להחליף את רישי

בזמן שמפלגת הלייבור מנסה להתאקלם במשרדי הממשלה, השמרנים צריכים לבחור את ראש/ת האופוזיציה הבא/ה, כלומר, את ראש/ת המפלגה במקום רישי סונאק. שישה מועמדים העפילו לשלב הראשון, ובזמן שהם בקמפיין של עונת מלפפונים זו הזדמנות נהדרת להכיר אותם. אז הנה השמות שלהם, הניסיון שלהם, העמדות שלהם וכמובן הסיכויים שלהם להגיע לראשות המפלגה | צילום: סטוארט גרהאם, המפלגה השמרנית

הפסקה קטנה מענייני המדיניות של הממשלה המכהנת לטובת המתרחש במפלגת האופוזיציה החדשה, המפלגה השמרנית. בסוף יולי נסגרה ההרשמה להתמודד על החלפתו של ראש המפלגה רישי סונאק, שהכריז לאחר ההפסד בבחירות הכלליות על התפטרותו. זו פעם ראשונה מאז שהבלוג הזה קם שהמפלגה השמרנית מחפשת ראש שלא יהיה ראש הממשלה אלא ראש האופוזיציה, כלומר שיתווה למפלגה כיוון חדש בתקווה לחזור לשלטון. אז בואו נעבור על המתמודדים על הכתר הפחות נוצץ של ראש האופוזיציה, ועל מה שהם יצטרכו לעבור.

החוקים

בגדול, כללי הבחירות לראשות המפלגה השמרנית מאוד פשוטים: מוצב רף כלשהו של חברי פרלמנט שצריכים לתמוך במועמדות, בדומה לחתימות חברי הכנסת שמועמדים לנשיאות ישראל צריכים לאסוף. המועמדים, יצוין, חייבים להיות חברי בית הנבחרים, כלומר בלי מועמדים מבחוץ או לורדים. לאחר מכן, חברי המפלגה השמרנית הפרלמנטרית בלבד מצביעים על המועמדים כשבכל פעם המועמד/ת עם מספר הקולות הנמוך ביותר נושר/ת. כך עושים מספר סבבי הצבעה הנמשכים על פני תקופה, עד שנשארים רק שניים. לעתים, יצוין, בסבבי ההצבעה הראשונים מוצב רף מינימלי של קולות שיש לקבל, ומי שנכשלים בכך ינשרו גם אם לא הגיעו אחרונים. בכל מקרה, אחרי שנשארים שני מועמדים בלבד, הדבר עובר להכרעת מתפקדי המפלגה כולם, באמצעות הצבעה בדואר. המועמד/ת עם מספר הקולות הגדול יותר מנצח/ת.

אבל הפעם יש לוח זמנים מעניין למדי. ב-29 ביולי נסגרה ההרשמה (התנצלותי שהדבר לא דווח בזמן אמת, הדבר קצת חמק מתחת לרדאר שלי לאור מהומות הרצח בסאות’פורט והלך הרוח בישראל). אבל אם ברוב המקרים ההצבעה בקרב חברי הפרלמנט אורכת מספר ימים ובצמוד לסגירת המועמדויות, הפעם העניין לוקח הרבה יותר זמן. למעשה, כל אוגוסט יוקדש אך ורק לקמפיין מקדים.

ההצבעה הראשונה תתקיים רק ב-4 בספטמבר. סיבה אחת לזה היא שהפרלמנט כרגע בפגרת קיץ ויחזור ממנה רק ב-2 בספטמבר. אבל עד 11 בספטמבר, שבוע אחרי ההצבעה הראשונה, עדיין יהיו ארבעה מועמדים, וזה לא הולך להתקדם הרבה יותר מהר. יום לאחר מכן הפרלמנט שוב יוצא לפגרה לכבוד עונת כנסי המפלגות. שם, בכנס שייערך בין 29 בספטמבר ל-2 באוקטובר, ארבעת המועמדים הנותרים יוכלו להציג את משנתם בפני הכנס כולו. זה אומר שיהיה מדובר בכנס מעט מוזר, שכן אם בדרך כלל ראש המפלגה מתווה בו את הכיוון בה היא הולכת, הפעם יהיה מדובר בתרנגולת בלי ראש שמנסה לבחור לעצמה אחד. בכל מקרה, ב-9 וב-10 באוקטובר יתקיימו עוד סבבי הצבעות כדי להוריד את מספר המועמדים לשניים. אז יתחיל השלב הסופי, כשב-31 באוקטובר תיסגר ההצבעה וב-2 בנובמבר יכריזו על המנצח/ת.

