השבוע התקיים הכנס השנתי של מפלגת הלייבור. למרות שראש המפלגה הוא קיר סטארמר, התחושה הייתה שהכנס נערך בסימן נייג’ל פרג’. צעדי המדיניות שהוכרזו, הנאומים, המסרים – כולם עסקו בצורך למנוע ממפלגת הרפורמה להגיע לשלטון. וזה מעלה את השאלה אם הלייבור יכולה לקחת על עצמה את האתגר הזה, כשהיא בעיקר רוקדת לצלילי החליל של פרג’. וגם: על אנדי ברנהם, המרוץ לתפקיד סגנית ראש המפלגה וההצבעה לגבי המלחמה בעזה | צילום: martin_vmorris, פליקר
ממשיכים עם עונת הכנסים (את סיכום הכנס של מפלגת הרפורמה מלפני חודש תוכלו לקרוא כאן). הפעם, אנחנו עם סיכום הכנס של מפלגת הלייבור, שהסתיים שלשום (ד’) והתקיים תחת הסלוגן “לחדש את בריטניה” (Renew Britain). אבל למרות שהיה אפשר לצפות מכנס של מפלגת הלייבור שנערך בזמן מרוץ לתפקיד סגנית ראש המפלגה, היה נראה שהוא נערך בכלל בצלם של שני אנשים אחרים: ראש מפלגת הרפורמה נייג’ל פרג’ וראש עיריית מנצ’סטר רבתי אנדי ברנהם.
חשוב לציין שהכנס התקיים לפני הפיגוע בבית הכנסת במנצ’סטר, ולכן אין התייחסויות בפוסט לעניין, גם לא בדיעבד.
למי קראתם גזען?
כשבוע לפני הכנס פרג’ הציג את התכנית שלו למאבק בהגירה. אנסה לדון בתכנית בהרחבה בפוסט אחר, אבל מה שחשוב לענייננו זה שפרג’ מעוניין להפסיק עם היכולת של מהגרים שמתגוררים חמש שנים בבריטניה לקבל מעמד תושב, ושרק אזרחים יוכלו לקבל גישה לשירותי הרווחה. הדבר מעלה חשש עבור מהגרים שומרי חוק רבים, שחלקם כבר הקימו משפחות בבריטניה (בשיתוף עם אזרחי בריטניה), שהם יהיו תחת סכנת גירוש אם לא יעמדו בדרישות מאוד דרקוניות.
בהתאם, בריאיון ל-BBC ראש הממשלה קיר סטארמר ענה בחיוב כשנשאל אם התכנית הזו היא “לא מוסרית” ו”גזענית”. עם זאת, הוא הדגיש שאין פירוש הדבר שמצביעי הרפורמה הם בהכרח גזענים כמו שהם פשוט “מתוסכלים”. ואז נשמעו דברים דומים גם משרת האוצר רייצ’ל ריבס והשר במשרד הבינוי מת’יו פניקוק. זה כמובן לא נאמר רק כי האבחנה נכונה בפני עצמה, אלא גם כי הרבה מהמצביעים של הרפורמה הם כאלו שנטשו את הלייבור, ואם הלייבור רוצה להחזיר אותם אז לא יהיה חכם לטעון שהם גזענים. ג’ון מקדונל, חבר פרלמנט מהאגף השמאלי של הלייבור (ושר האוצר בממשלת הצללים של ג’רמי קורבין), אמר שתיאור טוב יותר לתיאור התכנית יהיה “קסנופובית”.
נייג’ל פרג’ לא נשאר חייב. בסרטון תגובה ששחרר בסוף הכנס, בו התייחס גם לחלקים אחרים מהכנס ולנאום המרכזי של סטארמר (ראו בהמשך), הוא דיבר גם על הטענה שהמדיניות שהוא מציע היא גזענית. לדבריו, סטארמר טען שכל מי שתומך ברפורמה הוא גזען, למרות שכאמור הובהר בכל הזדמנות אפשרית שלא כך. פרג’ גם האשים את סטארמר וחבריו שהם מסיתים נגד הימין והזהיר שהדבר דומה לרצח צ’רלי קירק, שזו קצת חוצפה בהתחשב בכך שלא הייתה לו בעיה להדהד שמועות גזעניות שלא נבדקו במסווה של שאילת שאלות, שמועות (שכנראה גם בלי פרג’) התפתחו למהומות בכל רחבי אנגליה. בכל מקרה, הוא טען שהוא האמין שסטארמר הוא “אדם הגון”, אבל כעת הוא מבין שהאיש לא מתאים להיות ראש הממשלה. יצוין שאחרי הכנס סטארמר אמר בריאיון שהוא לא חושב שפרג’ עצמו הוא גזען.
