סיוע שגרתי

האם מפלגת הלייבור הבריטית התערבה בבחירות לנשיאות ארצות הברית? אם תשאלו את הקמפיין של דונלד טראמפ, בהחלט כן. מטה טראמפ הגיש תלונה על מעורבות זרה מטעם “מפלגת השמאל הקיצוני” בראשה עומד קיר סטארמר. זאת, בשל פוסט הקורא לחברי הלייבור להצטרף לקמפיין למען המועמדת הדמוקרטית קמלה האריס. מדובר אמנם בפרקטיקה ותיקה, אבל עם מועמד קפריזי כמו טראמפ רבים חוששים כעת מההשלכות על היחסים בין בריטניה לארצות הברית אם ינצח. בממשלה דוחים את הטענות לפגיעה אפשרית ביחסים, אבל לא כולם משוכנעים, ומפחדים מאופיו הנקמני של המועמד הרפובליקני | צילום: דן קק

אחד הכללים הכי בסיסיים בדיפלומטיה של העולם הליברלי היא ששלטון במדינה אחת לא מתערב בהליך בחירת השלטון במדינה אחרת. מועמדותו של אף אחד לא אמורה להיות מקודמת או מעורערת באופן ישיר על-ידי מדינה אחרת. זה למה הכעס על רוסיה, שרבות דווח על מאמציה להתערב בבחירות בארצות הברית או במשאל העם על הברקזיט. גם בישראל, בנימין נתניהו לא פעם הואשם בכך שהוא מנסה לעזור למועמד הרפובליקני להיבחר לנשיאות ארצות הברית. אז האם יכול להיות שעכשיו מפלגת השלטון הטרייה בבריטניה מנסה לעזור לדמוקרטים לשמור על השלטון בארצות הברית?

מה הסיפור?

כבר בספטמבר האחרון היו ידיעות על כך שהאסטרטגים של הלייבור מייעצים כעת, ללא תשלום או העסקה קבועים, גם לקמפיין של סגנית נשיא ארצות הברית והמועמדת הדמוקרטית קמלה האריס. עד כאן, הכל בסדר והגיוני: הניצחון של הלייבור שהושג אולי היה שברירי משהו, אבל הוא הצליח להוציא הרבה מאוד מושבים עם יחסית מעט קולות. בהינתן המציאות בה המרוץ בין האריס למועמד הרפובליקני דונלד טראמפ צמוד למדי והרבה ייקבע לפי מספר מדינות מפתח, מי שייעצו לסטארמר חשבו שיש להם מה לתת. לפי הוושינגטון פוסט, גם ככה האריס החלה לאמץ את הרטוריקה של סטארמר.

אבל לאחרונה קרה משהו שהוא קצת מעבר: בסוף השבוע שעבר סופיה פאטל, מנהלת המבצעים בלייבור, פרסמה בלינקדאין פוסט בזו הלשון: “יש כמאה אנשי צוות של הלייבור (בהווה ובעבר) שהולכים לארצות הברית בשבועות הקרובים, עם הפנים לנוואדה, פנסילבניה ו-וירג’יניה. יש לי עשרה מקומות פנויים לכל מי שפנויים לצאת למדינת המפתח צפון קרוליינה – אנחנו נסדר לכם את הדיור”. זאת לצד כתובת האימייל “לייבור למען קמלה”. הפוסט נמחק מהר מאוד, אבל הספיק לעורר הדים.

צריך להגיד, קודם כל, שאין פה משהו חדש או מסעיר: הפעילות הזו נעשתה בהתנדבות, שכן החוק בארצות הברית אוסר על זרים לקבל תשלום על השתתפות בקמפיינים. כמו כן, גם בעבר חברי צוות של הלייבור נסעו לסייע לדמוקרטים, ואפילו נשלחת משלחת של הלייבור באופן קבוע לכנסים של הדמוקרטים. העניין הוא שכאן, בעיקר כשבכירה במפלגה שהיא כעת מפלגת שלטון מפרסמת פוסט כזה, עלולה ליצור את התחושה שזו גם עמדת הממשלה. העובדה שהפוסט עצמו נמחק מעלה את השאלה מה היה לא בסדר שהצריך מחיקה.

