ויילס, סקוטלנד וצפון אירלנד נכנסות לבר. נשמע כמו התחלה של בדיחה? ובכן, השרים הראשונים של שלוש האומות האלו החליטו שהגיע הזמן לנצל את העובדה ששלושתם מעוניינים להתנתק מהממלכה המאוחדת – מצב חסר תקדים – כדי לשלב כוחות ולדרוש משאלי עם על הנושא. אלא שבין כל הכותרות הדרמטיות, אבדו קצת הפרופורציות. בפגישה שהתקיימה בנושא אמנם נכחו השרים הראשונים, אך בכובעם כראשי מפלגות. בוויילס אין אפילו רצון במשאל עם כעת. בצפון אירלנד אין שום אינדיקציה שמבטיחה ניצחון לתומכי הפרישה והאיחוד עם אירלנד. ובסקוטלנד המצב צמוד מדי מכדי להיות ברור, ולממשלה הבריטית יש את כל הלגיטימציה שבעולם לסרב. מה שנשארנו הוא בעיקר החרפת הרטוריקה, אבל ממש לא ברור שיהיו תוצאות בזמן הקרוב | בתמונות, מימין: השרה הראשונה של צפון אירלנד מישל אוניל, השר הראשון של ויילס רין אפ יורוורת’ והשר הראשון של סקוטלנד ג’ון סוויני (צילומים: סיימון דוסון, דאונינג 10, וממשלת סקוטלנד)
לפעמים יש אירועים שבהחלט שווה לדווח עליהם, אבל הכותרת לבדה עלולה לנפח אותם לכדי דרמה לא מוצדקת. נגיד, שבגלל פגישה בין השרים הראשונים של ויילס, סקוטלנד וצפון אירלנד הממלכה המאוחדת בדרך לפירוק וגריטה. קיומה של הפגישה לא בלתי מעניינת, אבל המחשבה שזה יוביל בטווח הקצר למשאלי עם על עצמאות היא קצת מוגזמת. הסברתי בקצרה ברשתות החברתיות למה מדובר בהפרזה, אבל מדובר בהזדמנות טובה לדון בסוגיות של עצמאות והאצלה בבריטניה, אז למה לא להתעמק?
רקע
חשוב לדעת שלושה דברים. ראשית, בוויילס ובסקוטלנד ישנן תנועות לאומניות שרוצות לצאת מהממלכה המאוחדת ולתפקד כמדינות עצמאיות. בצפון אירלנד התנועה הלאומנית לא רוצה עצמאות, אלא איחוד עם הרפובליקה האירית. בסקוטלנד המפלגה שמובילה את הקו הזה היא ה-SNP, שנמצאת בשלטון מאז 2007 וגם הצליחה להשיג משאל עם על עצמאות ב-2014 (והפסידה בו). כיום השר הראשון מטעמה הוא ג’ון סוויני. בצפון אירלנד מדובר בשין פיין, לה יש גם עבר טרוריסטי, ומטעמה יש שרה ראשונה (מישל אוניל) מאז 2024 (למרות שהגיעה למעמד המפלגה הגדולה כבר ב-2022). בוויילס מדובר בפלייד קמרי, שנהפכה למפלגת השלטון במאי האחרון והציבה את רין אפ יורוורת’. כך נוצר מצב שלראשונה לשלוש האומות האלו יש שר/ה ראשונ/ה לאומנ/ית.
שנית, ראש הממשלה אנדי ברנהם, למרות שאמר לסוויני שעוד משאל עם על עצמאות סקוטית לא על השולחן, אמר בפרלמנט שכמו שהסכם יום שישי הטוב קובע שמשאל עם על איחוד אירי יישקל כששר צפון אירלנד בממשלת בריטניה יראה שיש “קונצנזוס” בעד דבר כזה, כך יהיה גם עם סקוטלנד. לדבריו, כרגע אין אינדיקציה. אחרי שסוויני הביע סיפוק מהדברים, בדאונינג 10 מיהרו להבהיר שברנהם מתנגד לעצמאות או למשאל עם. ועדיין, יש מי שסבורים שהשימוש בקו הצפון אירי לגבי המקרה הסקוטי היווה התרשלות מצד ברנהם.
שלישית, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ אמר שלשום (ש’) בביקור בדבלין שהוא “ישמח” לראות אירלנד מאוחדת, שזה יהיה “פנטסטי” וש”זה יקרה בסופו של דבר”, ולא חזר בו כשנשאל על כך ביום הבא. באירלנד טענו שזו העמדה העקבית של טראמפ, אבל ממה שאמר לי יפתח דיין, פרשן לפוליטיקה אמריקאית, “סביר מאוד להניח שזו תגובה לשורת קווי מדיניות של בריטניה שטראמפ עוין כלפיהם והוא שולף מהמותן את התגובה הכי לא נעימה שהוא יכול לחשוב עליה בלי לחשוב יותר מדי על ההשלכות”. אפשרויות אחרות שדיין העלה הן אינטרסים עסקיים או בסבירות נמוכה יותר פנייה לקהל האירי-אמריקאי.
בקיצור, התחושה היא שהמומנטום הוא עם מי שרוצים לפרוש מהממלכה המאוחדת. כעת, הם רק צריכים להחליט לפעול בהתאם.
ההודעה על הפגישה
אתמול (א’) דווח שהשרים הראשונים של ויילס, סקוטלנד וצפון אירלנד – כולם כאמור לאומנים – ייפגשו היום באופן חסר תקדים כדי לחתום על מזכר הבנות שיכלול הסכמות לשיתופי פעולה בנושאי כלכלה, אנרגיה, שיתופי פעולה בינלאומיים (בדגש על האיחוד האירופי) והגדרה עצמית. אליהם הצטרפה גם ראשת שין פיין וראשת האופוזיציה באירלנד מארי לו מקדונלד (שין פיין היא מפלגה כלל-אירית, ומישל אוניל היא הסגנית של מקדונלד). ג’ון סוויני התייחס לדבר ואמר ש”המומנטום מאחורי שינוי חוקתי (קרי, יציאה לעצמאות – אב”מ) לא ניתן להכחשה. אנדי ברנהם חייב להתמודד עכשיו עם הרעיון שהוא יירשם בהיסטוריה כראש הממשלה האחרון של הממלכה המאוחדת”.
אלא שהפגישה הזו אולי מעניינת, אבל דרמטית היא לא. קודם כל, היא בפורום משונמך: הנוכחים הם אולי השרים הראשונים של אומותיהם (יחד עם ראשת האופוזיציה האירית), אבל הם הגיעו בכובעיהם כראשי המפלגות שלהם ולא כשרים ראשונים. בהתאם, מי שמסרה הצהרות לתקשורת לא הייתה אף ממשלה, אלא הדוברות של פלייד קמרי. רוצה לומר, הם לא מתחייבים לעסק הזה כראשי ממשלות, אלא כראשי תנועות. שזה בסדר, פשוט מסמן כמה אנחנו רחוקים מיישום ממוסד של העסק הזה. בנוסף, ההחלטה אם לאפשר אפילו לניסיון לצאת לעצמאות – כי הרי יהיה צורך באיזשהו מנדט כמו משאל עם – נמצאת בידי הממשלה המרכזית. הממשלות האחרות יכולות לחתום על כמה מסמכים שירצו, זה לא מה שישנה משהו אם אין מוכנות מצד וסטמינסטר.
כל אומה לחוד
מעבר להתייחסות הכללית לפגישה, רצוי גם להתייחס לכל אחת מהאומות המשתתפות בפני עצמה בנפרד. זאת, כדי להבין מה מפלגות השלטון שלהן רוצות ויכולות להשיג.
צפון אירלנד
בצפון אירלנד יש לפי חוק ממשלת אחדות, בה תמיד יש לפחות מפלגה אחת תומכת אחדות עם הרפובליקה האירית (לאומנית) ולפחות אחת שרוצה להישאר חלק מהממלכה המאוחדת (יוניוניסטית). בראשות הממשלה עומדים שניים, אחד מכל גוש, כשראש/ת המפלגה הגדולה מקבל/ת את תואר השר/ה הראשונ/ה וראש/ת המפלגה השנייה את התואר סגנ/ית השר/ה הראשונ/ה. עם זאת, לשני המנהיגים סמכויות זהות.