הו הא מי זה בא?
שווה לזכור שהכנס הזה נערך כשעתידו הפוליטי של סטארמר נמצא בערפל, ושם לוהט מאוד להחליף אותו הוא ראש עיריית מנצ’סטר רבתי אנדי ברנהם. יש לברנהם דרך ארוכה עד שיוכל להיכנס לפרלמנט ובכך להפוך את עצמו למועמד ריאלי להחליף את סטארמר, אבל השמועות מתחזקות ורבים תהו איך תיראה ההשתתפות של ברנהם בכנס. אז איך זה הלך?
כשהתבקש להגיב על כך, ברנהם בכלל התנער מהרעיון שהוא השיק איזשהו קמפיין על הנהגת המפלגה, וגם אמר שסטארמר הוא האדם הנכון להנהיג את המפלגה. כשסטארמר נשאל על הנוכחות של ברנהם ועל התחזקותו, הוא כמובן התחמק. שריו, מטבע הדברים, הכחישו שיש בכלל איזושהי בעיה או כוונה להחליף את ראש המפלגה ואמרו שיש ראש ממשלה מצוין שהם דבקים בו. בקיצור, אין בעיה, הכל זורם, אין מה לראות.
אבל בפועל, היה נראה שהוא מנסה לאתגר את סטארמר. למשל, הוא סירב להתחייב שלא ינסה להדיח את סטארמר מראשות המפלגה. הוא טען בפני ישיבת שוליים בכנס שנוצרה במפלגה “אווירה של פחד” מפני דיון על עתיד המפלגה, והציע לחשוב מחדש על הכללים הפיסקליים. לבסוף הוא החליט שלא להישאר לנאום המרכזי של סטארמר, באופן רשמי כדי לא ליצור “הסחת דעת”, אבל זה לא בדיוק נראה כמו תמיכה מובהקת בראש המפלגה וראש הממשלה. לפי ברנהם, כל הדברים האלו נועדו כדי להכין את המפלגה לבחירות שייערכו במאי הקרוב בחלק מהמועצות המקומיות באנגליה, לפרלמנט הסקוטי ולסנד’ (הפרלמנט הוולשי). אבל קשה שלא להרגיש שהוא ניסה לבדוק את המים לפני שהוא מחליט אם לנסות איכשהו לחזור לפרלמנט ובכך להפוך לכשיר לנסות להדיח את סטארמר. והיו גם שרים שלא אהבו את זה, כפי שכבר תוכלו לראות.
ענייני מדיניות
היו גם לא מעט צעדי מדיניות שהוכרזו. שרת האוצר רייצ’ל ריבס הזהירה שעומדות להיות החלטות לא פשוטות, אבל הכרחיות. היא מצד אחד הזהירה מההשלכות שיקרו אם פרג’ יגיע לשלטון, אך מצד שני גם התריעה שאי-אפשר עכשיו לפתוח את כל ברזי הכספים כדי להתמודד איתו, מה שלרבים נראה כמו רמיזה לגישה של אנדי ברנהם. צריך לציין שכשנשאל אם יועלו מסים מסוג מס הכנסה, מע”מ וביטוח לאומי, סטארמר רק ידע להגיד ש”ההבטחות במצע עומדות”, וההבטחות הן לא להעלות מסים. אבל, עדיין, זה נשמע מתחמק משהו.
שרת הפנים שאבאנה מאמוד (מחמוד) סיפרה שבכוונתה להעלות את הדרישות למהגרים שיבקשו לקבל תושבות ואף אזרחות, כשהבולטת שבהן היא תרומה לקהילה. לדבריה, הדבר נדרש כדי להשתלט על הגבולות ולמנוע את הזליגה של פטריוטים רבים לעבר ה”לאומנות האתנית” שפרג’ מציע. והיו גם עוד התייחסויות רבות של דוברים רבים לפרג’.
