על שישה קולות

תוצאות בחירות הביניים ברנקורן והלסבי כאן והגיע הזמן לניתוחים. מועמדת מפלגת הרפורמה שרה פוצ’ין (בתמונה) הביסה את מועמדת הלייבור. אוקיי, לא ממש הביסה כמו שניצחה: הפער בינה לבין המקום השני היה שישה קולות בלבד, אחד הניצחונות הקטנים ביותר בהיסטוריה הבריטית המודרנית. ובכל זאת, ללייבור ולשמרנים לא כדאי להתעלם מהניצחון הזה, כשנייג’ל פרג’ מנצל את ההפרש הקטן כדי להראות שמי שרוצה לבעוט החוצה את הלייבור צריך להימנע מהצבעה לשמרנים | צילום: מתוך חשבון הטוויטר של שרה פוצ’ין

שיטת הבחירות הבריטית היא חסרת רחמים. מי שמגיעים למקום השני והלאה פשוט לא נכנסים. זה לא משנה כמה קטן ההפרש מהמקום הראשון – במקום השני לא מקבלים מדליית כסף. כפי שלמדו בלייבור הלילה (ו’), בעקבות תוצאות בחירות הביניים ברנקורן והלסבי והניצחון של שרה פוצ’ין ממפלגת הרפורמה, לפעמים זה יכול להיות בהפרשים כואבים במיוחד.

התוצאות

כרגיל, נתחיל בתוצאות:

כפי שניתן לראות, שרה פוצ’ין ניצחה עבור מפלגת הרפורמה, בפער קטן למדי.

It may be a small margin but it’s a huge win. Congratulations @SarahForRuncorn. pic.twitter.com/t2zn66Dzsq

— Nigel Farage MP (@Nigel_Farage) May 2, 2025

בואו נדבר על הפער

נתחיל שנייה משיחה על הפער הזה. שישה קולות בלבד. הוא קטן מאוד. למעשה, מאז 1945, היו רק שישה מחוזות בחירה בהם היה פער קטן יותר, ועוד אחד בפער זהה. בנוסף, זהו הפער הקטן ביותר אי-פעם שהושג אם סופרים רק בחירות ביניים. זה מביך לכל מי שהוא לא הרפורמה. אם רק הלייבור הייתה מצליחה למשוך אליה שבעה מצביעים מכל מפלגה שהיא, אם רק השמרנים היו מצליחים למשוך אליהם שבעה מצביעים מהרפורמה, אם רק שבעה אנשים שיצאו מהבית כדי להצביע למפלגה פרודית כלשהי היו מצביעים ללייבור – אם רק אחד מאלה היה קורה, הלייבור הייתה מצליחה לשמור על המושב הזה. זה גם הופך את הטענות של הלייבור שההתנהגות של השמרנים פשוט מוסרת את מחוז הבחירה לידי הרפורמה ללא לגמרי מנותקות, גם אם פתטיות.

אבל, זה גם אומר לקחת את הדברים בפרופורציה, לפחות במה שנוגע לטווח הארוך: זה מה שהרפורמה השיגה במושב בבחירות ביניים. בחירות ביניים, בגלל שברוב המקרים הן חסרות משמעות לגבי הרוב בפרלמנט, מהוות הרבה פעמים מצע למחאה נגד מפלגת השלטון. וכרגע הציבור ממש עצבני על הלייבור. אם בתנאים האלו הרפורמה מנצחת בכזה דוחק, יהיה לה אתגר רציני לשמור על המושב כשהבחירות הכלליות הבאות יגיעו (כמובן, עם הסייג שעד הבחירות האלו הכל יכול לקרות). זה כמובן לא אומר שצריך להתעלם מהניצחון הזה, אבל גם לא צריך להאדיר אותו יותר מדי.

המנצחת הגדולה, בקטן: הרפורמה ושרה פוצ’ין

אז כאמור, שרה פוצ’ין היא חברת הפרלמנט החדשה מטעם רנקורן והלסבי, שהביאה לרפורמה את הניצחון הראשון שלה בבחירות ביניים. כאמור, הניצחון מאוד דחוק, אבל בשיטה הבריטית הוא מספיק וזה מה שמשנה. זה מאפשר לרפורמה לקבל את הבוסט במוראל שהיא כל-כך רוצה, ולהראות שהיא גם יכולה להפיק יתרונות משיטת הבחירות ולא רק לסבול ממנה.

כמו כן, ראש המפלגה נייג’ל פרג’ דווקא ביקש להוציא מההפרש הזה את הכי טוב שאפשר: המסר הוא ש”בחלקים רחבים של המדינה, אם תצביעו לשמרנים – תקבלו את הלייבור”, הוא אמר, והוסיף שהשמרנים הפכו ל”בזבוז מקום”. משם הוא המשיך לנרטיב הקבוע שלו שהרפורמה היא היא “האופוזיציה האמיתית” ללייבור. עם זאת, הוא גם ניסה להראות שהוא לא השמרנים 2.0, אלא “פוליטיקה חדשה לחלוטין”, ובכך הראה כיצד מחוז בחירה שאמור להיות כמעט במונופול של הלייבור עבר בהמוניו אל הרפורמה.

שרה פוצ’ין עצמה סיפקה גם היא את אותו המסר בנאום הניצחון שלה: “תושבי רנקורן והלסבי אמרו את דברם: מספיק זה מספיק. מספיק עם הכישלונות של השמרנים, מספיק עם השקרים של הלייבור”. בהמשך היא גם תיארה את הניצחון כ”רעידת אדמה” (בתרגום חופשי). ובכן, בטווח הקצר זה אכן מה שזה, והניצחון הוא חשוב כדי לתת דלק למפלגה עד לבחירות הבאות בעוד שלוש-ארבע שנים, אבל אנחנו נראה עד כמה באמת הוא הרעיד את האדמה.

