האם רישי סונאק מתקרב בצעדי ענק לסופו הפוליטי? לאחר שבית המשפט העליון פסק שרואנדה לא יכולה להיחשב למדינה בטוחה ולכן לא ניתן לשלוח לשם מבקשי מקלט שנכנסו לבריטניה באופן לא מוסדר, סונאק ביקש להבטיח שהטיסות יוכלו לצאת. לכן, שר הפנים ג’יימס קלברלי נשלח לרואנדה כדי לחתום איתה על הסכם מעודכן ובו התחייבויות להגנה על מבקשי המקלט. בנוסף, הממשלה הגישה הצעת חוק שתגדיר את רואנדה כמדינה בטוחה ולבתי המשפט הבריטיים אסור להגיד אחרת, אך השאירה לבית הדין האירופי לזכויות אדם פתח להתערב. שרת הפנים לשעבר סואלה ברוורמן הזהירה שהדבר יהפוך את החקיקה לחסרת טעם, והשר להגירה רוברט ג’נריק (בתמונה) התפטר במחאה מהממשלה. ההתפטרות הזו הציתה מרד שלם באגף הימני של המפלגה השמרנית, ומצד שני גם לאגף המרכזי שלה יש חששות. בשבוע הבא הצעת החוק תעמוד להצבעה, וסונאק עומד בפתחו של גיהינום פוליטי. וגם: כמה מילים על הגירה חוקית | צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10
אחרי ההצטרפות לקהילה האירופית, קודמתו של האיחוד האירופי, היה נראה שרובצת על המפלגה השמרנית קללה. הפיצול שהשאלה האירופית גרמה בתוך המפלגה גרם לכך שראשי ממשלה מהמפלגה איבדו בזה אחר זה את הבכורה בגלל הסוגיה. מרגרט ת’אצ’ר, ג’ון מייג’ור, דייוויד קמרון ות’רזה מיי – כולם סיימו את הכהונה שלהם בגלל העניין הזה. היה נראה שבוריס ג’ונסון הצליח לשבור את הקללה: הוא הצליח להשלים את הברקזיט (כלומר, חוץ מזה שעדיין רבים איך לנהל אותו) ועף בכלל בגלל חוסר יכולתו להגיד את האמת, ולא בגלל שאלת החברות באיחוד. אבל נראה שגם אם המפלגה התאחדה סביב השאלה הספציפית הזו, הפילוג הפנימי במפלגה נשאר ואיתו הקללה. ליז טראס פרשה תוך שבעה שבועות כדי להפסיד לחסה לאחר פיצול חמור במפלגה סביב מדיניותה הכלכלית; וכעת, כשבריטניה נכנסת לשנת בחירות, המפלגה מפולגת סביב מדיניות ההגירה של סונאק. שלשום (ד’), עם התפטרותו של השר להגירה במשרד הפנים רוברט ג’נריק, נראה שהפילוג רק מחריף.
קצת רקע
הברקזיט חיזק את המפלגה השמרנית כמפלגה שדורשת “לשלוט בגבולות”, כלומר לשלוט בהגירה (בניגוד לאיחוד האירופי בו חלק מההגירה אינו בשליטת הממשלה הבריטית). כחלק מכך, מצע המפלגה לבחירות 2019 הבטיח להוריד את מאזן ההגירה (ההפרש בין ההגירה הנכנסת להגירה היוצאת). הבעיה היא שלאחרונה פורסמו נתונים של המשרד לסטטיסטיקה לאומית (הלמ”ס הבריטית) שהראו שמאזן ההגירה שילש את עצמו לעומת 2019. בשנה שנגמרה ביולי 2023 המאזן עמד על 672 אלף, קרי שההגירה לבדה הוסיפה בתוך שנה 672 אלף איש לאוכלוסיית בריטניה. הדבר שם את המפלגה השמרנית במבוכה רצינית, וסונאק הבטיח צעדים בנושא.
