זוכרים את השרים של ממשלת בריטניה? אז תמחקו ותשננו מחדש. או כמו שקוראים לזה בבריטית: רישאפל. ההתפטרות של סגנית ראש הממשלה אנג’לה ריינר מהממשלה אתמול (ו’) הצריכה את ראש הממשלה קיר סטארמר למצוא לה מחליף, אבל הוא כבר החליט לעשות לממשלה כולה מתיחת פנים. רובה כללה משחקי כיסאות, אבל גם כמה הדחות וכמה השארות במקום, שלא לכולן יש מניע ברור. מדובר ברישאפל שהוא בעיקר מוזר ומשדר מסרים לא חיוביים לגבי תפקוד הממשלה הזו, שעכשיו סטארמר יהיה חייב שתתפקד | צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10
הכירו, חברים, את ההרכב החדש של ממשלת בריטניה. הפרצופים, ברובם, אותם פרצופים, אבל הכיסאות של חלקם הגדול השתנה. שרי הפנים, החוץ והמשפטים עשו ביניהם רוטציה; שר החקלאות הפך לשר הבינוי; שרת הרווחה היא שרת המדע, כי שר המדע עבר למשרד העסקים והמסחר, שם השר הפך למצליף סיעת הלייבור. הרשימה, כמובן, חלקית, ויש גם כמה פרצופים חדשים או כאלה שכבר אינם. בקיצור, ברוכים הבאים לארגון מחדש (reshuffle) של 2025.
הטריגר
אתמול (ו’) סגנית ראש הממשלה, שרת הבינוי וסגנית ראש מפלגת הלייבור אנג’לה ריינר הודיעה על התפטרותה משלושת התפקידים. זאת לאחר שנחשף שהיא עשתה כמה מהלכים שהפחיתו את המס ששילמה על דירה שנייה שרכשה. בתחילה נמסר מטעמה של ריינר שהיא שילמה את מה שנדרש ממנה, אך לבסוף ריינר נאלצה להודות שהיא כנראה אכן שילמה מעט מדי מס, וטענה שזה נעשה בעקבות ייעוץ משפטי (טענה שפירמת עורכי הדין שייעצה לה עת רכישת הדירה הכחישה), ופנתה ליועץ האתי לממשלה כדי שיבדוק את העניין. זה הגיע למסקנה שהופר הקוד המיניסטריאלי – עבירה שבתרבות הפוליטית הבריטית מחייבת התפטרות או פיטורים – והסוף ידוע. חשוב לשים לב: אין טענה שריינר עשתה משהו לא חוקי, אבל הרף שמביא להתפטרות בבריטניה נמוך בהרבה מהרף הפלילי.
בכל מקרה, פירוש הדבר היה שהיה צריך להחליף ריינר, לפחות בתפקיד שרת הבינוי (אפשר להסתדר בלי תפקיד הסגן מסיבות שאפרט בהמשך, ואת סגנ/ית ראש מפלגת הלייבור הבא/ה יצטרכו לבחור המתפקדים, אבל זה לפוסט אחר). ראש הממשלה קיר סטארמר כבר החליט להוציא לפועל ארגון מחדש רחב בהרבה, שלפי דאונינג 10 תוכנן בכל מקרה במשך כמה שבועות טובים.
קרוסלה
נתחיל בשלישיית מעברים שסוגרים מעגל. ראשית, שרת המשפטים שאבאנה מאמוד (מחמוד) מונתה לשרת הפנים. ללא ספק, מדובר בשדרוג. ראשות הממשלה ושרי האוצר, החוץ והפנים נחשבים לארבע המשרות הגדולות בממשלה. כעת, מאמוד במועדון. בישראל מיהרו להזכיר את עמדותיה הפרו-פלסטיניות, ואכן יש לה תרומה לעמדת הממשלה בעניין המלחמה בעזה. אבל, בדברים רבים היא משתייכת לאגף הימני בלייבור. היא סירבה למשרה בממשלת הצללים של ג’רמי קורבין, היא חתומה על תכנית לגירוש עבריינים זרים שהורשעו, ביקרה את העלמת העין מה-grooming gangs והיא הרבה פחות גרופית של החוק הבינלאומי מסטארמר או מהתובע הכללי הלורד ריצ’רד הרמר.
ההערכה היא שמאמוד שודרגה בגלל הצלחתה בניהול משבר המקום בבתי הכלא שהיא ירשה מהממשלה הקודמת, ושכעת מקווים שהיא תוכל להתמודד עם משבר ההגירה איתו מתמודד משרד הפנים. זה מוביל אותנו לשרת הפנים איווט קופר, שהועברה למשרד החוץ. מצד אחד קופר לא איבדה את מקומה בארבע המשרות הגדולות, אבל העברתה ממשרד הפנים אולי מהווה איתות שסטארמר לא מרוצה מהתוצאות. למרות שהיא נחשבת לחברת האגף הימני במפלגה והיא חברה בידידי ישראל בלייבור, היא לא תהיה מה שימנע הכרה בריטית במדינה פלסטינית (בהנחה שישראל לא מתכוונת למלא את התנאים שסטארמר הציב להימנעות מכך).
שר החוץ דייוויד לאמי הועבר למשרד המשפטים וקיבל את תפקיד סגן ראש הממשלה. נתחיל מהתפקיד השני: אין לו תוכן סטטוטורי, ואפשר בלעדיו. הראשון להחזיק בו היה קלמנט אטלי בממשלת האחדות של צ’רצ’יל, ואחריו איש לא החזיק בתואר עד 1995. למעט אטלי עצמו, אף סגן ראש ממשלה לא הגיע לראשות הממשלה, וגם אז הסיבה הייתה בחירות ולא “ירושה”. לריינר היה סיכוי להפוך את המעמד למקפצה, אבל זה הודות ליכולות האישיות שלה. לכן, אני סבור שהתואר הזה הוא המתקת הגלולה המרה של הוצאתו מארבע המשרות הגדולות (דבר דומה עשה בוריס ג’ונסון כששינמך באופן זהה לדומיניק ראב ב-2021). נראה שזה עבד, שכן לאמי הגיע לדאונינג 10 לקבל את המינוי עם חיוך גדול על הפרצוף.
משמעויות
אבל מה אומרת הקרוסלה הזו, מלבד חילופי הגברי? פול ברנד, הכתב הפוליטי של ITV, הצביע על כך שמדובר בסבב של שלושת התפקידים הכי מעורבים במשבר ההגירה שבריטניה מתמודדת איתו. על קופר כשרת הפנים אין צורך להרחיב, לאמי כשר החוץ נשא ונתן על הסכמים עם מדינות אחרות שיאפשרו שיתוף פעולה בסוגייה הזו, ומאמוד כשרת המשפטים התמודדה עם אתגרים משפטיים ליישום התכניות, כמו אלו שמציבה האמנת האירופית לזכויות אדם (ECHR). כעת, הם התחלפו בתפקידים, מה שאומר שגם אם הניהול העיקרי של המשבר, דרך משרד הפנים, החליף ידיים, בתמונה הרחבה יותר אותם שלושה שרים ימשיכו לעסוק בסוגייה הזו. יש מי שסבורים שלפחות במקרה של מאמוד, היא תביא למשרד הפנים עמדות יותר נוקשות בעניין הזה.
אבל, כמובן, החיים יותר גדולים מהגירה לבדה, וייתכן שיהיו כאן נזקים. בן קנטיש, מגיש ב-LBC, הזכיר שייתכן שהרבה עבודה הולכת לפח. כך למשל, עוד בימיו בממשלת הצללים, דייוויד לאמי השקיע מאמצים רבים בבניית קשרים דיפלומטיים, ולדוגמה בארצות הברית הוא עשה זאת גם עם הדמוקרטים וגם עם הרפובליקנים. לא ברור בכלל שקופר מקושרת באותה צורה (ועדיין, כבר עם הקמת הממשלה היו סימנים שאולי לאמי לא יאריך ימים בתפקיד). באופן דומה, גם חלק מהמאמצים של קופר ומאמוד עלולים ללכת לפח בגלל חילופי התפקידים. על כך אני אוסיף שייתכן ששאבאנה מאמוד תהיה דוגמה קלאסית של העיקרון הפיטרי, קרי שהיא מקודמת כעת בגלל שהיא עושה עבודה טובה, אבל יתברר שדווקא את תפקיד שרת הפנים היא פחות מתאימה לנהל.
תפקידים נוספים
מה עוד השתנה? דיי הרבה: במקום אנג’לה ריינר, למשרד הבינוי נכנס שר הסביבה והחקלאות סטיב ריד. הוא היה בעברו ראש מועצת למבת’ במשך שש שנים, ניסיון יקר מפז כשהוא נכנס למשרד שאחראי על השלטון המקומי שעומד לעבור שינוי מבני עמוק. במקום ריד, תיכנס למשרד החקלאות אמה ריינולדס, עד כה שרה זוטרה במשרד האוצר, במה שנחשב לקידום הגדול ביותר ברישאפל הזה.
שר העסקים והסחר ג’ונת’ן ריינולדס הוזז מתפקידו כדי להיות מצליף הסיעה. זה לא מובן מאליו, שכן ריינולדס נחשב למי שמבצע את עבודתו נאמנה, אבל לאור פארסת רפורמת הרווחה שרוקנה מתוכן בגלל מרד עצום בתוך הלייבור, ייתכן שהוא בדיוק מה שצריך. את ריינולדס יחליף שר המדע והטכנולוגיה פיטר קייל, שקנה לעצמו שם לאחר שעמד על שלו לגבי הטענה שפרג’ לוקח את הצד של טורפים מיניים בהתנגדותו לחוק הבטיחות ברשת (כותב שורות אלו סבור שאמירה הזו היא אומללה). את קייל תחליף שרת הרווחה ליז קנדל, שלאור פארסת רפורמת הרווחה האמורה דיי מרשים שהיא לא נזרקה מהממשלה (גם אם זה לא רק באשמתה). מי שיחליף אותה יהיה הצ’נסלור של דוכסות לנקסטר (תפקיד שהוא בעיקר פנים-קבינטי), פאט מקפאדן. לצד תיק הרווחה, הוא יקבל סמכויות ממשרד החינוך כדי ליצור משרד שעוסק ב”צמיחה”. את מקפאדן יחליף דארן ג’ונס, שרק השבוע קודם ממשרת המזכיר הראשי באוצר למשרה החדשה המזכיר הראשי לראש הממשלה, וכעת הוא יחזיק בשני התפקידים במקביל.
עד כה משחקי כיסאות, אבל היו גם שתי הדחות של ממש מהממשלה: לוסי פאוול, שהייתה מנהיגת בית הנבחרים (שאחראית על הלו”ז הפרלמנטרי מטעם הממשלה), ושר סקוטלנד איאן מארי. את השניים החליפו בהתאמה מצליף הסיעה (שכאמור הוחלף בג’ונת’ן ריינולדס) אלן קמפבל (שלאור סאגת רפורמת הרווחה, לא ברור למה הוא לא מודח בעצמו) והשר למדיניות סחר דאגלס אלכסנדר. לא ממש ברור למה פאוול ומארי הודחו, ובסביבתו של השני גם יש זעם על כך שהוא פוטר בשיחת טלפון ושלא חיכו עד יום שני כדי לעשות את זה.
משמעויות
כפי שאתם יכולים לראות, יש הרבה מאוד אנשים שזזו מתפקיד אחד בממשלה לתפקיד אחר. פחות הדחות או קידומים ובעיקר כיסאות מוזיקליים. פרשנות מקלה של הדברים תהיה שסטארמר סבור שהוא הביא את האנשים הנכונים לממשלה שלו, אבל לא שיבץ אותם נכון. פרשנות מחמירה היא שסטארמר מאוכזב מהתפקוד של רוב שריו, אבל לא ממש מתכוון להעניש אותם על זה, אלא לקוות שבמקום אחר הם יהיו פחות כושלים. כך או כך, מדובר בכיסאות מוזיקליים של חלק רציני מהשרים הבכירים (אלו שמוזמנים דרך קבע לישיבות הממשלה), בלי דם חדש וכמעט בלי הדחות. הדבר מעלה תהיות לגבי מה שסטארמר מקווה להשיג כאן.