המפסיד המובהק: קיר סטארמר

למרות שיש סיכוי סביר מאוד שמחוז הבחירה יחזור ללייבור בבחירות הבאות, זו נחמה מאוד קטנה. ראשית, כי זה בעוד המון זמן. שנית, כי זו סטירה רצינית למפלגה. אם היא מפסידה ככה במחוז בחירה שאמור להיות מושב בטוח מבחינתה, מה יקרה במקומות פחות יציבים אם וכאשר הם ילכו לבחירות ביניים? בנוסף, הדבר מבטיח מבוכה ללייבור בשבוע הזה, למרות התקווה שרוב הזרקורים יופנו להפסדים של השמרנים בבחירות המקומיות (שיקבלו התייחסות בפוסט אחר). מבחינת כולם, היה מדובר בקריאת השכמה לגבי המדיניות של ראש הממשלה.

המדיניות שלדעת רבים בלייבור אחראית להפסד הזה היא הביטול של קצבאות החורף לפנסיונרים, שפגע בעניים שבהם מבחינת היכולת לחמם את הבית בימים קרים. בהתאם, חברי פרלמנט במפלגה דרשו לבטל את המדיניות הזו בעקבות ההפסד, כדי לנסות להחזיר את דעת הקהל לטובת הלייבור. לדבריהם, הנושא עלה שוב ושוב בשיחות עם מצביעים, ולכן ההפסד הזה – בצד ההפסדים שהלייבור סופגת בבחירות המקומיות – אמור להיות קריאת השכמה במה שנוגע לצעד הזה. זה כמובן לא העניין היחידי, וגם הפגיעה בקצבאות הנכות נרשמה כאחד הגורמים לנטישת הלייבור. הסיבה לכך שדווקא ההפסד הזה זוכה לתשומת לב הוא שהוא היה כה דחוק, שלדעת רבים היה ניתן למנוע אותו.

סטארמר הגיב באופן שבו מגיב כל ראש ממשלה שחוטף בראש מהאלקטורט בבחירות ביניים: החליט שהמסר שעלה מהן הוא שצריך להמשיך חזק יותר במה שכבר עושים: “המסר שאני לוקח מהבחירות האלו הוא שאנחנו צריכים ללכת מהר יותר ורחוק יותר עם השינוי שאנשים רוצים לראות”. כמה נוח. עוד הוא הסביר שאין לו מטה קסמים, ושזה ייקח זמן, אבל בכך הוא גם מנסה להגן על ההחלטות שקיבל עד כה. בקיצור, המסר שלו הוא שפניית פרסה לא נראה כאן.

המפסידה (אולי) בטווח הארוך: קמי בדנוק

לשמרנים לא באמת היה סיכוי בבחירות האלו. לולא מפלגת הרפורמה, יש סיכוי סביר מאוד שרבים ממי שהצביעו לרפורמה לא היו טורחים לצאת מהבית. עם כל הכבוד לבעיות בממשלת הלייבור, הבריטים עדיין תופשים את השמרנים כמי שגרמו לכאוס של השנים האחרונות. בטח כשזה מגיע למחוז בחירה שבימים רגילים הוא לייבור במובהק. הדבר מדגיש כמה בזמן שהשמרנים תחת בדנוק בעיקר מחזרים אחרי הקהל השמרני, הרפורמה מחזרת גם אחרי מצביעי הלייבור (דבר שהשכיל לעשות גם בוריס ג’ונסון).

אז למה הפסד בטווח הארוך? ובכן, זה לא בטוח והרבה תלוי ביכולת של פרג’ לבנות את הנרטיב: האם באמת הצבעה לשמרנים פירושה הצבעה ללייבור בכך שיימנע ניצחון לשמרנים? זו לא הפעם הראשונה שהשמרנים או הלייבור מגיעים למקום שלישי ופחות עם אחוז קולות חד-ספרתי. זה בטח נכון במקרים של מרוץ צמוד כפי שהיה כאן. העניין הוא שבדרך כלל הפיגור הוא אחרי מפלגות ותיקות כמו הליברל-דמוקרטים או הירוקים. מפלגת הרפורמה היא מפלגה חדשה, והיא פשוט שואבת קולות מהשמרנים באופן כזה שהם כמעט הגיעו לפיגור אחרי הירוקים.

כאמור, ייתכן מאוד שההצלחה הזו נבעה מהיותן של בחירות ביניים מקום נוח להצבעת מחאה. ובכל זאת, בדנוק לא יכולה להסתפק בכך שהיא לא הייתה סוס מוביל במרוץ הזה כדי לא להסיק מסקנות. בצירוף התוצאות שזורמות מהבחירות המקומיות, שלא מחמיאות לשמרנים, היא תצטרך להבין מה היא עושה לא נכון.

מסקנות כלליות

אז כאמור, לא צריך לקרוא יותר מדי לתוך התוצאות האלו, אבל גם לא מעט מדי. הלייבור איבדה מושב על חודם של שישה קולות, והשמרנים נזרקו הרחק לאחור בגלל עלייתה של מפלגת ימין חדשה. התחושה שהפוליטיקה הבריטית היא כבר לא משחק של שתי מפלגות עיקריות מתחילה להצדיק את עצמה, ונראה שיש עוד כוחות שעולים. הדבר כמובן יתרום לתחושה שהפרלמנט הזה, שעדיין מייצג את פוליטיקת שתי המפלגות, כבר לא מחובר לשטח. המפלגות הגדולות יצטרכו להתעשת אם הן ירצו לשמר את המערכת שמשרתת אותן היטב.