זה לא היה סוד שראש הלייבור קיר סטארמר נאבק באגף השמאלי של מפלגתו, ובמיוחד במקורבים של קודמו בתפקיד ג’רמי קורבין. אבל נראה שגם בבחירות הוא לא בוחל באמצעים, ומנסה להוציא את המועמדים הלא נוחים עבורו. כך דיאן אבוט נכנסה לסחרור לגבי יכולתה לרוץ מטעם המפלגה, כשדיווחים סותרים ואמירות שקריות לגבי תהליך המשמעת שעברה לאחר שסיפקה אמירה אנטישמית (ממנה חזרה בה) יצרו חוסר ודאות ויכולת מצד השמרנים לחגוג על מה שנראה כמו חוסר הגינות מצד סטארמר. לבסוף סטארמר נאלץ להיכנע ללחץ ולאפשר לה לרוץ מטעם המפלגה. בנוסף אליה, עוד מועמדים פוטנציאליים מטעם המפלגה, שמשתייכים לאגף השמאלי, מצאו את עצמם פסולים מריצה. ובמקביל, נראה שאנשים המזוהים עם האגף המרכזי של המפלגה מוצנחים לעוד ועוד מועמדויות לפרלמנט. והדבר מעלה שאלות לגבי המנהיגות של סטארמר | צילום: מטה קיר סטארמר
העובדה הזו פחות תפסה מקום בזיכרון הקולקטיבי, אבל בתחילת הדרך משמעות ה”טיהורים” בברית המועצות הסטליניסטית לא הייתה בהכרח גולאגים, משפטי ראווה וכיתות יורים. בהתחלה היה מדובר פשוט בביטול חברותם של חברי המפלגה הקומוניסטית שנמצא שלא עמדו ברף המתאים. לעתים, המושג הזה בשימוש גם כלפי פעולות פנים-מפלגתיות בפוליטיקה הבריטית, ובהקשר דומה. ב-2019 בוריס ג’ונסון ניקה את המפלגה השמרנית מכל מי שלא היו מספיק נאמנים לבחירת הציבור בברקזיט, וכעת קיר סטארמר מטהר את הלייבור מהאגף השמאלי שלה. הבעיה בטיהורים מסוג זה במערכת דמוקרטית היא שהרבה יותר קל לתהליך להתפוצץ לכם בפרצוף. סטארמר למד, לדוגמה, שאולי עדיף להימנע מדברים כאלו בזמן בחירות.
קצת רקע
בין סוף 2015 לתחילת 2020 מפלגת הלייבור חסתה תחת הנהגתו של ג’רמי קורבין, איש שמאל קשה שידוע בישראל בשל דעותיו הנעות בין אנטי-ישראליות לאנטישמיות. קורבין קידם לתפקידי מפתח את אנשי שלומו, גם הם אנשי שמאל קשה, כמו ג’ון מקדונל ששימש כשר האוצר בממשלת הצללים ודיאן אבוט ששימשה כשרת הפנים בממשלת הצללים. אחרי ההפסד הצורב של הלייבור בבחירות 2019, קורבין התפטר ונערכו בחירות פנימיות בלייבור כדי להחליפו. מי שניצח היה קיר סטארמר, שר הברקזיט בממשלת הצללים של קורבין ומי שנחשב לימני מקורבין אבל שקרוב יותר לאגף השמאלי של המפלגה מאשר לאגף הימני.
עם תחילת כהונתו של סטארמר כראש המפלגה, הוא הבטיח להילחם באנטישמיות שפשתה במפלגה תחת קורבין. עם זאת, היה נראה בהתחלה שסטארמר לא מתכוון להיכנס למלחמה עם האגף השמאלי של המפלגה, המקורב יותר לקורבין. כך למשל, הוא נתן תפקיד בממשלת הצללים שלו לרבקה לונג-ביילי, קורביניסטית של כבוד.
אבל במהרה היה נראה שסטארמר שובר ימינה: כך למשל, הוא הצהיר בנאומו בכנס המפלגה שהלייבור לעולם לא תיראה כמי שתסכן את הביטחון הלאומי כפי שהיה תחת קורבין, שנודע באיבתו לנאט”ו ולמדיניות החוץ המערבית. הוא מצא סיבה לפטר את לונג-ביילי מממשלת הצללים חודשיים וחצי בלבד לאחר המינוי שלה. מספר חודשים לאחר מכן הייתה גם סיבה מוצדקת להשעות את קורבין עצמו מהלייבור. הדברים המשיכו, ועוד בעלי ברית של קורבין מצאו את עצמם בחוץ: אנדי מקדונלד פרש מממשלת הצללים ב-2021, ושנתיים לאחר מכן מצא את עצמו מושעה מהמפלגה על אמירה סבירה לחלוטין בעניין המלחמה בעזה.

