שלשום (ד’) שרת האוצר רייצ’ל ריבס הגיעה לפרלמנט כדי לשאת הצהרה פיסקלית. ההצהרה, לצד הודעה על קיצוצים כדי לעמוד בכללים הפיסקליים – שלמעשה כבר הוכרזו בפרלמנט עוד טרם ההצהרה – סיפקה כמה תחזיות אופטימיות לכאורה. לכאורה, כי יש הרבה אותיות קטנות שצריך לקרוא, שהופכים את התמונה לפחות ורודה. בהתאם, האופוזיציה ביקרה את ריבס מכל הכיוונים, ומי שככל הנראה כועסים יותר מכולם הם דווקא אנשי השמאל. לפי ניתוח, ההחלטות של ריבס פוגעות בעיקר במי שגם ככה אין להם. וזה מעלה את השאלה: אם זה המצב, למה להם להצביע לייבור שוב? | צילום: אלכסנדרה דרגוי, משרד האוצר הבריטי
מעטים האנשים שרוצים להיות שר אוצר שמקצץ בהוצאות או מעלה מסים. גם שרי אוצר מהימין הרבה פעמים לא ששים לקצץ בהוצאה הציבורית, שכן גם אם הם מאמינים שזה הדבר הנכון לעשות בלי קשר למצב הכלכלי, הרי שיהיה לכך מחיר פוליטי שהם לא בהכרח רוצים לשלם. עכשיו דמו בנפשכם מה זה להיות שרת אוצר ממפלגה שמתיימרת להיות סוציאליסטית ועושה את זה. זו הסיטואציה בה מצאה את עצמה רייצ’ל ריבס. חברי מפלגתה שלה לא כל-כך מעריכים את זה.
קצת רקע
כשהלייבור נכנסה לדאונינג 10 ביולי 2024 המצב הכלכלי היה, באנדרסטייטמנט בריטי קלאסי, לא משהו. ראש הממשלה קיר סטארמר ושרת האוצר רייצ’ל ריבס הבטיחו שהם יעשו את מה שיידרש כדי “לתקן את היסודות” ולהביא “צמיחה, צמיחה, צמיחה”, משהו שכלכלת בריטניה לא ממש נהנתה ממנו כמו שצריך מאז המשבר הכלכלי של 2008. אלא שהשווקים לא הגיבו היטב לתקציב שריבס העבירה בסוף אוקטובר, שהכיל את הגדלת ההוצאה הציבורית (כדי לשקם את השירותים הציבוריים ולהשקעה בתשתיות), העלאת הביטוח הלאומי למעסיקים (ועוד כמה מסים לא אישיים) והגדלת החוב הלאומי (אך ורק לצורך השקעה). בינואר, התשואה על האג”ח הממשלתית כבר שברה שיאים. כן חשוב לשים את הדברים בפרופורציות: חלק מהדברים קרו גם בגלל מגמות בינלאומיות, האיומים (שיושמו חלקית) של דונלד טראמפ במלחמת מכסים ועוד. ועדיין, לפחות חלק מהאשם נח גם על כתפי הממשלה.
כל אלו, בתוספת הלו”ז של הוצאת תחזית פיסקלית מעודכנת של המשרד לאחריות תקציבית (OBR) במרץ, דחק את ריבס למקום לא נוח. היה ברור שלאחר פרסום התחזית, היא תצטרך לבחור בין העלאת מסים נוספת, קיצוץ בהוצאה הציבורית או הפרת הכללים הפיסקליים שהיא התחייבה אליהם (שבהפשטה, אומרים שאין להגדיל את החוב הציבורי אלא אם זה לצורך השקעה ארוכת טווח). לאחרונה היה ברור שהכיוון שככל הנראה ריבס תבחר בו יהיה קיצוצים, ובראשם קיצוץ בקצבאות הנכות. שלשום (ד’) ריבס הגיעה לפרלמנט כדי לספר מה החליטה.
ההצהרה
נעבור להצהרה בפרלמנט. אחרי שריבס סיימה לטפוח לעצמה על השכם עם הצלחות שהיו מאז כניסתה לתפקיד (חלקן בזכותה וחלקן לא), היא עברה לספר מה התחזית של ה-OBR. היה נראה שיש במה להתגאות: לדבריה, למרות המהמורות הבינלאומיות, הממשלה הצליחה לאזן את ספרי החשבונות ולהישאר עם מרחב תמרון שיתגלם בדמות עודף תקציבי. גם החוב הציבורי צפוי לרדת (כאחוז מהתמ”ג) מוקדם ממה שהוערך בתחילה.
