קצת אסקפיזם: שתי בחירות ביניים התקיימו אתמול (ה’) במחוזות בחירה שמרניים: מרכז בדפורדשייר וטמוורת’. את שניהם השמרנים הפסידו ללייבור, כשמרכז בדפורדשייר היה בידיהם יותר מתשעים שנה. הדבר גורם לכולם לצפות למפלה כואבת לשמרנים בבחירות הכלליות שיתקיימו בשנה הבאה, אבל ללייבור יש עוד עבודה אם היא רוצה רוב מוחלט בפרלמנט. וגם הערה קטנה על מצב הימין הקיצוני | בתמונה: אליסטייר סטראת’רן, שניצח בבחירות הביניים במרכז בדפורדשייר, יוצא מהקלפי (צילום: מחשבון הטוויטר של אליסטייר סטראת’רן)

הימים שעוברים על ישראל הם מהקשים בתולדותיה. ודווקא בימים כאלו כדאי מדיי פעם להיחשף לדברים שאינם המלחמה. לכן, הבלוג ינסה לעבוד במתכונת רגילה ככל האפשר, ולו כדי לאפשר מעט אסקפיזם לקוראים.

אז אמנם המלחמה בין ישראל לחמאס מעסיקה מאוד את הפוליטיקה הבריטית, אבל בסופו של דבר יש לה גם זירה פנימית לטפל בה. כשראש הממשלה רישי סונאק ביקר אתמול (ה’) בישראל, לצופים המקומיים (בצדק) היה קל לשכוח שבמדינתו סונאק נחשב לברווז צולע, כזה שעדיין ראש הממשלה כי הוא מסרב ללכת לבחירות. במקביל לביקור, התקיימו בחירות ביניים בשני מחוזות בחירה שהיו עד כה בידי השמרנים: מרכז בדפורדשייר וטמוורת’. במהלך הלילה הגיעו התוצאות, שהבהירו בדיוק למה סונאק נחשב לברווז צולע.

למה מלכתחילה?

מרכז בדפורדשייר הוא מחוז הבחירה מטעמו כיהנה נאדין דוריס, שהייתה שרת התרבות והתקשורת תחת ראש הממשלה בוריס ג’ונסון. כשזה הסתבך בשל פרשת המסיבות, דוריס נראתה כמי שעומדת בראש להקת המעודדות שלו וחשבה שהייתה טעות מצדו להתפטר ביולי 2022 בשל פרשת כריס פינצ’ר. מאחר שמי שנחשב למסמר הראשון הוא רישי סונאק שהתפטר מתפקידו כשר האוצר של ג’ונסון במחאה על התנהגותו (למעשה, הוא היה השני, שכן שר הבריאות סאג’יד ג’אוויד התפטר לפניו), דוריס לא ממש שמחה לראות אותו נכנס לדאונינג 10 באוקטובר שנה שעברה. בנוסף, דוריס הייתה אמורה להיכנס לרשימת הכבוד של בוריס ג’ונסון ולקבל מקום בבית הלורדים. בסופו של דבר היא לא נכנסה לרשימה, מה שלחלק נראה כמו מעשה ידיו של סונאק עצמו. דוריס החליטה לנקום ולהתפטר מהפרלמנט, וכך להציב את סונאק בפני בחירות ביניים. בין הודעתה על כוונתה להתפטר לבין התפטרותה בפועל עבר זמן, אבל אחרי 11 שבועות היא התפטרה רשמית.

נאדין דוריס
עשתה דווקא. נאדין דוריס (צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10)

טמוורת’ שימש חבר פרלמנט אחד, כריס פינצ’ר. כן כן, אותו אחד שהוזכר בפסקה הקודמת. פינצ’ר היה סגן מצליף המפלגה השמרנית, שבשנה שעברה עלו נגדו תלונות על הטרדות מיניות. פינצ’ר התפטר מתפקיד סגן המצליף, אבל נותרה השאלה מה בוריס ג’ונסון ידע או לא ידע על התלונות האלו בטרם מינה את פינצ’ר לתפקיד. לאחר שג’ונסון ניסה לשקר (ולא באלגנטיות) לגבי העניין הזה, הממשלה שלו התפרקה במהירות עד להתפטרותו. בכל מקרה, עדיין היה צריך לעשות כמה בירורים עם פינצ’ר עצמו לגבי התלונות שעלו נגדו. לאחר חקירה של נציבת האתיקה של הפרלמנט, ועדת האתיקה הרשיעה את פינצ’ר והמליצה על שמונה שבועות השעיה. עונש כזה פירושו הוצאת עצומת הדחה נגד פינצ’ר, שאם 10% מבעלי זכות ההצבעה בטמוורת’ יחתמו עליה הרי שהוא יודח מהפרלמנט. לאחר שערעורו על העונש כשל, פינצ’ר הודיע על התפטרותו מהפרלמנט, בלי שיהיה צורך בעצומת הדחה.