ועוד השעיה שקצת יצאה מפרופורציות, וחשובה מאוד לענייננו, היא דיאן אבוט. אבוט היא האישה השחורה הראשונה להיכנס לפרלמנט, ונחשבת לדמות חשובה מבחינה סימבולית בפוליטיקה הבריטית למרות עמדותיה. אבוט הושעתה מהלייבור באפריל 2023 לאחר שכתבה שיהודים ואירים לא סבלו מגזענות “כל חייהם”, שכן הם לבנים. אבוט מיהרה להתנצל ולחזור בה מהדברים, אבל זה היה מאוחר מדי. מאז היא נשארה מושעית יותר משנה, במה שהביא לביקורת על סטארמר עצמו.
ומה עכשיו?
יש כאן מספר סיפורים, אבל נתחיל במרכזי שבהם. לאחר שראש הממשלה רישי סונאק הודיע על הקדמת הבחירות, עלו שאלות לגבי גורלם הפוליטי של חברי הפרלמנט שהושעו מהמפלגה. עתידו של קורבין התברר במהרה, לאחר שהוחלט שהוא לא יוכל להתמודד לפרלמנט מטעם המפלגה והוא החליט לרוץ כעצמאי. אנדי מקדונלד הוחזר לשורות המפלגה כבר במרץ. אבל מה עם אבוט? בכל זאת, היא נשארה מושעית, והבחירות מעבר לפינה וצריך להחליט אם היא תוכל לרוץ.
היו רבים בתוך המפלגה שתמכו בהחזרתה של אבוט, אבל בהנהלת המפלגה לא מיהרו להגיב. מוקדם יותר השבוע (ג’) הטיימס דיווח: השעייתה של אבוט הסתיימה, אבל שהיא לא תורשה לרוץ מטעם המפלגה לכהונה נוספת בפרלמנט. לפי מקורות בלייבור, הרעיון במהלך המשולב הזה היה לאפשר לאבוט לסיים את הקריירה הפוליטית שלה “בכבוד”. אבל מפלגת הלייבור לא אישרה את הדברים באופן רשמי. בנוסף, בהמשך התברר שהייתה אמורה להיות עסקה: אבוט תתקבל בחזרה לשורות המפלגה, אבל היא תודיע על פרישה.

כל אלו יצרו חוסר בהירות, שדחף את קיר סטארמר לעמדה משונה: השעייתה של אבוט הסתיימה, אך לא היה ברור אם יתאפשר לה לרוץ. אבוט עצמה סיפרה לתומכיה בהאקני שאף אחד מהנהלת המפלגה לא יצר עמה קשר, ושבכוונתה לרוץ בכל דרך שהיא לפרלמנט, גם אם כעצמאית.
וזה היה רק חלק אחד של הסאגה. היה גם חלק שני: ה-BBC חשף שפעולת החקירה של הגוף המשמעתי של הלייבור הסתיימה כבר בדצמבר. היא קיבלה מכתב אזהרה מהוועד המנהל הארצי של הלייבור (NEC), והתבקשה לקחת קורס אינטרנטי להעלאת מודעות לאנטישמיות. אבוט לקחה את הקורס בפברואר, וה-NEC אישר זאת, אבל אבוט לא הוחזרה למפלגה גם שלושה חודשים אחר-כך. זאת, בזמן שכלפי חוץ הנהגת המפלגה סיפרה לכל שואל שהתהליך עוד לא נגמר.
התגובות
הבעיה של סטארמר הייתה שדיאן אבוט היא לא ג’רמי קורבין. בגלל היותה האישה השחורה הראשונה בבית הנבחרים הבריטי, ובגלל שהיא נתונה לא פעם להטרדות ואיומים, היא זוכה להוקרה רבה. לא רק מהאגף הקורביניסטי בפרלמנט, אלא מכל הקשת הפוליטית. לכן, להיפטר ממנה זה משהו שצריך לעשות הרבה יותר בזהירות.
