קצת השלמות: פרשת אפסטין ממשיכה להערים קשיים על קיר סטארמר עם התפטרויות של בכירים מדאונינג 10, אבל גם על אנדרו מאונטבאטן וינדזור ופיטר מנדלסון. עם זאת, הניסיון להביא להתפטרותו של סטארמר בינתיים לא צלח, וכמה דברים שכדאי לדעת בהקשר הזה. ועדיין, הצרות שלו לא נגמרות, עם חשיפה על מעשים בעייתיים מאוד של צוות חשיבה שתמך בו במרוץ לראשות הלייבור. הממשלה חזרה בה מדחיית הבחירות המקומיות בחלק מהמועצות המקומיות, ומעבר לפארסה הקבועה הדבר מעלה לא מעט שאלות. נייג’ל פרג’ הציג “ממשלת צללים” וזכה ללא מעט לעג, וכעת גם קיבל יריב מימין: רופרט לואו, שהחל ברפורמה. ולסיום, חוגגים 15 שנים ללארי בדאונינג 10 | צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10
טכנית לא הייתי בחופשה אלא במסע מחקר, אבל הבלוג היה בפעילות חלקית בלבד כך או כך וגם הייתי בחו”ל, אז למה לא להישאר עם אותה כותרת כמו בפעמים קודמות שזה קרה? בכל מקרה, הנה כמה דברים חשובים שקרו מאז הפוסט האחרון (חלק נשארו בחוץ – למשל ענייני ביטחון – כדי לקבל התייחסות מרחיבה יותר בהמשך).
מתפטרים בסיטונאות
עזבנו אתכם בפוסט הקודם כשהיה ברור שראש הסגל בדאונינג 10, מורגן מקסוויני, יצטרך כנראה ללכת ולו כדי שיהיה לראש הממשלה קיר סטארמר סיכוי לשרוד פוליטית את פרשת מנדלסון. למי שלא זוכרים במה מדובר: עומק היחסים בין השגריר לשעבר בוושינגטון פיטר מנדלסון לבין הטורף המיני ג’פרי אפסטין בעקבות חשיפת מסמכים נוספים (אזכיר שמנדלסון הוא השגריר לשעבר בגלל החשיפה הקודמת של מסמכים מבית אפסטין). הדבר העלה שאלות בדבר שיקול הדעת של סטארמר כשהחליט למנות את מנדלסון, אבל גם לכולם היה ידוע שמקסוויני – בתורו בין טיפוחיו של מנדלסון – דחף למינוי הזה. לכן, היה ברור שאם סטארמר רוצה סיכוי לשרוד, מקסוויני לא יוכל.
וכך אכן קרה: בשבוע שעבר (א’, 8.2) מקסוויני הודיע על התפטרותו, כשהוא לוקח “אחריות מלאה” כלשונו על כך שייעץ לסטארמר למנות את מנדלסון. לדבריו, התנהלותו פגעה באמון בלייבור, במדינה ובפוליטיקה, ולכן הדבר הנכון עבורו יהיה ללכת. כמובן, הדבר מעלה את השאלה: אם הוא אחראי לעצה שנתן, האם אין אחריות גם לאיש שהקשיב לעצה הזו?
בכל מקרה, לא סיימנו: יום לאחר מכן טים אלן, ראש מערך התקשורת של דאונינג 10, התפטר גם הוא, חמישה חודשים בלבד אחרי שנכנס לתפקידו. לדבריו, הדבר נעשה כדי לאפשר לבנות צוות חדש בדאונינג 10. עוד ארבעה ימים עברו וגם מזכיר הממשלה כריס וורמלד פרש, מתוך “הסכמה הדדית” עם הממשלה. הפעם, יצוין, הדבר פחות הפתיע וכבר חודשים מדווח בתקשורת שבממשלה לא מאוד מרוצים מוורמלד, כך שהייתה ציפייה שיתפטר.
