האלימות באנגליה, לפחות החלק העיקרי שלה, כנראה מאחורינו. המהומות שככו והמעורבים מועמדים לדין בצורה מהירה ואפקטיבית. אבל הסיפור לא תם ולא נשלם. עולה השאלה כיצד למנוע ממקרים כאלו להתרחש שוב. המהומות הציתו שאלות לגבי הגירה, אכיפה בררנית, דיסאינפורמציה ברשתות החברתיות ועוד דברים שמתנקזים לאותו המקום: חוסר אמון בממסד ומתחים חברתיים. הממשלה תצטרך לראות איך היא מתמודדת עם כל אלו | צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10
עושה רושם שמהומות הימין הקיצוני באנגליה, שהחלו לפני כשבועיים, הגיעו למצב של דעיכה. נראה שפעולות משולבות של הממשלה, מערכת אכיפת החוק והתנגדות ציבורית לתופעה הביאו לסוף הסיפור, או לפחות הכניסו אותו לפאזה רגועה יותר (וייתכן גם שבימין הקיצוני פשוט איבדו התלהבות). אבל כמו כל משבר, הוא חושף סוגיות עומק שהיה צריך לטפל בהן כבר זמן רב. הנה כמה כאלה.
התקדמות הסאגה
לפני כן, רצוי לעדכן בהתפתחויות. כזכור, לפני כשבועיים החלו ברחבי אנגליה מהומות ימין קיצוני. הטריגר לכך היה אירוע דקירה מזעזע בעיירה סאות’פורט, בו שלוש ילדות נרצחו. חשוד ברצח נעצר במהירות, ובגלל היותו קטין המשטרה לא מיהרה לפרסם את שמו. הדבר יצר ואקום במידע שאליו נכנסה דיסאינפורמציה לפיה מדובר במבקש מקלט מוסלמי. בפועל, מדובר ביליד ויילס, שאמנם בן למהגרים אך אינו מוסלמי. עד שהמשטרה הזימה את השמועות כבר היה מאוחר מדי, ופעילי ימין קיצוני, לא כולם תושבי סאות’פורט, התחילו להפגין מול מסגד בעיירה וזרקו לעברו חפצים כבדים שגרמו לנזק. המשטרה הגיעה, והמתפרעים התעמתו עם שוטרים והעלו באש רכב משטרה. בימים הבאים ההפגנות התפשטו לעוד ערים באנגליה, שבחלקן הועלו באש תחנות משטרה והיו אף ניסיונות להבעיר בתי מלון שמשכנים מבקשי מקלט.
ראש הממשלה קיר סטארמר הבטיח שהצדק ייעשה עם כל המעורבים במהומות. הוא עמד במילתו, ומאות נעצרו ונגד רבים הוגשו כתבי אישום. על חלקם אף הוטלו עונשי מאסר בפועל, הודות לכך שהודו באשמתם ובכך אפשרו את קיצור ההליכים. הממשלה הודיעה על כוונתה להוסיף במהירות 500 מקומות כליאה כדי שיהיה מקום לכל אותם עצירים. אבל החשש משיא הגיע לפני מספר ימים (ד’), אז היו אינדיקציות למהומות ביותר ממאה מוקדים ברחבי אנגליה. המשטרה התארגנה בהתאם, וכך גם מפגיני נגד, חלקם מקהילות מיעוטים, חלקם אנשי שמאל וחלקם כאלו שפשוט לא הסכימו שמתפרעים מכל סוג יהרסו להם את השכונה. היה חשש רב מעימותים אלימים, אבל ברוב המקומות אנשי הימין הקיצוני בקושי הגיעו ולמעט תקריות פה ושם העניין נגמר דיי בשלום.
נראה שסטארמר הצליח להתמודד לא רע עם האתגר שימין הראשונים בתפקיד סידרו לו. עם זאת, במהלך המהומות עצמן סקרים הראו שהציבור לא חשב כך. בנוסף, הוא עשה שני משגים רציניים לדעתי. הראשון הוא לא להחזיר את הפרלמנט מפגרת הקיץ כדי לספק עדכון חירום, והסתפק רק בהצהרות לתקשורת. השני הוא שלקח לו זמן להודיע על ביטול חופשתו המתוכננת, צעד שהוא אמנם בעיקר לקישוט אבל משדר מסר לציבור.