מה שקרה בבחירות 2022 לאסיפת צפון אירלנד היה שלראשונה השרה הראשונה הגיעה מהגוש הלאומני. לא שזה לא חשוב, אבל בתמונה הגדולה שין פיין לא התחזקה, אלא ה-DUP היוניוניסטית נחלשה, ושני הגושים נחלשו לטובת הגוש הלא מזדהה. הגוש היוניוניסטי, למעשה, עדיין יותר גדול מהלאומני. כלומר, זה שאוניל היא השרה הראשונה היא לא בגלל איזה ניצחון סוחף לגוש שלה כמו בגלל מבנה פוליטי מאוד מגושם.
מה זה אומר? ראשית, שגם אם הפגישה הייתה מתקיימת כפגישה של השרים הראשונים, אוניל לא באמת הייתה יכולה לדבר בשם הממשלה כולה, אלא רק בשם מפלגתה. זו הסיבה שלפי הסכם יום שישי הטוב, שר צפון אירלנד בממשלת בריטניה אמור להגיע למסקנה שיש תמיכה ציבורית באיחוד עם הרפובליקה ולאפשר את משאל העם, וזו לא הממשלה הפריטטית בסטורמונט שמחליטה על זה. שנית, שגם אם יהיה משאל עם, ניצחון לגוש הלאומני רחוק מלהיות מובטח. לכן, לאוניל בשלב הזה ישתלם יותר לקבל סירוב למשאל כזה, מאשר להמר על ניצחון ולהסתכן בתקיעת האיחוד האירי הנכסף.
ויילס
אין ספק שהעובדה שבראשות ויילס עומדת לראשונה ממשלה לאומנית היא מאורע היסטורי. עם זאת, גם כאן, פרופורציות: ראשית, הלאומנים לא קיבלו רוב פרלמנטרי, אפילו בצירוף הירוקים. פלייד קמרי היא המפלגה הגדולה, ובגלל שיטת הרכבת הממשלה כל עוד שאר המפלגות לא מתאחדות סביב מועמד/ת נגדי/ת, תפקיד השר/ה הראשונ/ה תמיד יינתן לראש/ת המפלגה הגדולה. כלומר, השיטה מאוד נוחה לבחירת ממשלות מיעוט, ועצם הימצאו של שר ראשון לאומני אין פירושה רוב לאומני. פירוש הדבר הוא שאם ברנהם יגיד לאפ יורוורת’ שהוא רשאי לנסות לחוקק בסנד’ משאל עם על עצמאות, הוא לא יצליח להעביר אותו ויושפל. וגם אם יהיה משאל, כרגע הסימנים הם שתומכי העצמאות יפסידו. למעשה, ההצלחה של פלייד קמרי אולי נבעה מחוסר שביעות רצון מווסטמינסטר, אבל עבור רבים זו הייתה דרך לבעוט בלייבור בלי להצביע לרפורמה או לירוקים.
לכן, לא מפתיע שבשלב הזה אפ יורוורת’ לא באמת דורש משאל עם על עצמאות אלא רק רוצה שממשלתו “תניח את היסודות” כדי לסלול את הדרך לעצמאות. מה שזה לא אומר. לכן, סביר להניח שגם אם יהיה רצון מצד חבריו בסקוטלנד וצפון אירלנד לדרוש משאלי עם, התרחיש הטוב ביותר עבורו יהיה לקבל סירוב. ההנחה היא שבמקרה שלו, הרצון הוא יותר להשתמש בפלטפורמה הזו כדי לקבל עוד סמכויות לממשלה הוולשית, שזה משהו שברנהם בכל מקרה אמור להיות פתוח לגביו.
סקוטלנד
זו כנראה האומה עם הסיכוי הטוב ביותר לצאת לעצמאות אם יתקיים עוד משאל עם. ל-SNP ולירוקים, שתומכים גם הם בעצמאות סקוטית, יש ביחד רוב פרלמנטרי, והוא הרוב הלאומני הגדול ביותר שהיה בפרלמנט הסקוטי מאז הקמתו. עם זאת, גם כאן העניין רחוק מלהיות ברור. ראשית, כי בבחירות לפרלמנט הסקוטי שהתקיימו במאי ה-SNP קבעה שהמבחן לדרישת משאל עם נוסף יהיה רוב פרלמנטרי שלה לבדה למרות שיטת הבחירות היחסית למחצה (כפי שהיה בבחירות 2011, מה שהוביל למשאל העם של 2014). הדרישה שכעת יהיה משאל עם בגלל רוב קואליציוני היא הזזת שערים, מה שמחזק את הלגיטימציה של ברנהם לדחות את הדרישה.
שנית, כי עברו רק 12 שנה ממשאל העם הקודם, שהיה אמור להיות משאל של “פעם בדור”. ואמת, דברים השתנו, בעיקר היציאה מהאיחוד האירופי שגרמה להרבה סקוטים להצביע נגד עצמאות, אבל אי-אפשר לקיים כל עשור משאל עם על שלמותה של המדינה. זה, גם, מחזק את הלגיטימציה של ברנהם להגיד “לא”. ושלישית, גם אם יהיה משאל, הסקרים מראים שהרוב הפרלמנטרי ממש לא בהכרח משקף רוב ציבורי בעד עצמאות. כן, יש סקרים עם רוב לתומכי העצמאות, אבל ההפרשים בטווח טעות הדגימה וממש לא מדובר במגמה רציפה.
בקיצור, משאל עם יהווה הימור רציני עבור סוויני, שאם ייכשל ישרוף את חלום העצמאות להרבה יותר מדור קדימה. לכן, כפי שהשרה הראשונה לשעבר ניקולה סטרג’ן ביקשה מבית המשפט העליון לפסוק האם יש לה סמכות לחוקק משאל עם באופן חד-צדדי מתוך תקווה שלא יתאפשר לה, סביר להניח שגם לסוויני רווח כשברנהם הודיע לו שלא יצפה למשאל בזמן הקרוב. עדיין יש סברות שהוא רוצה להשתמש בפורום הזה כדי ללחוץ על ברנהם לעוד משאל, אבל לא אתפלא אם זו הצגה.
מה יצא מהפגישה?
לא משהו דרמטי. סוויני ואוניל דרשו משאלי עם עבור סקוטלנד וצפון אירלנד בהתאמה, בעוד אם יורוורת’ סירב להיות מפורש עד-כדי-כך, מה שמשתלב עם סירובו לדרוש משאל עם לפני הבחירות הוולשיות הבאות. אפ יורוורת’ אמר ש”גדלה ההכרה בכך שווסטמינסטר לא עובדת”, ושיש צורך להאציל עוד סמכויות לממשלה הוולשית, שזה רעיון שברנהם יכול מאוד להתחבר אליו. ג’ון סוויני טען שמדובר ב”נקודה מפנה במסע החוקתי של הממלכה המאוחדת”. התהליכים האלו נמשכים כבר עשורים, אבל הפגישה הזו היא נקודת התפנית. מקדונלד בישרה ש”משאלי העם הולכים להגיע” ולכן כדאי לממשלת בריטניה להתכונן, ומרגע שהיא מדברת על מעבר לצפון אירלנד יש פה התערבות זרה (למרות הקשר הפוליטי הייחודי בין בריטניה לאירלנד).
ומה היה במזכר ההבנות הנ”ל? הבסיס הוא שכל המנהיגים שבחדר מסכימים שלחבלי הארץ שלהם מגיעה הזכות להגדיר את עתידם בעצמם. וכעת, משיש לשלושתן שר/ה ראשונ/ה שרוצה בעצמאות מהממלכה, ברור שהמשטר של וסטמינסטר עומד לקראת סיום וששינוי חוקתי בדרך. משם הם עוברים לשלושה סעיפים בהם הם מסכימים לשתף פעולה: שיתופי פעולה כלכליים מתוך דחייה של המודל הכלכלי של וייטהול (זה הזמן לציין ששלוש המפלגות משתייכות לשמאל, בטח בענייני כלכלה); להרחיב את מקורות האנרגיה שלהם, בדגש על מקורות אנרגיה מתחדשים; שיתופי פעולה בינלאומיים, בעיקר עם אירופה ודגש על האמונה המשותפת לשלוש המפלגות שיש לחזור לאיחוד האירופי. לאחר מכן המזכר שוב חוזר לטענה שלתושבי ויילס, סקוטלנד וצפון אירלנד יש זכות להגדרה עצמית, ושלממשלה הבריטית אין זכות למנוע את מימושה. בהתאם, הם קראו לה להתכונן לשינוי חוקתי. לסיום, הם חתמו כראשי המפלגות, ולא כשרים הראשונים.