המועמדים

שישה מועמדים ומועמדות הצליחו לזכות בתמיכה הנדרשת כדי להיכנס לתחרות. הם יוצגו כאן באופן אלפביתי (לפי שם משפחה). בסוגיית המצע יוצגו כאן מספר תמות עיקריות: הגירה, יחס לאמנה האירופית לזכויות אדם (ECHR) – עניין קריטי שכן החברות בה מהווה את אחת הערובות לקיום הסכם יום שישי הטוב – כלכלה ויחסי חוץ (ישראל תוזכר פה הרבה, אבל לא מטעמי פרובינציאליות אלא לאור העובדה שישראל הפכה למרכזית בפוליטיקה של מדינות אחרות מאז 7 באוקטובר). בואו נתחיל.

קמי בדנוק

ניסיון

קמי בנדוק התחילה את הקריירה הפוליטית שלה באסיפת העיר של לונדון, ובבחירות 2017 נכנסה לפרלמנט. ב-2019, לאחר שבוריס ג’ונסון נהיה לראש הממשלה, היא התחילה לכהן בסדרת תפקידים כשרה זוטרה, במשרדי החינוך, האוצר, הקבינט (כחלק מהמחלקה לשוויון) והבינוי. הקריירה הזו הגיעה לסופה לאחר שלקחה חלק בגל ההתפטרויות מממשלת ג’ונסון. היא השתתפה במרוץ להחליף את ג’ונסון, והגיעה למקום הרביעי מתוך שמונה. לאחר שליז טראס הפכה לראשת הממשלה בדנוק מונתה לשרת הסחר הבינלאומי, תפקיד עליו שמרה תחת רישי סונאק. בעקבות שינויים מבניים בהמשך, היא הפכה לשרת העסקים והמסחר. בנוסף, סונאק מינה אותה עם כניסתו לתפקיד לשרה לנשים ושוויון. מאז הדחתה של המפלגה השמרנית לאופוזיציה היא מכהנת בממשלת הצללים בתפקיד שרת הבינוי.

מצע

בדנוק היא לא חובבת הגירה גדולה. היא העידה שכשרת סחר היא סירבה להסכם סחר עם הודו בגלל הדרישה לעוד אשרות שהייה בריטיות להודים. היא לא נותנת מספר מדויק של מהגרים אליו היא רוצה להגיע, אלא רק שהוא צריך להיות נמוך יותר. אבל היא כן תמכה במעשים, כמו למשל העלאת השכר המינימלי למתן אשרת עבודה. זאת בנוסף לרצון שלה לגבש אסטרטגיה רצינית לאינטגרציה של החברה הרב-תרבותית בבריטניה. מה שאומר שהיא תקרא להורדת ההגירה לבריטניה, אבל כנראה לא תלך למקומות הפופוליסטיים של סגן ראש מפלגת הרפורמה ריצ’רד טייס, שרוצה להגביל את ההגירה כך שעל כל מהגר שנכנס יהיה מישהו שיעזוב את בריטניה. בדנוק לא נלהבת לעזוב את ה-ECHR בגלל שהוא לא יפתור את בעיות ההגירה, אבל תהיה מוכנה לשקול זאת ולעשות זאת כמוצא אחרון.

לגבי כלכלה, היא כמובן תומכת במסים נמוכים, אבל מדגישה שיותר חשוב לה להביא לכלכלה שתביא לזינוק של בריטניה ולא סתם “לנהל שקיעה”. בדנוק לא מרבה להתבטא בתחום מדיניות החוץ, אבל המעשים אומרים את שלהם. כך למשל כשרה היא לא דחתה אף בקשה לייצוא נשק לישראל מאז טבח 7 באוקטובר. בתור מי שהצביעה בעד הברקזיט ב-2016 היא רוצה להיפטר מחוקי האיחוד, אבל באופן סביר.