וזה רק בזירת ההגירה המוסדרת. ישנה גם הגירה לא מוסדרת, בדמות מבקשי מקלט שחוצים את תעלת למאנש בסירות ולא נכנסים לבריטניה בצינורות המקובלים. לממשלה היה פתרון יצירתי: לשלוח את מבקשי המקלט לרואנדה, שם יעובדו בקשות המקלט וגם יינתן המקלט. התכנית זכתה לביקורת רבה, ובכל זאת הממשלה התעקשה. אבל המתנגדים הגישו עתירות, ואחרי כמה ערכאות הגיעו לבית המשפט העליון. זה פסק בחודש שעבר שהתכנית אינה חוקית כיוון שלא ניתן להחשיב את רואנדה למדינה בטוחה. סונאק לא אמר נואש והבטיח הסכם חדש עם רואנדה בו יינתנו ערבויות לשלומם של מבקשי המקלט שייקלטו ברואנדה וחקיקה שתחסום את בית המשפט העליון או את בית הדין האירופי לזכויות אדם (ECHR) מלעצור את המטוסים לרואנדה.
זה חשוב לא רק בגלל הצורך להוכיח לאלקטורט שהממשלה שווה את כספי המשכורות של שריה, אלא גם בתוך המפלגה השמרנית. באמצע נובמבר סונאק פיטר את סואלה ברוורמן, מהאגף הימני של המפלגה ומי ששונאת מהגרים רק קצת פחות משהיא שונאת את סונאק, מתפקידה כשרת הפנים. זאת מכיוון שהיא חותרת תחתיו כבר חודשים, וכעת משהיא משוחררת מכבלי הממשלה היא ממש שמחה לתקוף את סונאק בפומבי על כל כישלון שלו בנושא ההגירה. עם שמועות על כוונות מצד בעלי בריתה להעיף את סונאק עוד טרם הבחירות או מיד אחריהן, סונאק חייב להראות לאגף הימני במפלגה שהוא שולט בעניינים.
מסעות קלברלי
כאמור, סונאק הבטיח הסכם חדש עם רואנדה לגבי מבקשי המקלט. לכן ג’יימס קלברלי, שמונה לשר הפנים במקום ברוורמן, נסע לרואנדה כדי לדאוג לזה. קלברלי הוא שר הפנים השלישי ברציפות שנסע לרואנדה בשביל התכנית הזו, אחרי שב-2022 פריטי פאטל הגיעה לחתום על ההסכם הראשוני וברוורמן הגיעה במרץ האחרון כדי לבחון את המתקנים בהם ישוכנו הפליטים. לא ברור אם הדבר מהווה יותר עדות למצבה העגום של המפלגה השמרנית, שבמשך פחות משנתיים סיפקה שלושה שרי פנים (למעשה ארבעה, אם סופרים את הימים הספורים של גרנט שאפס בתפקיד), או למצבה העגום של תכנית אוגנדה שצריכה שלושה שרי פנים שיגרמו לה לקרות. כמה שרי פנים צריך כדי להחליף נורה?
בכל מקרה, קלברלי נסע וחזר עם תוצאות בדמות הסכם מתוקן עם רואנדה. ההסכם הזה כולל כל מיני סעיפי ביטחון שאמורים להרגיע את חששותיו של בית המשפט העליון מיכולתה של רואנדה לתפקד כמדינת מקלט: הסכמה שרואנדה לא תשלח את מבקשי המקלט למדינת המוצא שלהם, אפשרות לערער על ההחלטה בדבר בקשת המקלט, מנגנוני פיקוח על הפליטים שייקלטו ועוד.
אבל לא הכל ורוד. מצד אחד, ראש האופוזיציה קיר סטארמר הראה בפרלמנט שלל של חורים בהסכם, שיאפשרו לרואנדה לקבל מעט מבקשי מקלט ולהוציא הרבה כסף ממשלמי המסים בבריטניה. מצד שני, רבים פקפקו בכך שזה יספק את בית המשפט העליון, שסבר שהבעיות ברואנדה גדולות הרבה יותר ממשהו שאפשר לפתור תוך שבועות ספורים. לכן היה צורך לקיים את הבטחתו של סונאק לקדם חקיקה שתמנע מבתי המשפט לשים מקלות בגלגלים. הצעת החוק שהוגשה מגדירה את רואנדה כמדינה בטוחה, מאפשרת לבתי המשפט לבחון עתירות במקרים שרואנדה מהווה מדינה מסוכנת עבור אינדיבידואלים ספציפיים אבל לא על-בסיס היותה לא בטוחה באופן כללי ונותנת לשיקול דעתו הבלעדי של שר הפנים את ההחלטה אם למלא אחר צווי ביניים של ה-ECHR. החקיקה הזו במובנים רבים מגוחכת, שכן בשיטה הבריטית, באותה מידה, ניתן לחוקק שרצועת עזה בטוחה למגורים. נראה מי ילך לגור שם.