זה, ובכן, לא נראה טוב. דאונינג 10 נפרד משלושה בכירים בו בתוף פחות משבוע. התחושה היא של התפרקות טוטלית. ביום ההתפטרות של אלן, סטארמר דיבר עם עובדי המקום כדי להסביר כמה הוא מתחרט על מינוי מנדלסון ונחוש להוביל את בריטניה קדימה – אבל עם כל יום שעובר נראה שנותנים לו פחות קרדיט שהוא מסוגל לעשות את זה.
הכישלון של סארוואר
אבל ההתפטרויות לא סיפקו את כולם: באותו יום בו אלן התפטר קרה דבר נוסף: אנאס סארוואר, ראש השלוחה הסקוטית של הלייבור, קרא לסטארמר להתפטר. המחויבות הראשונה שלו, הסביר, היא לסקוטלנד, והוא לא יכול להרשות לעצמו שהמעללים בווסטמינסטר יביאו לעוד עשור של שלטון SNP בסקוטלנד. לכן, אמר, “על הסחות הדעת להסתיים ועל ההנהגה בדאונינג 10 להתחלף”.
כלל האצבע בפוליטיקה הבריטית הוא שכדי להתחיל בהפלה של ראש ממשלה בבריטניה ללא בחירות כלליות יש צורך בשני דברים: ראשית, מישהו שיתחמם על הקווים להחליף אותו. את זה יש לנו בדמותם של שר הבריאות וס סטריטינג וסגנית ראש הממשלה לשעבר אנג’לה ריינר. שנית, ששרים יראו לראש הממשלה את הדלת. זה לרוב מלווה בהתפטרות של שר אחד או יותר, כפי שקרה עם מרגרט ת’אצ’ר, ת’רזה מיי ובוריס ג’ונסון, אבל זה לא מתחייב, כפי שקרה עם ליז טראס. מהבחינה הזו, הקריאה של סארוואר הייתה יכולה להיות שקולה לזו של שר. אלא שזה לא הספיק.
למה בעצם? ובכן, כי סארוואר לא הצליח לבנות מומנטום. הציפייה הייתה שיצטרפו אליו במקביל גם השרה הראשונה של ויילס הברונית איליניד מורגן וראש עיריית לונדון סאדיק קאן. כמו כן, היו מי שחשבו שסטריטינג יתפטר מהממשלה, פשוט כי יש לו הכי הרבה מה להרוויח מבחירות פנימיות בתזמון הזה: ראש עיריית מנצ’סטר רבתי אנדי ברנהם עדיין מחוץ לפרלמנט ואנג’לה ריינר נחקרת על-ידי רשות המסים. אבל שום דבר מזה לא קרה בפועל.
מה כן קרה? ראשית, סטארמר הביא את שריו הבכירים להביע תמיכה בו ברשתות החברתיות. בסופו של דבר, לאחר זמן מה, גם סטריטינג הצטרף, ככל הנראה בגלל שהבין שסטארמר מתכוון להתמודד בבחירות פנימיות אם יאותגר מבלי שיתפטר, והסיכויים בתרחיש כזה לא לטובת סטריטינג. שנית, סטארמר דיבר עם חברי הפרלמנט שלו, שהסכימו לתת לו עוד קצת זמן. אבל יש תנאי: הוא יצטרך ללכת יותר לקראת האגף השמאלי של המפלגה. לא בטוח עד כמה השווקים יאהבו את זה, כך שנצטרך לראות כמה מזה יתגשם בפועל.
עוד ארבע הערות בעניין
ראשית, הצרות של סטארמר לא נגמרו, לא רק בקשר לכוונה להדיחו אלא גם בקשר לשיקול הדעת שלו: הלייבור נאלצה להדיח משורותיה את הלורד מת’יו לויד, לשעבר ראש מערך התקשורת של דאונינג 10. הסיבה: הוא לקח חלק בקמפיין למען חפותו של שון מורטון, חבר מועצה שהורשע בפדופיליה, אחרי שכבר הייתה הרשעה. לויד התנצל על מעשיו, אבל בהינתן הסיטואציה הנוכחית הם מאפילים על הממשלה.