הנשארים
צריך גם להגיד כמה מילים על בעלי התפקידים שנשארו במקומם. לא ניכנס לכל השמות, אבל כן לשניים. הראשונה היא שרת האוצר רייצ’ל ריבס, שלמרות הביקורת הרבה שהיא זוכה לה לא הודחה. ההסבר מדאונינג 10 הוא שהדבר נעשה כדי לא להכניס חוסר ודאות לשווקים. העניין הוא שגם כך רק השבוע התשואה על האג”ח לשלושים שנה הגיעה לשיא של המאה ה-21, סטארמר ביצע שינוי בצוות היועצים שלו במה שנחשב למהלך שמאפיל על סמכותה של ריבס, והיא עצמה קבעה את פרסום התקציב לסוף נובמבר אחרי שגם כך נוצרו ספקולציות לגבי המסים שריבס אולי תעלה – פתח לעוד ספקולציות ובלוני ניסוי. רוצה לומר, מצב השווקים גם ככה בקאנטים וקשה לומר שיש איזושהי ודאות שמגיעה מכיוונה של ריבס, כך שעולה התהייה אם לא כדאי לחפש דרך להוציא אותה מהסיפור בלי להרגיז את השווקים.
השני הוא שר האנרגיה אד מיליבנד. זה לא מובן מאליו, שכן מיליבנד הצליח להיות פופולרי בסקרי דעת הקהל מסטארמר עצמו. הדבר נובע מכישלונותיו לגבי חשבונות האנרגיה שבינתיים בעיקר מאמירים, המדיניות שלו לגבי קידוחי גז ונפט בים הצפוני שמאלצים את בריטניה לרכוש גז מנורווגיה ועוד. זה לא אומר שאין לו הישגים, אבל הם לא זוכים לתשומת לב. אז למה סטארמר לא נפטר ממנו, ולו בשביל היתרון האלקטורלי? ובכן, ככל הנראה כדי לא לנקות את הממשלה מהאגף השמאלי של הלייבור – דבר שיהיה חשוב ביותר אם בבחירות לסגנות הלייבור ייבחר או תיבחר מועמד/ת מהאגף הזה – וכדי להראות שהוא קשוב לכל אגפי המפלגה. כמו כן, הנושא האקלימי אמנם ירד בסדר העדיפויות של האלקטורט מאז בחירות 2019, אבל לצעירים הוא עדיין חשוב, ואיש אקלים כמו מיליבנד אולי יוכל לעזור ללייבור להתחרות על לבם של מי ששוקלים להצביע לירוקים. וגם, צריך להגיד, למרות חוסר הפופולריות של מיליבנד בציבור הרחב, הוא השר הכי פופולרי בקרב מתפקדי הלייבור.
יש גם מי שתהו על השארתו של התובע הכללי הבעייתי הלורד ריצ’רד הרמר (אם כי ניתן לשער שזה נובע מהיחסים הקרובים בינו לבין סטארמר) ואחרים, אבל אי אפשר לעבור על כולם.
לסיכום
מעל הכל, הרישאפל הזה מאוד מוזר. הוא ענק מבחינת סדר הגודל שלו, מה שלא משדר ממשלה מתפקדת, בטח בשלב כל-כך מוקדם שלה. הוא כולל הפרת הבטחות, לדוגמה זו שדייוויד לאמי יישאר שר החוץ לאורך כל הפרלמנט. חלק מההחלטות לשדרג, להשאיר, לשנמך ולהדיח פשוט מרימות גבה. כל זה קורה בשבוע בו קיר סטארמר הכריז על כך שהממשלה נכנסת לשלב השני של העשייה שלה, וסדר הגודל של הרישאפל מעלה ספקות עד כמה זה באמת אפשרי (גם אם בממשלה מכחישים שתהיה פה פגיעה). ואם הממשלה באמת תכננה את הרישאפל הזה במשך תקופה ארוכה ולא פשוט נכנסה לפאניקה מההתפטרות של ריינר, אז כל יכולת התכנון של הצוות הבכיר בדאונינג 10 מוטלת בספק.
וכדאי לזכור משהו לגבי ארגון מחדש של הממשלה: זה לא משהו שאפשר לעשות כל הזמן. ראש ממשלה שצריך לשבץ מחדש את השרים שלו כל יומיים נחשב לחלש למדי. זה נכון אם זה בגלל שהשרים מתפטרים מיוזמתם, וזה עוד יותר נכון אם ראש הממשלה מרגיש שהוא לא מקבל תוצאות וצריך לבצע חילופים. פירוש הדבר הוא שסטארמר תקוע עם הצוות שהוא יצר לעצמו לתקופה לא קצרה, ככל הנראה יותר משנה אחת. אם זה לא יעבוד לו, הוא בבעיה.