כריס פינצ'ר
הטריד והסתבך. כריס פינצ’ר (צילום: ריצ’רד טאונזנד)

בצירוף מקרים נפלא, בחירות הביניים בשני מחוזות הבחירה נקבעו לאותו התאריך.

המצב הפוליטי

ראוי לזכור שמצבם של השמרנים בסקרים הוא לא מאוד מעודד, והם בפיגור רציני אחרי הלייבור. רישי סונאק נמצא הרחק מאחורי קיר סטארמר בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה, למרות שגם סטארמר לא זוכה לקרדיט רב בעניין. רבים יוצאים מנקודת הנחה שבבחירות הבאות, שעד לקיומן יש שנה פלוס-מינוס (תלוי למתי סונאק יקדים אותן, אם בכלל), השמרנים יודחו מהשלטון אחרי יותר מעשור. בגלל שרבים מתייחסים לבחירות הביניים כאינדיקציה למה שצפוי בבחירות הכלליות, היה ברור שאם השמרנים יפסידו את שני המושבים האלו, עדיף לסונאק לשקול להאריך את ביקורו במזרח התיכון כדי לא להתמודד עם קבלת הפנים בבית.

רישי סונאק
מועמד להפסיד. רישי סונאק (צילום: סיימון ווקר, דאונינג 10)

התוצאות

וכעת לתוצאות. נתחיל במרכז בדפורדשייר:

מפלגה

מספר קולות

אחוזים

מפלגת הלייבור

13,872

34.1%

המפלגה השמרנית

12,680

31.1%

המפלגה הליברל-דמוקרטית

9,420

23.1%

מפלגות אחרות (10 מועמדים)

4,748

11.7%

והנה של טמוורת’:

מפלגה

מספר קולותאחוזים

מפלגת הלייבור

11,719

45.8%

המפלגה השמרנית

10,403

40.7%

מפלגת הרפורמה

1,373

5.4%

בריטניה תחילה

580

2.3%

UKIP

436

1.7%

המפלגה הליברל-דמוקרטית

417

1.6%

המפלגה הירוקה

417

1.6%

מפלגות אחרות (2 מועמדים)241

0.9%

בקיצור, בשני מחוזות הבחירה השמרנים הפסידו, ובשני המקרים ללייבור.

המפסידים

בואו נתחיל עם מי שעד לא מזמן נחשבו לבעלי הבית בשני מחוזות הבחירה האלו. מרכז בדפורדשייר היה בידי השמרנים ברצף מאז 1931, וטמוורת’ מאז 2010. כעת, שניהם אצל הלייבור. לא רק זה: במרכז בדפורדשייר השמרנים הפסידו קרוב ל-30 נקודות אחוז, ובטמוורת’ יותר מ-25 נקודות אחוז. לכן, לא פלא שהרבה פרשנים התייחסו למפלגה השמרנית בבחירות הבאות כאל מתה, מנוחה, בת מינן, ישנה על משכבה בשלום ועוד שלל ביטויים שכנראה יש באיזה מערכון בריטי שכולל תוכי. כך למשל, פרופ’ ג’ון קורטיס, מומחה לפוליטיקה, הראה שמה שקורה לשמרנים בבחירות הביניים האחרונות דומה למה שאירע להם בבחירות הביניים שהתקיימו בפרלמנט שכיהן בין 1992 ל-1997, שבסופו טוני בלייר הוביל את הלייבור לניצחון סוחף בבחירות. לדבריו, התקווה של השמרנים מהניצחון הדחוק במחוז הבחירה של בוריס ג’ונסון, שיהיה ניתן איכשהו להינצל מהגורל הצפוי להם בשנה הבאה, לא ממש ריאלית לנוכח התוצאות שהתקבלו במהלך הלילה.

