By: עמרי לוין Posted on
פוסט לבקשת הקהל: מה הסיפור עם ההזדהות של המחנות השונים בצפון אירלנד עם הצדדים בסכסוך הישראלי-פלסטיני? ואיך זה קשור לשתי קבוצות כדורגל בסקוטלנד שמסרבות להניח לעניין? | בתמונה: הפגנה בבלפסט נגד המצור המדיניות הישראלית בעזה, 2010 (צילום: שין פיין)

כל מי שביקר בצפון אירלנד לא יכול להתעלם מדגלי פלסטין התלויים בד”כ בשכונות המזוהות עם האירים הקתולים, ודגלי ישראל (אם כי הרבה פחות מדגלי פלסטין) שתלויים בצד הפרוטסנטי-יוניוניסטי. התמיכה העיוורת של שני המחנות האלה בצדדים בסכסוך שלנו מזכירה יותר מכל תמיכה עיוורת בקבוצת כדורגל שהולכים אחריה באש ובמים. אם כן, אין זה מפתיע שבשום מקום לא באה הזיקה הזו לידי ביטוי מאשר… במשחקי כדורגל. מה שכן מפתיע הוא שהקבוצות המעורבות לא נמצאות בצפון אירלנד. לבקשת הקורא תור ליבר ניסינו להסביר איך זה קרה.

קצת רקע

צפון אירלנד, כידוע, מחולקת, בגדול, לשני מחנות: המחנה היוניוניסטי-פרוטסטנטי, התומך בהישארות תחת ריבונות בריטית; והמחנה האירי-קתולי-רפובליקני (במובן של מתנגדי מלוכה), התומך באיחוד של האי אירלנד תחת דגל הרפובליקה של אירלנד. גם כיום, 25 שנה אחרי הסכם יום שישי הטוב שסיים את האלימות בין המיליציות היוניוניסטיות, הצבא האירי הרפובליקני (IRA) והצבא הבריטי, בין האוכלוסיות קיימת איבה.

קל להבין מדוע הקתולים מזדהים עם הפלסטינים: כאנשי שמאל הרואים את עצמם כחיים בשטח כבוש, הם רואים עצמם כחלק ממאבק גלובלי בין מדכאים (בריטניה וישראל, למשל) למדוכאים – האירים בצפון אירלנד, הבסקים בצפון חצי האי האיברי וגם הפלסטינים. ה-IRA, כארגון טרור, תמיד חיפש בריתות עם ארגוני טרור אחרים – ETA הבאסקית וגם אש”ף. בנוסף, ג’רי אדמס, מנהיג שין פיין שנחשבת לזרוע הפוליטית של ה-IRA, נפגש בעבר עם הנהגת חמאס.

ההזדהות היוניוניסטית עם ישראל, שהתבטאה לאחרונה ברצון להאיר את עיריית בלפסט בצבעי כחול לבן, מגיעה מסיבות דומות: היוניוניסטים, שהגיעו מבריטניה כמתיישבים לפני מאות שנים, חשים מאויימים מהרוב הקתולי שסביבם (בכל האי האירי ובקרוב גם בצפון אירלנד עצמה, הדמוגרפיה עושה את שלה). מדינה קטנה מוקפת אויבים. חוץ מזה, כל מה שהקתולים תומכים בו – הם עושים ההיפך.

הבעיה היא שהחיבוק היוניוניסטי לישראל עלול להתגלות כחיבוק דב: מפלגת DUP, הגדולה ביותר מהמחנה היוניוניסטי, מזוהה עם עמדות הומופוביות (אם כי הרבה פחות מבעבר), מתנגדת להפלות, תומכת בלימוד “בריאתנות” בבתי ספר כתגובה לאבולוציה ולמדע, ומקדמת גרסה קיצונית של הנצרות הפרוטסטנטית, בדומה לאוונגליסטים אמריקאים. סולידריות אתנו זה תמיד מחמם לב, אבל אם העמדה הישראלית תהיה מזוהה יותר מדי עם החבורה הזו – זה רק יגרום לה נזק.

