סאגה אחת (כמעט) מאחורינו: מוקדם יותר השבוע (ב’) בית הנבחרים הצביע בעד קבלת מסקנות הדוח שקובע שבוריס ג’ונסון הטעה במכוון את הפרלמנט בכל הנוגע לפרשת המסיבות. למרות ניסיונות של ג’ונסון להימנע מהצבעה של ממש, זו לבסוף התקיימה ובתוצאה משפילה עבורו, עם חברי פרלמנט בודדים בלבד שהצביעו לטובתו. ראש הממשלה רישי סונאק סירב להראות מנהיגות ונמנע מלהגיע להצבעה. אבל כאמור, ההצבעה עברה ברוב ענק וכעת זה הכי רשמי שאפשר: בוריס ג’ונסון שיקר לפרלמנט. וכעת, כשהוא חבול, נראה שהוא משנה קצת טקטיקות | צילום: משרד האוצר הבריטי

זה היה אמור להיות הפוסט שבו אני מכריז על סופה של פרשת המסיבות, או פארטיגייט אם תעדיפו. לפני שלושה ימים (ב’) בשעת לילה, בית הנבחרים הבריטי הצביע בעד קבלת הדוח של ועדת האתיקה שקבע שבוריס ג’ונסון הטעה במכוון את הפרלמנט. בגלל שמאז המשטרה הודיעה על פתיחה בחקירות נוספות של מסיבות לא חוקיות מתקופת הקורונה, העסק עדיין לא לגמרי מאחורינו, אבל נראה שהחלק העיקרי מאחורינו. והוא לא מחמיא לג’ונסון או לתומכים שלו.

תזכורת

חזרה קצרה מאוד על הפרטים: בסוף 2021 התחילה שורת חשיפות בעיתונות שזכתה לכינוי “פארטיגייט“, שגילתה לעולם שבזמן שתושבי אנגליה התבקשו להישאר בבית ולהימנע מלפגוש חברים, בדאונינג 10 ובווייטהול התקיימו התקהלויות לא חוקיות ואפילו מסיבות, חלקן בנוכחותו של ראש הממשלה דאז בוריס ג’ונסון. כשנשאל על כך בפרלמנט, ג’ונסון תחילה הכחיש ואמר שכל הכללים נשמרו, אבל מהר מאוד הגיעו החשיפות שהראו שהכללים ממש לא נשמרו. לכן, ג’ונסון הואשם שהוא הטעה במכוון את הפרלמנט, עבירה שבתרבות הפוליטית הבריטית עונשה הוא התפטרות מהממשלה. ג’ונסון טען שזה נעשה בתום לב. לכן, בית הנבחרים החליט להביא את ההכרעה בנושא לוועדת האתיקה של הפרלמנט. מאז, ג’ונסון התפטר מראשות הממשלה בנסיבות אחרות.

הוועדה פתחה בחקירה, ובשבוע שעבר פרסמה את הדוח שלה, בו הגיעה למסקנה שהוא אכן שיקר לפרלמנט. זה קרה לא לפני שהיא נתנה לג’ונסון התראה מוקדמת על כך, מה שגרם לו להתפטר מהפרלמנט תוך כדי שהוא מטיח בוועדה שהיא ערכה לו “משפט ראווה” והריצה נגדו “ציד מכשפות” כחלק מקונספירציה להשיב את הברקזיט לאחור. הוועדה פחות התלהבה מזה, והוסיפה לרשימת העבירות שלו גם את הניסיון לפגוע בהליך הדמוקרטי באמצעות השחרת הוועדה. יחד הכל הצטבר לעונש מומלץ של תשעים ימי השעיה מהמליאה (שיהיה סמלי בלבד שכן ג’ונסון התפטר) ושלילת אישור הכניסה לפרלמנט השמור לחברי פרלמנט לשעבר. משם זה היה נתון להחלטתה של המליאה האם לקבל את הדוח, וכאן בעצם אנחנו מתחילים.

בוריס ג'ונסון
נמצא משקר בעת מילוי תפקידו. בוריס ג’ונסון (צילום: לורן הארלי, דאונינג 10)

בוריס מתכונן

היה ברור שכשיגיע יום ההצבעה (ב’) מפלגות האופוזיציה יצביעו בעד. אבל איך יצביעו השמרנים? אחד הכתבים של פוליטיקו צייץ יום למחרת פרסום הדוח שג’ונסון הורה לתומכיו שלא להתנגד לדוח כדי להימנע מהצבעה. אסביר: החלטות שמגיעות לפתח בית הנבחרים יכולות לעבור בשתי דרכים. הראשונה היא ללא הצבעה (on the nod), והשנייה היא עם הצבעה (division). איך זה קורה? כשמגיע הזמן להכרעה יו”ר הבית או מי מסגניו מבקשים מכל התומכים להגיד “aye”, והתומכים אומרים. הפיצול מגיע כשמבקשים מהמתנגדים להגיד “לא”. אם אף אחד לא אומר “לא”, העניין עובר ללא הצבעה. לרוב הצעות עוברות ככה בעניינים פרוצדורליים או אם יש הסכמה כלשהי מראש. אם אומרים “לא”, אז יש הצבעה ואז יש את התהליך המייאש בו הם הולכים להצביע בחדרים כי למה להתקדם להצבעה אלקטרונית?

בכל מקרה, למה ג’ונסון רוצה שהדוח יעבור on the nod אם הוא בכלל מתנגד לדוח? סיבה מאוד פשוטה: אם אין הצבעה, אין מספרים. יש את אלו שתמכו ואלו שקולם נדם מכל מיני סיבות, והדוח מת. אבל אם יש הצבעה, יש גם מספרים. הציבור יוכל לראות כמה בדיוק תמכו בג’ונסון עצמו, וג’ונסון לא רצה להתמודד עם מצב בו המספרים נמוכים מדי. כפי שהוא לא רצה להעמיד את תמיכת הציבור בו למבחן באמצעות בחירות ביניים במחוז הבחירה שלו ולכן התפטר, כך הוא העדיף כעת שהעניין יעבור בלי הצבעה כדי שלא ייחשף כמה חברי פרלמנט באמת תומכים בו.

חלק מהתומכים של ג’ונסון אכן הכריזו שיחרימו את ההצבעה. ברנדן קלארק-סמית’ הסביר שזה כדי “לא לקחת חלק במשחקים הטיפשיים שלהם” באמצעות קיום הצבעה. בריאיון לערוץ 4 הוא טען שזה בדיוק כדי להימנע ממשחק במספרים כשהרבה מאוד חברי פרלמנט לא נמצאים. מנגד, היו שמרנים שאמרו שיצביעו בעד בדוח. היו גם דיווחים שבלייבור מתכננים לכפות הצבעה בדיוק כדי לקבל את המספרים האלו.

העמדה של סונאק

שאלה גדולה עלתה לגבי האופן בו יצביע ראש הממשלה רישי סונאק. ריאיון בו השתתף היה מביך למדי: כשניסו לשאול אותו איך הוא מתכוון להצביע הוא רק אמר שזה לא עניין לממשלה אלא לבית הנבחרים, ולכן הוא לא רוצה לנצל את מעמדו כראש הממשלה כדי להשפיע על ההצבעה של מישהו מחברי הפרלמנט. כמה אצילי מצדו, לולא היה מדובר בבולשיט. דיי ברור שסונאק פחד שאם יעשה צעד פעיל נוסף נגד ג’ונסון (אחרי שהתפטר מממשלת ג’ונסון בקיץ שעבר), הרי שתומכי ג’ונסון יבואו אליו הביתה עם קלשונים ולפידים.