הגירה חוקית
לקלברלי יש גם מה להגיד על הגירה חוקית, למרות שזה לא יעמוד במרכז הפוסט הזה. הממשלה מתכננת להטיל מגבלות חדשות על מהגרי עבודה, כדי שפחות מהגרים ייכנסו. ראשית, מהגרי עבודה שאינם לסקטורים מסוימים כמו סיעוד יצטרכו למצוא עבודה שתשלם להם לפחות 38,700 ליש”ט בשנה, במקום 26,200 ליש”ט כיום. גם אשרות לבני משפחה יקפצו לגובה הזה, אבל אצלם מדובר בקפיצה משמעותית יותר שכן כיום השכר המינימלי לצורך אשרה זו, לשני בני הזוג יחד, הוא 18,600 ליש”ט בשנה. עובדי סיעוד לא יוכלו להביא עמם כלל בני משפחה. בנוסף התשלום השנתי שעובדים זרים צריכים לשלם ל-NHS יעלה מ-624 ליש”ט ל-1,035. ההיתר של מעסיקים במקצועות בהם יש מחסור לשלם 20% פחות לעובדים זרים מאשר לעובדים מקומיים יבוטל. בנוסף, האשרה לסטודנטים זרים שסיימו את לימודיהם, שמאפשרת להם להישאר עוד שנתיים בבריטניה, תעבור בחינה מחדש.
נראה שהרעיון המרכזי פה הוא להוריד את חלקם של בני המשפחה שמגיעים עם הגירת העבודה והסטודנטים הזרים. כך ייאסר על עובדי הסיעוד – שעושים עבודת קודש – להביא עמם בני משפחה. העלאת השכר המינימלי לבני משפחה גם תקשה על מהגרי עבודה שנמצאים בבריטניה כבר כעת להביא בני משפחה. צמצום העובדים עצמם ייעשה דרך מקצועות בהם אין בהכרח מחסור אבל כן יש רצון למשוך עובדים מבריקים מרחבי העולם. ובקיצור, הממשלה הזו, שמתהדרת בכך שהיא מקבלת החלטות לטווח הארוך, החליטה ללכת על משהו מאוד קצר טווח. הרי היה אפשר לדבר על המבנה של שוק העבודה בבריטניה ולראות כיצד מביאים עובדים מקומיים לעבוד בסקטורים בהם יש מחסור. אבל הרבה יותר קל להתעלל בעובדים סיעודיים בכך שהם יאלצו להיפרד ממשפחתם לתקופה ארוכה כדי לתקוף את החלקים הקלים בסטטיסטיקת ההגירה. אבל, כאמור, זה לא מרכז הדיון בפוסט הזה ולכן נחזור לעניין רואנדה.
נאום ברוורמן
שלשום (ד’), לפני שקלברלי הספיק להציג לפרלמנט את כוונת הממשלה בנושא רואנדה, הגיעה ידיעה: סואלה ברוורמן תישא בפרלמנט “נאום התפטרות” בו היא תפקפק במנהיגותו של סונאק. מקורות במפלגה השמרנית אמרו שייתכן שיהיה פה שחזור של נאום ההתפטרות של ג’פרי האו ב-1990. אבל רגע, אסביר: נהוג שאם שרים מתפטרים מתפקידם, מאפשרים להם לשאת נאום בפרלמנט, שלפי המוסכמה נעשה בנוכחות ראש הממשלה ושלא מפריעים לו עם קריאות ביניים. ב-1990 ג’פרי האו, ככל הנראה בעל הברית הפוליטי המשמעותי ביותר של מרגרט ת’אצ’ר, התפטר מתפקידיו בממשלה ונשא נאום חריף שנחשב לאחת מאבני הדומינו בנפילתה של ת’אצ’ר. כאן, כמובן, המושג “נאום התפטרות” הוא מגוחך כיוון שברוורמן פוטרה ולא התפטרה, והנאום לא נעשה כלל בנוכחותו של סונאק, אבל ניחא. הבטיחו אקשן.