בקיצור, היה נראה שהמדיניות הנגזרת היא לא רק תוצר של הצרכים בשטח, אלא גם של הרצון להימנע ממצב בו פרג’ מצליח להמשיך ולהתחזק. מה הפלא, אם כן, שבסרטון התגובה שלו לכנס פרג’ לעג לכך שאפילו בכנס של מפלגת הרפורמה לא מדברים עליו כל-כך הרבה? בסופו של דבר, גם אם כל מדיניות בפני עצמה היא טובה ורצויה, כשמפלגת השלטון לא מנהלת את השיח אלא מנגנת לחלילה של מפלגת האופוזיציה, קשה להגיד שמדובר בממשלה שנמצאת ברמת תפקוד גבוהה.
המרוץ לסגנות
בכל זאת, חייבים להגיד כמה מילים על זה שהכנס הזה נערך בזמן שנערכות בחירות פנימיות לתפקיד סגנית ראש המפלגה, בעקבות התפטרותה של הסגנית הקודמת אנג’לה ריינר בשל שערוריית מס. במרוץ יש שתי מועמדות: הראשונה היא שרת החינוך ברידג’ט פיליפסון, שמועדפת על הממשלה כיוון שמדובר בשרה ולכן היא לא תיצור חוסר הלימה בין הממשלה להנהגת המפלגה. השנייה היא לוסי פאוול, עד לפני חודש מנהיגת בית הנבחרים (שאחראית על הלו”ז הפרלמנטרי מטעם הממשלה). למרות שהיא יותר פופולרית בקרב המתפקדים, הממשלה פחות מעוניינת בדיוק בגלל שהיא לא חברה בממשלה (וייתכן שגם תקדם את האינטרסים של ברנהם), מה שעלול להעמיק את המחלוקות הפנימיות. אז איך המרוץ הזה קיבל ביטוי בכנס?
התקשורת, צריך להגיד, לא שמה את זה בראש הכותרות של הכנס. הלייבור הביאה לכך במכוון, כדי להקשות על תקשורת להדגיש את המתחים הפנימיים. אבל כן התקיים אירוע בחירות (hustings) בהשתתפות השתיים, שנערך בשולי הכנס. שתיהן הסכימו על הנקודה המרכזית, שהיא שצריך להיאבק ברפורמה אבל גם להציג חזון פוזיטיבי של הלייבור עצמה. עם זאת, הייתה ביניהן מחלוקת איך להתייחס למפלגות שמאגפות את הלייבור משמאל: פאוול הציעה לבנות “ברית פרוגרסיבית”, בעוד פיליפסון אמרה שיש להיאבק במפלגות כמו הירוקים כמו ברפורמה.
וכמובן, היה את הפיץ’ האישי. פיליפסון הציגה את עצמה כמי שיכולה להביא לאחדות בתוך המפלגה ולהביא את הממשלה להיות “נועזת יותר”. היא הזהירה שבחירה בפאוול תביא למחלוקות שימלאו את עיתוני הימין ו”ישימו אותנו על הדרך בחזרה לאופוזיציה”. פאוול, מצדה, אמרה שכמי שלא תהיה שרה בממשלה היא תוכל להיות סגנית במשרה מלאה, להביא לתשומת הלב של הממשלה את קולותיהם של חברי המפלגה השונים כדי להביא להחלטות טובות יותר.
השאלה העזתית
גם השנה, היחס למלחמה בעזה היה מרכזי מאוד בכנס המפלגה. הדבר בא לידי ביטוי במפגינים פרו-פלסטינים שהפריעו לנאומים של שרי הממשלה, וגם בהצבעה של משתתפי הכנס על אימוץ דוח האו”ם לפיו ישראל מבצעת רצח עם בעזה. לגבי אותם מפריעים, הממשלה ניסתה לענות להם באמצעות הצעד של הממשלה להכיר במדינה פלסטינית. אבל, לא היה נראה שזה משכנע מאוד את האגף השמאלי, שהיה רוצה לראות יותר.
לגבי ההצבעה הזו, רצוי להגיד כמה דברים: ראשית, היא לא מחייבת את הנהגת המפלגה, או את הממשלה. כלומר, זו הייתה בעיקר דרך להביע חוסר שביעות רצון מאופן התנהלות הממשלה. שנית, הנהגת המפלגה עשתה להצעה הזו את החיים מאוד קשים כדי שיוכלו להצביע עליה. שלישית, לפי המפלגה, מה שסייע להשיג רוב קולות היה השתתפותם של חברי האיגודים המקצועיים, ושלולא הם ההצעה הייתה נופלת. רביעית, סגן ראש הממשלה ושר המשפטים דייוויד לאמי, שכשר חוץ היה ידוע בגישתו הביקורתית כלפי ישראל, תקף את תוצאת ההצבעה, וטען שהיא מהווה פגיעה בשלטון החוק, שכן לשיטתו החלטה כזו צריכה להיות נתונה בידי בתי הדין הבינלאומיים ולא בידי מתפקדי מפלגה.