הגירה
כעת נעבור לאתגרים השונים שברור שסייעו למהומות האלו לקרות ושדורשים התמודדות. הראשון הוא נושא ההגירה. עמרי לוין כבר כתב למה צריך להיזהר משפה משלהבת שמאפשרת מהומות כאלה, אבל אין זה אומר שצריך להתעלם מכך שהגירה מהווה אתגר למדינה הקולטת. מצד אחד, לא פעם מדינות, בעיקר מערביות, זקוקות להגירה מסיבות שונות. מנגד, היא כן יוצרת עוד ביקוש מתשתיות ומערכות המדינה ויש צורך להיערך בהתאם. אם ההגירה גבוהה מדי, פיתוח התשתיות לא עומד בקצב וכל התושבים סובלים מזה (כמובן, לא במידה שווה). זה אף פעם לא מצדיק התנהגות כזו או פגיעה במהגרים וצאצאי מהגרים שכבר נמצאים במדינה, אבל לא ניתן להתעלם מכך שבצדק או שלא בצדק זה עניין שהפך למהותי בבחירות.
רבים שזעמו על מיתוג המהומות ככאלו שנעשות על-ידי הימין הקיצוני, בטענה שהוא מבקש להשחיר הפגנה על נושא לגיטימי לחלוטין. אז צריך להגיד שלגיטימי לחלוטין לדרוש להגביל הגירה ולדרוש שהמהגרים ישתלבו במארג החברתי של המדינה הקולטת ולא ייבדלו ממנו, ואין בכך דבר קיצוני. אבל נראה שלא הוגן לכלול את כל מי שרוצים לרסן את ההגירה תחת המטרייה של מי שמנסים לשרוף מבקשי מקלט או סתם מעלים באש מכוניות משטרה. בכל מקרה, ההגירה היא סוגייה שדורשת התייחסות ממקבלי ההחלטות.
כפי שעמרי כתב, וכפי שגם אמר לבלוג פרופ’ טים בייל, זה צריך להיות דיון בוגר שמתרחק משיח מפלג ומסית. אבל זה עניין שהממשלה תצטרך לתת לו מענה. היא תצטרך להביא לכך שאנשים יפסיקו לחצות את תעלת למאנש בסירות, בין אם זה באמצעות פתיחת אפיקים מוסדרים עבורם לבקש מקלט, או שצרפת תיקח עליהם יותר אחריות, או הכי טוב: שמדינת האם שלהם תפסיק להיות מסוכנת לחייהם. ויהיה צורך להציב יעדי הגירה חוקית שיהיו ריאליים לקצב פיתוח התשתיות, אבל באופן שמתחשב גם במצוקות כוח האדם במדינה ובלי להתעלל במי שמקבלים ויזה באמצעות כל מיני הגבלות מטופשות. אלו יהיו אחד המבחנים של הממשלה הטרייה.
אכיפה בררנית
עניין שעלה מאוד לכותרות היה טענות לאכיפה בררנית של המשטרה, בטענה שיחסה לימין נוקשה יותר מאשר לשמאל או למוסלמים. לא מדובר בטענה שהתחילה במהומות האלו, וטענות ליד רכה של המשטרה כלפי הפגנות Black Lives Matter ב-2020 או הפגנות פרו-פלסטיניות מאז טבח 7 באוקטובר הן דוגמאות אחרות שמהוות לכאורה ראיות לאכיפה בררנית שכזו. לעומת זאת, במהומות הימין הקיצוני היו מאות עצורים ונראה שהשוטרים הפגינו יד קשה. הדבר חיזק את מי שטוענים לאכיפה בררנית נגד הימין. בגלל שהמונחשניתן לתופעה הוא two tier policing, לסטארמר הודבק הכינוי Two Tier Keir. סטארמר, וכך גם נציב המשטרה המטרופוליטנית של לונדון מארק ראולי, הכחישו את הטענות.
האם יש תופעה כזו? קשה להשוות, שכן ההפגנות של BLM או של הפרו-פלסטינים ברוב המקרים לא הגיעו לאותם היקפי אלימות. גם פריטי פאטל, שהייתה שרת הפנים בזמן ההפגנות של BLM ושקשה להאשים בחיבה ליד רכה, טענה שאין מקום להשוואה. כלומר, קשה להצביע על סימטריה. בנוסף, חבר מועצה מטעם הלייבור, שטען שצריך “לשסף את הגרון” של אנשי הימין הקיצוני, נעצר בחשד להסתה, בדומה לאנשי ימין קיצוני שהשתתפו במהומות או הסיתו ברשתות.
מצד שני, בברמינגהם הייתה הפגנת-נגד של מוסלמים, שהייתה אמורה להגן על הקהילה מפני אנשי ימין קיצוני. הימין הקיצוני לא הגיע, ועדיין חלק ממפגיני הנגד גלשו לאלימות, כולל התפרעות בפאב בסביבה שגרמה לנזק למקום ולפצועים. המשטרה שם כרגע חוקרת ומחכים לתוצאות. ושוב, צריך להזכיר, באפריל המשטרה מנעה מיהודי חובש כיפה לעבור בסמוך להפגנה פרו-פלסטינית בלונדון מחשש שיתקפו אותו, במקום לספק לו את ההגנה הנדרשת. מה שאני מנסה להגיד זה שאין סימטריה בין ההפגנות, אבל המשטרה כן צריכה לספק הסברים לגבי מדיניות האכיפה שלה.
בסופו של דבר, גם אם יש אכיפה בררנית וגם אם לא, התחושה של רבים בציבור שיש כזו פוגעת באמונו במערכת. אחת המשימות שתעמוד בפני הממשלה הזו היא לשכנע את הציבור שמערכת האכיפה פועלת ללא משוא פנים ומפעילה את אותה אכיפה בהתאם לסוג העבירה ולא בהתאם לסוג העבריינים.
רשתות חברתיות ודיסאינפורמציה
עניין נוסף שעלה הוא המקום של רשתות חברתיות. אמנם חלק מהנוכחים בהתפרעויות בסאות’פורט היו תושבי המקום, אבל ממש לא כולם. יש צבר של ראיות שהרבה מהעניין היה מתוכנן, כולל מעורבות רוסית בניסיון ללבות את האש, ולא סתם הפגנות לגיטימיות שיצאו משליטה. הרבה מהדבר קרה בזכות דיסאינפורמציה ברשתות החברתיות ותפוצה מהירה שלהן. חלק מהרשתות החבריות ניאותו לשתף פעולה כדי להנמיך את הלהבות, כמו טלגרם שמחקה קבוצה ששימשה אנשי ימין קיצוני. מנגד, אילון מאסק, הבעלים של טוויטר, העדיף להיכנס לקרב ציוצים נגד קיר סטארמר. באופן אירוני, הוא שיתף ומחק פייק על זה שסטארמר שוקל להקים מתקן כליאה באיי פוקלנד לטובת אותם מתפרעים.
Tomorrow’s @Independent cartoon, after #JohnHeartfield… #ElonMusk #RiotsUK #RiotsNotProtests #UKRiots2024 pic.twitter.com/CM7iQQAZl8
— Dave Brown (@DaveBrownToons) August 7, 2024
סטארמר כבר שוקל לשנות את החוקים הנוגעים לרשתות חברתיות כדי להילחם בתופעה של דיסאינפורמציה והסתה בהן. כמי שעובד בבדיקת עובדות אני יכול להגיד שלפחות החלק של הפייק ניוז הוא לא עניין פשוט: האיזון בין חופש הביטוי לבין מלחמה במידע כוזב הוא לא מובן מאליו. לא סתם בינתיים רוב הרשתות החברתיות מעדיפות הקטנת תפוצה ו”הערות קהילה” כדי להתמודד עם התופעה, במקום למחוק פוסטים כאלו. לא בטוח שזה האיזון הנכון, אבל לדבר על הענשת מפיצי מידע כוזב זה קל, למצוא חקיקה שתיגע לכל הניואנסים זה יותר מסובך. לא סתם גם כריס מוריס, מנכ”ל ארגון בדיקת העובדות הבריטי Full Fact, קרא לממשלה לבחון כיצד היא תוכל להטיל רגולציות בצורה הטובה ביותר ולא נתן צעדים קונקרטיים, פשוט כי זה עניין מסובך. בעניין ההסתה הדבר פשוט יותר, ולראיה כבר יש מי שקיבלו עונשי מאסר על הסתה ברשתות החברתיות באופן שנראה שניתן לקשר לליבוי המהומות.
אבל כמו שסטארמר אמר בתחילת המהומות, ישנה גם שאלת האחריות של הרשתות עצמן. הדבר מעלה כמו שאלות לגבי גבולות האחריות של הרשתות עצמן, היכולת לאכוף עליהן דרישות בהתחשב בכך שמדובר בתאגידים עם תפוצה בינלאומית אבל לא יושבים בבריטניה ועוד. במילים אחרות, לממשלה נכונה עוד עבודה רבה על העניין.
מתחים חברתיים ואמון בממסד
הדברים האלו כולם מובילים לעניין המתחים החברתיים וחוסר האמון בממסד. מצד אחד, נייג’ל פרג’ לא יכול לרחוץ בניקיון כפיו בעניין. הוא טען שזה כי המשטרה לא חשפה את האמת מהר מספיק ושהוא רק הדהד דיווחים. זה, במחילה, בולשיט. ראש מפלגה אחראי היה מברר למה שם החשוד לא נחשף במקום להעלות סרטונים שמעלים שאלות שמערערות את האמון במערכת בלי סיבה, וכל זה רק כי הוא שמע שאנדרו טייט צייץ משהו. לא מפתיע שנערכה נגד מפלגתו הפגנה ושהוא מאבד אמון בקרב מצביעי השמרנים ומי שהצביעו בעד הברקזיט ב-2016. מצד שני, הפופוליזם עולה כשיש חוסר אמון במערכת, כשיש מתחים חברתיים וכשהמיינסטרים מנרמל אותו כדי לא לאבד מצביעים. לגבי החלק האחרון, הוא מוביל לדילמה בלייבור אם לבקר ישירות את פרג’ ובכך לתת לו את תשומת הלב בה הוא חפץ או דווקא להתעלם ממנו.
אבל ישנם גם שני החלקים הראשונים. חלק מעבודת הממשלה הזו תהיה להרגיע את השטח. וזה לא פשוט, למשל, כשרבים טוענים שזה בגלל שישנה יד רכה כלפי מוסלמים. לדוגמה, היה דיון שלם על האם צריך לעצור את מי שקוראים “אללה אכבר” בהפגנות. חלק טוענים שאין לכך מקום, חלק טוענים שבהקשרים מסוימים זו קריאה לאלימות. אבל מבחינת רבים כרגע זה מראה שמוסלמים זוכים ליחס מיוחד. מנגד, כשזה מגיע לפשיעה הרי ששיעור המוסלמים בבתי הסוהר גבוה יותר מפי שלושה משיעורם באוכלוסייה הבריטית (אם כי חלק מכך נובע מהמרת דת בין כותלי הכלא). כלומר, נראה שמוסלמים לא בדיוק מתחמקים מהדין. הדבר מעלה שאלות רבות לגבי האינטגרציה שלהם, היכולת של מטיפים דתיים להסית ועוד (למעשה, מעט לפני פרוץ המהומה בסאות’פורט מטיף מוסלמי שהסית נידון למאסר עולם לאחר שהנהיג קבוצה שהוגדרה כתנועת טרור).
אלו גורמי עומק רציניים שיש שאלה איך לטפל בהם. האם זו עוד אכיפה? טיפול בעוני? הממשלה תצטרך להוריד את גובה הלהבות שישנן כרגע, אבל גם לטפל בחומרי הבעירה שמעלות אותן בכל פעם מחדש. זה לא יהיה קל, והממשלה תצטרך להכיר בכך וגם לתווך את זה לציבור. השאלה היא איך בדיוק היא תעשה את זה.