הנאום של ברוורמן, שנישא לפני שפורסמה הצעת החוק בנושא רואנדה, הזהירה מפני ההשלכות של הגעת הסירות עם מבקשי המקלט. היא טענה שנכון להיום חוקי זכויות אדם מעוּותים כדי לאפשר להם להישאר, ושנעשה בחוקי זכויות האדם האלו שימוש גם כדי לאפשר לטרוריסטים ופושעים אחרים להישאר בבריטניה ולחזור לבצע פשעים בקהילה. לכן, היא בעד עזיבת האמנה האירופית לזכויות אדם (מתוקפה פועל בית הדין האירופי) והחלפת חוק זכויות האדם במגילת זכויות בריטית, ובכך להפוך את השלטון בבריטניה לבריטי לחלוטין.
אבל היא מכירה בכך שזה לא הכיוון של הממשלה, ובעניין הסירות זה לא הכרחי. מבחינתה הצעת החוק צריכה לעמוד בחמישה מבחנים: מענה לדאגות של בית המשפט העליון; חסימת כל מסלול להצבת אתגרים משפטיים; בחינת מקרים פרטניים תוך ימים; כליאת המיועדים לגירוש עד לסיום ההליכים בעניינם; ושהפרלמנט יוותר על פגרת חג המולד כדי להעביר את החקיקה. השאלה היא מי שולט בבריטניה: הציבור הבריטי או “קונספט מעורפל” של החוק הבינלאומי. היא הזהירה שהמפלגה השמרנית עומדת בפני “תהום נשיה אלקטורלית” אם הצעת החוק תהיה עוד מסמך שנועד להיכשל. לדבריה, מדובר במאבק על ריבונות, ואם סונאק מתכוון להילחם בו עד הסוף הוא יזכה לתמיכתה.
ניתוח
צריך רגע לנתח את הנאום הזה. ראשית, הוא פופוליזם מזוקק. האם יכול להיות שחוקי זכויות אדם נותנים יותר מדי זכויות לתוקפנים על חשבון הקורבנות? זו עמדה שעולה לא פעם גם מצד מי שאינם פופוליסטים. אבל ברוורמן גם הולכת על משהו יותר גדול: היא מאשימה את החוק הבינלאומי כאיזשהו סוכן זר שפוגע בריבונות בריטניה, למרות שלצורך העניין ה-ECHR זה לא רק משהו שבריטניה הצטרפה אליו מבחירה אלא גם לקחת חלק בהקמתו. ברוורמן מבטיחה שברגע שבריטניה תתנתק מכל הגורמים האלו ותחיל בתוכה ריבונות מוחלטת הכל יהיה יותר טוב. בפועל, ריבונות מוחלטת לא באמת תקרה. גם אם בריטניה תעזוב את ה-ECHR ואפילו את האו”ם וקרן המטבע הבינלאומית, יהיו אילוצים בינלאומיים שיגרמו לממשלת בריטניה לנקוט בצעדים שהם לא לרוחו של הריבון. אבל זה הדמון של ברוורמן.
אבל ברוורמן מוכנה לוותר על מטרת העל שלה כרגע. היא נתנה ארבעה מבחנים לאופייה של הצעת החוק (החמישי כבר נתון להתנהלות הממשלה), שאם ההצעה תעמוד בהם אז תמיכתה של ברוורמן בסונאק מובטחת. בין השורות, זה אומר שאם סונאק לא יפעל כפי שהיא מוצאת לנכון, הרי שהוא לא יזכה לתמיכתה, וייתכן שאף להתנגדותה. יש פה איום. אז בואו נראה: החקיקה מתיימרת להפיג את חששות העליון, אבל בלי פסיקה חדשה לא באמת נדע. לפי משפטנים, החקיקה חוסמת היטב אתגרים משפטיים בבית, אבל משאירה פתח להתערבות של ה-ECHR. בחינת המקרים בתוך ימים וכליאת מבקשי המקלט לא מוזכרת. במילים אחרות, ההצעה של סונאק וקלברלי מתונה בהרבה מזו שברוורמן מעוניינת בה. אבל כנראה שזה מה שהיא רצתה: להציג טרם פרסום ההצעה מתווה שהיא יודעת שהממשלה לא תתמוך בו, כך שתהיה לה סיבה להילחם בסונאק במלוא העוצמה.