על פניו, מדובר באשת מרכז-ימין קלאסית. אבל כדאי לשים לב לפרטים הקטנים. כך למשל, כשרה היא לא ששה להעמיד את המדיניות שלה לדיון בפרלמנט. במאמר לטיימס היא טענה ש”דיברנו ימין אבל משלנו כשמאל”. רבים במפלגה רואים אותה כדמות מפלגת. בהתאם, רבים סבורים שהיא מתכוונת למשוך את המפלגה ימינה, כדי להחזיר את המצביעים שנטשו את השמרנים לטובת מפלגת הרפורמה. וכפי שהיו לה לא מעט נגיעות של פופוליזם במהלך הקריירה עד כה, בעיקר סביב “מלחמת התרבות”, סביר להניח שנקבל מזה עוד כשהקמפיין ייכנס להילוך גבוה.

סיכויים

כרגע בדנוק היא המועמדת המובילה גם בטבלאות ההימורים, עם סיכוי של 40%, וגם בסקר של גוף התקשורת השמרני ConservativeHome, בו היא מקבלת שליש מהקולות כאשר היא מול חמשת האחרים. בסך הכל נראה שמצבה טוב, וזה לא מפליא בהתחשב בכך שהתחרות על לבבות המתפקדים היא תחרות על מצביעי ימין קשה, הרבה יותר ממצביעי השמרנים הממוצעים. עם זאת, כאמור, רבים במפלגה לא אוהבים אותה, ולכן לא ניתן לשלול את האפשרות שינסו להיפטר ממנה בשלב ההצבעה של חברי הפרלמנט בלבד.

רוברט ג’נריק

ניסיון

רוברט ג’נריק נכנס לפרלמנט בבחירות ביניים ב-2014. ב-2018 הוא קיבל לראשונה תפקיד ממשלתי, אז ת’רזה מיי מינתה אותו לתפקיד זוטר במשרד האוצר. ב-2019 בוריס ג’ונסון נהיה לראש הממשלה וג’נריק מונה לשר הבינוי. ב-2021 הוא פוטר מהתפקיד, ככל הנראה על רקע רפורמת בינוי לא פופולרית, יחד עם העובדה שבאותם ימים לא היה פופולרי במיוחד בקרב חברי המפלגה. ב-2022, לאחר שטראס נהייתה לראשת הממשלה, היא מינתה אותו לשר במשרד הבריאות. כשסונאק החליף אותה, הוא מינה את ג’נריק לשר להגירה במשרד הפנים. ג’נריק התפטר מהתפקיד בטענה שהמדיניות של סונאק להוצאת התכנית לגרש מבקשי מקלט לרואנדה אל הפועל לא הולכת רחוק מספיק.

מצע

מעל הכל, ג’נריק הוא אנטי-הגירה. כאמור, הוא התפטר מהממשלה לאחר שהיה נראה שהממשלה לא הולכת רחוק מספיק עם תכנית רואנדה, והוא גם ביקר את ממשלת הלייבור המכהנת על כך שזרקה את מה שנשאר מתכנית רואנדה לפח האשפה. לדבריו יש צורך בכך שהמפלגות המרכזיות, במרכז-ימין ובמרכז-שמאל, יעמידו תכניות רציניות להתמודדות עם הגירה – חוקית או לא חוקית – כדי למנוע מכל מיני גורמי קיצון לעלות (עם זאת, יצוין שבניגוד לכל מיני טוקבקיסטים, הוא לא מוכן לקבל את ההגירה כתירוץ לאלימות שפרצה מצד הימין הקיצוני לאחר הרצח בסאות’פורט). קשה להגיד כמה התכניות שלו עצמו רציניות, בהתחשב בכך שכשר לענייני הגירה צעד מרכזי שלו היה לסייד קיר עם ציורים של מיקי מאוס במרכז קליטה למבקשי מקלט, כדי שחלילה בריטניה לא תיראה כ”מסבירת פנים” מדי למהגרים לא חוקיים. כנראה שגם לא תופתעו לשמוע שהוא מעוניין לעזוב את ה-ECHR, ולא כמוצא אחרון.

