לסמן איקס

השבוע האחרון של הפוליטיקה הבריטית נראה כאילו התנהל ברשתות החברתיות. זאת בעקבות ציוצים חוזרים ונשנים של המיליארד אילון מאסק לגבי המתרחש בה, כולל קריאות לכליאה של שרים ושחרור מהכלא של פעיל הימין הקיצוני טומי רובינסון. הממשלה ניסתה ללכת בין הטיפות בגלל שמדובר באיש של ממשל טראמפ הנכנס, אבל בסוף גם שם נאלצו להסיר את הכפפות (אבל בעדינות). באופוזיציה הרשו לעצמם לבקר יותר את ההתנהלות של מאסק. ובמקביל, חתול שחור עבר בינו לבין ראש מפלגת הרפורמה נייג’ל פרג’, לאחר שהאחרון סירב ליישר קו לגבי טומי רובינסון | צילום: תומאס הוק

מודה שזה פוסט שקיוויתי לא לכתוב. היה נראה לי בעיקר מיותר להיכנס לסוגייה הזו. אבל, כך נראה, הפוליטיקה הבריטית מתעקשת, ולכן אין מנוס מלכתוב על זה. אני מדבר, כמובן, על העימות הישיר בין הפוליטיקאים הבריטים למיליארדר אילון מאסק, שמתעקש להביע דעות בענייניה. מה שהחל כסדרת ציוצים מיותרת כבר הגיע למצב בו פוליטיקאים לא יכולים להתראיין בלי להישאל על הנושא. ואפילו נייג’ל פרג’ כבר לא נמצא בצד שמסתחבק עם מאסק.

ולמה זה חשוב, בעצם? הרי גם אם התקשורת מתעקשת לדבר על זה, הרי שלמאסק מותר להביע דעות על המתרחש בבריטניה לא פחות מאשר לכותבים ולמגיבים בבלוג זה. אבל אז ראש המפלגה הליברל-דמוקרטית העלה נקודה חשובה, שבגללה החלטתי לכתוב את הפוסט: אילון מאסק הוא לא סתם איש עסקים עם יותר מדי כסף. הוא איש עסקים עם יותר מדי כסף שהולך לקבל תפקיד בממשל האמריקאי עם שובו של דונלד טראמפ לבית הלבן. גם אם התפקיד שמאסק יקבל יהיה נטול סמכות ביצועית, מבחינת העולם הוא חלק מהממשל שייכנס בעוד פחות משבועיים, ולכן התבטאות שלו בפוליטיקה של מדינה אחרת כמוה כהתערבות זרה.

אציין רק, לפני שנתחיל, שאין לי כוונה יותר מדי להיכנס למניעיו של אילון מאסק עצמו, פשוט כי אני לא מבין אותם מספיק. בהתחשב בכך שהוא לא מתערב רק בפוליטיקה הבריטית – וגם, לדוגמה, מקדם בגרמניה את מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה (AfD) – אפשר רק לנחש. הפוסט הזה עוסק באופן בו הפוליטיקה הבריטית מתמודדת עם התנהלותו של האיש.

המעורבויות של אילון מאסק

למרות שמהלכיו של מאסק בנוגע לממלכה זכו לתשומת לב בעיקר בשבוע האחרון, יש היסטוריה של יחסים בינו לבין הפוליטיקה הבריטית. בתחילת נובמבר 2023 ראש הממשלה דאז רישי סונאק אירח את מאסק לכנס בנושא בינה מלאכותית וראיין אותו בנושא. בסוף אותו חודש סונאק הובך לאחר שנשאל לגבי השיתוף של מאסק תאוריית קונספירציה אנטישמית כלשהי (סונאק, כדרכם של פוליטיקאים בריטים, התחמק בלי אלגנטיות רבה). ועדיין, היה נראה שסונאק רוצה להשתמש במאסק ובעסקיו כדי לקדם את המדיניות שלו.

