אחרי הפסקה, ממשיכים להכיר את בכירי הממשלה שמקיפים את קיר סטארמר. והפעם: סגנית ראש הממשלה ושרת הבינוי אנג’לה ריינר. החל מילדותה הקשה בצפון אנגליה, דרך עלייתה באיגודי העובדים ובפוליטיקה ועד למטרה הלא פשוטה שניצבת לפניה. לפני שבוע סטארמר הציג מטרה לבנות באנגליה מיליון וחצי בתים עד לבחירות הבאות, ואתמול (ה’) הוצג מתווה שאמור לאפשר להשיג את זה. אבל רבים מבקרים את המתווה שהוא יפגע בטבע או בשלטון המקומי, או לחלופין שהוא לא שאפתני מספיק ולא יצליח לעמוד ביעדים. כך או כך, אין ספק שריינר קיבלה על עצמה משימה לא פשוטה | צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10
באוגוסט התחלתי במה שהיה אמור להיות מיני-סדרת פוסטים על השרים הבכירים ביותר – קרי אוצר, חוץ, פנים וכמו כן סגנית ראש הממשלה שהיא גם שרת השיכון. כבר כתבתי על שרת האוצר רייצ’ל ריבס ועל שר החוץ דייוויד לאמי, אבל בגלל רצף האירועים שהגיע לאחר מכן הסדרה לא המשיכה מעבר לכך. אז כעת יש הזדמנות לנסות ולסגור את החוב הזה. אבל, למרות שבמקור הכוונה הייתה שהשלישית ברשימה תהיה שרת הפנים איווט קופר, אדלג כאן קודם לסגנית ראש הממשלה אנג’לה ריינר. כפי שמיד תראו, האירועים האקטואליים האחרונים מצדיקים את זה.
מי את, אנג’לה ריינר?
קשה להגיד שהחיים חילקו לאנג’לה ריינר את הקלפים הכי טובים שיש. היא נולדה ב-1980 בסטוקפורט שבמנצ’סטר רבתי, גדלה במשפחה שבקלות הייתה יכולה להיהפך לתיק בשירותי הרווחה ונאלצה לעזוב את בית הספר בגיל 16 כשהיא בהיריון. לדבריה, האנשים סביבה סיפרו לה שהיא “לא תגיע לשום מקום”. לאחר שילדה היא למדה במשרה חלקית סיעוד ושפת הסימנים, ולאחר מכן החלה לעבוד כעובדת סיעודית. היא במהירות השתלבה באיגודים המקצועיים וטיפסה במעלה הסולם שלהם.
ב-2015, אותה השנה בה ראש הממשלה לעתיד קיר סטארמר עשה זאת, ריינר נבחרה לראשונה לפרלמנט. ג’רמי קורבין, שהפך באותה שנה לראש מפלגת הלייבור, נתן לה תפקיד זוטר בממשלת הצללים שלו, ובהמשך קידם אותה לשרת החינוך בממשלת הצללים. זה לא מפתיע, שכן ריינר נחשבת למי שמגיעה מהאגף השמאלי של הלייבור, למרות שהיא לא מגדירה את עצמה כקורביניסטית.
הקפיצה הגדולה שלה הגיעה ב-2020, אז התקיימו בחירות פנימיות לתפקידי ראש וסגן ראש מפלגת הלייבור. ריינר ניצחה במרוץ לתפקיד הסגנית, ובכך הפכה למס’ 2 של סטארמר. בגלל שמדובר במשרה נבחרת, סטארמר לא יכול להיפטר ממנה, למרות שמהר מאוד התברר שהמצע השמאלי עליו רץ היה בלוף ושהוא התכוון לקחת את המפלגה למרכז. לכן, כשהיו מצדו ניסיונות לשנמך את מעמדה בתוך המפלגה הדבר כשל, וייתכן שלכן סטארמר העדיף לבסוף להראות כלפי חוץ יחסים חמים איתה. אחרי שהחליפה כמה תפקידים היא נהייתה לשרת הבינוי בממשלת הצללים. לאחר שהלייבור ניצחה בבחירות, ריינר מונתה לסגנית ראש הממשלה ולשרת הבינוי.