בזמן שג’נריק מאוד אוהב לדבר על הגירה, הוא קצת פחות חזק בדיבורים על המשנה הכלכלית. עם זאת, כמובן, הוא מעוניין לראות מסים נמוכים יותר וטוען שאחת הסיבות להפסד הכואב של השמרנים בבחירות האחרונות היא המסים הגבוהים והצמיחה הנמוכה שבריטניה חוותה תחת הפרלמנט הקודם, שהיה בשליטת השמרנים. בבחינת מדיניות החוץ, ג’נריק הולך ימינה ביחס לחבריו. כך למשל, ב-2020 הוא הציע להעביר את השגרירות הבריטית בישראל מתל-אביב לירושלים. על הברקזיט הוא מסתכל כעל עסק לא גמור שעל המפלגה השמרנית להשלים. עם זאת, בדומה לטראס הנצית, גם הוא היה ב-2016 חלק ממחנה ההישארות באיחוד.

בקיצור, ג’נריק הולך להיות הסמן הימני של הבחירות האלו. בדומה לליז טראס, בעניינים מסוימים הוא “חוזר בתשובה”, קרי הוא היה הרבה יותר במרכז בסוגיות האלו בעבר, וכעת כדי להראות שהוא ימני מספיק הולך הרבה יותר רחוק מאנשים שהחזיקו בדעות אלו מלכתחילה. לא אתפלא אם ממנו נקבל את הרטוריקה הפופוליסטית ביותר, כפי שקיבלנו ממנו לא מעט מעשים כאלו.

סיכויים

לפי אתרי ההימורים, יש לו 34.8% לנצח, ולפי הסקר המדובר הוא עומד על 19% תמיכה. זה שם אותו במקום השני אחרי בדנוק. לכאורה, היא מובילה עליו בהרבה והעסק סגור. עם זאת, רצוי לזכור כמה דברים: ראשית, ההימורים והסקרים מתייחסים למצב בו יש שישה מועמדים. קשה לחזות מראש איך הקולות יתפלגו. שנית, ג’נריק זכה בסקר הזה לעלייה מרשימה לעומת הסקר הקודם, של שש נקודות אחוז. כלומר, הוא במומנטום. אז לא אשקר ואגיד שאני שם את הכסף שלי על בדנוק (מטאפורית, אני לא מתכוון לעודד פה הימורים), אבל אם הקרב המכריע יהיה בינה לבין ג’נריק, אז קשה להגיד כבר בנקודה הזו שהניצחון שלה יהיה מובן מאליו כמו של בוריס ג’ונסון ב-2019 או של ליז טראס ב-2022.

טום טוגנדהאט

ניסיון

לפני כניסתו לפוליטיקה, טום טוגנדהאט שירת בצבא והשתחרר בדרגת לוטננט קולונל, שמקבילה בערך לסגן אלוף. הוא נבחר לפרלמנט לראשונה ב-2015 ונהיה ליו”ר ועדת החוץ של הפרלמנט ב-2017. הוא התמודד ב-2022 על ראשות המפלגה כדי להחליף את בוריס ג’ונסון, אך הגיע למקום החמישי בלבד. אבל לאחר מכן הוא קיבל ג’וב ממשלתי ושירת תחת ליז טראס כשר לענייני ביטחון במשרד הפנים, תפקיד בו המשיך להחזיק גם תחת רישי סונאק. כעת, הוא משרת באותו תפקיד גם בממשלת הצללים.

מצע

בניגוד לבדנוק וג’נריק, טוגנדהאט נחשב לאיש האגף המרכזי במפלגה. עם זאת, הוא מעוניין להציע הגירה נמוכה יותר. אין פה איזה משהו ימני הארדקור, וזו גם עמדה של מפלגת הלייבור. השאלה היא כמובן איך. כשניסה להחליף את בוריס ג’ונסון הוא הבטיח להמשיך לקדם את תכנית רואנדה, שנחשבת בעיניי רבים לתכנית פופוליסטית חסרת כושר היתכנות. אבל, המפלגה השמרנית כבר אז, ועוד יותר היום, ננעלה על התכנית הזו וכמעט בלתי אפשרי להתנגד לה מבפנים. דבר נוסף בו טוגנדהאט חישק את עצמו הוא נושא ה-ECHR, שב-2022 התנגד לעזוב אבל כעת הרבה יותר פתוח לגבי הרעיון. הוא לא רוצה לנהוג כמו ג’נריק, אלא מעוניין ברפורמה ב-ECHR ויציאה חלקית ממנה איפה שהיא מונעת לטפל בהגירה (אציין שאני לא בטוח שפרישה מסוג זה אפשרית ולא מצאתי מידע מהימן בנושא), ובמקרה קיצון גם לעזוב לחלוטין. הוא אמנם כבר היה ב-2015 ביקורתי כלפי ה-ECHR, אבל כעת נראה שהוא מוכן ללכת יותר רחוק.