לאחר שקיר סטארמר הוביל את הלייבור לניצחון בבחירות 2024, אילון מאסק החל להיות מאוד תוקפני כלפי הממשלה. כך למשל, בעקבות פרעות הימין הקיצוני שעקבו לרצח בסאות’פורט באוגוסט האחרון, מאסק נכנס לקרב ציוצים עם קיר סטארמר – כולל העלאת טענה שבריטניה נמצאת על סיפה של “מלחמת אזרחים” – ואף שיתף (ולאחר מכן מחק) פייק ניוז על כך שסטארמר מתכוון לשלוח את המתפרעים למתקני כליאה באיי פוקלנד. סטארמר מצדו לא נשאר חייב ופורסם שהוא מתכוון לשנות את החוקים כדי למנוע הפצת דיסאינפורמציה ברשתות החברתיות, מה שכמובן היה משפיע על מאסק באופן ישיר בגלל בעלותו על טוויטר (או איקס, אם חייבים).

זה לא השתפר מכאן: בנובמבר, על רקע הצלילה המהירה של הלייבור בסקרים, מאסק קרא לקיים בחירות חדשות בבריטניה. זאת למרות שאז עוד לא עברה אפילו חצי שנה מאז הבחירות האחרונות. אם הציוצים שלו על המהומות באוגוסט היו לפני הבחירות לנשיאות ארצות הברית, הדרישה הזו כבר עלתה אחריהן. בקיצור, קשה להמעיט בכמה שמאסק משתלח בסטארמר ברשתות.

האירועים האחרונים

בחלק מהמאורעות האחרונים כבר דנו כאן, ובכל זאת יישור קו מהיר. בעת האחרונה אילון מאסק עושה רושם שהוא ממש רוצה להיות נוכח בפוליטיקה הבריטית. בדצמבר החלו דיווחים על כך שבכוונת מאסק לתרום לא פחות מ-100 מיליון דולר למפלגת הרפורמה של נייג’ל פרג’. בהמשך אותו חודש פרג’ פגש את מאסק במאר-א-לאגו, אחוזתו של דונלד טראמפ, ואישר שהשניים נמצאים במשא ומתן על גובה התרומה. היה ברור שמאסק רוצה ביקרו של פרג’, וזה היה מעוניין לחלוב את הפרה הזו עד הסוף.

אבל מה שבאמת הצית את הדיון היה הציוצים שלו בהקשר לשני סיפורים. הראשון הוא סירובה של השרה למניעת אלימות במשפחה ג’ס פיליפס לפתוח בוועדת חקירה ממשלתית לתופעת ה-grooming gangs באולדהם (תוכלו לקרוא יותר על כך בלינק, ובתקווה לעומק בסופ”ש). גם אם הצעד של פיליפס מעלה שאלות, בטח מבחינה פוליטית טהורה, יש גם נימוקים ענייניים לתמוך בו (למשל, זה שהייתה ועדה כזו שמסקנותיה לא יושמו). אבל זה לא מנע ממאסק לצייץ שהיא “אפולוגטית של רצח עם באמצעות אונס” (בגלל ייצוג היתר למיעוטים בתופעה הזו) או לטעון שצריך לכלוא אותה בשל כך ושסטארמר עצמו רוצה להימנע מחקירה של תפקודו בנושא בימיו כפרקליט המדינה. בנוסף, הוא שוב חזר על קריאתו לבחירות חדשות. וזו באמת טעימה, כי האיש צייץ בנושא עשרות ציוצים.

הסיפור השני הוא טומי רובינסון. רובינסון, או בשמו האמיתי סטיבן יאקסלי-לנון, הוא איש ימין קיצוני וחבר במפלגות שאינן סתם פופוליסטיות אלא פשיסטיות של ממש. באוקטובר האחרון נגזרה עליו שנת וחצי מאסר בגין ביזיון בית המשפט. מה הוא עשה כדי להגיע לשם? הוא הפיץ סרט באורך מלא שהראה באופן כוזב שפליט סורי שהותקף הוא בכלל אנס של נערות בריטיות, והמשיך להקרין אותו גם לאחר שקיבל הוראה מבית המשפט להפסיק עם כך. אילון מאסק דרש – על רקע החלטתה של פיליפס – לשחרר את רובינסון. לכאורה, רובינסון רק ניסה להראות את האמת לגבי ה-grooming gangs, וכנראה לכך שפה מדובר בדיבה אין משמעות.