סלטיק, ריינג’רס והסכסוך

מה שקורה בצפון אירלנד משפיע על מקומות אחרים בבריטניה, בעיקר כאלה שיש בהם קהילות איריות: לכן, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, שמועצם בבריטניה אחרי מעבר דרך הפילטר הצפון אירי, מורגש גם ביציעים של סלטיק וריינג’רס מגלאזגו. סלטיק הוקמה על ידי אירים קתולים שהיגרו לגלאזגו. אוהדיה המסורים ביותר, “הבריגדה הירוקה”, מזוהים עם המאבק האירי-רפובליקני, ולא נדיר בכלל לשמוע אותם שרים שירי הלל ל-IRA. לכן, גם התמיכה הרפובליקנית במאבק הפלסטיני הגיעה ליציעים של סלטיק.

הנהלת המועדון ביקשה מהאוהדים לא לבוא עם דגלי פלסטין, מה שלא עזר ולמשחק שנערך בסוף השבוע כמעט כל אוהד הניף דגל פלסטין. במשחק שאחרי הטבח, הניפו אנשי “הבריגדה הירוקה” שלטים שנכתב עליהם “ניצחון להתנגדות”. אם זו לא תמיכה בטרור, אני לא יודע מה כן. ההודעה הרשמית של “הבריגדה הירוקה” כללה סולידריות עם העם הפלסטיני בלבד. אזכור כלשהו לחמאס או לטבח הנורא שבוצע, אפילו סתם כדי לצאת ידי חובה? שום דבר. למרבה האירוניה, בסלטיק כמעט תמיד משחק שחקן ישראלי אחד בשנים האחרונות: כעת זהו ליאל עבדה שמחה בפני הנהלת הקבוצה, בעבר היו אלה חאתם אלחמיד, ניר ביטון, בירם כיאל, רמי גרשון וכמובן אייל ברקוביץ’. כנראה שהרומן הזה של סלטיק עם הישראלים לא יימשך הרבה זמן.

כמובן, לא כל אוהדי סלטיק מזוהים עם “הבריגדה הירוקה”, כמו שבישראל, לא כל אוהדי בית”ר ירושלים הם לה פמיליה ולא כל אוהדי הפועל תל-אביב הם אולטראס הפועל. הנהלת המועדון נלחמת בהם כבר שנים, ויש אוהדי סלטיק רבים שלא מזדהים עם הפעולות הללו: למשל, הזמר רוד סטיוארט, אוהד סלטיק מסור במיוחד, תמיד הופיע בישראל ומעולם לא החרים אותה. החדשות הטובות הן שאוהדי סלטיק הקיצוניים מוקצים מחמת מיאוס בבריטניה: הם בעבר ביזו דקת דומייה ליום הזיכרון הבריטי ושרו שירי תמיכה ב-IRA. רוב מוחלט של הציבור הבריטי, בטח זה שלא מגלזגו, נגעל מהם. אם אלה אויבי ישראל בבריטניה, מצבנו לא נורא.

ומה בצד של ריינג’רס? האמת שכרגע לא יותר מדי. מול דגלי פלסטין והצהרות התמיכה בחמאס של סלטיק, אוהדי ריינג’רס לא ערכו במשחקים האחרונים שום מחווה פרו-ישראלית. גם המועדון הרשמי לא הוציא שום הודעה בעניין. יכול להיות שהסימטריה שניסיתי לצייר פה היא לא באמת סימטרית: אוהדי ריינג’רס תומכים בישראל הרבה פחות משאוהדי סלטיק תומכים בפלסטינים.

היסטורית, כאמור, כל מה שסלטיק עושים – ריינג’רס עושים ההיפך. דגלי ישראל גם מתאימים לחברות שלהם עם אייאקס ההולנדית, קבוצה שמזוהה עם יהודים. אבל לפני שקוראי הפוסט הזה רצים לקנות צעיף כחול, אני מציע להרגיע את ההתלהבות: החלק הקיצוני של אוהדי ריינג’רס מזוהה עם הימין הקיצוני בבריטניה, ואין לחלקם, מסתבר, בעיה עם סמל ה-SS ביציע. גם הצדעה במועל יד זה משהו שאוהדי ריינג’רס עשו בעבר, ועוד במשחק בישראל נגד הפועל תל-אביב, להגנתם אוהדי ריינג’רס אמרו שזה סמל יוניוניסטי צפון אירי (“היד האדומה”). גזענות נגד שחורים או אסייתים היא גם בעיה שקיימת ביציעים של ריינג’רס, וכמובן – שירים אנטי איריים שחוגגים מוות ברעב. גם מאוהדי ריינג’רס – רוב הציבור הבריטי מסתייג מאוד. גם כאן, הנהלת המועדון לא תומכת בתופעות הללו ומענישה אוהדים שנתפסים.

ועל מה שתי הקבוצות מסכימות? דווקא על אדישות לנבחרת הלאומית של סקוטלנד: סלטיק מזדהים כאירים, לא סקוטים. ריינג’רס, עם דגלי בריטניה ביציע, לא אוהבים לשיר שירים נגד אנגליה ולשרוק בוז ב-God Save the King.

שחררו את פלסטין? שחררו אותנו

האמת היא שהאובססיה בצפון אירלנד (ובגרורה הסקוטית שלה) לסכסוך הישראלי-פלסטיני היא בעיקר מביכה. ברמת המאקרו, היוניוניסטים הצפון אירים רוצים להישאר חלק מבריטניה. הישראלים אינם רוצים להיות חלק ממדינה אחרת וזו המדינה היחידה שיש להם. האירים הקתולים רוצים להתאחד עם הרפובליקה של אירלנד, מדינה חברה באיחוד האירופי עם הגנה מעולה על זכויות אדם. גם מיעוט יוניוניסטי שחי באירלנד כיום – יזכה להגנה. ואם חלילה לא – פתוחה בפניהם האפשרות לעבור לבריטניה, אפשרות שאין לישראלים או לפלסטינים. הפלסטינים אינם רוצים להתאחד עם מדינה ערבית אחרת, הם הרי אינם רצויים במדינות ערביות אחרות, אלא רוצים מדינה עצמאית משלהם. לגבי השאלה מה צפוי למיעוט יהודי במדינה הזו – אני לא רוצה אפילו לדמיין.

בסופו של דבר, הסכסוך בצפון אירלנד הוא סכסוך לאומי בין שני עמים, דוברי אנגלית, שאמנם נבדלים בדתם אבל יש להם במשותף הרבה יותר מאשר לישראלים ולפלסטינים. שלום, או לפחות – אי-אלימות, תמיד היו סבירים יותר שם מאשר כאן. לישראל ולפלסטינים אין את המטריה של האיחוד האירופי שסייעה מאוד בהרגעת הסכסוך. בנוסף, ה-IRA, בשיא הטרור, מעולם לא עשה מעשה זוועה כדוגמת מה שעשה חמאס, לא בהיקף המעשים, ולא באכזריות. מעשים כאלה מצלקים דור שלם וגורמים לאובדן האמונה ששלום וסיום הכיבוש הוא אפשרי. כיום בצפון אירלנד יש כבר דור חדש שלא זוכר את המאבק האלים.

לכן, אני מציע לישראלים וגם לצפון אירים ולסקוטים להיזהר מההשוואות הללו שאינן מועילות, מלבישות על הסכסוך שלנו מסגרת שלא מתאימה לו, מוסיפות לדיון הציבורי בבריטניה הרבה מאוד קיצוניות מכוערת, ולא באמת עוזרות להשיג סוף סוף קצת שקט באזור המיוסר שלנו.

Categories: מלחמה ושלום, ספורט, צפון אירלנד Tags: , , , , , , , ,

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *