נראה שאם יש משהו שאין בו מחסור בבריטניה זה מסים, שהנטל שלהם על התמ”ג שובר שיאים של עשורים. כעת, ייתכן ששרת האוצר רייצ’ל ריבס תצטרך לגבות עוד מס, כי צריך למלא איכשהו את הבור בתקציב. אבל הממשלה לא רוצה להעלות מסים על “האנשים העובדים”, כלומר הכנסה, מע”מ וביטוח לאומי, ולכן הספקולציות רצות על מסים אחרים. על הכוונת: מס עושר, מסים על בעלי בתים, מס ירושה ואולי גם מס על הבנקים. כל האפשרויות האלו גורמות לתרעומת גדולה, אבל בסופו של דבר ריבס תצטרך לבצע את הבחירה שלה | צילום: קירסטי אוקונור, משרד האוצר הבריטי
אחרי הרבה עיסוק בהגירה, פטריוטיזם וזהות, בואו נתרענן עם משהו קצת אחר: כלכלה. כן נו, אתם יודעים, העניין הזה שעד לפני כמה חודשים נחשבה לנושא הכי חשוב לבוחרים. מאז ההגירה לקחה את הבכורה, אבל הכלכלה עדיין נמצאת במקום השני וממשיכה לעצב את הפוליטיקה הבריטית. ולממשלה הנוכחית איך נאמר, יש בעיות עם התחום הזה, ולקראת התקציב שיוכרז בסתיו (עוד אין תאריך רשמי) הספקולציות הולכות ומתרבות. הנה סיכום שלהן.
קצת רקע
המצב הכלכלי בבריטניה הוא, איך להגיד, לא משהו. הוא היה לא מרנין בבחירות, והממשלה החדשה לא הצליחה לשפר אותו במיוחד. השנה הראשונה שלה בתחומי המאקרו-כלכלה הייתה רחוקה מלהרשים, מה שיוצר עבור הממשלה אתגר בניהול הכלכלה. התקציב של שרת האוצר רייצ’ל ריבס והתיקון לו השאירו לממשלה מרחב תמרון פיסקלי מצומצם למדי, וחור שערכו מוערך ב-40 מיליארד ליש”ט שצריך למלא. יש מי שמזהירים שבריטניה עלולה להזדקק בסופו של דבר לסיוע מקרן המטבע הבינלאומית, מסלול שעושה רושם שצרפת הולכת בו כבר כעת.
בפני ריבס עומדות שלוש אפשרויות, שאף אחד מהן לא נוחה במיוחד מבחינה פוליטית. הראשונה היא קיצוץ בהוצאות. אלא שהאפשרות הזו לא באמת מעשית, לא אחרי שחברי הפרלמנט של הלייבור כפו על הממשלה לרוקן מתוכן רפורמת רווחה שהייתה אמורה להביא לחיסכון של 5 מיליארד ליש”ט. השנייה היא הגדלת החוב הלאומי, אלא שזה יפר את הכללים הפיסקליים שריבס קבעה לעצמה ויהווה הפרה של מצע הבחירות. האפשרות האחרונה היא העלאת מסים, אלא שכמובן שיהיה מדובר בצעד לא פופולרי, ושוב, הדבר יהווה הפרה של הבטחה מהמצע, לה מעמד מעין מיוחד.
Sunday’s @Telegraph #cartoon #NuNew #angelarayner pic.twitter.com/nfz9UpJ6ev
— Christian Adams (@Adamstoon1) August 31, 2025
טוב, זו בערך תהיה הפרה. הנוסח של ההבטחה הוא: “הלייבור לא תעלה מסים על אנשים עובדים”, כלומר מס הכנסה, מע”מ או ביטוח לאומי. אבל אלו לא המסים היחידים שקיימים. בהתאם, בתוך הלייבור התחילו לחצים לשים על הכוונת את אלו שיש להם. כך למשל, הלורד ניל קינוק, ראש הלייבור לשעבר (1983-1992), הציע מס עושר של 2% על מי שברשותם הון בשווי 10 מיליון ליש”ט ומעלה. לפי הערכות, זה יכול להכניס לקופת המדינה 12 מיליארד. ההצעה זכתה לתמיכה של הבקבנצ’רס בלייבור וגם של האיגודים. וזו לא האפשרות היחידה על הפרק.
מס עושר
נתחיל בהצעה של הלורד קינוק. עקרונית, בתחילת השנה רייצ’ל ריבס שללה את האפשרות של מס עושר. עם זאת, כשדובר הממשלה נשאל על הרעיון של קינוק בתחילת יולי, לא נמסרה שלילה מוחלטת של המס, אלא רק תגובה מתחמקת: “עמדת הממשלה היא מה שאמרתי שהיא”. לפעמים הבריטים אוהבים ערפל.
ועדיין הממשלה לא מתנפלת על זה, עם טענות לאיתותים שריבס שללה את הרעיון, אפילו שמדובר בממשלת לייבור: כבר תקופה ארוכה שבריטניה מאבדת עשירים זרים וסובלת מבריחת הון. דוח בנושא פורסם בינואר, והנושא שוב עלה לכותרות ביולי. הסיבה העיקרית לנטישה הזו, כך הסברה הרווחת, היא ביטול הטבות המס למיליונרים זרים (מה שנקרא, non-dom; אם כי גם לברקזיט יש תפקיד שכן 213 פירמות עזבו את הממלכה מאז 2016). לכן, כך סבורים שרים מסוימים וגם אנליסטים, ייתכן שלא כדאי למהר ולהטיל עוד חובות על העשירים שעדיין לא עזבו. בנוסף, ישנה מחלוקת בקרב כלכלנים כמה מס כזה יעיל. אפילו קינוק בעצמו מודה שהמס הזה לא יסגור את כל החור הפיסקלי (הוא כן ציין יתרון פוליטי: היכולת של הממשלה לייצר נרטיב – כזו שלא מפחדת להתעמת עם העשירים – משהו שהיא לא ממש מצטיינת בו).
ועדיין, יש רמזים שאולי בכל זאת הממשלה עשויה לבחור באופציה הזו. לדוגמה, המינוי של הברונית מינוש שפיק, לשעבר סגנית נגיד בנק אנגליה (הבנק המרכזי). לשפיק יש עבר שנוי במחלוקת בשל ההפגנות הפרו-פלסטיניות בקמפוס אוניברסיטת קולומביה עת כהונתה כנשיאה, אבל לענייננו יותר חשוב שבעברה יש שורת התבטאויות בעד מס עושר. מל סטרייד, שר האוצר בממשלת הצללים השמרנית, טען שזו ראיה לכך שאכן פני הלייבור מועדות להעלאת מסים (למרות שאם להיות הוגנים, הוא יטען שתמונה של ריבס פותחת את הבוקר עם קפה מוכיחה את זה).
מסים על בעלי בתים
מוקדם יותר החודש הגארדיאן חשף שהממשלה שוקלת לעשות רפורמה רדיקלית שתחליף את מס המועצה ומס הרכישה במסי רכוש חדשים. המס הראשון הוא המקבילה הבריטית לארנונה, וכל רשות מוניציפלית מחליטה עליו בשטחה, בהתאם למפתח המתבסס על ערכי הנכסים ב-1991 (אז המס הוצג כדי להחליף את מס הגולגולת). המס השני מוטל על מי שקונים נדל”ן בעסקה ששוויה מעל 125 אלף ליש”ט, או מעל 300 אלף במקרה של רכישה ראשונה. שני המסים האלו לא זכו לשם טוב בממלכה ונחשבים למיושנים, כך שרבים ישמחו לראות אותם מוחלפים.
לפי הגארדיאן, אם הצעד אכן יאומץ, מס הרכישה ישונה כך שהוא יוטל על המוכר במקום על הקונה, ורק על נכסים בשווי חצי מיליון ליש”ט ומעלה (אך מס הרכישה הקיים יישאר על בית שני ומעלה). הדבר אמור להביא לכך שמס רכישה יחול רק על כ-20% מהמכירות, במקום 60% כיום. לגבי מס המועצה, התכנית היא שהבעלים – במקום הדיירים – ישלמו מס למועצה לפי הערך עד חצי מיליון ליש”ט, עם מינימום מס של 800 לשנה. ומה קורה אחרי חצי מיליון? לפי פרסומים אחרים, יושת מס רכוש שילך לממשלה המרכזית, במדרגות על החלק שבין חצי מיליון למיליון וממיליון ומעלה. עם זאת, יש חוסר בהירות אם יהיו מדובר במס כולל, או למעשה חלק ממס הרכישה. יש להגיד שבניגוד למסים אחרים, מסי הרכוש הנ”ל לא ייכנסו לתוקף מידי או אפילו בתחילת שנת המסים הבאה, פשוט כי זה לוקח זמן. אבל עדיין, הדבר העלה הרבה מאוד חשדות. ייתכן שהשינוי במס המועצה יצריך כהונה שנייה של הלייבור.
משהו יותר מידי, לפי הטיימס, הוא החלת הביטוח הלאומי על הכנסה משכר דירה. לפי הערכות, זה יכול להכניס לאוצר עוד 2 מיליארד ליש”ט. האופציה עלתה בפני ריבס גם בשנה שעברה, אך אז דחתה אותה. לפי חישוב, הדבר יעלה לבעל דירה כ-960 ליש”ט בשנה, וישנו חשש שהדבר יגולגל לשוכרים. תומכים של המהלך הזה טוענים שחוק זכויות השוכרים ימנע את זה (החוק כרגע נמצא בדיונים בפרלמנט וצפוי להיכנס לתוקף בתחילת 2026).
מס ירושה
המס שבבריטניה מכונה גם “מס מוות”. מוקדם יותר החודש הגארדיאן חשף שבמשרד האוצר בוחנים את שינוי כללי מס הירושה כדי להקשות להתחמק ממנו. כיום, מתנות שיינתנו לפחות שבע שנים לפני מות הנותנים פטורות ממס ירושה. מה שניתן בין שלוש לשבע שנים לפני המוות נתון למס נמוך יותר (32%), ובטווח יותר קרוב למוות אין הקלות (40%). כעת בוחנים אפשרות להטיל מגבלה על הסכום שיקבל פטור ממס, ולבחון את הכללים סביב המס המופחת. התקווה היא שזה יעלה את ההכנסות: בשנת המס 2022/23 ההכנסות למדינה ממס ירושה עמדו על 6.7 מיליארד ליש”ט. באוצר מאמינים שאפשר יותר. באותו פרסום דווח שנשקלת גם העלאת מס רווחי הון, עם החרגות למי שישקיעו בכלכלה המקומית.
בנוסף, כך הטלגרף, מס הירושה יורחב לפנסיות: כיום, במקרה בו אדם הולך לעולמו לפני גיל 75, משפחתו מקבלת את הכסף שצבר לפנסיה פטור ממס, ובמקרה שהוא מת מבוגר משולם מס הכנסה. אלא שכעת מתכוונים שגם כספי הפנסיה האלו ייכנסו למטרייה של מס הירושה, ולא סתם: הוא יושת גם על פנסיות של מי שמתו לפני גיל 55, גיל המינימום לגישה לחסכונות הפנסיוניים. המבקרים מזהירים שהדבר יגרום לכך שרבים יפגעו בחיסכון הפנסיוני כדי שלא ייגרר לתוך המס. בניגוד לשאר הרעיונות, כאן יש אישור שהדבר אכן יקרה, מה שאפשרי שכן מהלך הכללת הפנסיות במס הירושה התחיל עוד בתקציב הקודם. בנוסף בעניין זה, בממשלה שוקלים אפשרות להפחית את הסכום שניתן להוציא מכספי הפנסיה ללא מס.
למס הזה מבקרים רבים, שלטענתם מס ירושה מהווה למעשה מיסוי כפול, שכן הוטל על הירושה מס כשהמורישים עבדו כדי להשיג אותה. מי שהביע ביקורת ברוח זו היה מל סטרייד, שאמר שהלייבור שולחים יד “לעתיד של המשפחה שלכם”, וגם הוסיף שכל הדיווחים על מסים מהסוג הזה שמגיעים לעיתונות מצביעים על “חוסר הניהול הכלכלי של שרת האוצר”. יש גם כלכלנים שסבורים שיש מקום לסגור את הפרצות במס הירושה, אבל רבים מזהירים שזה לבדו לא יסתום את החור בקופת האוצר.
מס על הבנקים?
עד כה דיברנו על מסים לאינדיבידואלים. אבל הרי גם תאגידים משלמים מס. במקרה הזה התקשורת לא הביאה ספקולציות של ממש, אבל זה לא אומר שאין כאלה. ביום שישי האחרון מניות הבנקים הבריטיים רשמו ירידות חדות, על רקע חששות שהתקציב הזה ישים על הכוונת את המערכת הבנקאית. לפי בנקאי בכיר, פוליטית מדובר במהלך פשוט למדי, שכן אף אחד לא מחבב במיוחד את הבנקים והאלקטורט לא יצא לזעוק את זעקתם. הדבר לא מנותק מהמציאות, שכן במאי פורסם שסגנית ראש הממשלה אנג’לה ריינר הציעה לריבס להעלות את מס החברות על המגזר הבנקאי.
לסיכום
בסופו של דבר, התקציב הוא לא גדולי הכלכלנים שיושבים על הספרים וקובעים את הדבר הנכון ביותר לדעת גדולי הדיסציפלינה. כלומר, אכן כלכלנים מקצועיים לוקחים חלק בבניית התקציב, אבל בבסיסו הוא בחירות פוליטיות של פוליטיקאים, שמונעים משיקולים ערכיים ואלקטורליים. ממשלת לייבור, מטבע הדברים, מתקשה יותר לבחור בקיצוץ בהוצאה הציבורית, אפילו שהיא ניסתה. ויש גם גבול כמה היא תוכל לקצץ בכל מקרה: היא קיבלה לידיה שירותים ציבוריים שחלקם בתת-תפקוד, והתנהלות תקינה שלהם חיונית למשק עובד (למשל, ה-NHS או תשתיות). בגלל שהגדלת החוב היא לא בחירה רצינית, נשארנו עם העלאות מסים.
השמרנים מן הסתם יספרו שזו לא הבחירה הנכונה, וידחקו בקיצוץ בהוצאות במקום העלאות מסים. עם זאת, ראוי לזכור שכבר תחת השמרנים הכיוון של נטל המס היה כלפי מעלה לאזורים שוברי שיאים, ושהם התנגדו לקיצוץ בקצבאות החורף תחת הממשלה הנוכחית. לכן, להגיד שהבחירה פשוטה זה קל, לבצע את הבחירה בפועל זה כבר יותר מסובך. האם הבחירות של ריבס יהיו טובות יותר או פחות משל השמרנים? אני לא כלכלן, אז לא אתיימר לתת תחזיות. אבל רצוי לזכור שעד הבחירות – אלוהים גדול.