לריבס יש גם תכנית לעתיד: ברצונה להעלות באופן משמעותי את מספר האישומים שמוגשים נגד מעלימי מס, מה שלהערכתה אמור להוסיף לקופת המדינה 7.5 מיליארד ליש”ט עד סוף העשור. זאת במקביל לקיצוץ בקצבאות הנכות, שאמורות לחסוך 4.8 מיליארד ליש”ט. פירוש הדבר הוא שלמרות שבמונחים ריאליים הוצאות הרווחה ימשיכו לעלות, כאחוז מהתוצר הן ירדו. צעדים נוספים הם קיצוץ בתקציב הסיוע הבינלאומי לטובת הגדלת תקציב ההגנה, ופירוק NHS England, הגוף שמנהל את ה-NHS באנגליה, והחזרת סמכויותיו למשרד הבריאות.
לצד זה, היא הבטיחה, הממשלה עובדת על הפחתת העלות של עבודת הממשלה, ולשם כך מושקעים 3.25 מיליארד ליש”ט שאמורים לאפשר לשירותים הציבוריים לעבור טרנספורמציה שבטווח הארוך תפחית את העלות. בטווח הארוך, הכוונה היא שההוצאה הציבורית השוטפת (כלומר, לא כולל השקעות וכו’) תקוצץ (לעומת התכנון) בכ-6 מיליארד עד שנת הכספים של 2029/30, אבל שהיא תעלה ב-1.2% במונחים ריאליים מדיי שנה. או במילים אחרות: ההוצאה הציבורית תמשיך לעלות, אבל פחות, מה שבעצם מביא לחיסכון. לצד זאת, הסכום להשקעות אמור לצמוח ב-2 מיליארד ליש”ט בכל שנה.
ומשם היא חזרה לתחזיות. לגבי האינפלציה, שבאותו בוקר פורסם שבפברואר היא ירדה מ-3% ל-2.8%, צפויה להיות בממוצע 3.2% במהלך 2025, לרדת בחדות ל-2.1% ב-2026 ולהגיע ליעד של 2% ב-2027. היא נאלצה להודות שתחזית הצמיחה של ה-OBR ל-2025 נחתכה בחצי, מ-2% ל-1%. עם זאת, עד סוף כהונת הפרלמנט תחזית הצמיחה דווקא מוצלחת יותר ממה שהיה בתחזיות קודמות. לשם כך, הממשלה משקיעה במנועי צמיחה, בדגש על תעשיית ההגנה ובניית בתים. האחרון, לפי ה-OBR, אמור להגדיל את התוצר ב-0.2% עד סוף העשור וב-0.4% תוך עשור. 1.3 מיליון בתים צפויים להיבנות בחמש השנים הקרובות, מעט פחות ממה שהלייבור הבטיחה. לא רק זה, תחת הממשלה הנוכחית ההכנסה הפנויה של משקי הבית צפויה לגדול ב-500 ליש”ט בשנה.
ניתוח
קיצוצים חדשים לא הוזכרו כאן. הקיצוצים בתקציב הסיוע הבינלאומי ובקצבאות הנכות הוכרזו בנפרד עוד קודם. מטרת ההצהרה הפיסקלית הזו, אם כן, נועדה להמתיק את הגלולה ולהראות אילו דברים נפלאים קורים. רק שכל-כך הרבה דברים שהיא אמרה מטעים, שצריך לעבור עליהם.
ראשית, היא התגאתה בצמיחה, שאמנם הצפי לה נחתך בחצי לשנה הקרובה (ביחס לתחזית של 2024), אבל בשנים שלאחר מכן עד תום כהונת הפרלמנט היא אמורה להיות גבוהה יותר. למה זה מטעה? כי מחישוב פשוט יוצא שלפי תחזית הסתיו עד סוף הפרלמנט הצמיחה הייתה אמורה להגיע ל-8.7%, בעוד לפי התחזית הנוכחית – בשל נקודת הפתיחה החלשה יותר ל-2025 – היא תעמוד על 8.5%. וזה רק מחישוב פשוט שלי כמי שאינו כלכלן: ה-OBR חתך את התחזית לפרלמנט כולו בחצי נקודת אחוז.
שנית, ריבס התגאתה בכך שהיא השאירה לממשלה מרחב תמרון באמצעות עודפים, מרחב תמרון שהיה גדול מזה שהיה בממשלה הקודמת. זה נכון, אבל אם נסתכל על יותר משנה אחת אחורה, נראה שהעודף התקציבי שלה הוא מהנמוכים ביותר בשנים האחרונות. שלישית, למרות שאכן יש שיפור בהכנסה הפנויה של משקי הבית (שניתן להתווכח כמה היא גבוהה), רובה הגיע בזכות בוסט מ-2024 שלא צפו אותו בסתיו. כלומר, בשנים הקרובות הצפי הוא סטגנטי משהו. רביעית, להתגאות במצב האינפלציה זה מגוחך, בהתחשב בעובדה שתחת הממשלה הקודמת הוא היה טוב יותר.
