איך אתם אוהבים את המים שלכם, מולאמים או מופרטים? השאלה הזו עלתה בבריטניה לאחר שתאגיד המים הגדול ביותר באנגליה, Thames Water, נכנס לצרות פיננסיות בשל חובות עתק. כעת הממשלה שוקלת לקחת את הצעד הדרסטי של הלאמתו הזמנית של התאגיד כדי להחזיר אותו לעמוד על הרגליים. אבל יש מי שחושבים שהגיע הזמן להלאים בחזרה את משק המים, אחרי שהופרט ב-1989. לדאבונם, גם בממשלה וגם בהנהגת הלייבור כרגע פחות מתלהבים מהרעיון | בתמונה: המטה הראשי של Thames Water (צילום: ג’ים לינווד)
יש לא מעט דרמות בפוליטיקה הבריטית, אבל היום אנחנו נדבר על מים. כן, אפילו מים יכולים להיות עניין פוליטי בבריטניה. במקרה הזה אנחנו מדברים על מה שנראה כמו קריסה של תאגיד המים Thames Water עקב חובות. הפתרון האפשרי עובר בהלאמה זמנית, אבל זה מעלה את השאלה אם לא כדאי פשוט להלאים את המים באופן כללי.
מה קרה עם Thames Water?
נתחיל בהיכרות: Thames Water הוא תאגיד המים הגדול ביותר באנגליה. התפקוד שלו הוא לא בגדר הצלחה מסחררת. דליפות, טיפול לא נאות בשפכים ועוד הם רק חלק מהבעיות. בשנה שעברה התאגיד נקנס ב-4 מיליון ליש”ט על הסיפור הזה, אחרי שב-2017 הוא נקנס ביותר מ-20 מיליון.
בנוסף על זה, ל-Thames Water יש בעיה. לא משהו רציני, רק חוב של 14 מיליארד ליש”ט, שהחל להצטבר לאחר הפרטתו ב-1989. לפי אנליסטים, מדובר ב-80% מהשווי של החברה. עכשיו, כידוע, אין משהו חדש בתאגיד שמתנהל על חוב. אבל פה נוספות שתי בעיות. ראשית, החובות של תאגידי המים צמודים לא למדד המחירים הצרכן המוכר (CPI), אלא למדד מיושן יותר שנשען על מוצרים ושירותים (RPI), שלרוב יותר גבוה מהאינפלציה הכללית. שנית, עד סוף השנה יש להחזיר נתח של כ-10% מהחוב כחלק מתנאי ההלוואה. רק שלתאגיד יש בעיה להחזיר את הכסף הזה, ויש חשש לקריסתו. התאגיד מבטיח שיש לו כסף ושהוא עובד עם בעלי המניות, אבל לא כולם משוכנעים.
כדי להדגיש את זה, בשבוע שעבר (ג’) מנכ”לית Thames Water שרה בנטלי התפטרה במפתיע מתפקידה, בלי לתת סיבה ברורה. אבל זה שלא חסרות סיבות. לפי הדלפות, הייתה לבנטלי לא מעט ביקורת על הבעלים הקודם של התאגיד (שבשנות בעלותו הצטבר רובו של החוב), הבנק האוסטרלי מקווארי (Macquarie), בגין השקעת חסר בעסק (יצוין שמבקרים חיצוניים טוענים שאחת הבעיות היא שמקווארי השתמש בכספי התאגיד לטובת מתן הלוואות ודיבידנדים). אבל בנוסף השבוע הולך לצאת הדוח השנתי של התאגיד ונראה הוא לא מחמיא.
אז מה עושים עם Thames Water?
כמובן, אי-אפשר לתת לחברה שמשרתת כל-כך הרבה משקי מים עם המוצר הכי בסיסי שיש לקרוס, ובהתאם Thames Water מנהל שיחות חירום עם הרגולטור הרלוונטי, Ofwat. בסקיי ניוז חשפו שהממשלה בוחנת את האפשרות של הלאמה זמנית (מה שנקרא משטר מנהלי מיוחד, או SAR) במקרה של קריסה. האופן נעשה באופן כזה שאמור לצמצם את הסיכוי שהציבור ימצא את עצמו משלם על הרפתקאות פיננסיות של מנהלי תאגידים חיוניים, כך שלמעשה המשקיעים לוקחים על עצמם סיכון.
אבל ההלאמה הזו היא לא עניין כזה פשוט. אחד השרים אמר (או אמרה) לגארדיאן שלממשלה “אין הבנה אמיתית של העלויות” של מניעת הקריסה, ולפי חלק מההערכות אנחנו מדברים על עלויות של 10 מיליארד ליש”ט יותר ממה שתוכנן כדי שיהיה ניתן לדבר על הבאת התשתיות לרמה שדורש הרגולטור.
פעילים רבים תומכים ברעיון של ההלאמה הזמנית, בעיקר אם האלטרנטיבה היא כספי סיוע ממשלתיים שיגיעו לתאגיד הפרטי בלי שום שינוי של ממש. הפעילים מסבירים שאם החברה תולאם זמנית בהתאם למה שמאפשר החוק, הממשלה תוכל לשלוט באופן בו התאגיד יחזיר את חובותיו, יעביר כספים לבעלי המניות וינהל את השקעותיו. כך, הם מאמינים, יהיה אפשר לצאת מהצד השני עם תאגיד שחופשי מחובות ומתנהל באופן סביר.