— Politics UK (@PolitlcsUK) September 14, 2026
או, אם לתמצת, ראשי המפלגות מסכימים על דברים ובהתאם דורשים דברים. כמובן, זכותם לדרוש, אבל זכות ממשלת בריטניה לסרב. כאמור, לוויילס אין באמת רוב כרגע. בסקוטלנד ה-SNP עסוקה בהזזת שערים כדי לקבל עוד משאל למרות שהיא לא עומדת בתנאים של עצמה. ובצפון אירלנד הסכם יום שישי הטוב נותן את הכוח בידי הממשלה המרכזית. אז גם אם יש לגיטימציה לדרוש, יש גם לגיטימציה לסרב.
תגובות
ואיך הגיבו מפלגות אחרות? אנדי ברנהם בדיוק התבשר היום (ב’) שאביו מת, אז הוא לא ממש הגיב ישירות. הלייבור והרפורמה טענו שפלייד קמרי מנסה לשבור את הממלכה המאוחדת. ובכן, דה. מטעם השמרנים יצא סרטון בו ראשת האופוזיציה קמי בדנוק אומרת שכשמתעסקים רק בלנסות לצאת מהאיחוד, זה לא ממש עוזר להביא אחדות בתוך הקהילות. בקיצור, התגובות תקפו קצת, אבל לא היה פה איזשהו חידוש.
וכאן צריך להגיד: כן יש חוסר שביעות רצון ממה שקורה בווסטמינסטר. באנגליה הביעו את זה באמצעות הבחירות המקומיות, בוויילס וסקוטלנד באמצעות הבחירות האזוריות. אז זה נכון שהפגישה הזו היא לא בדיוק נקודת התפנית, ושהרבה מחוסר שביעות הרצון הזה אין פירושו רצון לניתוק, אבל המפלגות היוניוניסטיות כן צריכות להציע משהו שהוא מעבר ל”הכי טוב לנו ביחד”. רצוי להוכיח את זה.
לסיכום
במסיבת העיתונאים, ג’ון סוויני אמר שהוא סבור שאם עכשיו יהיה משאל עם הוא ינצח, בזכות המידע שעומד כעת בפני הסקוטים. יכול להיות, אבל צריך להגיד משהו על הפרקטיקה הזו של משאלי עם להתנתקות ממדינה: תומכי העצמאות, ככה אנחנו רואים בבירור, יכולים לבקש משאל עם נוסף. גם אם היו מחליטים לחכות דור כפי שהוסכם מלכתחילה, אז בעוד כעשור כבר היו יכולים לדרוש מחדש. לעומת זאת, אם הם ינצחו, האם יתקיימו משאלי עם שבודקים את הרצון של הסקוטים לחזור להיות חלק מהממלכה, משיש בפניהם את המידע של להיות חלק מישות סקוטית עצמאית?
אז אני לא אומר שהממלכה המאוחדת תישאר כאן לנצח. המגמות הדמוגרפיות בצפון אירלנד לצד התחזית של טראמפ, ולא בלתי סביר שגם בוויילס וסקוטלנד יימצא הרוב הדרוש לפחות. אבל לגבי שתיים מהאומות האלו אין אינדיקציה שזה המצב כרגע, ולגבי השלישית אולי יימצא רוב דחוק, אבל זה רחוק מלהיות מובטח. לכן, הפגישה היום תשפיע בעיקר על חשבון הבנק של הצלם שהגיע לעשות את הפוטו-אופ, וספק אם תיזכר כרגע מכונן בהתפרקות הממלכה (אם זו אכן תקרה). הדרישות שהוצגו ככל הנראה יידחו, וכנראה שבכך רוצים ראשי המפלגות. העניין בפגישה הזו, אם כן, הוא הרצון של המפלגות הלאומניות לשדר עליית מדרגה ומוכנות לעשות הרבה רעש, וזה כנראה יעשה לא מעט כאב ראש לברנהם.