אז למה זה חשוב? כי זה מראה שיש פעם מסוים בין קיר סטארמר וממשלתו לבין חלק ניכר ממתפקדי הלייבור. האם זה יגרום לסטארמר וממשלתו לקחת קו חריף עוד יותר כלפי ישראל כדי לרצות את האגף הזה בלייבור? קשה לדעת. מצד אחד, יש את ההכרה האמורה במדינה פלסטינית (אם כי היא הגיעה גם כתגובה לצעדים של ממשלת ישראל שסטארמר תופש כבעייתיים). מצד שני, לפי ערוץ 4 ביוני השנה נשבר השיא של מכירת נשק בריטי לישראל למרות השעיית חלק מרישיונות הייצוא מהשנה שעברה (אם כי במשרד העסקים והמסחר הובהר שהנשק לא משמש בעזה).
הנאום הגדול
החלק המרכזי בכל כנס מפלגה הוא נאום ראש המפלגה, אז הנה של סטארמר. התמה העיקרית הייתה שהבחירות הבאות יהיו בין הדרך שלו – שהיא עבודה מאומצת, שלא תמיד מיטיב אלקטורלית עם המפלגה, אבל תביא לבסוף לשגשוג – לבין דרכו של הפופוליזם (בשמו לא נקב במפורש) – שמפתה מאוד בגלל שהיא לא דורשת דבר מהציבור וגורמת לדברים להיראות כאילו אפשר לתקן הכל בלחיצת כפתור, אבל תוביל לבסוף להרס. לדבריו, אנשים כמו פרג’ אינם באמת פטריוטים, והם ניזונים מלהגיד שהמצב רע.
עם זאת, סטארמר גם הכיר בכך שהפוליטיקה של העת הזו כשלה בהתמודדות עם שלל משברים שונים, מה שפגע באנשים העובדים, ולכן אסור להגן על הסטטוס קוו הזה. לדבריו, המשבר הפיננסי של 2008 חשף את היותה של הפוליטיקה הבריטית “שאננה” מדי, שבנתה על כוחה של האינרציה שיהיה טוב, ושמה שלכאורה עבד ימשיך לעבוד. והנה, תראו אותנו עכשיו. לכן, יש לעשות הרבה כדי שיהיה אפשר לבנות יותר, שהצמיחה הכלכלית תתחזק, שהביטחון יגבר. לדבריו, זה לא רק ייטיב עם הציבור באופן חומרי, אלא גם יוכל להקטין את הקיטוב החברתי, כי יש חשיבות לשאלה מי נהנה מהעושר שנוסף למדינה.
לפי סטארמר, פטריוטיות פירושה אהבת הארץ כמשהו שגדול יותר מהאדם הבודד. ולכן, הוא שואל, האם פרג’ ומפלגתו אכן פטריוטים ומתכוונים לשרת את בריטניה על כל גווניה, או שהם עושים מהפילוג קרדום לחפור בו? לכן, הלייבור תצטרך להגיע “חמושה” למאבק ברפורמה – “לא רק במילים, אלא גם במעשים”. שזה אומר, לדבריו, לטפל בכל הבעיות שהפופוליזם נהנה מהן. כחלק מכך, על הלייבור לא להתנשא על מי שמודאגים מתופעת ההגירה, אבל יחד עם זאת לא לקבל כל התנהגות בזויה כ”העלאה של דאגה לגיטימית”. לדבריו מי שמסיתים, נוהגים באלימות או רוצים לגרש אנשים רק על סמך צבע עורם הם “האויב של ההתחדשות הלאומית”, ויש להיאבק בהם. סטארמר הבטיח להיאבק עם כל מה שיש לו כדי להבטיח שבריטניה תהיה כזו שמשרתת את כל תושביה.