תגובות הפוליטיקאים

אחרי שעברנו על מה שהיה לאילון מאסק להגיד על בריטניה, בואו נדבר על מה שהיה לפוליטיקאים הבריטים להגיד על אילון מאסק. השר בממשלת הלייבור שבלט בהתבטאויותיו היה שר הבריאות וס סטריטינג. בתחילה הוא אמר שלמרות שאמירותיו של מאסק על פיליפס “מבוססות על מידע מוטעה”, אבל גם אמר שהממשלה ומאסק יכולים לעבוד יחד אל מול האתגרים. אבל שלשום (א’) הוא כבר כינה את הדברים “השמצה מחפירה”.

גם פוליטיקאים אחרים יצאו נגד מאסק. כריס פילפ, שר הפנים בממשלת הצללים השמרנית, אמר שלמרות שמאסק צדק להעלות את הסוגייה הכללית של ה-grooming gangs, דבריו על פיליפס היו “לא ראויים”. אד דייווי טען שדבריו של מאסק מראים בעיקר שהוא לא מתמצא אפילו בעובדות, ושבהתאם רצוי להפסיק לו תשומת לב. משאלה זו לא התגשמה, בהתאם לכך שדייווי עצמו הקדיש לכך עוד ציוץ, כשהוא מגדיר את התנהלותו של מאסק כ”התערבות בדמוקרטיה של ארצנו”. ג’ון סוויני, השר הראשון של סקוטלנד וראש ה-SNP, אמר שאמירותיו של מאסק על פיליפס “ראויות לכל גינוי”.

וגם עם נייג’ל פרג’ היו התפתחויות: הוא לא גינה את האופן בו מאסק דיבר על פיליפס, אבל כן התייחס לטומי רובינסון. פרג’ לא מעוניין להיות מזוהה עם אדם כמו רובינסון, ולכן אמר שכמו שהוא לא רצה אותו כחבר ב-UKIP הוא גם לא רוצה אותו כחבר במפלגת הרפורמה. עוד הוסיף שעם כל הכבוד לתמיכה של מאסק, הם לא חייבים להסכים על הכל. תגובתו של מאסק לא איחרה להגיע: “מפלגת הרפורמה זקוקה למנהיג חדש. לפרג’ אין את מה שדרוש”. בהמשך הוא גם שיתף סרטון שלפי התיאור שלו פרג’ מציע לאמץ את האסלאם בעוד לכל מי שצופה בסרטון ברור שפרג’ מציע לא להתעלם מהדמוגרפיה של האוכלוסייה המוסלמית – תחליטו אתם מה מאסק חשב שיש שם. גורמים במפלגת הרפורמה משוכנעים שאם יהיה צורך, פרג’ יוותר על תרומת הענק של מאסק אם זה יתנה אותה בתמיכה ברובינסון. אני נוטה להסכים, ולו כי זה יהיה נכון אלקטורלית עבור פרג’.

דבר ראש הממשלה

וצריך להקדיש מקום מיוחד לראש הממשלה קיר סטארמר. בתחילה הוא לא ממש הגיב, והסיבות מובנות: כפי שנאמר, מה שאילון מאסק אומר עכשיו נאמר לא רק כאדם פרטי אלא גם כאיש בממשל טראמפ. זה אומר שגם ההיפך הוא הנכון: כשפוליטיקאים בריטים אומרים משהו על אילון מאסק, הם אומרים משהו על איש בממשל טראמפ. סטארמר, כידוע, מאוד רוצה יחסים טובים עם הממשל הזה, בין השאר בגלל הרצון להסכם סחר עם ארצות הברית. לכן היה נראה שסטארמר לא רוצה להיות מעורב ישירות בעימות הזה שמאסק מנסה לכפות עליו.

