אתמול (ו’) לא היה יום עמוס רק לחובבי המבצעים, אלא גם בפוליטיקה הבריטית. שרת התחבורה לואיז הייג (בתמונה) התפטרה לאחר שנחשף שלפני עשור הורשעה בהונאה מינורית שנמחקה מרישומה הפלילי. כעת עולה השאלה מה קיר סטארמר ידע לפני שמינה אותה לתפקיד, והממשלה בכל מקרה איבדה שרה אפקטיבית. הפרלמנט החליט להעביר בהצבעה ראשונה את הצעת החוק הפרטית שתתיר התאבדות בסיוע רפואי, אבל הדרך להעברתה עוד ארוכה. חברי הפרלמנט רוצים לראות עוד תיקונים, וחברי הממשלה חלוקים מאוד ביחס להצעה הזו. והעברת הריבונות על ארכיפלג צ’גוס למאוריציוס נתקלה במהמורה נוספת, לאחר שראש ממשלת מאוריציוס החדש החליט שהוא רוצה לבחון את ההסכם מחדש. זה עלול כבר להביא את סיום התהליך לזמן בו דונלד טראמפ בבית הלבן, וזה עלול לקבור את העברת הריבונות לשנים הקרובות | צילום: משרד התחבורה הבריטי
אתמול (ו’) היה עמוס באירועים פוליטיים משמעותיים. הוא נפתח בהתפטרות של שרת התחבורה על רקע חשיפה מביכה, המשיך עם הצבעה היסטורית בעד התאבדות בסיוע רפואי והסתיים עם תפנית מעניינת בהסכם על העברת הריבונות בצ’גוס. הנה סיכום קצר של יום סוער למדי בפוליטיקה הבריטית.
התפטרות בזק
סיפורנו מתחיל שלשום (ה’). הטיימס חשף באותו ערב ששרת התחבורה לואיז הייג (חלק מבטאים את שם משפחתה “היי”) הורשעה בהונאה לפני כעשור, בגין דיווח כוזב על טלפון שנגנב או אבד. ב-2013 הייג נשדדה, וכללה את הטלפון הנייד ממעסיקתה דאז ברשימת הרכוש שנגנב ממנה. לפי מה שהיא מסרה לטיימס, היא גילתה בדיעבד שהטלפון לא נגנב, אך בינתיים היא קיבלה טלפון חדש ולא דיווחה על כך. הדבר לבסוף הגיע לבית המשפט ב-2014, ושם היא הודתה באשמת הונאה וקיבלה את העונש המינימלי שכן היה נראה שלא היה מעורב בכך הרבה זדון, ומאז הסיפור הזה גם נמחק מהרישום הפלילי שלה. היא הגדילה ראש ויידעה ב-2020 את ראש הלייבור (אז הטרי) קיר סטארמר בסיפור.
על פניו, סיפור לא מאוד גדול. בטח אם נשווה את זה לכל סקנדלי הקיץ. ובכל זאת, למחרת (ו’) מוקדם בבוקר הייג הודיעה על התפטרותה מהממשלה. היא הסבירה שהפרשה הזו תהווה “הסחת דעת” מעבודת הממשלה, ולכן מוטב כך. מבחינת סטארמר מדובר בהפסד, שכן לא משנה מה תחשבו על מדיניותה, היא הראתה אפקטיביות בכהונתה הקצרה.
התגובות על הצעד חלוקות: לחלק הדבר נראה מוגזם אפילו ביחס לסטנדרטים הבריטיים הנוקשים, וסברו שמדובר בהתפטרות שנבעה מפאניקה. היו מי שטענו ליחס לא שוויוני ולדרישות גבוהות יותר מהלייבור כשזה מגיע לטוהר המידות. אחרים תהו, ובצדק, שאם באמת יש בעיה בהרשעה הזו, אז למה סטארמר מינה את הייג מלכתחילה? האם כושר השיפוט שלו גרוע, או שהוא נבהל כל-כך שהוא זרק את שאת התחבורה שלו אל מתחת לגלגלי האוטובוס? ואז פורסם שלפי מקורות היא לא סיפרה ב-2020 לסטארמר את כל האמת. במקרה כזה, הרי שסטארמר דאג שבניגוד לשמרנים, אצלו הפרשה תיפתר בהקדם האפשרי. אבל זה גם העלה טענות שבתוך דאונינג 10 פעלו גורמים – ובעיקר ראש הסגל מורגן מקסוויני – כדי להפיל את הייג, מה שמחריף את הפילוגים הקיימים בממשלה.