שנית, סארוואר וסטארמר נמצאים עכשיו במערכת יחסים מוזרה: הראשון אמר בכמה הזדמנויות שלמרות הקריאה להתפטרותו של האחרון, הוא עדיין מוזמן לקחת חלק בקמפיין הבחירות לפרלמנט הסקוטי. עם זאת, הוא לא חוזר בו מהקריאה לסטארמר להתפטר. כלומר, הוא מאפשר למי שחושב שפוגע בסיכויים של הלייבור לנצח בסקוטלנד (והוא לא טועה בעניין הזה) לקחת חלק בקמפיין של המפלגה בסקוטלנד. זה מעט תמוה.
שלישית, סטריטינג פרסם התכתבויות ואטסאפ שלו עם מנדלסון כדי להזים דיווחים שהם מיודדים. רבים תוהים כמה זה שירת את המטרה, שכן ההתכתבויות אינן בדיוק על תפקידו המקצועי כשר הבריאות. בנוסף, נראה שרוב המסרונים שלו היו ביקורתיים כלפי הממשלה, כך שזה רק מחזק את השם שיצא לו כחתרן. יצוין שבאחת ההודעות, לקראת ההכרה במדינה פלסטינית, הוא אמר שישראל “מבצעת פשעי מלחמה לנגד עינינו”.
רביעית, ראיתי טענות ברשתות החברתיות שמי שתחליף את סטארמר תהיה שרת הפנים שאבאנה מאמוד (מחמוד). זה אפשרי, אבל לא סביר. מאמוד היא אכן דמות בולטת במפלגה, ונחשבת לשרה אפקטיבית, אבל יש לה בעיה: היא נחשבת למישהי מהאגף הימני של הלייבור, ונייג’ל פרג’ אף אמר שהרטוריקה שלה נשמעת כאילו היא רוצה לערוק לרפורמה. אבל זה לא כל-כך מה שהלייבור מחפשת. לפי סקר שנעשה לאחרונה בקרב מתפקדי הלייבור, רק 7% ישימו אותה בעדיפות הראשונה – פחות מריינר, סטריטינג ואפילו משר האנרגיה אד מיליבנד (המוביל הוא בכלל ברנהם, אבל כל עוד הוא לא בפרלמנט הוא לא רלוונטי). אם נסכום לזה את העדיפות השנייה והשלישית, היא תפסיד לשלושתם וגם לשרת החוץ איווט קופר. בקיצור, היא לא פייבוריטית. אלו יהיו ריינר וסטריטינג.
עוד קצת אפסטין
עדיין לא סיימנו לגמרי עם כל הצרות שג’פרי אפסטין גורם בממלכה. ראשית, פיטר מנדלסון: קודם כל, הוא פרש מבית הלורדים בעקבות החשיפה החדשה. אבל זה פחות מעניין. יותר מעניין שהקונגרס האמריקאי ביקש ממנו להגיע להעיד באחת הוועדות בעניין אפסטין. יש לו עד ל-27 בפברואר לענות, ונכון לכתיבת שורות אלו הוא לא עשה כן. אם הוא יחליט להשיב בחיוב, זה מן הסתם שוב יעלה את הסאגה שלו לפני השטח גם בבריטניה, וסטארמר שוב יעמוד בפני לחצים.