אבל מקובל או לא, בינתיים טראמפ הספיק להתעצבן. סבסטיאן גורקה, ששירת בממשל טראמפ, טען שמדובר ב”פושע קיר סטארמר”. שלשום (ג’) מטה טראמפ כבר הספיק להתלונן לנציבות הבחירות האמריקאית על מעורבות זרה של “מפלגת השמאל הקיצוני”. עוד הזכירו שם שבפעם האחרונה שבריטים עברו מדלת לדלת בארצות הברית זה לא נגמר טוב.

שאלת הניצחון

אתחיל בכך שאני לא מומחה לפוליטיקה אמריקאית. לכן לא אנסה לתת תמונת מצב על איך שהדברים נראים בארצות הברית (כן אגיד שישנם דמוקרטים שטוענים שטראמפ מנסה להסיח את הדעת ממשהו אחר) או על הסיכוי של התלונה של טראמפ להתקבל. אבל בבריטניה עסקו בזה לא מעט.

השאלה הגדולה ביותר שצפה הייתה מה יקרה ליחסים בין בריטניה לארצות הברית, אותם “יחסים מיוחדים” מפורסמים, אם טראמפ ינצח. חשש כזה היה קיים עוד קודם, ולא סתם שר החוץ דייוויד לאמי בונה כבר עכשיו קשרים עם הרפובליקנים. גרג סוונסון, יו”ר הרפובליקנים שמעבר לים, סבור שהתלונה הזו היא רק חלק מהקמפיין של טראמפ ושלא יהיה פה איזה משבר דיפלומטי חריף. אבל בבריטניה עדיין חששו מהעניין.

ראש מפלגת הרפורמה נייג’ל פרג’ טען ש”ההחלטה הנוראית” של ראש הממשלה קיר סטארמר “העליבה את ממשל טראמפ הנכנס”, כאילו התוצאה כבר כתובה באבן. ראשת הממשלה לשעבר ליז טראס צייצה שזה “זחוח ומטופש בצורה שלא תאומן מצדם להתערב בבחירות בארצות הברית”. רבים הצביעו על כך שהשניים פעילים מאוד בקמפיין של טראמפ, כולל השתתפות בכנסים רפובליקניים (פרג’ גם קיבל מתורם 33 אלף ליש”ט לאחד הטיסות). אבל ההבדל הוא שהשניים לא מהווים חלק מהמנגנון של מפלגת השלטון החדשה, ולכן קשה להתייחס לדברים באותה צורה.

גם הפרשנים הזהירו מפני מה שעלול לקרות לדיפלומטיה במקרה שטראמפ ינצח. מארי אורורה מסקיי ניוז אמרה שטראמפ מנסה “לעשות דמוניזציה לסטטוס קוו” של הפוליטיקה האמריקאית, גם במחיר פגיעה במקביליו בעולם. ויל הייזל מ-i השווה את זה לתקרית בין ג’ון מייג’ור לביל קלינטון, כשנחשף שמשרד הפנים הבריטי ניסה למצוא בקשה לאזרחות בריטית של האחרון כדי להתחמק ממלחמת וייטנאם, במטרה לסייע לג’ורג’ בוש האב בבחירות 1992. מת’יו דנקונה כתב בסטנדרד שעם כל הכבוד למה שהיה מקובל בעבר, טראמפ אינו כמו כל הנשיאים האחרים, הוא מונע מנקמה ושעל סטארמר היה להתנהל בהתאם.

ומה אומרים בלייבור?