לריינר יצא שם של מישהי בעלת “פה גדול”, לדבריה, והיא הסתבכה בלא מעט סקנדלים. כך למשל, נוצרה סאגה שלמה לאחר שכינתה בכנס מפלגתה את יריביה השמרנים “חלאות”. עניין קצת יותר רציני, עם חשש לפלילים, לא התקשר לדרכי התבטאותה אלא לטענה שהיא התחמקה מתשלום מס על דירה שמכרה ושעברה על חוקי הבחירות. בסופו של דבר, עוד לפני הבחירות, התיק נסגר.
מה חשיבות סגנית ראש הממשלה?
לפני שנעבור לתפקיד הביצועי של ריינר, שרת הבינוי, שווה להתעכב רגע על התואר היותר מנצנץ לכאורה: סגנית ראש הממשלה. מה הוא שווה? ובכן, על הנייר, לא יותר ממה שהוא שווה בישראל: כלום. הסגן אינו בהכרח ממלא את מקום ראש הממשלה, בחלק מהשנים הוא צריך להתמודד עם מקבילים והרבה מאוד שנים לא היה בכלל סגן ראש ממשלה ואף אחד לא הרגיש שמשהו חסר. לא פעם הדבר ניתן כאיזשהו אתנן פוליטי מסוג כזה או אחר. לדוגמה, לאחר שבוריס ג’ונסון שינמך ב-2021 את מעמדו של דומיניק ראב משר החוץ לשר המשפטים, הוא נתן לו כפיצוי את תפקיד סגן ראש הממשלה.
אבל זה לא אומר שהסגן הוא תמיד חסר חשיבות, ולמעשה בגלל שהתפקיד לא מוגדר יש אפשרות למחזיקים בתואר, יחד עם ראש הממשלה, לעצב אותו. לפי המכון לממשל, ניתן להציג שלושה מודלים עיקריים לתפקיד. הראשון הוא של ניק קלג, ששימש כסגנו של דייוויד קמרון ב-2010-2015, והיה מאוד מעורב בקבלת ההחלטות. עם זאת, הדבר נבע מכך שאז הממשלה הייתה ממשלת קואליציה של השמרנים והליברל-דמוקרטים, מה שלא השאיר לקמרון יותר מדי בררות, וכנראה יהיה פחות רלוונטי לריינר. השני הוא של הלורד ויליאם וייטלו, ששימש כסגנה בפועל של מרגרט ת’אצ’ר וכך גם כשליחה והפיקסר שלה, אפילו בימים בהם לא החזיק בתיק ממשלתי. אבל לריינר ישנו תיק, ולכן היא ככל הנראה הכי מתאימה לתפקיד השלישי, של ג’ון פרסקוט שכיהן בתפקיד תחת טוני בלייר ובמקביל גם כשר הסביבה והתחבורה, ובכך החזיק בכמה מוקדי כוח בממשלה.
כמובן, טכנית קיימת האפשרות שסטארמר ימדר את ריינר, אך נראה שזה לא המצב. ראשית, היא מחליפה אותו בפרלמנט כשזה צריך להיעדר. שנית, כאמור, סגנית ראש המפלגה זה תפקיד נבחר בלייבור, ולכן יש גבול כמה סטארמר יכול לרוקן את התפקיד הזה מתוכן מבלי להביא לתסיסה פנימית. לכן, כאמור, נראה שהמודל של פרסקוט הוא זה שהכי קרוב למה שריינר ממלאת וכנראה תמשיך למלא בזמן הקרוב.
בונים בתים
אבל בואו נעבור לאתגר האמיתי של ריינר: בנייה. בשבוע שעבר סטארמר הבטיח שעד לבחירות הבאות הממשלה תבנה עוד מיליון וחצי בתים, דבר שנמצא באחריותה של ריינר. זו מטרה מאוד שאפתנית, שלפי מומחים תצריך שינויים מרחיקי לכת בחוקי התכנון והבנייה. הממשלה אכן החלה להתקדם בכיוון ואתמול (ה’) פרסמה מתווה שאמור לאפשר לה להגיע למטרה.
לפי המתווה, המועצות המקומיות יידרשו להתגייס למאמץ עם מטרות בנייה חדשות בתחומן, כשהגבוהות ביותר יינתנו ליישובים עם מעט דיור בר-השגה. כמו כן, מדיניות הבנייה בחגורות הירוקות תשתנה. הן עדיין יהיו מוגנות, ועדיין יהיה צורך לתת עדיפות לבנייה בשטחים אחרים, אך כעת בהיעדר מקום המועצות כן יידרשו לשקול בנייה גם בשטחים ב”איכות נמוכה” של החגורה הירוקה (מה שלצד תחנות דלק ומגרשים נטושים מכונה “חגורה אפורה”). הבנייה בחגורות הירוקות, יצוין, תהיה חייבות להיות למטרות מסוימות, כמו דיור בר-השגה. אם המועצות לא יעמדו ביעדים, הממשלה תכפה עליהן תכניות בנייה.