השמרנים, כמובן, ניסו להקטין את גודל האירוע. כך למשל, שרת החינוך ג’יליאן קיגן אמרה שרוב המצביעים השמרנים לא עברו להצביע ללייבור. פירוש הדבר, וזה גם מה שהרבה שמרנים אחרים טענו, שהמצביעים שלהם פשוט נשארו בבית, ולראיה אחוז ההצבעה הנמוך. זה טיעון בעייתי מכמה סיבות: ראשית, לאף אחד לא אכפת מה עשו המצביעים של השמרנים – נשארו בבית או הצביעו למפלגה אחרת – אלא ממי קיבלו יותר קולות. שנית, כפי שקורטיס הזכיר, אחוז ההצבעה לא היה שונה בהרבה ממה שהיה בבחירות הביניים של שנות התשעים. שלישית, אם המצביעים שלכם לא רוצים לצאת מהבית, גם אם הם לא עוברים ליריבים שלכם, הם עדיין מאוד לא מרוצים מכם. זה דיי חשוב, כי השאלה שהופנתה לקיגן לא הייתה אם הלייבור גורפים קולות אלא אם לציבור נמאס מהשמרנים בשלטון. האינדיקציה היא שהציבור אכן מאס.

המנצחים

מי שהצליחו בגדול היו אנשי הלייבור. במרכז בדפורדשייר הם הצליחו לא רק להתגבר על השמרנים, אלא להימנע מפיצול קולות גדול מדי עם הליברל-דמוקרטים. החשש היה שהרצון של הליברל-דמוקרטים לזכות שם, מתוך הנחה שיש להם סיכוי טוב יותר במושבים הקבועים של השמרנים, יביא לכך שהקולות של הלייבור והליברל-דמוקרטים יתפצלו באופן כזה שלמרות שהשמרנים יאבדו קולות רבים הם עדיין ינצחו. זה, כאמור, לא קרה. בטמוורת’ זה אפילו לא היה חשש שכן בבחירות 2019 הליברל-דמוקרטים קיבלו רק קצת יותר מ-5% מהקולות. גם העלייה שהלייבור רשמה הייתה נאה: 12.4 נקודות אחוז במרכז בדפורדשייר ו-22.1 נקודות אחוז בטמוורת’. לא פלא, אם כן, שראש המפלגה קיר סטארמר טען ש”הלייבור עשתה היסטוריה” בשני מחוזות הבחירה האלו.

אבל, התוצאות מראות שעוד לא כדאי לנוח על זרי הדפנה יותר מדי: קצת יותר משליש מהקולות במרכז בדפורדשייר זה נחמד כשמנצחים בבחירות ביניים שהיה בידי השמרנים יותר מתשעים שנה, אבל זה גם לא הרבה במיוחד. הדבר מעמיד בספק את היכולת של הלייבור לנצח במחוז הבחירה הזה כשיגיעו הבחירות הכלליות. גם בטמוורת’ הלייבור לא הצליחה להגיע ליותר ממחצית הקולות. קיגן וחבריה למפלגה אמנם השתמשו בטיעון שלא מצדיק אופטימיות מצדם, אבל הוא לא בהכרח שגוי עובדתית: נראה שלמצביעים נמאס מהשמרנים אבל הם לא נלהבים מהלייבור יותר מדי. זה אולי יעזור להדיח את השמרנים מהשלטון בשנה הבאה, אבל זה גם אומר שללייבור אין רוב מוחלט מובטח.

ועוד הערה קטנה

לא סתם את התוצאות של טמוורת’ נתתי יותר בפירוט: הירוקים והליברל-דמוקרטים קיבלו פחות קולות ממפלגה פופוליסטית כמו מפלגה הרפורמה, מפלגה פשיסטית כמו בריטניה תחילה ומפלגה שפעם הייתה פופוליסטית והיום היא בעיקר לא רלוונטית כמו UKIP. עצם העובדה שזה קרה, למרות שגם המפלגות האלו זכו למספרים קטנים, מצביעה בין השאר על כך שכדאי לעקוב אחרי מפלגות הימין הקיצוני והפופוליסטי, שייתכן שזוכות לעדנה מחודשת. אלו רק ניצנים, אבל מומלץ לעקוב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *