הרבה זמן לא דיברנו על ברקזיט, אז בבקשה: מחר (ב’) תתקיים בלונדון פסגה של בריטניה והאיחוד האירופי כדי לדון ולסגור הסכם “התנעה מחדש” של היחסים בין שתי הישויות. על הפרק ברית ביטחונית, הקלת הסחר, אשרות עבודה לצעירים וזכויות דיג. חלק מהעניינים האלו קרובים לסגירה, ובחלקם עדיין צריך לגשר על פערים משמעותיים. אבל איך שלא יהיה, באופוזיציה כבר מתכננים להגיד שההסכם הוא בגידה בברקזיט, ומאיימים לבטלו ברגע שיתקיימו חילופי שלטון | בתמונה: קיר סטארמר עם נשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין (צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10)
אם מיכאל אנדה היה יודע ב-1979 איך ייראה תהליך היציאה של בריטניה מהאיחוד האירופי ארבעים שנה אחר-כך, הוא כנראה היה נותן שם אחר ל”הסיפור שאינו נגמר”, כי לסאגה הזו קשה להציב תחרות בתחום. אחרי שהפרלמנט הפיל את הסכם היציאה של ת’רזה מיי שלוש פעמים, הוא נאות להעביר את הסכם היציאה של בוריס ג’ונסון למרות שהיה בעייתי גם הוא. אם הוא לא היה בעייתי, לא היה צורך אחר-כך באיומים וכיפופי ידיים, שבסוף רישי סונאק חשב שפתר תחת מתווה וינדזור. אבל, גם זה לא סיים את העסק, ולראיה כעת גם ממשלת קיר סטארמר נמצאת במשא ומתן עם האיחוד האירופי על שינוי התנאים, שעוד לפני שנחתם ראשי האופוזיציה מבטיחים לבטל אם וכאשר יגיעו לשלטון.
קצת רקע
עוד בבחירות הכלליות מצע הלייבור כלל הבטחה להידוק היחסים עם האיחוד האירופי. “נעשה הפעלה מחדש למערכת היחסים […] על חברינו, שכנינו ובעלי בריתינו האירופאים”, נכתב שם. יצוין שהובהר שאין בכך כוונה להחזיר את בריטניה לשוק המשותף או לאיחוד המכסים, ובטח שלא להחזיר את חופש התנועה (כלומר, היכולת של אזרחי האיחוד להיכנס לבריטניה בחופשיות ולחיות בה, וכך גם של אזרחי בריטניה לעשות זאת במדינות האיחוד). אז מה כן? שיפור הסכם הסחר אליו הגיעה ממשלת ג’ונסון בסוף 2020, וכמו כן הסכם הגנה חדש עם האיחוד (יש לזכור שמעבר למסגרת הכלכלית שהאיחוד האירופי מספק, מתקיים תחתיו גם שיתוף פעולה ביטחוני).
בבריטניה המצע נלקח יותר ברצינות מאשר בישראל, ולכן היה מקום לצפות שממשלת לייבור אכן תלך בכיוון של הידוק היחסים עם האיחוד. בהתאם, לאחר הניצחון בבחירות, ראש הממשלה החדש קיר סטארמר החל לבצע מהלכים בכיוון. הוא מינה את ניק תומאס-סימונדס לשר ליחסי בריטניה-האיחוד האירופי (בתוך משרד הקבינט), שכבר קיים הרבה שיחות עם מקבילו באיחוד מארוש שפצ’וביץ’. סטארמר עצמו, כמו גם שרים בכירים בממשלתו, קיימו גם הם פגישות רבות עם מקביליהם באיחוד, במטרה להגיע להסכמים שישפרו את היחסים בין שני צדי תעלת למאנש.
בנוסף, שובו של טראמפ לבית הלבן תרם את שלו. ההכרזה שלו על “יום השחרור“, בו העלה מכסים על בערך כל מקום בו יש בני אדם (וגם על מקומות בלי בני אדם), יצרה צורך בריטי בהרבה הסכמי סחר. כך הושגו הסכמים עם הודו וארצות הברית עצמה, אבל ישנו גם צורך בשדרוג ההסכמים עם האיחוד, שכן נראה שהקיימים לא לגמרי עובדים.
מה על הפרק?
מחר (ב’) אמורה להתקיים בלונדון פסגה של ממשלת בריטניה וראשי האיחוד (בעיקר של נשיאת הנציבות האירופית, אורסולה פון דר ליין), בה צפויים להיות מוכרזים הסכמים שונים בין שני הגופים לאחר דיונים אחרונים בנושא. הנה הנושאים העיקריים שאמורים להיכלל בהסכמים כאלו, אם ייחתמו.
ביטחון
מה שנראה ככמעט ודאי הוא הסכם ביטחוני, שצפוי להיטיב מאוד עם בריטניה: הציפייה היא שחברות נשק בריטיות יקבלו גישה לפרויקט ההתחמשות מחדש של היבשת, מה שלבטח לא יזיק לכלכלה הבריטית, וגם משהו שהאופוזיציה תתקשה להפנות כלפיו ביקורת. כלומר, הייתם חושבים ככה, אבל בכירים במפלגה השמרנית ובמפלגת הרפורמה כבר הסבירו שבריטניה אמורה להסתמך על נאט”ו (לפי ראש מפלגת הרפורמה נייג’ל פרג’, ההסכם המיועד של סטארמר הוא צעד לעבר צבא אירופי אחד), כאילו לא סיפרו להם שכל עוד טראמפ בסביבה העתיד של נאט”ו לוט בערפל. ועדיין, ככל הנראה שהסכם כזה יזכה לקונצנזוס הרחב מכולם (אם כי יש ויכוח כמה הוא יועיל, שכן שיתוף הפעולה הביטחוני בין בריטניה לאיחוד התהדק גם כך מאז המלחמה באוקראינה).
תנועת שתייה ומזון
כל השאר הרבה יותר שנוי במחלוקת. עניין אחד הוא הרצון להסיר חסמים על מזון ושתייה שעוברים בין בריטניה לאיחוד האירופי. קהילת העסקים בעד זה, וזה גם יכול להקל על צפון אירלנד, שבגלל הגבול היבשתי עם אירלנד נמצאת תחת משטר מכסים משלה שיכול להיות מאוד מעצבן ובעייתי לעסקים. אבל ייתכן שפירוש הדבר הוא שבריטניה תצטרך להתיישר עם בריסל בכל הנוגע לתקנות המזון והחקלאות, ואולי אפילו להכפיף את עצמה בעניינים האלו לבית הדין האירופי לצדק, שהוא גוף של האיחוד. זה כבר יגרום לברקזיטרים לצאת מהכלים. הפרשנים סבורים שהדבר הכי טוב לבריטניה בעניין הזה הוא להימנע מפיקוח של בית הדין, ושההיצמדות לרגולציות לא יהיה באמצעות מנגנון שכופה אותן על החוק הבריטי, אלא שהפרלמנט הבריטי יוסיף חוקים מקבילים לספר החוקים שלו, ובכך על פניו הריבונות תישמר.
תנועת בני אדם
זה היה אחד הגורמים לכך שבריטניה הצביעה ב-2016 לעזוב את האיחוד האירופי, ואחד המוקשים גם עכשיו. בריטניה רוצה שהאיחוד יקל את הכניסה אליו מצד אמנים בסיבוב הופעות, שכרגע מתמודדים עם הרבה בירוקרטיה, וכמו כן בעלי מקצוע כמו עורכי דין שמבקשים לעבוד ביבשת. אלא שבאיחוד לא פראיירים ורוצים תמורה: הסכמה לתכנית שתאפשר לבריטים ואירופאים מתחת לגיל 30 לחיות ולעבוד בשני צדי התעלה. זה כבר לא יוכל לעבור חלק בגרון, אבל לפי ריאיון שסטארמר נתן לטיימס, הוא כנראה הסכים לכך. לדבריו, לא מדובר בחזרה לאותה תנועה חופשית, שכן יש לבריטניה הסדרים דומים עם מדינות אחרות שאינן חלק מהאיחוד, ושהן מוגבלות בהרבה מהתנועה החופשית. בהסדרים האלו, יצוין, ישנן מכסות על מספר הנכנסים, ונצטרך לראות איך כניסת צעירים זרים תוגבל. עד כה סטארמר סירב להתחייב שתהיה מכסה.
ראשת האופוזיציה קמי בדנוק כבר הזהירה שהתכנית הזו תיגמר ב”הגירה לא מוגבלת”, ונייג’ל פרג’ טען שיהיה מדובר ב”דלת אחורית לתנועה חופשית של בני אדם שתזכה להתנגדות בקרב תומכי הברקזיט”. החלק האחרון לא בהכרח נכון: סקר מראה שיותר מ-70% מהציבור תומכים במתווה צעירים מהסוג שצפוי להיכלל בהסכם בין בריטניה לאיחוד, לעומת 17% בלבד שמתנגדים. זה, כמובן, לא ימנע מבדנוק לחזור על המנטרה האהובה עליה: “כשהלייבור נושאת ונותנת, בריטניה מפסידה”. ושוב: לשאלת המכסות יהיה משקל מכריע באופן בו העסק יתקבל.