אבל כידוע, מנדלסון הוא לא החבר הבריטי היחידי של אפסטין. אחד אחר הוא אנדרו מאונטבאטן וינדזור, לשעבר נסיך ודוכס יורק. גם הוא בבעיה: באחת ההדלפות נראה שאפסטין שלח עבורו לבריטניה אישה נוספת לצורכי מין (בפועל, אונס), מעבר לווירג’יניה ג’ופריי הידועה. משטרת תמז ואלי הודיעה שהיא חוקרת את העניין. בנוסף, מהדלפה אחרת נראה שאפסטין קיבל משליח סחר בריטי, כנראה מאונטבאטן וינדזור, אימיילים מ-2010-2011 (כלומר, לאחר הרשעתו בפדופיליה) עם מידע רגיש לגבי אפשרויות סחר במזרח הרחוק. שליחי סחר הם לא עובדי מדינה פר-סה, אבל בגלל העיסוק במידע סודי יש חוקים שעדיין תקפים. בהתאם, התנועה “רפובליקה”, שמטרתה ביטול המלוכה בבריטניה, הגישה תלונה למשטרת תמז ואלי בטענה להפרת אמונים, וזו אישרה שתבחן את התלונה. ויש חקירות של כוחות משטרה נוספים.
לצערו של הנסיך לשעבר, אמא שלו כבר לא בסביבה כדי להגן על בנה האהוב, ואחיו המלך לא מראה הרבה היסוסים לפני שהוא דוחף אותו אל מתחת לגלגלי האוטובוס כדי להציל את מוסד המלוכה. בהתאם, מטעם ארמון בקינגהאם נמסר שאם המשטרה תפנה למלך וסביבתו כחלק מהחקירה היא תזכה לשיתוף פעולה מלא. ואם זה לא מספיק, המשטרה המטרופוליטנית של לונדון פתחה בחקירה מקדמית לגבי טענות שעלו שהמאבטחים שבאו עם מאונטבאטן וינדזור לאי של אפסטין העלימו עין מהתנהלותו הבעייתית. במקביל, בפרלמנט מעוניינים לזמן אותו להעיד בפניו. בקיצור, הטבעת סביבו מתהדקת וייתכן שאפילו נראה צדק נעשה עם בן למשפחת המלוכה.
עוד קצת צרות של סטארמר
סיימנו עם אפסטין (להפעם), אבל יש עוד בעיה של סטארמר שצריך לעמוד עליה: מוקדם יותר החודש נחשף בתקשורת ש”לייבור ביחד”, צוות חשיבה שעמד מאחורי בחירתו של סטארמר לראשות הלייבור, שילם לא פחות מ-36 אלף ליש”ט לחברה אמריקאית לטובת קמפיין השמצה נגד עיתונאי הטיימס ואף לנסות לקשור אותם לפעילות מטעם הקרמלין. הרקע הוא דיווחים לא נוחים שהגיעו מהעיתון על צוות החשיבה. הדוחות שהופקו לצורך קמפיין ההשמצה הזה (שלא יצא לפועל) נראו גם על-ידי מי שהיום שרים בממשלת הלייבור ומורגן מקסוויני היה מודע להוראה לאסוף את המידע (חלקו שקרי). מי שנתן את ההוראה הוא ג’וש סיימונס, בזמנו ראש לייבור ביחד והיום שר במשרד הקבינט.
אתם יכולים לנחש שדבר כזה לא מתקבל יפה. השמרנים דרשו מהלייבור לחקור את העניין ולנתק את כל הקשרים מלייבור ביחד. הליברל-דמוקרטים קראו להתפטרותו של ג’וש סיימונס. סטארמר לבסוף הודיע שתהיה חקירה פנימית שיבצע משרד הקבינט לתוך העניין, אך אמר שיש לו אמון בסיימונס. האמירות האלו ברוב המקרים לא מתיישנות טוב. יצוין שסיימונס מכחיש את המיוחס לו.
אני לא צריך להרחיב למה זה לא טוב: מעבר למעשה הבעייתי כשלעצמו, הדבר שוב מציג את סביבת סטארמר ככזו שלא מתנהלת הרבה יותר טוב מסביבתו של בוריס ג’ונסון. מיותר להגיד איזה שם ג’ונסון הוציא לעצמו בכל הקשור לטוהר המידות, אז רק אזכיר שסטארמר בנה מכך הון פוליטי רב והדגיש שאסור לתת לציבור את התחושה שכל הפוליטיקאים הם כמו ג’ונסון. אולי כדאי, אם כן, שיתחיל להתנהג בהתאם.