התפטרות ג’נריק
אבל בזמן שברוורמן יכולה באופן פומבי לשלוח בעיקר איומים, הרי שיש מי שיכלו לעשות הרבה יותר מזה. באותו ערב בו נישא הנאום של ברוורמן, השר להגירה במשרד הפנים, רוברט ג’נריק, הודיע על התפטרותו מהממשלה. במכתב ההתפטרות הוא הסביר שהצעת החוק לא הולכת רחוק מספיק (אפילו שיצאה אזהרה שייתכן שהיא לא עומדת ברף של חוקי זכויות האדם) ושהיא “ניצחון של התקווה על פני הניסיון”, קרי שסונאק מקווה שהחקיקה הזו תעשה את שלה במקום להבין שהוא משאיר יותר מדי מקום לעוד אתגרים משפטיים בלתי נגמרים. לדבריו, הוא לא רוצה להיות עוד פוליטיקאי שמבטיח הבטחות לגבי הגירה ולא מקיים.
It is with great sadness that I have written to the Prime Minister to tender my resignation as Minister for Immigration.
I cannot continue in my position when I have such strong disagreements with the direction of the Government’s policy on immigration. pic.twitter.com/Zg3ezFJr8t
— Robert Jenrick (@RobertJenrick) December 6, 2023
זה כבר, אתם יכולים להבין, בום הרבה יותר רציני. כבר לא מדובר רק באזהרות ריקות, אלא בשר שאמנם לא עומד בראש משרד אבל נוכח בישיבות הממשלה, שהחליט להתפטר. ג’נריק היה אמור לקחת חלק בהעברת החקיקה בפרלמנט, אבל הוא החליט שהוא לא מוכן לקחת בזה חלק ומעדיף לא להיות חבר בממשלה. תוסיפו לזה שמדובר בהתפטרות על נושא ליבה של השמרנים ושג’נריק נחשב לבעל ברית קרוב של סונאק, ותקבלו את המקבילה הפוליטית לסטירה מצלצלת.
בבוקר למחרת (ה’) סונאק מינה שני שרים במקומו של ג’נריק, במה שנראה כאילו סונאק קרא טקסט של אפרים קישון בלי שסיפרו לו שזו סאטירה ולא מדריך למשתמש: מייקל טומלינסון מונה לשר להגירה בלתי חוקית, בזמן שטום פורסגלאב מונה לשר להגירה חוקית. סונאק כנראה רצה איזשהו טייטל מפוצץ שיראה שהממשלה לוקחת את אתגרי ההגירה ברצינות, אבל זה בעיקר מביך. בנוסף, פורסגלאב תועד לוקח חלק בקמפיין יחד עם פיטר בון, חבר פרלמנט שהושעה מהמפלגה השמרנית לאחר שנמצא שהוא התעמר והטריד מינית את עובדיו – מה שהפך למושא לביקורת באופוזיציה נגד המינוי של פורסגלאב.
מתכוננים למרד
עוד בערב ההתפטרות, כבר עלו השמועות שהולך להיות מרד של האגף הימני נגד סונאק, עם אפשרות שמספיק חברי פרלמנט שמרנים יצביעו נגד או ייעדרו מההצבעה על הצעת החוק. אם מספיק יתנגדו, ההצעה תיפול וסונאק יתמודד מול משבר חדש. אם רק ייעדרו וההצעה תעבור, הדבר עדיין יאפשר לבית הלורדים להגיד שאין להצעת החוק הזו תמיכה אמיתית אפילו במפלגת השלטון ויקבלו לגיטימציה לקרוע אותה לגזרים. למזלו של סונאק היה נראה שהאגף הימני לא מאוחד מספיק כדי לגבש אסטרטגיה, אבל הדבר הביא לכך שלא הייתה שום ערובה לכך שהצעת החוק תעבור בהצבעה בשבוע הבא (ג’). אבל גם אם ההצעה תעבור, יש עוד הרבה צרות שמחכות לסונאק, כולל אפשרות להצבעת אי-אמון בו כראש המפלגה.