כנראה לא יפתיע לשמוע אתכם שטוגנדהאט רוצה גם להוריד מסים. כולם רוצים להוריד מסים, בטח אצל השמרנים. ב-2022 הוא נקט בגישה של הורדת מסים באחריות. כעת הוא הרבה יותר מעורפל ובעיקר משתמש בזה כסיסמה לצורך של השמרנים להתאחד כדי שיוכלו לחזור לשלטון בבחירות הבאות. הפורטה שלו תמיד היה מדיניות החוץ, בה הוא הפגין אחת נצית למדי, במיוחד כלפי רוסיה וסין. בנוסף, הוא התנגד ליציאת כוחות הקואליציה מאפגניסטן וקרא להכריז על משמרות המהפכה כעל ארגון טרור.

אין ספק שטוגנדהאט הלך ימינה מאז 2022, אבל הוא עדיין רוצה להיות מועמד המרכז. מבחינת רבים במפלגתו הוא לא שמרני מספיק, והוא עצמו מדבר על לערוך רפורמה במפלגה מבלי להפוך אותה למפלגת הרפורמה. כלומר, הוא לא רוצה להפוך את המפלגה לפופוליסטית. השאלה אם הוא באמת יצליח לקחת את המפלגה למקום יותר במרכז המפה הפוליטית, כשנראה שהיא דווקא מתעקשת ללכת ימינה.

סיכויים

גם לפי אתרי ההימורים וגם לפי הסקר טוגנדהאט נמצא במקום השלישי. הסיכויים בהימורים עומדים על 18.2% ובסקר הוא זוכה ל-10%. אם להיות כן, אני בספק שהוא יצליח להגיע בכלל לשלב הסופי, אבל לא ניתן לשלול לחלוטין את האפשרות שיהיו הפתעות. הוא יצטרך בשלב הזה למצב את עצמו כמועמד האגף המרכזי של המפלגה, בתקווה שזה לבדו יספיק. אם יצליח, תהיה לו משימה קשה בהרבה וזה לשכנע את המתפקדים שהגיע הזמן ללכת למרכז.

מל סטרייד

ניסיון

מל סטרייד הוא הוותיק ביותר בחבורה (לצד המועמדת הבאה שתיסקר) ונבחר לפרלמנט כבר ב-2010. ב-2015 הוא החל לכהן בתפקידים מיניסטריאליים שונים מדרג זוטר ובינוני, עד שבימיה האחרונים בראשות הממשלה ת’רזה מיי מינתה אותו למנהיג בית הנבחרים. לאחר שבוריס ג’ונסון מינה לתפקיד את אחד מאנשי שלומו, סטרייד נהיה ליו”ר ועדת האוצר בפרלמנט. ב-2022 רישי סונאק מינה אותו לשר העבודה והרווחה, וכעת הוא מחזיק בתפקיד בממשלת הצללים.

מצע

סטרייד החליט לעשות לי את החיים קשים, שכן הוא אמר שלא יביע במרוץ הנוכחי עמדות נחרצות בענייני מדיניות כדי לא לחשק את עצמו. הכוונה היא לא שאין לו דעות, אלא שהוא לא רוצה לצאת בהצהרות פומפוזיות. זו אסטרטגיה מעניינת, שקצת מזכירה את הסגנון של קיר סטארמר, אבל היא קצת מקשה עליי מבחינת הבאת מדיניות. בכל מקרה, הנה בכל זאת כמה מהדברים שאמר בעבר. אני כנראה לא אפתיע אתכם שגם סטרייד רוצה להוריד את מספר המהגרים הנכנסים לבריטניה, ובימיו בממשלה הביע תקווה ששינוי במדיניות הרווחה והמיסוי יגרמו ליותר מעסיקים לשכור כוח אדם מקומי במקום להישען על הגירה. לדבריו, בריטניה נשענה יותר מדי זמן על עובדים זרים. בעניין ה-ECHR הוא מסכים עם הסנטימנט הכללי שאולי מדובר במוסד שמחשק את בריטניה יותר מדי לגבי הגירה, אבל רוצה לצלול לפרטים לפני שהוא מבטיח לעזוב אותו.