בחירות מקומיות
שנעבור לקצת מדיניות? ייתכן שאתם זוכרים שהממשלה רצתה לאפשר דחייה של הבחירות המקומיות בחלק מהמועצות באנגליה בגלל הארגון מחדש של השלטון המקומי. בזמנו גם הסברתי שבשנות השמונים הנציבות האירופית לזכויות אדם (גוף שלא קיים עוד והיה חלק ממועצת אירופה) קבעה כי הממשלה לא באמת חייבת בחירות מקומיות לאף אחד. אבל זה שזה לא נחשב להפרת זכות אדם לפי ה-ECHR לא אומר שזה התקבל יפה, והדבר נראה כפגיעה אנושה בדמוקרטיה ורבים ביקרו את הצעד הזה כבעייתי וכניסיון לחמוק מהצלחות של מפלגת הרפורמה.
מעבר לכך, נראה שהצעד הזה היה לא חוקי. הרפורמה הגישה עתירה נגד הצעד, והנה שלשום (ב’) הממשלה חזרה בה. הסיבה שהממשלה נתנה הייתה “חוות דעת משפטית”. הדבר אמנם התקבל בברכה, אבל מדובר בפיאסקו משתי סיבות עיקריות: ראשית, איפה הייתה חוות הדעת הזו עד עכשיו? האם התקווה הייתה שאף אחד לא יעתור? שנית, כבר שלושים רשויות מקומיות קיבלו אישור לדחות את הבחירות, שנקבעו למאי. זה לא רציני להתארגן ככה לבחירות. הממשלה שמה בצד 63 מיליון ליש”ט כדי לסייע למועצות האלו להתמודד עם הרה-ארגון, בנוסף להוצאות משפטיות שהיא תצטרך לשלם לרפורמה (כ-100 אלף). ויש גם לוגיסטיקה. תוסיפו לזה את העניין שזו עוד פניית פרסה מני רבות ותקבלו עוד פארסה.
נייג’ל פרג’, כמובן, עלץ והציג את העניין כניצחון שלו, לא בלי צדק. אבל הוא לא הסתפק בזה, אלא קרא לשר הבינוי סטיב ריד, שאחראי גם על השלטון המקומי, להתפטר. כשנשאל, הוא הרחיב ואמר ששר שעושה דבר מה לא חוקי צריך להתפטר. אגיד ואומר שלפעמים קורה ששר מפסיד בבית המשפט אחרי שנקבע שחרג מסמכותו, השאלה היא באמת מה בדיוק קרה שהייתה חוות דעת שהורידה את הממשלה מהעץ לפני שבית המשפט הספיק לפסוק בנושא. בכל מקרה, פרג’ לא רק ניצח פה: הוא עכשיו צריך למצוא באופן בהול הרבה מאוד מועמדים לרשויות שהבחירות בהן נפתחו מחדש.
“ממשלת צללים”
המונח “ממשלת צללים” מדבר על מה שנקרא “האופוזיציה הרשמית”, קרי מפלגת האופוזיציה הגדולה ביותר שלה בימים שגרתיים הסיכוי הגדול ביותר להחליף את מפלגת השלטון. למפלגות הקטנות יותר יש “ספסל קדמי” ולא “ממשלת צללים”, ובמקום “שרי צללים” יושבים בו “דוברים” לנושאים השונים. אבל אנחנו לא בימי שגרה, אז מה הפלא שאתמול (ג’) נייג’ל פרג’ השיק ממשלת צללים?