ניתוח קצר
לפי חלק מהפרשנים, כולל מהימין, זה היה נאום מוצלח, ובמובנים של קיר סטארמר היבשושי זה אומר הרבה. ואני מסכים: סטארמר זיהה מה האתגר הרציני שעומד בפניו – מפלגת הרפורמה – והראה גם הבנה לגבי מה מושך מצביעים להצביע לפרג’. כפי שעלה מהפגנת הענק “אחדו את הממלכה” שארגן טומי רובינסון, השאלה היא כבר לא רק אם הכלכלה צומחת או לא, אלא גם מה מרגישים האזרחים הקטנים. וזה לא רק אם יש להם יותר כסף בכיס, אלא גם אם הם מרגישים שהמדינה מבינה ומכבדת אותם, שהקהילה שלהם בטוחה ושהדאגות שלהם לא זוכות להתעלמות בשם איזו התנשאות מוסרית. ההגנה על הסטטוס קוו, שמזוהה עם מתנגדי הפופוליזם, לא יכולה להימשך. עם זאת, גם לא צריך לנרמל התנהגויות בעייתיות שהפופוליזם מעודד בקריצה, כמו אלימות או גזענות.
אז סטארמר מבין מה האתגר וגם מה צריך לעשות מולו. זו התחלה טובה. כעת השאלה היא אם הוא מסוגל לבצע את המשימה שהוא עצמו הגדיר. אחת הבעיות שפרשנים רבים מאבחנים אצל סטארמר היא שהוא לא יודע “לספר סיפור”. בנאום הזה הוא סיפר סיפור, אולי בפעם הראשונה שלו מאז שנכנס לדאונינג 10. האם הוא יצליח להתמיד בכך, ולהפוך את זה מסיפור שהוא מספר לחברי מפלגתו לסיפור שמסופר לאומה כולה? נצטרך לחכות ולראות.
וכמובן, שוב, נשאלת השאלה אם הוא מסוגל להוביל שיח משלו. האיש, בכל זאת, הוא ראש הממשלה. הוא זה שאמור לקבוע סדר עדיפויות ולפעול בהתאם, לא לתת לפרג’ לנהל לו את סדר העדיפויות. כמו כן, ההתחמקות שלו בריאיון לאחר הכנס לגבי שאלות כמו האם פרג’ הוא גזען או מסוכן מעלה את השאלה כמה סטארמר באמת מסוגל להיאבק בו ברצינות.
כל הכנס דגלים דגלים
ועוד הערה לגבי הנאום: לאחרונה כולם מדברים על דגלים, לאחר שאלו הפכו לשיטת מחאה. העניין הוא שעבור רבים דגל סנט ג’ורג’, הדגל האנגלי, נהיה מזוהה בסוף שנות השבעים עם הימין הקיצוני (מה שהביא אנגלים רבים להעדיף את היוניון ג’ק הכלל-בריטי). הקריאה לריקליימינג לדגל עולות מהימין המתון ושמאלה כבר שנים רבות, ואפילו יש בני מיעוטים שהתחילו ליישם. עושה רושם שגם בכירי הלייבור החליטו להיענות לקריאה. בנאום חולקו לקהל דגלים מכל הסוגים: יוניון ג’ק, סנט ג’ורג’, דגל ויילס ודגל סקוטלנד, בהם נופפו הצופים בהתלהבות, בזמן שסטארמר הבהיר שהוא לעולם לא יפקיר אותם בידי הימין הקיצוני. לכאורה צעד קיטשי, אבל בימים בהם יש מאבק על המשמעות של הדגל, זה חשוב.
לסיכום
זה טבעי שבכנס של מפלגה מתייחסים למפלגות יריבות. זה כמעט מסורתי שמפלגת השלטון מציגה את עצמה כמי שצריכה למנוע ממפלגת האופוזיציה להגיע לשלטון, בזמן שמפלגת האופוזיציה אומרת שצריך להפיל את מפלגת השלטון. זה חלק מהמשחק. אבל מה שקרה כאן היה בדרך מלהפוך את האירוע מכנס מפלגת הלייבור לכנס רק לא פרג’. ואם נותנים למפלגה היריבה להכתיב את השיח, אז המפלגה היריבה נמצאת בעמדה טובה יותר לנצח. וכמו כן, רבים במפלגה לא בטוחים כמה זמן זה באמת קנה לקיר סטארמר כראש המפלגה. אז הכנס הזה הרגיש טוב יותר מזה של השנה שעברה, אבל יש עוד הרבה מקום לשיפור.