בענייני כלכלה, סטרייד לא סיפק יותר מדי הבטחות כרגע. אין יותר מדי מה לחזור לדבריו מימיו כשר בממשלה, שכן אז הוא מחויב למדיניותה במסגרת האחריות המשותפת. ניתן ללמוד עליו יותר מימיו בראשות ועדת האוצר. אז הוא תמך בגישה כלכלית סולידית, ששמה דגש על אחריות פיסקלית ותמיכה במוסדות כמו המשרד לאחריות תקציבית (OBR). בענייני מדיניות חוץ קשה להצביע על משהו מיוחד: הוא תומך במאמץ המלחמתי של ישראל, אבל באפריל – לאחר המתקפה האיראנית על ישראל ופעולת התגמול המיוחסת לישראל – סטרייד הביע רצון להרגעת הרוחות במזרח התיכון.

בקיצור, עושה רושם שסטרייד הוא היחידי במפלגתו שלא מתכופף בפני הפופוליסטים במפלגתו ונשאר חבר האגף המרכזי עד הסוף. הוא גם הביע דאגה מהפופוליזם, אם כי הוא משתמש קצת במושגים מוזרים כדי להגדיר אותו. לדבריו אין בעיה בפופוליזם כל עוד הוא רק מעלה בעיות אל פני השטח, אבל הוא בעייתי כשהוא מסית קבוצות אלו נגד אלו. אבל החלק הראשון, אפעס, הוא מה שכל הזרמים בפוליטיקה עושים. החלק השני הוא אחד הדברים שמבדילים את הפופוליזם מהשאר.

סיכויים

סטרייד הוא אמנם שר לשעבר בממשלה, אבל הוא דיי בגדר נובאדי. אתרי ההימורים מדברים על סיכוי של בערך 3.6% והסקר נותן לו רק 2% תמיכה. ספק אם סטרייד ישרוד את סיבוב ההצבעה הראשון, ולו מהסיבה הפשוטה שהוא לא מספיק מדבר למישהו. לא רק שהוא לא שם מאוד מוכר, הוא גם בעיקר מציע שמרנות קלאסית. כלומר, התנהגות מתונה, הימנעות משינויים מרחיקי לכת ובעיקר שמירה על יציבות. זאת בזמן שהמפלגה השמרנית ברובה כבר מזמן לא שם. הרעיון שבבחירות פנימיות ניתן להתחמק מהבעת עמדות נחרצות היא נאיביות מדהימה. סטארמר עשה את זה בפוליטיקה הארצית, אבל היה הרבה יותר נחרץ בבחירות הפנימיות בלייבור (והוא גם רימה את הקהל שלו לא מעט, יש להגיד).

פריטי פאטל

ניסיון

כמו סטרייד, גם פאטל נכנסה לפרלמנט ב-2010. ב-2014 קיבלה את תפקידה הממשלתי הראשון, כששימשה בתפקיד מיניסטריאלי זוטר במשרד האוצר. לאחר ניצחון השמרנים בבחירות 2015, פאטל עברה לתפקיד השרה לתעסוקה במשרד העבודה. ב-2016, לאחר כניסתה של ת’רזה מיי לראשות הממשלה, היא מונתה לשרת הפיתוח הבינלאומי. ב-2017, היא נפגשה באופן פרטי עם פוליטיקאים ישראלים, ביניהם בנימין נתניהו ויאיר לפיד, מבלי לעדכן את משרד החוץ, דבר שאילץ אותה בסופו של דבר להתפטר מהממשלה. בוריס ג’ונסון הפך אותה לשרת הפנים שלו ב-2019, והיא חזרה לספסלים האחוריים, הפעם ביוזמתה, לאחר כניסתה של ליז טראס לדאונינג 10.