אבל יש צחוקים ויש חלאס. אתמול (ב’), כשהציג את הרפורמה של ממשלתו כדי לקצר את זמני ההמתנה ל-NHS (על כך בפוסט אחר), הוא נשאל על הנושא. הוא נמנע מהתנגחות ישירה עם מאסק, אבל כן את השיח שבו השתתף. לדבריו, השיח הזה מבוסס לא פעם על “שקרים ומיסאינפורמציה”, ומשתתפים בו אנשים שתומכים בטומי רובינסון, למרות שלדבריו ההתנהגות שהביאה אותו לכלא כמעט הקריסה חקירה נגד grooming gang. גם על הרקורד של פיליפס הוא הגן. ולמרות שמאסק לא הוזכר ישירות, היה ברור למי הוא מתכוון.

מה גרם לו לשנות גישה? לפי מה שאמרו מקורות בדאונינג 10 לבת’ ריגבי, הפרשנית הפוליטית הבכירה של סקיי ניוז, בתחילה סטארמר העדיף לנקוט בגישת “לא להאכיל את הטרול”. אלא שמתישהו הוא חש צורך להילחם בדיסאינפורמציה, להגן על ג’ס פיליפס תוך כדי שהוא מגנה פוליטיקאים מהאופוזיציה שלא טרחו לעשות זאת, וכמובן גם להגן על הרקורד שלו כמי שהיה בעבר פרקליט המדינה.

לסיכום

את הנושא של ה-grooming gangs נשים בצד. הוא מורכב ודורש פוסט משלו, וגם מותר לחשוב שהממשלה לא מתנהלת בעניין בצורה הטובה ביותר. נחזור לאופן בו הפוליטיקה הבריטית מתמודדת עם אילון מאסק (כי את ההתנהלות של מאסק אני משאיר למומחים). לאיש יש לא מעט כוח, בין השאר בזכות בעלותו על טוויטר. הוא לא המציא שום דבר, וגם רופרט מרדוק בחש בפוליטיקה הבריטית שנים רבות. אבל מאסק הוא טיפוס שונה: ראשית, הוא משתמש בכוח שלו כדי להטריל את הפוליטיקה הבריטית מכל הכיוונים – ועובדה שכבר שבוע התקשורת מסקרת את ההתנגשויות בינו לבין הפוליטיקאים הבריטים כאילו אין דברים שממש נוגעים לחייהם של אנשים. שנית, הוא הפך את טוויטר לכר פורה לדיסאינפורמציה, בטח ביחס לעבר.

אבל בממשלה מרגישים שאפשר לכל היותר להעביר ביקורת על הסגנון. יש חשש ללכת יותר רחוק מזה, כדי לא להרוס את היחסים הדיפלומטיים עם ארצות הברית. מאסק נתפש בדאונינג 10 כמי שיכול להרים או להפיל את “היחסים המיוחדים” בין שתי המדינות. לכן, הולכים שם בין הטיפות, וכשסטארמר מבקר בפועל את הפעולות של מאסק, הוא לא יגיד את זה בקול רם. כעת נשאלת השאלה איך כל זה ישפיע על היחסים עם הבית הלבן.

מי שיותר חופשי להתבטא, באופן מעניין, הוא נייג’ל פרג’. הוא מאוד מעוניין בתמיכה של מאסק – ובכסף שלו – שלא יהיה ספק. אבל הוא גם מבין במה שווה להשקיע. הוא מבין שטומי רובינסון יהיה עול פוליטי, שיהפוך את מפלגת הרפורמה ממפלגה לגיטימית שמתנגדת להגירה למפלגה שנראית כאילו מעוניינת לרשת את אוסוולד מוזלי. פרג’ גם נמצא במצב שהוא יכול רק להרוויח: אם לא יקבל את התמיכה של מאסק, הוא יצטייר כאיש עקרונות שלא מתכופף בפני אף אחד, כולל האיש העשיר בעולם.