בהנהגת הלייבור הראו אי-שקט סביב הסיפור הזה. וס סטריטינג, שר הבריאות בממשלה הצללים, הודה שהוא מרגיש לא בנוח עם האופן בו טופל המקרה של אבוט. סגניתו של סטארמר, אנג’לה ריינר – שיצוין שהחקירות נגדה בגין העלמת מס לכאורה נסגרו ללא פעולה נוספת מצד הרשויות – אמרה שהיא לא רואה סיבה שאבוט לא תוכל לרוץ. ריינר תמיד הייתה יותר מקורבת לקורבין מאחרים בהנהגת המפלגה (כסגנית היא נבחרת בנפרד, ואין לסטארמר אפשרות לפטר אותה), אבל העובדה שבכירים במפלגה החלו להתפתל ולנסות להחזיר את אבוט לרשימת המועמדים של המפלגה הראה כמה המהלך הזה לא הצליח לסטארמר.
השמרנים, כמובן, מיהרו לחגוג על הסיפור. ריצ’רד הולדן, מנכ”ל המפלגה השמרנית, שלח לסטארמר מכתב פומבי ובו דרש מענה לשלוש שאלות: ראשית, למה סטארמר אמר שהחקירה נמשכת אם היא הסתיימה בדצמבר? שנית, האם אנשי המעגל של סטארמר היו מודעים למועד סיום החקירה, או שגם להם שיקרו? שלישית, למה קייט אוסאמור – שהושעתה לאחר שטענה שישראל מבצעת רצח עם בעזה בינואר – חזרה לשורות המפלגה לאחר אזהרה כבר בתחילת מאי לאחר שקיבלה אזהרה והתנצלה? בקיצור, המטרה הייתה לפגוע במוניטין של סטארמר כאדם שהאמת היא נר לרגליו.
This morning I have written to Sir @Keir_Starmer with three key questions he needs to clear up about false statements he has given on the @UKLabour investigation into Diane Abbott
The only logical explanation is that he and his shadow cabinet have been lying to the British… pic.twitter.com/lEz04D0EmJ
— Rt Hon Richard Holden (@RicHolden) May 29, 2024
ואיך הרגיש הציבור? במשאל רחוב שהתקיים במחוז הבחירה שלה, האקני צפון וצפון ניואינגטון, רבים הביעו זעם. חלקם טענו לגזענות נגד אבוט (מה שלדעתי לא סביר, שכן גם אוסאמור היא אישה שחורה), וחלקם אמרו שיתקשו להצביע ללייבור אם כך אבוט תסיים את הקריירה שלה. הרב הרשל גלוק, שלוקח חלק פעיל במאבק באנטישמיות, טען שהיא הייתה צריכה להתנצל, אבל שהטיפול בה לא סביר. וגם היו שישה איגודי עובדים המקושרים ללייבור שלחצו על סטארמר לאפשר לאבוט לרוץ מטעם המפלגה.
סוף הסאגה?
אחרי שעשה את כל השגיאות, לבסוף סטארמר התעשת. אתמול (ו’) הוא אמר שאבוט “חופשייה” לרוץ מטעם הלייבור לעוד כהונה פרלמנטרית אם היא תבחר בכך. זאת תוך כדי שהוא מהלל אותה. היו לסטארמר סיבות לדוש בזה, שכן היו סקרים שהראו שרוב הציבור בעד חסימתה של אבוט מריצה מטעם הלייבור, אבל מנגד הסערה הפוליטית שזה יצר לא באמת הייתה שווה את הנזק למפלגה. אני לא מדבר רק על רמת האלקטורט, אלא על רמת ניהול המפלגה, שנראה כאילו התפרק לסטארמר בידיים. כך, לבסוף, הוא נראה כמי שאכל את הדגים המסריחים וגם גורש מהעיר.
אבל האם זה באמת נגמר? אבוט מסרה שלמרות שנראה שההתפתחויות מקבלות תפנית חיובית, היא לא מתכוונת להתרגש לפני שהיא תקבל באופן רשמי תמיכה מה-NEC, שלמעשה תהפוך אותה למועמדת הרשמית של המפלגה במחוז הבחירה שלה. זה יקרה רק בעוד שלושה ימים (ג’). עד אז, עלולה להיות תחושה של סימן שאלה מרחף באוויר.

טיהורים נוספים
דיאן אבוט לא הייתה היחידה שסבלה מהתנהלותו של סטארמר, היא פשוט זו שמשכה הכי הרבה תשומת לב בגלל הפרופיל הגבוה שלה ובגלל שהיחס אליה באמת הגיע לכדי ביזיון. אבל היו עוד שני אחרים שנחשבים לאנשי האגף השמאלי של הלייבור: לויד ראסל-מויל, חבר פרלמנט מאז 2016, נחסם מריצה מטעם המפלגה לאחר שעלו נגדו טענות להטרדה מינית. אני לא מתכוון לטעון שההאשמות נגדו שקריות (למרות שהוא טוען כך), אבל אני לא בטוח שהמפלגה הייתה פועלת באותו האופן אם הוא היה משתייך לאגף שסטארמר רוצה ביקרו.