מצע

פריטי פאטל הייתה שרת הפנים של הברקזיט, כלומר מי שלראשונה התוותה את מדיניות ההגירה של בריטניה לאחר יציאתה מהאיחוד האירופי. עם כניסתה לתפקיד היא דיברה על הצורך להוריד את מספר המהגרים המגיעים לבריטניה ותמכה במעבר לשיטת הנקודות הנהוגה באוסטרליה. כעת, חלק ממתחריה מותחים ביקורת על מדיניות זו בטענה שהיא לא עבדה. היא גם לא התנהלה היטב בקבלת פליטים מאוקראינה. פאטל גם הייתה מי שהתחילה את תכנית רואנדה תחת בוריס ג’ונסון. כבר ב-2022, בעקבות פסיקה של ה-ECHR לגבי שליחת מבקשי מקלט ספציפיים לרואנדה, היא לא שללה את האפשרות לעזוב את האמנה. אבל לא צריך להגזים בעוינות של פאטל כלפי הגירה: חלק מצעדיה, יחד עם ג’ונסון, דווקא הקלו את היכולת להישאר בבריטניה לעומת מה שהיה בימי תומכי האיחוד האירופי, דייוויד קמרון ות’רזה מיי. כמו כן, היא הבהירה בלי להתבלבל שאין סימטריה בין האלימות של אנשי הימין הקיצוני לזו שנראתה בהפגנות של Black Lives Matter.

לגבי מסים, פאטל כמובן רוצה מסים נמוכים יותר. טרם הבחירות היא לחצה על שר האוצר ג’רמי האנט לבטל את “מסי התיירות”, היינו לתת פטור ממע”מ לתיירים. אבל הכלכלה היא לא הנושא שהיא מרבה להתבטא לגביו. במדיניות חוץ, גם היא יחסית נצית. היא הגדירה את ה-BDS כגזענים, ולאחר טבח 7 באוקטובר היא דרשה לדעת כיצד הגבול בין רצועת עזה למצרים הולך להיפתח כך שאמנם יאפשר הכנסת סיוע הומניטרי, אבל גם לא יאפשר לחמאס להמשיך בהברחות. וכמובן, היא הייתה חברה בכירה בממשלת ג’ונסון, שהובילה את התמיכה באוקראינה.

בקיצור, פאטל היא ללא ספק חברת האגף הימני של המפלגה השמרנית, אבל היא הרבה יותר זהירה מחברים אחרים במפלגה לגבי גלישה לפופוליזם. כלומר, בינתיים. גם היא, בדומה לסטרייד, לא התבטאה יותר מדי מאז הבחירות. בהחלט ייתכן שאם היא תילחץ אל הקיר היא תזרוק לפופוליסטים כמה עצמות. מצד שני, ייתכן גם שאם תגיע לסיבוב הסופי, היא תעדיף לאפשר לחברי מפלגתה לבחור במי שהיא מצד אחד אשת ימין קשה ומצד שני לא קורצת לנייג’ל פרג’.

סיכויים

הם לא מדהימים. לפי אתרי ההימורים אנחנו מדברים על סיכוי של 9.1%, ולפי הסקר על תמיכה של 8%. עם זאת, ייתכן שכרגע הדבר נובע מהשתיקה שלה. יכול להיות מאוד שככל שהקמפיין יתקדם היא תגיד יותר ותזכה ליותר תמיכה. מצד שני, ייתכן שהיא רוצה לעורר כמה שפחות התנגדות מצד חברי הפרלמנט, שכן כשרה היא הייתה שנויה במחלוקת. ואז, במקרה כזה, נקבל ממנה יותר אמירות שיסחפו קולות אם תצליח להגיע לשלב האחרון.

ג’יימס קלברלי

ניסיון

ג’יימס קלברלי הוא ככל הנראה האדם המנוסה ביותר מבין השישה. הוא נכנס לפרלמנט ב-2015 וכיהן בשלל תפקידים. ב-2018 נהיה לסמנכ”ל המפלגה השמרנית וב-2019 למנכ”ל שלה. בין לבין הוא גם היה שר זוטר במשרד הברקזיט. ב-2020 הוא נהיה לשר למזרח התיכון וצפון אפריקה במשרד החוץ, ובהמשך נהיה לשר לענייני אירופה והאמריקות באותו משרד. ב-2022 הניסיון שצבר במשרד השתלם, והוא הפך לשר החוץ של ליז טראס. סונאק השאיר אותו בתפקיד עד לנובמבר 2023, אז העביר אותו לתפקיד שר הפנים. מאחר ששרי האוצר, החוץ והפנים נחשבים לשלושת התפקידים הבכירים בממשלה הבריטית, קלברלי יכול לטעון לניסיון המיניסטריאלי הנחשב ביותר. כיום הוא שר הפנים בממשלת הצללים.