דיג
ספק בלבי אם יש משהו שבריטניה והאיחוד אוהבים לריב עליו יותר מאשר על זכויות דיג. העניין הוא כזה: דייגים של מדינות האיחוד יכולים לדוג במים הטריטוריאליים של מדינות חברות אחרות. כשבריטניה יצאה מהאיחוד, כדי לאפשר לדייגי אירופה זמן להתארגן, הוסכם שהם יקבלו גישה לשטחי הדיג הבריטיים עד אמצע 2026. עד אז, אמור להתקיים משא ומתן כדי להשיג מסגרת קבועה. והאיחוד האירופי ממש רוצה להמשיך את זכויות הדיג האלו אל מעבר לדדליין הזה, עד כדי כך שבנקודה מסוימת הוא היה מוכן להתנות בכך את קיום ההסכם הביטחוני. זה קו שלפי דיווחים נשיא צרפת עמנואל מקרון ניסה למשוך אליו עד הרגע האחרון. עם זאת, לפי דיווחים אחרים, מקרון נאלץ להתקפל בסוף. בכל מקרה, באיחוד ירצו לראות את זכויות הדיג של דייגי אירופה מוארכות לפחות עד אמצע 2030, ובהתאם הברקזיטרים ירצו שלא לתת להם כלום. לכן, זה המבחן לבחון דרכו כמה סטארמר הצליח להגיע להישג כלשהו.
הבטחות ואיומים
לקיר סטארמר חשוב להבהיר שהוא לא נולד אתמול. באותו ריאיון לטיימס הוא הבהיר שהוא יעמוד על הקווים האדומים שהציב, כפי שלשיטתו עשה בהסכמים אליהם הגיע לאחרונה עם הודו וארצות הברית. זאת בניגוד ל”דיפלומטיית המגפונים”, כפי שכינה זאת, של הממשלה השמרנית הקודמת, בה לדבריו בעיקר צעקו והתבכיינו, ואז השיגו מעט מאוד. כמו כן, יש לו מדד ברור מאוד להצלחה או כישלון של ההסכם: לא כמה הוא ירצה אנשים כמו נייג’ל פרג’, אלא כמה כסף הוא יוסיף לכיסים של אנשים מהשורה. הדבר מסתדר עם הצעות היועצים הפוליטיים, שסבורים שיש להימנע מלהפוך את ההסכם לוויכוח על ברקזיט, ובמקום זה להינעל על הסכם לטובת רווחת הבריטים.
אבל, כמובן, לסטארמר אכפת מפרג’. למרות שלפי הסקרים דעת הקהל כבר מזמן לא עם הברקזיט, עדיין יש אזהרות לגבי מהלכים שלכאורה פוגעים בברקזיט, שאם סטארמר ינקוט בהם בצורה לא נכונה ייהפכו לרעילים פוליטית. תשלבו את זה עם העובדה שאומץ לב פוליטי הוא לא משהו שראש הממשלה קיבל ממנו מנת יתר, ותקבלו מצב בו הוא עדיין רוצה להיזהר ולא לתת לימין הברקזיטרי יותר מדי סיבות לרטון.
אבל שם התחילו לרטון עוד לפני שאות אחת פורסמה באופן רשמי. ראשת האופוזיציה בדנוק הזהירה שממשלה בראשותה תבטל כל הסכם שלא עומד בחמשת המבחנים שלה: בלי חזרה לתנועה חופשית או “חילופי מבקשי מקלט כפויים”; בלי תשלומים בריטיים לאיחוד; בלי פגיעה בזכויות הדיג הבריטיות; בלי חקיקה אירופית או פיקוח של בית הדין האירופי; והשארת נאט”ו כאבן המרכזית בביטחון הבריטי (כלומר, לא לחייב את בריטניה להסכם הגנה שיפגע בהחלטותיה העצמאיות בתחום).
נייג’ל פרג’ הלך אפילו יותר רחוק, ואמר לטלגרף: “ממשלת רפורמה תבטל את כל [מה שבהסכם] באמצעות חקיקה. אנחנו נגיד לאיחוד שכל ההסכמים לא כובלים אותנו יותר מבחינה חוקית, כי בחירות כלליות קבעו כך. על זה היה הברקזיט: זה היה עלינו מושלים בעצמנו, לטוב ולרע”. הוא לא מכוון בכך רק להסכם שאמור להיות מוכרז מחר, אלא גם להסכמים קודמים, כולל אלו שהגיע אליהם בוריס ג’ונסון.
לסיכום
אני לא מתיימר לדעת מה הפרטים שייסגרו מחר בפסגה, אבל הכיוון ברור: סטארמר מנסה לרקד על הקו הדק שבין הידוק היחסים עם האיחוד האירופי לבין צעדים שייראו כמו חזרה אליו דרך הדלת האחורית. במקרה של חלק מהצעדים האלו, השאלה תהיה בעיקר שאלה של שיווק: הצעד לא בהכרח יהווה “בגידה” בברקזיט כמו שבדנוק ופרג’ יספרו שהוא כזה. סטארמר יצטרך במקרה שצעד כזה יעמוד בפניו, אם הוא יהיה סבור שהוא מיטיב עם בריטניה מבלי לפגוע בריבונותה, לאזור אומץ פוליטי ולספר לאותם פוליטיקאים שהם מבלבלים את המוח. השאלה היא אם הוא יהיה מסוגל לכך.