מנצ’סטר יונייטד תבנה אצטדיון ענק וחדיש ומבטיחה להביא בשורה כלכלית לצפון אנגליה, בעידודו של ראש העירייה אנדי ברנהם. האם זה יצליח להוציא את הקבוצה המקרטעת ואת האזור המוזנח מהבוץ? | צילום: apasciuto, פליקר
מנצ’סטר יונייטד הודיעה היום (ג’) חגיגית על אישור בנייה לאצטדיון חדש ומפואר בן 100 אלף מושבים בצעד שהתומכים שלו טוענים שיביא ברכה למועדון, לעיר ולצפון אנגליה כולו. עם זאת, ההיסטוריה הלא מאוד רחוקה של בניית אצטדיונים מעלה חששות שמתכנני האצטדיון החדש יצטרכו להתמודד עמם. ממש לא בטוח שהקבוצה תרוויח, ובטח שלא העיר והאזור. אז למה בכל זאת הפוליטיקאים יכולים מרוצים?
הפיתוי הפוליטי
נתחיל מהסוף: ראש עיריית מנצ’סטר, אנדי ברנהם, הוא תומך נלהב של התכנית. ולמה שלא יהיה? מדובר בהשקעה מסיבית באזור במנצ’סטר שאין בו כלום חוץ מהאצטדיון (האצטדיון החדש עתיד להיבנות סמוך לאתר בו נמצא אצטדיון אולד טראפורד, ביתה של מנצ’סטר יונייטד כבר 115 שנים). זה לא עולה לו אפילו פני: הרעיון לבנות אצטדיון גדול במנצ’סטר הועלה מספר פעמים בשנים האחרונות, וברנהם הבהיר שמנצ’סטר יונייטד היא זו שתשלם על הבנייה, שתעלה על פי הערכות 2 מיליארד ליש”ט. ברנהאם כבר הבטיח שהאצטדיון החדש ייצור עשרות אלפי מקומות עבודה חדשים באזור ויכניס מיליארדים לכלכלה, “עוד יותר מאשר אירוח האולימפיאדה בלונדון ב-2012”, כי אם אפשר לתת קצת גאווה מקומית לעומת לונדון אז למה לא. האצטדיון, במקרה הטוב, יהיה מוכן לשימוש בעוד חמש שנים. כלומר, אפשר להבטיח מה שרוצים ולגזור סרטים, ובמקרה של כישלון ברנהם או הממשלה בווסטמינסטר לא ייקחו אחריות כי ממילא הם לא מימנו את זה. הכי טוב מבחינתם שיכול להיות.
האצטדיון צפוי להביא למנצ’סטר יותר משחקים בינלאומיים (למשל, נבחרת אנגליה) כמו גם אירועים והופעות. ההופעות של טיילור סוויפט בלונדון הכניסו לכלכלה הבריטית כמיליארד פאונד, וגם מנצ’סטר רוצה פרוסה מהעוגה. משרדו של האדריכל המפורסם לורד נורמן פוסטר, שתכנן בין היתר את גשר המילניום, האצטדיון בקטאר בו נערך גמר המונדיאל והכיפה ברייכסטאג בברלין יתכנן גם את האצטדיון החדש. אז למה בעצם שזה לא יצליח?
האתגר של מנצ’סטר יונייטד
אין כמעט ויכוח שאולד טראפורד, ששופץ לאחרונה לפני 19 שנה, הוא אצטדיון מיושן. עד כדי כך שבחורף האחרון הגג דלף. אבל הניסיון מעיד על כך שקבוצות שעושות מעבר דירה לאצטדיון חדיש לא תמיד נהנות מהצלחה. ארסנל עברה ב-2006 מביתה שבהייבורי לאצטדיון אמירייטס הסמוך, ולא זכתה מאז באליפות. התומכים הבטיחו אז שההכנסה הנוספת מכ-15,000 מקומות תבטיח את מקומו של המועדון בפסגת הכדורגל האנגלי. מה שקרה בפועל הוא שלכדורגל האנגלי נכנס כסף זר מרוסיה, ארצות הברית ונסיכויות המפרץ הפרסי, כמו גם סכומי עתק של מעל 4 מיליארד ליש”ט מהסכמי שידור בטלוויזיה. מי שהשקיע באצטדיון גדול נלחם את המלחמה של אתמול, שלא לדבר על הנזק לקבוצה משנים של חיסכון שהחליש את הביצועים על המגרש. שכנתה של ארסנל, טוטנהאם, עברה גם היא לאצטדיון מפואר וחדיש בצפון לונדון, אך ההצלחה המקצועית טרם הגיעה.
ומנצ’סטר יונייטד? היא במצב עוד יותר גרוע משתי הצפון לונדוניות. המועדון מהצפון, בעל ההיסטוריה המפוארת בכדורגל האנגלי והאירופי, שרוי במשבר ניהולי ומקצועי עמוק. האיש החזק במועדון, איש העסקים הבריטי סר ג’ים רטקליף, הוא בעל מניות המיעוט. רוב המניות עדיין בבעלות משפחת גלייזר היהודית-אמריקאית שהשתמשה בכספי המועדון כדי לשלם על עסקת הרכישה שלהם. מנצ’סטר יונייטד, שתמיד הייתה בין המועדונים העשירים בעולם, נמצאת בחובות של כמיליארד ליש”ט, ואפילו הביצועים במגרש רעים מאוד (נכון לכתיבת שורות אלה הקבוצה נמצאת במקום ה-14 בליגה). איך מועדון שרק החודש הודיע על קיצוצים בקפיטריה אמור לממן פרויקט כזה? אם גם ככה הקבוצה מקרטעת, מה עוד כמה שנים של קיצוצים יעשו לה מבחינה מקצועית?
ומבחינת האזור? אחרי שנים של הבטחות כוזבות של Levelling Up של השמרנים, סוף סוף יש איזשהו פרויקט גדול שבאמת מגיע לצפון, בזכות ההיסטוריה והמסורת של הצפון, שתמיד היה אזור הבית של הכדורגל האנגלי (רוב מייסדות הליגה האנגלית במאה ה-19 היו קבוצות מצפון אנגליה או המידלנדס). נכון שזה קורה, ככל הידוע, בלי שום מימון של הממשלה, אבל תהיו בטוחים שהפוליטיקאים יגיעו לקחת קרדיט על ההצלחה, אם תבוא. עד אז, לפחות זה ייתן לאנשים משהו לצפות לו, ובתקופה הזו – גם זה משהו.