רצוי להזכיר שבהיעדר חוקה כתובה, התעקשות על מוסכמות והקפדה על קלה כחמורה כשזה מגיע לנורמות מהווה איזון חשוב במערכת הבריטית. לכן זה בהכרח היה גדל לסקנדל, שכעת נגדע באיבו. אבל אם לא הוסתר מסטארמר דבר, יהיו מי שיטענו שהממשלה איבדה שרה אפקטיבית בגלל זוטות, מה שמעמיד בסימן שאלה את מידת ההחמרה.
בדרך להתאבדות בסיוע רפואי
נעבור למה שקרה בשעות אחר הצהריים. לפני שבועיים כתבתי כאן על הצעת החוק השנויה במחלוקת שתתיר התאבדות בסיוע רפואי לחולים סופניים, בדומה למתרחש בשווייץ. מה שחשוב לדעת כאן זה שמדובר בהצעת חוק פרטית שכל הסיעות אפשרו בה חופש הצבעה. פירוש הדבר הוא שלא מדובר במדיניות רשמית של הממשלה.
הצעת החוק מצאה לה תומכים ומתנגדים בכל המפלגות, בפרלמנט ומחוצה לו. שר הבריאות וס סטריטינג הואשם בכך שהשתמש במשרתו כדי לסכל את סיכוייה לעבור. שרת המשפטים שבאנה מאמוד (מחמוד) הביעה אף היא התנגדות, שכן לדבריה יהיה מדובר ב”מדרון חלקלק לעבר מוות בהזמנה”. זאת למרות שיוזמת הצעת החוק, קים לידביטר, באה ממפלגתם. הלורד דייוויד קמרון השמרני, שהתנגד להצעת חוק בנושא ב-2015, עודד את חברי בית הנבחרים להצביע בעד ההצעה. לעומתו, ת’רזה מיי, בוריס ג’ונסון וליז טראס התבטאו נגדה. רופרט לואו ממפלגת הרפורמה החליט במקום זה לעשות “משאל עם” קטן במחוז הבחירה שלו, וזה קבע להצביע בעד. זה לא מפתיע, שכן הסקרים הראו תמיכה רבתי בחקיקה.
ואז הגיע מועד ההצבעה אתמול. מה שליווה את הדיון היה שקט: שקט בתוך המליאה, שקט בהפגנות מחוץ לפרלמנט ושקט בהקראת תוצאות ההצבעה. זה לא משהו שקורה בדרך כלל, אבל הנושא הרגיש הכתיב את הטון. תומכי החקיקה סיפרו על מקרים של חולים סופניים שרק ביקשו לסיים עם הסיוט. מתנגדיה דיברו לא רק על מוסר, אלא גם על הצורך במערכת איזונים ובלמים טובה מספיק. לבסוף הצעת החוק עברה בתוצאה של 330 בעד מול 275 נגד, עם תמיכתם של קיר סטארמר ורישי סונאק והתנגדותה של ראשת האופוזיציה קמי בדנוק.
אבל זו הייתה רק הקריאה השנייה (מקבילה לראשונה אצלנו), שעברה בין השאר בגלל חברי פרלמנט שרצו לתת לה זמן דיון רציני יותר. היא תצטרך כעת לעבור בוועדה, בקריאה שלישית ובבית הלורדים, והרבה תיקונים צפויים בדרך. אם התוצר לקריאה השלישית לא יספק, ההצעה עלולה ליפול. זה גם מכניס את הממשלה לקשיים, שכן היא תצטרך לקחת מעורבות בתיקון החוק כדי לא להיות הממשלה שמצד אחד הלכה נגד רצון הפרלמנט ומצד שני נתנה לחוק רע לעבור תחת ידיה. בכך, כפי שאמר הפרשן ג’ון רנטול, זו הופכת להיות להצעת חוק של הממשלה. וזה למרות ששר הבריאות ושרת המשפטים, אלו שיהיו אמונים על ביצוע החוק אם יאושר (נכון לעכשיו שופט בבית המשפט הגבוה יצטרך לאשר כל בקשה), מתנגדים.