ומה לגבי חשבונות המים? הממשלה מבטיחה שכל הבלגן הזה לא ישפיע על החשבונות שמשלם הציבור. זה כמובן חיובי, כי תאגידי המים מתכננים בלי קשר לבקש מהרגולטור אישורים להעלות במהלך השנים הקרובות את חשבונות המים בשיעורים שיכולים להגיע ל-40%. זאת כדי לטפל בבעיות הטיפול בשפכים ועם בעיות שמשבר האקלים גורם למשק המים. לכן, העובדה שלא יתווסף על כך גידול בגלל כשלים בניהול של Thames Water הוא לחלוטין בגדר אפשרות חיובי עבור הצרכנים.
הוויכוח העקרוני
המקרה של Thames Water העלה שאלה יותר עקרונית: כל שירותי המים בבריטניה מופרטים. ב-1989 הממשלה של מרגרט ת’אצ’ר הוציאה את המהלך לפועל, תוך כדי מחיקת חובות בגובה 5 מיליארד ליש”ט אליו תעשיית המים הגיעה בימי הבעלות הציבורית (לפי מחשבון האינפלציה של בנק אנגליה, מדובר ב-12.6 מיליארד ליש”ט נכון למונחי מאי 2023). היום, לפי Ofwat, החוב הכולל של כל תאגידי המים באנגליה ובוויילס עומד על כ-60.6 מיליארד ליש”ט. הדבר מעלה את השאלה: האם הדבר הנכון הוא להשאיר את שירותי המים של בריטניה מופרטים?
בלייבור יש מי שרואים פה הזדמנות. בשנה שעברה שרת האוצר בממשלת הצללים, רייצ’ל ריבס, דחתה על הסף את האפשרות להלאמת שירותי המים. אבל כעת, כשנראה שהציבור הולך לשלם את החשבון על הכשלים של התאגידים המופרטים, יש שעת כושר לחשוב על זה מחדש. בהתאם, קבוצה של חברי פרלמנט מהלייבור מנסים להפעיל לחץ על הנהגת המפלגה בנושא. אמנם מדובר במי שנחשבים לבעלי ברית או לכל הפחות לאוהדים של ראש המפלגה הקודם ג’רמי קורבין – כמו ג’ון מקדונל, קייט אוסמור וקלייב לואיס – אבל ראש הלייבור הנוכחי קיר סטארמר כן יצטרך לתת תשובות מה הוא מתכוון לעשות. בינתיים ממשלת הצללים של הלייבור מבקרת את המערכת המופרטת בלי להציע שום דבר מול זה.
לעומת זאת, יש מי שמגנים על ההפרטה. נגיד הלורד מייקל הווארד, שנחשב לאחד מאדריכלי הפרטת שירותי המים כששירת בממשלת ת’אצ’ר (בהמשך גם כיהן כראש המפלגה השמרנית). לדבריו, כשהשירות נמצא בבעלות ציבורית, הוא נאלץ להתחרות על משאבים עם שירותים ציבוריים אחרים, כמו בריאות או שיטור. עם זאת, גם הווארד נאלץ להודות שייתכן שבדיעבד היה צריך להגביל קצת יותר את החברות הפרטיות. לדוגמה, לא לתת להן לצבור כל-כך הרבה חובות מלכתחילה.
אבל בתאגידי המים חוששים. סקר מהשנה שעברה הראה שאפילו בקרב מצביעי השמרנים יש רוב מובהק בעד הלאמה מחודשת של שירותי המים. לא פלא אם כן שתאגידי המים האחרים מתכוננים לאפשרות שהממשלה הבאה, כנראה של הלייבור, תסיים כך או אחרת את החגיגה.
אז מה יהיה?
כנראה שמשק המים לא יולאם מחדש, למרות שיש לכך לא מעט תמיכה ציבורית. השמרנים לא מאמינים בהלאמות (למרות שבדברים מסוימים, כמו ה-NHS, גם לא יתמכו באופן מוצהר בהפרטה). הלייבור רוצים להראות שהם אחראים פיסקלית, ולכן קובעים לעצמם כללים נוקשים שבמסגרתם לא יהיה ניתן להחזיר את התאגידים לשליטתו הקבועה של הציבור. אז מה כן? תאגידי המים חושבים על האפשרות שממשלת לייבור – שכרגע הסקרים מראים שתקום אחרי הבחירות הכלליות הבאות – תכריז על התאגידים כחברות לתועלת הציבור. מה זה אומר? התאגידים יישארו פרטיים ולמטרות רווח, אבל יהיו כפופים לכל מיני תקנות וחוקים שיחייבו אותם להסתכל גם מעבר לשורת הרווח.
השאלה היא אם זה יספיק כדי לטפל בכל הכשלים הרבים שמשק המים כולו סובל ממנו. הבעיה עכשיו היא של Thames Water, שמהווה מקרה קצה, אבל הבעיות עמוקות יותר מכך. מלבד התאגיד הזה, ב-Ofwat העלו חששות ממצבם הפיננסי של עוד ארבעה תאגידים. אמנם כולם הבטיחו שהם עובדים על הקטנת החששות, אבל אחרי מה שקרה ל-Thames Water כנראה שיפקחו עליהם עין יותר מקרוב. כמו כן, דליפות והזרמת מי שפכים למקורות מים הן לא המצאות של Thames Water ומהווים בעיה רחבה בהרבה. ובסופו של דבר הממשלה תצטרך להחליט איך היא רוצה להתמודד עם זה.