ראשית, הממשלה הודיעה שכחלק מאותו רה-ארגון, בחירות ישירות לראשות העיר בארבע רשויות ממוזגות בהתהוות יידחו בשנתיים, מ-2026 ל-2028. זאת בנוסף לעוד שתי בחירות שנדחו ב-2027 לבקשת המועצות שיהיו כפופות לרשויות הממוזגות. ההסבר שהממשלה סיפקה הוא שנדרש באזורים בהם הבחירות האלו מעוכבות נדרש זמן נוסף כדי לארגן את העסק. עם זאת, השרה הזוטרה לענייני האצלה במשרד הבינוי, מיאטה פאנבולה, הבטיחה שהבחירות המקומיות למועצות השונות יתקיימו כמתוכנן בלי דחיות נוספות, למעט במקרים בהם המועצות יגידו שיש בעיה ואז יתקיים איתן שיח.
זה לא החזיק. כשבועיים לאחר מכן שר הבינוי סטיב ריד (שאחראי על השלטון המקומי) אמר שבחירות 2026 יתקיימו כמתוכנן. אבל יומיים לאחר מכן הממשלה מסרה שתסכים לדחות את הבחירות המקומיות הקרובות במועצות שיבקשו זאת עד אמצע ינואר, ו-63 המועצות שיושפעו מהרפורמה בשלטון המקומי נדרשו להגיב בעניין. לפי השרה לשלטון מקומי אליסון מקגוברן, מספר מועצות טענו שהן יתקשו לערוך בחירות לצד הרה-ארגון. בנוסף, הסבירה, ישנה השאלה האם נכון להוציא כספי ציבור על בחירות במועצות שגם ככה עומדות להיות מוחלפות במועצות אחרות. יצוין שחלק מהתקשורת מסגרה את העניין כפנייה לרשויות שבשליטת השמרנים, במעין קשר נגד מפלגת הרפורמה.
התגובות
הדחיות האלו לא עברו בשקט, וביקורת רבה נמתחה עליהן. נציבות הבחירות הזהירה שהארכה מלאכותית כזו של המנדט של נבחרי הציבור המקומיים תפגע בלגיטימיות של ההחלטות שיקבלו. המכון לממשל, מעין גרסה בריטית של המכון הישראלי לדמוקרטיה, טען שלא נחצה הסף הנדרש לצעד דרסטי כמו ביטול הבחירות. ויש גם בעיה נוספת עם הדחייה הספציפית של הבחירות לראשויות העיר: לפי הרפורמה, פונקציות אסטרטגיות יינתנו לרשויות ממוזגות עם ראש עיר, ולא לרשויות אחרות. כלומר, הדבר ישאיר חלקים שונים באנגליה במצב משונמך שלא יאפשר התפתחות מקומית מקסימלית. לכן, לפי המכון, יש להאיץ את מאמצי ההאצלה במקום להאט אותם (יצוין שלפי הניתוח שלו, הממשלה גם כך נכנסת למסלול בו לא כל אנגליה תקבל ראש עיר עם פונקציות אסטרטגיות).
וכמובן, גם לפוליטיקאים היה מה להגיד. העצבני הראשי היה ראש מפלגת הרפורמה נייג’ל פרג’, שאיים לעתור לבית המשפט נגד ההחלטה והאשים את הלייבור והשמרנים בכך שהם משלבים ידיים כדי לפגוע ביכולת הציבור להצביע לרפורמה. גם ראש המפלגה הליברל-דמוקרטית אד דייווי טען שזה נראה כמו שילוב ידיים של הלייבור והשמרנים בגלל הפחד להפסיד. פול הולמס, השר לשלטון מקומי בממשלת הצללים השמרנית, טען מצדו שאין להאשים את המנהיגים המקומיים בדחיית בחירות בגלל חוסר היכולת של הממשלה להעביר את הרפורמה שלה. עם זאת, ראשת האופוזיציה קמי בדנוק אמרה שהיא לא תכפה על ראשי מועצות שמרנים שמעוניינים לדחות את הבחירות לקיים אותן ב-2026 למרות הכל, בטענה שהיא לא דיקטטורית ושהאנשים האלו נבחרו לתפקידם. החלק האחרון מעט מוזר, שכן מדובר על השאלה של הארכת המנדט שלהם ללא בחירות.
חשוב לציין שללייבור ולשמרנים יש יותר מה להרוויח מהדחייה מאשר לכל מפלגה אחרת: מתוך המועצות שייתכן שיידחו בהן הבחירות, ללייבור יש יותר מועצות בשליטה מלאה, ולשמרנים יש יותר חברי מועצה להגן עליהם. כמובן, זה לא אומר שיש קשירת קשר, וסביר יותר להניח שזו דרך כביכול מתוחכמת של הלייבור להקשות על השמרנים להעביר ביקורת על הצעד, כי הנה הם משתתפים במשחק הזה בעצמם.
ענייני או פוליטי
למרות שאיני משפטן, אני מרשה לעצמי להמר שהעתירות של פרג’ לא יגיעו רחוק. כאמור, המועצות המקומיות לא נחשבות לחלק מהרשות המחוקקת ועקרונית אין משהו שימנע מהממשלה לקחת לעצמה את כל הסמכויות של הרשויות המקומיות ולדאוג לאיסוף זבל בעצמה. אבל קודם כל, לא בטוח שבממשלה מבינים את זה: מנכ”לית הלייבור אנה טרלי התראיינה לסקיי ניוז ונשאלה אם ייתכן מצב בו בגלל רפורמה בבית הלורדים שהממשלה מחוקקת יידחו הבחירות הכלליות. במקום לענות באופן ישיר שאין מקום להשוואה ושהבחירות לפרלמנט יתקיימו במועדן לכל המאוחר, היא התחילה להסתבך בהסברים למה הדוגמה שניתנה הייתה לא מוצלחת.
אבל יותר חשוב מכך: העובדה שמשהו הוא (ככל הנראה) חוקי אין פירושו שהוא הדבר הנכון לעשות. יש בעייתיות בדחיית בחירות, אפילו מקומיות, וממש לא ברור שהגענו לרף שבו מוצדק לדחות אותן. גם אין שום ערובה לכך שההחלטה לדחות חלק מהבחירות האלו ייעשו על בסיס ענייני ומקצועי ולא על בסיס אינטרסים מפלגתיים. מנגד, כן צריך לשאול מה הטעם לקיים בחירות אם בכל מקרה המועצה צפויה להתחלף תוך זמן קצר ואז בכל מקרה יהיה צורך במנדט מחודש. אבל כשהממשלה נראית כמי שפועלת כך בין אם בגלל חוסר יכולת ביצוע ובין אם בגלל חשש מהאלקטורט, קשה לנהל דיון ענייני. כך, במקום המטרה המקורית של הממשלה לחזק את השלטון המוניציפלי, הוא שוב נראה בעיקר כמו שדה קרב למפלגות בווסטמינסטר.