האצלה חלקית

ראש הממשלה אנדי ברנהם לא מבזבז זמן, ובשבוע שעבר הממשלה בראשותו הכריזה על יציאה לדרך עם תכנית ההאצלה שלו, שתביא עוד כוח לשלטון המקומי באנגליה. בלב התכנית מתן יותר סמכויות לראשי הערים, שינוי מבנה המימון של הרשויות כך שיהיו פחות תלויות בטוב לבו של השלטון המרכזי, וארגון מחדש של השלטון המקומי באנגליה. התכנית נמצאת רק בחיתולים, ואנחנו נצטרך לחכות לסתיו כדי לראות את הפרטים ותשובות להרבה שאלות. אלא שבינתיים חוסר הסכמה בין ברנהם לבין ראש עיריית טיס ואלי בן האוצ’ן, שרוצה שהכסף של העירייה ישמש למתן החזרי מס לתושבי העיר, מעלה את השאלה איפה ברנהם מציב את הגבולות שלו להאצלה, ועד כמה הוא עקבי | צילום: לורן הארלי, דאונינג 10

אנדי ברנהם רק נכנס לתפקיד ראש הממשלה וכבר יש הרבה נושאי מדיניות שעליו לקדם. ייקח כמה פוסטים לכסות את כולם וזה ייקח זמן, אבל זה בעיקר אומר שכדאי להתחיל עכשיו. ונפתח בנושא שעומד בלב התפישה הפוליטית של ברנהם: ההאצלה (devolution). כלומר, האצלת הסמכויות של השלטון המרכזי לשלטון המקומי, וזה בתורו יוכל להתמקד לא רק באיסוף האשפה ותיקון בורות בכביש, אלא גם בהנעת הכלכלה קדימה. את יישום התכנית במלואה ייקח שנים לבצע, אבל ברנהם כבר התחיל בכמה מהלכים בנושא. אז איך זה נראה?

קצת רקע

כדי שיהיה יותר קל לצלול לפרטים, חשוב להכיר מושג בשלטון המקומי: רשויות ממוזגות (combined authority). באופן כללי, למעט בלונדון בה הרשות המטרופוליטנית היא סטטוטורית, בשאר אנגליה (שאר הממלכה זה סיפור אחר) עיריית ענק מהסוג שברנהם עמד בראשה במנצ’סטר היא למעשה התאגדות וולונטרית של רשויות שמעוניינות בגוף אסטרטגי שיעמוד מעליהן. ברוב המקרים, בראש הרשות הזו עומד ראש עיר נבחר ישירות (ראש עיר מהסוג הזה, יצוין, לא היה נהוג בבריטניה עד לימיו של טוני בלייר, קרי זו המצאה דיי חדשה). משמעות הדבר שלא בכל אנגליה הסידור הזה קיים, ובחלקים ניכרים ממנה יש פשוט רשויות מקומיות ואזוריות (עם מבנה מזעזע שלא אכנס אליו כאן).

תחת ממשלת סטארמר החל תהליך שהיה אמור לתת מצד אחד יותר כוח לרשויות שבראשן עומד ראש עיר כזה, אבל מצד שני גם לתת כוח לממשלה המרכזית להורות על הקמת רשות ממוזגת אם ההנהגה המקומית לא הצליחה להגיע להסכמות על הקמה כזו בעצמה. כך, כדי שאנגליה כולה, או כמעט כולה, תהיה מרושתת ברשויות אסטרטגיות מסוג זה, שיוכלו לקחת עבודה מהממשלה ולבצע באופן שמתכתב יותר עם האדם הפשוט בשטח, במקום שפקידים בווייטהול יחליטו על כך בלי שבהכרח יש להם הבנה אמיתית של הנושא – יהא אשר יהא – בתא השטח הספציפי הזה.

ההאצלה מקבלת פנים

ענייננו מתחיל בסוף השבוע שעבר, אז הממשלה שחררה מסמך קצר עם התכנית שלה להאצלה באנגליה (בסקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד המצב מעט שונה), כשהצהרת הכוונות היא שהכל יצא לדרך טרם הבחירות הבאות. התכנית מחולקת לשלושה חלקים: ראשית, מתן האפשרות לראשי הרשויות האסטרטגיות להביא לצמיחה רבה יותר באמצעות קבלת עוד סמכויות בנושאי תחבורה, בינוי, חינוך, בריאות ותעסוקה. כך למשל בתחבורה, המדינה תעודד אותם לקחת יותר אחריות על מערך האוטובוסים כדי שיעבוד בסנכרון, וגם על הרכבות בעיר.