השנייה היא פייזה שאהין, שהתמודדה מטעם הלייבור בבחירות 2019 (ולא הצליחה להיכנס), נחסמה כעת מלהתמודד שוב מטעם המפלגה. זאת לאחר שנמצא שבעשור האחרון היא עשתה לייקים לשורה של פוסטים שהביאו לתלונות מצד התנועה היהודית בלייבור, האחרון שבהם הוא של הקומיקאי היהודי-אמריקאי ג’ון סטיוארט שדיבר על “הלובי הישראלי”. שאהין טוענת שהיא אפילו לא זוכרת שהיא עשתה את הלייק הזה, וטוענת שהיה מדובר באמצע הלילה והיא בדיוק האכילה את התינוק שלה. היא כבר פנתה לעורכי דין כדי לנסות לאתגר את ההחלטה שנלקחה על-ידי המפלגה שלא לאפשר לה להתמודד.
במקביל, נראה שאנשים שיותר מזוהים עם האגף המרכזי של המפלגה מוצנחים כמועמדי המפלגה. דוגמה בולטת במיוחד היא של לוק אייקהרסט, שפועל רבות למען תמיכה בישראל. באגף השמאלי של הלייבור ראו זאת כתוספת לכך שהלייבור לא לקחה עמדה מספיק ביקורתית כלפי ישראל בכל הנוגע למלחמה בעזה.
Congratulations to @lukeakehurst, Labour’s candidate for North Durham! pic.twitter.com/E6NGK873dh
— Labour North (@LabourNorth) May 29, 2024
מה קורה כאן?
“אם זה נראה כמו טיהור ומרגיש כמו טיהור, אז זה טיהור”, סיכם אנדרו מארי, היועץ המיוחד של קורבין בשנים 2018-2020 בפני ערוץ 4. ואכן, למרות זהות הדובר, קשה להתחמק מהתחושה שקיר סטארמר גמר אומר לא להתמודד עם האגף השמאלי של המפלגה, אלא להיפטר ממנו. יש כאלו שבהחלט מגיע להם להיבעט, כמו ג’רמי קורבין עצמו שניסה לטעון לניפוח בעיית האנטישמיות במפלגה על-ידי התקשורת, במקום לקחת אחריות על מה שקרה תחת הנהגתו. אבל יש הבדל בין טיפול נקודתי במי שמסרבים להשתקם לבין חיסול של כל מי שלא בא טוב בעין ומספק לכך תירוץ.
טום בולדווין, הביוגרף של סטארמר, טוען שראש הלייבור לא קיבל בעצמו שום החלטה שנוגעת להשעיה של חברי פרלמנט ומועמדים או להצנחתם של אחרים. לדבריו, הוא יודע כמה מסוכן זה יהיה עבורו להתערב בזה ישירות. עם זאת, החוקים שהוא יצר כדי להתמודד עם המצב הם בדמותו, והם משנים את המפלגה. זה כנראה נכון טכנית, אבל קשה שלא להרים גבה מול הטיעון הזה. כלומר, גם אם סטארמר לא התעסק בשום הליך בחירה או השעיה בעצמו, קשה שלא לחוש בבחישה מאחורי הקלעים שהופכת את המפלגה ליותר נוחה עבור סטארמר.
וצריך לתהות מה זה אומר לגבי סוג ההנהגה שסטארמר יספק. מן הסתם, גם טוני בלייר וגורדון בראון הכניסו את אנשי שלומם למפלגה, אבל הם גם התמודדו עם אנשים כמו קורבין, אבוט, מקדונל, מקדונלד ואחרים. בסופו של דבר, כפי שאמר הלורד דייוויד וולפסון לבלוג הזה בינואר, “במדינות מסוימות קודם יש בחירות ואז מרכיבים קואליציה. אנחנו קודם מרכיבים קואליציה ואז הולכים לבחירות”. רוצה לומר, שתי המפלגות הגדולות הן קואליציות של כוחות שונים. השמרנים מתפרשים מהמרכז עד הימין, והלייבור מהמרכז ועד השמאל. חלק מעמידה בראשות אחת המפלגות האלו היא היכולת לנהל את העסק. אם סטארמר מעדיף להקטין את המשימה הזו ככל האפשר על-ידי טיהורים, ואז עוד נכנס לפארסות בגללם, איך זה ייראה כשהוא יעמוד מול האתגרים שהשלטון מספק?