מצע

כשר פנים קלברלי עשה הרבה כדי שתחשבו שהוא קשוח עם הגירה. השיטה שלו להורדת ההגירה לא הייתה הורדת הצורך בהם, אלא להקשות על מהגרי עבודה חוקיים, כאלו שבריטניה זקוקה להם, להביא בני משפחה. כך הוא יכול לספר שמספר האשרות ירד, כשבפועל לא נפתרה הבעיה שמצריכה מראש עבודה זרה, ובנוסף הופכת את בריטניה ליעד פחות מועדף לעובדים הזרים שהיא כאמור צריכה. לגבי ה-ECHR, הוא לא התבטא מאז הבחירות, אבל כשהיה שר החוץ הוא התנגד לרעיון והזהיר מפני הצטרפות של בריטניה לרשימה הלא מחמיאה של מדינות שהיו חברות באמנה ואינן עוד, לצד רוסיה ובלרוס.

בענייני כלכלה, קלברלי לא הוציא משהו מעניין במיוחד מעבר למתקפה על מדיניות המס של הלייבור (אליה אני מעוניין להידרש בפוסט אחר). אתם יכולים לנחש שהוא רוצה להוריד מסים, וכמו כל האחרים לא ממש אומר במה יקצץ. במדיניות החוץ, קלברלי היה שר החוץ הראשון שהגיע לישראל לאחר טבח 7 באוקטובר, והביע מחויבות לביטחונה. מצד שני, כשר חוץ הוא סירב להכיר במשמרות המהפכה כארגון טרור. בנוסף, הוא ניסה לקדם מערכת יחסים קרובה יותר בין בריטניה לאיחוד האירופי.

במילים אחרות, קלברלי הוא גם איש האגף המרכזי של המפלגה, אבל הוא כן מנסה לרצות גם את האגף הימני. הבעיה היא שהפתרונות שהוא מצא לכך הם בעיקר בגדר פלסטר ואמורים בעיקר לרצות פופוליסטים: המטרה היא לא צמצום ההגירה, אלא למרר למהגרים החוקיים את החיים כדי שלא ירצו לבוא. ואם ירצו לבוא, אז שלפחות לא יהיה להם פה כיף.

סיכויים

לפי אתרי ההימורים, יש לו סיכוי של 14.3% לנצח. לפי הסקר, הוא זוכה לשיעור תמיכה זהה לזה של טוגנדהאט, 10%. אז לא הייתי ממהר לשים עליו כסף, אבל הוא לא מחוץ לטווח הסביר. קלברלי, בניגוד לפאטל שנאלמה מאז שעזבה את משרד הפנים ובניגוד למל סטרייד שפחות מוכר, הצליח להפוך את עצמו לדמות דומיננטית. לכן, לא בלתי סביר שהוא יוכל לתת פייט רציני ואולי אפילו להגיע לשלב הסופי.

מה צפוי?

אני לא יודע. כפי שהסברתי קודם, כרגע אתרי ההימורים והסקרים פחות רלוונטיים. זה לא שהם לא נלקחים בחשבון על-ידי חברי הפרלמנט, אבל מערך השיקולים הוא שונה. חברי הפרלמנט של המפלגה ישאלו את עצמם מספר שאלות: ראשית, מי יוכל להוביל את המפלגה לניצחון בבחירות הכלליות? שנית, מי יוביל לאג’נדה עמה הם מזדהים? שלישית, מי יזכה לאהדת המתפקדים? רביעית, בממשלה של מי הם ירצו לכהן כשרים? רוצה לומר, גם אם בדנוק פופולרית בקרב המתפקדים והמהמרים, חברי הפרלמנט עלולים דווקא לזרוק אותה בשלב מוקדם כדי לסיים עם מועמדים עם יותר תמיכה ציבורית כללית. זו בחירה קשה עבור חברי הפרלמנט, שכן לפי סקר כל המתמודדים לא פופולריים ורובם גם לא מוכרים לציבור הרחב.

עוד אשוב ואעדכן.