אבל איך שלא יהיה מדובר בהחלטה היסטורית: אפילו אם ההצעה הסופית תיפול בגלל שהיא לא טובה מספיק, הפרלמנט הכריע שהתאבדות בסיוע רפואי היא דבר נכון, גם אם צריך למצוא לה מתווה טוב יותר.
צרות בצ’גוס
שטף האירועים המשיך גם לאחר מכן. ייתכן שאתם זוכרים שבתחילת אוקטובר בריטניה ומאוריציוס הגיעו להסכם על העברת הריבונות על ארכיפלג צ’גוס לידי האחרונה. זאת, למעט האי דייגו גרסיה, עליו נמצא בסיס של חיל האוויר האמריקאי, שיישאר בידי הבריטים “לפחות” ל-99 שנה. מדובר בהסכם שנוי במחלוקת, עקב החשש שהדבר ייתן לסין דריסת רגל במיקום אסטרטגי למדי. כמו כן, מאוריציוס טוענת לשליטה בארכיפלג בגלל חלוקה מנהלית קולוניאלית, ולא כי היא אי-פעם שלטה שם בפועל. האמריקאים בירכו כלפי חוץ, אבל היו טענות שמאחורי הקלעים הם ממש לא שמחו על זה. וגם חלק מבני צ’גוס חשו נבגדים.
בבריטניה היו מי שניסו לפעול כדי למנוע מההסכם הזה לצאת לדרך. כבר בתחילת הדרך דובר על כוונה להכריח את הממשלה לאשרר את ההסכם בפרלמנט, מה שהיה עלול לסכן את הממשלה בהתמודדות עם מרידה בשורות הלייבור. הלורד הנרי בלינגהאם מוביל קבוצה בבית הלורדים שמתכוונת להעלות תיקון שידרוש משאל עם בקרב אנשי צ’גוס, שמפוזרים ברחבי העולם בגלל הגירוש שהיה מהאיים האלו במאה הקודמת. זה ידרוש מהממשלה הרבה מאוד מאמצים כדי לנסות להגיע לכמה שיותר מהם. לטענת בלינגהאם, נראה שההסכם לא לקח בחשבון את אנשי צ’גוס שיושפעו מאופי ההסכם. אבל יכול להיות שיש סיבה אחרת: עד שיהיה ניתן להשלים משאל עם כה מורכב, דונלד טראמפ ייכנס לבית הלבן. טראמפ מתנגד מאוד להסכם הזה, ולא בלתי סביר שממשלת בריטניה תתקפל במקרה כזה אם ההסכם עוד לא יאושרר.
אבל לפני כשבועיים וחצי החלה להבשיל התפתחות אחרת בסאגה: התקיימו בחירות במאוריציוס, בהן האופוזיציה ניצחה. זה הוביל להקמתה של ממשלה חדשה בראשות נאווין רמגולאם, עשר שנים אחרי שסיים את כהונתו הקודמת בתפקיד, שאתמול סיפק אתגר משלו: הוא ביקש בחינה מחדש של כל ההסכם הזה. זה לא בגלל שהוא מסכים עם האופוזיציה הבריטית, אלא כי הוא חושש שיש סעיפים לא ידועים בהסכם (שלא פורסם במלואו) שיביאו לכך שבמקום שבריטניה תשמור על דייגו גרסיה ל-99 שנה, היא תשמור עליו לפחות למאתיים. לכן, אחרי שהשרים יעברו על סעיפי ההסכם, הוא יחליט איך להתקדם. זה גם עלול להביא לפתיחה של ההסכם, ועם כניסת טראמפ אלוהים גדול.
אני לא יודע איך הסאגה תסתיים, אבל זה לא נראה טוב בשביל הממשלה. הוא נראה כמי שמנסה להעביר במחטף הסכם שלא טוב לאף אחד: לא לבריטניה, לא לארצות הברית, לא לאנשי צ’גוס ומתברר שגם לא למאוריציוס. סטארמר ושר החוץ דייוויד לאמי נתפשים כמי שמוכנים למסור ריבונות על נכסים שחשובים לבריטים וניצלים מכך רק בזכות התערבות חיצונית. בהתחשב בכך שהלייבור על הקרשים בלי קשר, זו לא תוספת מבורכת.