What do you call one of these… pic.twitter.com/Ztvd3SU9Kc

— Andy Burnham (@andyburnham) July 31, 2026

שנית, וכנראה החלק המעניין ביותר, מיסוי. כיום, הרבה מהמס המקומי הולך לא לרשויות המקומיות אלא לממשלה המרכזית, שלאחר מכן מעבירה מענקים לרשויות. לפי המסמך, זה ריכוזי ומעודד מיקרומנג’מנט מצד הממשלה. לכן, החל מ-2028 המענקים יוחלפו במתן חלק מתקבולי מס ההכנסה לרשויות הממוזגות. ככל שבסיס המס של עיר מסוימת יגדל, כך גם התקבולים שלה יגדלו. זאת לצד שמירה על חלק גדול יותר של הארנונה לעסקים בידי הרשויות המקומיות (כיום הן שומרות רק על חצי). מה שיצטרכו לחשוב עליו, כך המסמך, יהיה הנוסחה שתמנע מהאזורים העשירים גם כך להתעשר עוד יותר על חשבון האזורים העניים. בנוסף, תינתן לרשויות הסמכות לקבוע מס לינה למבקרים, וראשי הערים יצטרכו להסביר כיצד הם ישקיעו את התקבולים.

שלישית, התכנית הזו מתבססת על מוסדות מקומיים חזקים. לכן, עד סוף 2028 לכל האזורים באנגליה יהיו רשויות מקומיות גדולות. עם זאת, אין כוונה לכפות ראש עיר נבחר ישירות על אזור שלא מעוניין בכך, ושם ייעשו צעדים – בשיתוף הקהילה המקומית – לקיים רשות אסטרטגית ללא ראש עיר. בנוסף, מתוך הנחה שרשות אסטרטגית חזקה צריכה שהרשויות המקומיות תחתיה יהיו חזקות גם כן, הממשלה תבטיח שזה יהיה המצב. אחד הצעדים לשם כך, לדוגמה, הוא השארת חלק גדול יותר מהמס המקומי בידי הרשויות המקומיות.

המסמך מדגיש שיהיה מדובר ב”האצלה” ולא ב”שליחות”, כלומר שהרשויות המקומיות לא יהיו שם כדי לקדם את מדיניות הממשלה המרכזית. בנוסף, ההאצלה תיעשה כברירת מחדל, קרי שרים יצטרכו להצדיק למה תחום אחריות מסוים יצטרך להישאר בסמכותם.

ניתוח

כפי שאתם יכולים להבין, יש פה יותר הצהרת כוונות מאשר תכנית מפורטת (אם כי הצהרת כוונות שאפתנית מאוד, בהתחשב בדדליין לביצוע). זו אמורה להגיע בסתיו בדמות “ספר לבן”, קרי מסמך המדיניות האחרון טרם הגשת החקיקה לפרלמנט. כלומר, כרגע אין לנו את כל הפרטים. עם זאת, המסמך כן מכיר בכך שיש עוד שאלות להתמודד עמן ורק בא לסמן כיוון. לכן, בהתחשב בכך שיש לוח זמנים לפרסום התכנית המפורטת, נראה לי שקצת עקר בשלב הזה לבוא בטענות שחסרים פרטים, ורצוי יותר להתמקד בשאלות שעליהן יהיה צורך לענות בספר הלבן. נעבור על זה לפי החלקים.

ראשית, הממשלה מעוניינת שהרשויות המקומיות באמת יקבלו יותר אחריות ולא סתם יהיו קבלניות ביצוע של הממשלה המרכזית. אבל, עושה רושם שהממשלה מתכוונת “לעודד” אותן לעשות דברים שהיא רוצה. אבל מה זה אומר “לעודד”? ואם ראש עיר מסוים לא ירצה תחבורה ציבורית אחודה כפי שברנהם רוצה?

שנית, היו ביקורות על כך שהרשויות המקומיות לא יקבלו כסף נוסף, אלא שהמקורות ישתנו. אבל, כפי שהמסמך מציג, הרעיון הוא לא להפציץ אותן בעוד כסף – לפחות לא בשלב הראשון – אלא לחזק את העצמאות שלהן. יש הבדל מהותי בין לקבל כסף ממסים שמגיע על בסיס קבוע ומאפשר תכנון מראש, לבין צורך לחזר על דלתה של הממשלה כל שנה מחדש כדי לקבל עוד תקציבים. אבל, זה מעלה את השאלה אם לא צריך גם לשנות את האופן בו הארנונה לעסקים נגבית, שכן כיום היא בשליטה מלאה של המדינה, מה שעדיין יוצר יחסי תלות. וגם, כפי שנשאל עוד רגע, מה בדיוק הגבולות של מה שמותר לרשויות לעשות עם הכסף הזה?

שלישית, מצד אחד רוצים שכל חלק באנגליה יהיה תחת רשות אסטרטגית, ומצד שני לא רוצים לכפות ראש עיר. ובכן, אז מה האלטרנטיבה? מועצה נבחרת בסגנון פרלמנטרי? ועד שיורכב מנציגי הרשויות המקומיות שכפופות לרשות האסטרטגית? כי האופציה השנייה הייתה אסון בלונדון בשנות השמונים והתשעים, כך שחייבים לחשוב על הדברים האלו עד הסוף.