מי שהראתה נחישות גדולה בעניין הייתה, כמובן, אנג’לה ריינר. עוד לפני חשיפת המתווה, ריינר אמרה שיש צורך למצוא מחדש את האיזון הנכון בין בניית בתים להגנה על הטבע: “אנחנו לא יכולים להרשות מצב בו טריטון יותר מוגן מאנשים שזקוקים נואשות לדיור”. יצוין, זה לא אומר שמבחינתה אפשר לבנות בכל פינה ירוקה: מבחינתה, צריך להיפטר מהתפישה לפיה צריך לבחור בין בנייה לבין שמירה על הטבע, וניתן למצוא דרך שתשלב בין הדברים האלו.
האתגרים של אנג’לה ריינר
אז אנג’לה ריינר רוצה לבנות בתים, ונראה שהיא לא מוכנה לתת לטריטונים לעמוד בדרכה לשם. אבל זה לא אומר שהמשימה שלה היא לא מאתגרת. כך למשל, יש מי שחוששים שריינר עלולה להתעלם מהטריטונים (והסלמנדרות והצפרדעים וגם מי שאינם דו-חיים) באופן שיפגע בהבטחות המצע של הלייבור לעמוד ביעדי השמירה על הסביבה הקבועות בחוק.
מנגד, יש מי שסבורים שהחגורות הירוקות עדיין מוגנות מדי, ושלמעשה המתווה המוצע לא משנה את ההגנה מספיק כדי לאפשר עמידה ביעדים שסטארמר הציב לממשלתו, וקודם כל לריינר. החגורה הירוקה נחשבת לכלי שמעכב את ההתפתחות של ערים רבות ושל לונדון בפרט. מחקרים מראים שתושבי לונדון סבורים שרובה של אנגליה כבר בנויה, בזמן שרובו של השטח לא נוצל לבנייה (חשוב לזכור שבסקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד זה עניין לממשלות שלהן). לכן, אותם אנשים סבורים שהגיע הזמן לבנות והרבה, גם על החגורות הירוקות. אבל באופן מוזר משהו, דווקא בלונדון מטרות הבנייה הממשלתיות הופחתו לעומת הממשלה הקודמת.
העניין השני הוא הנימבים (Nimby, ראשי תיבות ל”לא בחצר האחורית שלי”). הכוונה למי שלא מוכנים לתת לפיתוחים מסוגים שונים להיבנות בסמוך למקום מגוריהם, מה שנחשב כיום למעצור רציני בפני פרויקטי תשתית חשובים בבינוי ותחבורה. עקרונית יש לכך פתרון: המתווה אומר שהממשלה תתערב איפה שהמועצות המקומיות ייכשלו בעמידה ביעדי הבנייה. אבל זה יגרור את הממשלה לעוד קרב בתוך המלחמה המתמדת בבריטניה על הסמכויות בין השלטון המרכזי למקומי. בהתאם, אחראי תחום הדיור באגודת השלטון המקומי, אדם האג, הזהיר שיש צורך בגישה משותפת לאתגר, שכן אלו המועצות המקומיות שמכירות את צרכי תושביהן.
לסיכום
אנג’לה ריינר טיפסה גבוה במפלגת הלייבור והגיע למקום משמעותי מאוד בממשלת סטארמר. אבל כחלק מכך היא גם קיבלה את אחת המשימות הקשות ביותר של הממשלה, שגם נחשבת לאחת התקוות הגדולות להגברת הצמיחה. הדמיון שנוצר מהשקת התכניות האלו הוא של ריינר לובשת אפוד זוהר וקסדת מגן, עולה על מכבש ודוהרת על שטח עליו אמורים להיבנות בתים חדשים. בפועל, היא תצטרך למצוא הרבה מאוד איזונים: בנייה מול טבע, שלטון מרכזי מול מקומי, דיור פרטי מול ציבורי ועוד. וכשהתחזיות מראות שגם ביישום המופרע ביותר של המתווה הדבר לא יספיק כדי לעמוד באתגרים, אין ספק שעומד בפניה אתגר של ממש.