קיר סטארמר, שהיה בכינוס של מדינות חבר העמים הבריטי בסמואה, נדרש להתייחס לעניין. הוא הכחיש שנוצר איזשהו נזק במקרה שבו טראמפ יזכה לכהונה שנייה. לדבריו, הוא כבר החל לבנות מערכת יחסים קונסטרוקטיבית עם הנשיא לשעבר ואולי לעתיד, כשהשניים אכלו יחד ארוחת ערב בניו יורק כחלק מביקורו של סטארמר בעצרת הכללית של האו”ם. הוא הבטיח שבכל מקרה יעבוד עם כל נשיא שייבחר. הוא גם חזר על כך שאין פה שום דבר מיוחד: “הם עושים זאת בזמנם החופשי, הם עושים זאת כמתנדבים […] זה מה שהם עשו בבחירות קודמות, זה מה שהם עושים בבחירות האלו”.

חברי ממשלה אחרים חזרו על אותו הקו. כך למשל, סטיבן פלין, ראש ה-SNP מווסטמינסטר, שאל אתמול (ד’) את סגנית ראש הממשלה אנג’לה ריינר אם ברצונה להצטרף אליו ב”תשבוחות לחברי הצוות של הלייבור שחצו את האוקיינוס האטלנטי כדי להיאבק בדונלד טראמפ?” היה ברור שהוא מנסה להביך את ריינר, ולהוציא ממנה הודאה שהלייבור תומכת באופן רשמי בהאריס. ריינר השיבה: “זה קורה בכל המפלגות – אנשים משתתפים בקמפיין, והם עושים מה שהם רוצים בזמנם החופשי עם הכסף שלהם”. שר ההגנה ג’ון הילי גם אמר ש”הם נמצאים שם בזמנם החופשי ועל חשבונם”. הוא גם דחה את הטענות לגבי הנזק שעלול להיגרם ליחסים עם ארצות הברית, והסביר שהכל פשוט חלק מקמפיין בחירות ושככה הפוליטיקה עובדת.

מה יקרה?

אין לי כדור בדולח, ואי-אפשר לדעת בוודאות מי יניח או תניח את היד על ספר התנ”ך ב-20 בינואר 2025. לכן, קשה לומר איזה נזק ייגרם ליחסים עם ארצות הברית. אבל, למרות הניסיונות להפיג את החששות ולדחות את הטענות למעורבות בבחירות, כנראה שבלייבור מודעים לכך שאם טראמפ ינצח זה עלול להתנקם בבריטניה בדרך כזו או אחרת. אם לא היה חשש כזה, כנראה שהפוסט של פאטל לא היה נמחק. וזה מעבר לכך שיש העדפה שהאריס תנצח, ואני לא מדבר רק על השלטון: גם רוב מצביעי המפלגה השמרנית מעדיפים לצפות בניצחונה. רק מצביעי מפלגת הרפורמה רוצים ניצחון של טראמפ.

אבל זה בדיוק העניין באי-התערבות בבחירות של מדינה אחרת: אי-אפשר לבחור את השותפים הבינלאומיים עמם עובדים. ולכן, עולה השאלה אם הלייבור הייתה צריכה להתנהל אחרת. דנקונה מהסטנדרד למשל, חושב שלמרות שההתנדבויות האלו הן מסורת ביחסים בין המדינות, היה צריך להשתמש יותר טוב בשכל בהינתן שטראמפ מנוגד לכל מסורת. מנגד, יש כאלו שהגיבו לו שאסור להיכנע לגחמות של טראמפ ושהתרפסות מסוג זה רק תשדר חולשה. סביר להניח שבלייבור היו מעדיפים בדיעבד לנקוט בגישה של דנקונה (אחרת הפוסט של פאטל לא היה נמחק), אך משהנזק נגרם החליטו לבחור בגישת מבקריו. ובכל מקרה, ייתכן שהיה במקום לכל הפחות להבהיר שלא מדובר בעמדה רשמית של השלטון.

ואת טראמפ, בכל מקרה, אין מה לנסות לחזות יותר מדי.