סונאק נכנס לכוננות ספיגה, והיו פרשנים שהציעו שאולי הוא יאיים להקדים את הבחירות במקרה של הפסד. לחברי הפרלמנט שלו הוא סיפר שזה הזמן “להתאחד או למות” כמפלגה. אבל הוא גם כינס מסיבת עיתונאים בדאונינג 10 כדי לפנות לחברי הפרלמנט הבעייתיים. לענייננו, החלק המשמעותי בהצהרה של סונאק היה ההודאה שלו שהחקיקה לא חוסמת את ה-ECHR מלהתערב, אבל שאם הוא יבחר לפגוע בהחלטה של הפרלמנט הריבוני של בריטניה סונאק יעשה “כל מה שיידרש”, מבלי לפרט. למרות שההצהרה נוסחה כפנייה לציבור, היא למעשה הייתה פנייה למורדים הפוטנציאליים במפלגתו: הצעת החוק הזו תעבוד, ואם מישהו ינסה לנצל את הפרצות אז רק תראו מה עוד יש לי בשרוול.
גם על אחת השאלות שהוא קיבל מהתקשורת שווה להתעכב. הוא נשאל אם בגלל החשיבות הרבה של הצעת החוק, אם הוא יתייחס להצבעה כהצבעת אמון בממשלתו ויפעיל סנקציות נגד שמרנים שיצביעו נגדו. סונאק ענה שזו לא תהיה הצבעת אמון בו, אלא הצבעת אמון בפרלמנט כמי שיכול לפתור בעיות, ולכן השאלה היא כיצד יצביעו בלייבור. שזו פשוט דרך אחרת לומר שסונאק מתחנן לקיר סטארמר שיציל אותו מהמורדים השמרנים.
מה הלאה?
לא ממש ברור מה יקרה בשבוע הבא בהצבעה. כפי שהוסבר קודם, האגף הימני של המפלגה (ברובו) לא ממש מרוצה מהצעת החוק הזו וחלקים ממנו שוקלים מרד בכל הכוח נגד סונאק. מצד שני, גם באגף המרכזי של המפלגה יש מי שדעתם לא נוחה מן ההצעה הזו. סיבה מרכזית לכך היא התרחיש האפשרי בו רואנדה לא תעמוד במחויבויותיה שלא להחזיר מבקשי מקלט לארץ המוצא שלהם – האם עדיין בתי המשפט הבריטיים אמורים להתייחס לרואנדה כאל מדינה בטוחה? הלורד השמרני אדוארד גרנייר סיפק דוגמה שתמחיש זאת: הפרלמנט יכול לחוקק שחתולים הם כלבים ולאסור על בית המשפט לקבוע אחרת, אבל זה לא משנה את העובדה שחתולים אינם כלבים.
לכן, נראה שסונאק נמצא בבעיה מול שני אגפי המפלגה, שלא ברור איך יצביעו: מצד אחד עבור האגף הימני הצעת החוק לא הולכת רחוק מספיק, ומצד שני המתונים חוששים שהצעת החוק מאפשרת התעלמות מהמציאות העובדתית. אם הצעת החוק הזו תיפול, בגלל היותה כה מרכזית למדיניות של סונאק, גם אם הוא לא יתפטר, שערי הגיהינום הפוליטי ייפתחו. סביר להניח שקיר סטארמר ידרוש הצבעת אי-אמון פרלמנטרית. ייתכן מאוד שיימצאו מספיק חברי פרלמנט שמרנים כדי לקבוע גם הצבעת אי-אמון בסונאק כראש המפלגה. סונאק כנראה ישרוד את שתי ההצבעות האלו, אבל הוא יכול לשאול את ת’רזה מיי כמה זה עזר לה מהרגע שהיא הפסידה באותה הצבעת ברקזיט גורלית בינואר 2019 (ובעוד שתיים אחריה). אמנם הרבה שמרנים (כולל מהאגף הימני) מבינים שהחלפה נוספת של ראש המפלגה תגרום להם להיראות אידיוטים, אבל ייתכן שלא לכולם זה מפריע. לכן, יש מי שסבורים שלא ניתן לפסול בחירות מוקדמות מהצפוי.
או בקיצור: אם ההצעה הזו לא תעבור – המערכת הפוליטית בבריטניה בדרך לכאוס מוחלט נוסף. ובעצם, גם אם היא כן תעבור לא ניתן לשלול את הכאוס המוחלט.