וכמובן, כפי שרבים הבחינו בכך: ריבס למעשה הודתה שהממשלה לא תעמוד ביעד של מיליון וחצי בתים נוספים. היא ניסתה לחגוג את זה כעמידה בהבטחה, ואכן רוב ההבטחה צפויה להתממש, אבל יש משהו לא כן בהצגה שאינה “זה לא בדיוק מה שרצינו, אבל לשמחתי השגנו את הרוב”. בכל זאת, 200 אלף בתים חסרים לא בדיוק הולכים ברגל.
למעשה, גם העובדה שלא הוכרזו צעדים שלא ידענו עליהם כבר הייתה תרגיל הטעיה: ריבס התחייבה בעבר שיתקיים “אירוע תקציבי” רק אחת לשנה. מאחר שהתקציב הוצג בסתיו, היא לא הייתה יכולה להכריז על צעדים חדשים כעת. לכן, כל הקיצוצים הוכרזו כבר קודם, וכעת היא הייתה יכולה להעמיד פנים שמדובר רק בעדכון.
כך, באמצעות הצגת הנתונים הנכונה טכנית אך המתעתעת משהו, ריבס ניסתה להראות איך הממשלה משפרת הכל, בזמן שבפועל הדברים הרבה פחות ורודים. אמת, חלק ממה שקורה הוא לא באשמתה, אלא באשמת מגמות יותר גדולות ממנה. בסדר. אבל כנות לא תזיק. לא פלא, אם כן, שמאחוריה קיר סטארמר נראה כמעט אדיש, בקושי מגיב לבשורות לכאורה שהיא הגישה לפרלמנט.
התגובות
נחזור לדיון. אחרי שריבס סיימה לנאום, עלה לדבר שר האוצר בממשלת הצללים השמרנית, מל סטרייד. זה הסתער על כל הבעיות בהצהרה של ריבס כמו אדם מורעב שרואה מולו ארוחת מלכים, בנאום שהעלה את התהייה אם חבריו למפלגה לא טעו בכך שלא נתנו לו הזדמנות להתמודד על ראשותה. בכל מקרה, הוא הציג כל נקודת חולשה במצב הפיסקלי, כינה את ההצהרה “תקציב חירום” כדי להסיר ממנה את המסכה, וסיכם: “למשול זה לבחור, ושרת האוצר קיבלה את כל הבחירות השגויות”. ריבס לא נשארה חייבת וטענה שהרבה מאוד מהמצב הפיסקלי הוא באשמת הירושה שהשאירו לה השמרנים. זה לא בלתי נכון, ואכן השמרנים השאירו את הכלכלה במצב לא אידיאלי כלל, אבל מתישהו ריבס תצטרך גם לקחת אחריות על מה שקורה במשמרת שלה.
דייזי קופר, דוברת הליברל-דמוקרטים לענייני האוצר, ביקרה את ההצהרה מכיוון אחר: לשיטתה, לציבור הובטח שינוי אחרי 14 שנות שלטון שמרניות. בפועל, השינוי הזה לא נראה, שכן ריבס החליטה להיטפל לחלשים עם קיצוצים ברווחה והעלאת הביטוח הלאומי למעסיקים. זאת, במקום לשפר את מנגנוני מס החברות ולהעז להתעמת עם ענקיות המדיה החברתית בגלל החשש למלחמת סחר עם טראמפ. לביקורת הזו שותפים גם אנשים בלייבור, שחשים שלא בשביל זה הם באו לפוליטיקה בשם מפלגת הפועלים.
גם לכלכלנים הייתה ביקורת. ניתוח של ה-Resolution Foundation הראה שרוב העול שהממשלה מטילה הוא על העניים בחברה, במקום על העשירים בה. לפי פול ג’ונסון, מנהל המכון למחקרים פיסקליים (IFS), איומים חיצוניים ובראשם מלחמת סחר עם טראמפ עלולה להפוך את כל החלקים האופטימיים בתכנית של ריבס לשבירים משהו.
לסיכום
התחושה הכללית היא שלרייצ’ל ריבס אין באמת מושג מה היא עושה. כאמור, היא יכולה להאשים את השמרנים ואת המלחמה באוקראינה ואת טראמפ עד סוף הכהונה, אבל מתישהו היא תצטרך לקחת אחריות על מה שהיא עושה. בינתיים, מי שנפגעים מההחלטות שלה אלו העניים, שמעבר לסוגייה המוסרית שישנה כאן, גם מדובר בקהל המצביעים הטבעי של הלייבור. כלומר, אם וכאשר הבייס של המפלגה יעבור להצביע למפלגה הרפורמה הפופוליסטית, יהיה לה קשה להאשים את מישהו מלבד את עצמה. לא פלא, אם כן, שיש מי שסבורים שימיה של ריבס בממשלה קצובים.