גבולות ההאצלה

כאמור, עלו שאלות עד כמה ברנהם מתכוון ללכת רחוק עם ההאצלה הזו. מי שפתח את העניין לוויכוח הוא הלורד בן האוצ’ן, ראש העיר השמרני של טיס ואלי, שרוצה להשתמש בתקציב העירייה לא לצורך השקעות ציבוריות בעיר אלא כדי לתת החזר מס קטן לתושביו. אלא שהממשלה לא אהבה את הרעיון הזה.

תחילה, המזכירה הראשונה (מקבילה לסגנית ראש הממשלה) לואיז הייג אמרה שאין מנגנון שמאפשר לעשות משהו כזה. האוצ’ן אמר שזה לא מדע טילים ליצור אחד ושזה כנראה לא יהיה מאוד שנוי במחלוקת. אלא שאז ברנהם התבטא ישירות נגד הרעיון. לדבריו, ההאצלה לא נועדה ליצור “מיני-שרי אוצר, שיכולים לדרוס או לכתוב מחדש תכניות למסים ומימון אישי”. המזכיר הפיננסי לאוצר ג’יימס מארי התראיין ל-BBC והמשיך את הקו. כשנשאל על-ידי המראיין פאדי אוקונל אם זה לא קצת סותר את רעיון ההאצלה, מארי קצת ניסה לשנות כיוון, ואז הוא אמר שהכוונה של האוצ’ן פירושה פחות השקעה בשירותים הציבוריים.

אפשר להגיד שזה לא העסק של הממשלה. מצד שני, להאצלה יש גבולות, והיא לא אמורה להפוך את הרשויות המקומיות לערי מדינה. הבעיה היא שכל גבול ששמים צריך לבוא עם נימוק, והממשלה לא באמת טורחת לעשות את זה. כרגע הרצון של האוצ’ן להחזיר כסף לאזרחים הוא לא העסק של הממשלה בגלל שהממשלה לא טרחה להציב רציונל לזה שכן מדובר בעסק שלה. וכן, צריך נימוק כדי להגיד שמצד אחד לא רוצים את הרשויות המקומיות כקבלניות ביצוע ומצד שני מודיעים להן שהן חייבות להוציא את הכסף ולא לתת איזשהו החזר מס.

ושוב, ישנה התלות הפיננסית. נכון להיום, הממשלה המרכזית קובעת את הארנונה לעסקים ומשאירה את הרשויות המקומיות עם חצי ממנה, בעוד מס המועצה (מקביל לארנונה למגורים) הוא המס היחידי שנקבע רק על-ידי הרשות המקומית. לזה ברנהם מתכוון להוסיף תקבולי מס הכנסה, שזה עוד מס מרכזי. כלומר, רוב המימון של הרשויות המקומיות ימשיך להיקבע על-ידי השלטון המרכזי, מה שגם משאיר את השלטון המקומי יחסית כבול במה שהוא יכול להציע פיננסית לבוחריו.

לסיכום

ההאצלה היא משהו שעומד בלב הפילוסופיה הפוליטית של ברנהם. אלא שכעת נראה שהוא עוד צריך לחשוב על זה עוד קצת. כפי שאמרו על זה בלוקאל גאוורנמנט כרוניקל, אם הממשלה רצינית לגבי זה שמדובר ב”האצלה ולא שליחות”, זה אומר שהלייבור תצטרך לאפשר ליריבים הפוליטיים שלה לעשות דברים שהיא לא אוהבת, בדיוק כמו שברנהם עלה לגדולה כראש עיר הודות לכך שהוא עשה דברים שהממשלה השמרנית לא אהבה. אז שוב, אפשר להציב לזה גבולות, אבל ברנהם יהיה חייב לנמק אותם. למה הכסף שטיס ואלי תקבל לא יוכל לשמש את בן האוצ’ן לאיזשהו צ’ופר כספי ישיר לאזרחים והוא יהיה חייב להשקיע אותו בתשתיות ותחבורה ציבורית?

וזה לא ניסיון לטעון בעד מדיניות אחת או אחרת. זה אפילו לא טיעון דווקא בעד ההאצלה (אם כי בריטניה היא אחת המדינות הריכוזיות במערב, ולכן רבים מאמינים שביזור סמכויות יוכל לסייע לחלק מהבעיות). זה ניסיון לטעון שברנהם יוצר כרגע חוסר הלימה בין היותו חסיד של הכוח המקומי לבין היותו שמאל כלכלי שרוצה יישום של התורה הזו בכל חלקי בריטניה. אם הוא רוצה שספינת הדגל הזו לא תטבע עוד לפני ההשקה, הוא יהיה חייב ליישב בין הסתירות הפנימיות ולתת תורה קוהרנטית.