כמובן, בניגוד לשמרנים אין לו מספיק אנשים כדי למלא ממשלת צללים שלמה, וטכנית מדובר בדוברים בלבד, אבל הוא משווק זאת כממשלת צללים לכל דבר ועניין. בינתיים הוא הציג ארבעה דוברים: רוברט ג’נריק לאוצר, סואלה ברוורמן לחינוך, ריצ’רד טייס “סגן ראש הממשלה” ושר הכלכלה וזיה יוסוף שר הפנים. נתעכב על האחרון רגע: יוסוף אינו חבר פרלמנט. זה מראה כמה פרג’ לא מתעניין בפוליטיקה פרלמנטרית: תפקיד הדוברים, או שרי הצללים, הוא לא רק להציג מדיניות חלופית לזו של הממשלה ולהיות מועמד המפלגה לתפקיד ממשלתי מסוים, אלא בראש ובראשונה לתשאל את השר האמיתי בפרלמנט. את זה יוסוף לא יוכל לעשות.
ההסבר להצגת “ממשלת הצללים” הזו היה הרצון של פרג’ להראות שהמפלגה אינה “להקה של אדם אחד”. השמרנים לעגו לרעיון הזה, וברשתות החברתיות הראו פוסטים לפיהם פרג’ מחזיק בפועל בכל התיקים. למרבה המבוכה, פרג’ גם ענה במסיבת העיתונאים במקום ג’נריק בעניין שקשור לקצבאות, מה שבכלל לא עזר לתדמית של כל העניין.
ואם ברפורמה עסקינן
ראוי לציין עוד דבר קטן שקשור ברפורמה: בסוף השבוע הושקה מפלגת שיקום לבריטניה (Restore Britain). המקים הוא רופרט לואו, שנבחר לפרלמנט מטעם הרפורמה אבל נבעט ממנה על רקע סכסוך עם פרג’. כפי שאפשר לצפות, לואו מבטיח ללכת הכי ימינה בכל דבר, להילחם בהגירה, להקטין את מדינת הרווחה, להחזיר את בריטניה להיות אומה נוצרית (כולל איסור על שחיטות כשרה או חלאל בגלל היותן שנויות במחלוקת על רקע זכויות בעלי חיים) וכו’. הוא הבטיח שאצלו לא יהיו את כל העריקים שיש אצל פרג’ אלא אנשים רציניים. בקיצור, הוא בא להיות מפלגת הרפורמה בלי השטויות שלה. באופן אירוני, תשעה חברי מועצה מקנט שנבחרו מטעם הרפורמה (שמונה מהם הושעו) ערקו למפלגה החדשה.
I am today launching Restore Britain as a national political party.
Join us.https://t.co/RMtEuHopgV pic.twitter.com/jQMAOjQJ5A
— Rupert Lowe MP (@RupertLowe10) February 13, 2026
אני לא יודע כמה שיקום לבריטניה תתרומם. לואו טוען שיותר מ-70 אלף איש התפקדו למפלגתו, אבל זה אומר מעט מאוד. באותה קלות יכול להיות שברגע האמת המפלגה הזו תישאר עם מספר קולות זעום שמאפיין מפלגות פרודיות. אבל בהינתן העובדה שהרפורמה תהיה בסיכון רב במושבים עם הרבה הצבעה אסטרטגית, ייתכן מאוד שגם מעט קולות שיעברו ממנה ללואו יעלו לה ביוקר. בכל מקרה, ייתכן שאנו צופים פה בעוד פיצול בימין, שסטארמר יכול רק לחגוג עליו.
הדייר הוותיק ביותר
אי-אפשר לסיים בלי מילה או שתיים על זה שבסוף השבוע לוכד העכברים הראשי של דאונינג 10, לארי החתול, חגג 15 שנים בתפקיד. הוא עבר על פני שישה ראשי ממשלות עד כה, והוא היה בבית הזה יותר מכל ראשי הממשלה בהיסטוריה הבריטית למעט שניים. לארי הוא חביב התקשורת הבריטית ומופיע לא פעם בעת פגישות חשובות או פשוט כשהתקשורת מחכה שמשהו יקרה. לא ארחיב עוד בעצמי, תראו פשוט בסרטון. אני רק אאחל ללארי עוד שנים ארוכות בבית, ומי ייתן שהוא יראה תחלופה קצת פחות מהירה של הדיירים המשניים בבית.