הדבר כמובן זכה לביקורת. ראש האופוזיציה קיר סטארמר אמר שסונאק צריך להגיע לפרלמנט ו”להראות מנהיגות” בכך שיצביע בעד הדוח. ספוילר: זה לא קרה. יותר מכך, דווח שהוא עשה מאמצים לסדר לעצמו לו”ז שימנע ממנו להגיע להצבעה, וגם לאחר ההצבעה הוא סירב להגיד מה דעתו על הדוח. על הדעה של מי בדיוק הוא פחד להשפיע? סטארמר שמח להשתמש בכך כדי לעקוץ את סונאק בפרלמנט בזמן שאלות לראש הממשלה אתמול (ד’), ולאחר שסונאק נמנע מלענות ישירות לשאלה אמר: “אני מבין שראש הממשלה העביר את כל השבוע בלהגיד שהוא לא רוצה להשפיע על מישהו או משהו, אבל הוא לחלוטין נצמד לכך בתשובה שלו”.

סונאק ללא ספק גילה כאן פחדנות. הסיבות לכך ברורות: המפלגה שלו משוסעת ברמות שנראות כאילו הן שוברות שיאים. אבל בסופו של דבר, ראש מפלגה, בטח אם הוא ראש הממשלה, צריך להיות מסוגל לקבל החלטות ולעמוד מאחוריהן. סונאק הצטייר כמי שמתחבא מאחורי איזו אמתלה הזויה במקום להחליט.

הדיון

כמו לפני כל הצבעה, נערך דיון. התחילה מנהיגת בית הנבחרים (מי שאחראית מטעם הממשלה על סדר היום הפרלמנטרי), פני מורדנט. היא נקטה בקו ממלכתי, אמרה שוועדת האתיקה עשתה עבודה קשה מאוד והודתה לחבריה. היא הזכירה שהדוח צריך לעבור בהצבעה בפרלמנט ושניתן להצמיד לו תיקונים, מה שאיש לא טרח לעשות. היא הפריכה שורה של טענות שהעלו תומכי ג’ונסון, למשל שהוועדה למעשה לקחה ממחוז הבחירה של ג’ונסון את נציגו, למרות שזה היה ג’ונסון שבחר להתפטר. היא גם דחתה כל טענה שהממשלה הייתה צריכה איכשהו להתערב, שכן זה עניין פנימי של הפרלמנט. היא גם אישרה לבית הנבחרים שהיא בפני עצמה תצביע בעד הדוח, אך עודדה כל חבר בבית הנבחרים להחליט בעצמו מה הוא חושב על הדוח.

אחרי מורדנט עלתה מקבילתה בממשלת הצללים של הלייבור, תנגם דבונייר. היא גינתה את מעשיו של ג’ונסון, אבל יותר מכך הסבירה למה לכאורה הדבר הקטן הזה, שהתחיל לפני שנה וחצי, עדיין חשוב: חברי הפרלמנט צריכים להיות מסוגלים לבטוח במה ששרים אומרים במליאה ובוועדות. זאת בנוסף לשלל גינויים לאופן בו ג’ונסון וחבריו ניסו לפגוע באמינות של הוועדה.

בהמשך דיברה ראשת הממשלה לשעבר ת’רזה מיי. הטיעון שלה היה, כמי שתומכת במסקנות הוועדה, שיש לדיון הזה כולו חשיבות לא רק כעניין פנימי, אלא לאמון כולו שנותן הציבור בדמוקרטיה הפרלמנטרית. אחריה דיברה הארייט הרמן, ששימשה כיו”ר החקירה. החלק שכדאי לזכור מדבריה הוא תשובה לשאלתו של ג’ייקוב ריס-מוג לגבי השאלה האם לא הייתה בעייתיות בכך ששימשה בתפקיד לאור העובדה שעוד טרם החלה החקירה היא הביעה את דעתה בעניין. הרמן סיפרה שלאחר שהנושא צף לראשון היא ביררה אם יש צורך להתפטר מתפקידה לצורך מראית עין והובטח לה שאין בעיה. זה חשוב, משום שזו אחת הדרכים באמצעותה ניסו להראות שמדובר במשפט ראווה.

בהמשך ריס-מוג קיבל את זכות הדיבור והעביר ביקורת על הדוח. אין בכך שום בעיה. כפי שהסבירה הרמן בנאומה, הבעיה הייתה באופן בו ביקשו ג’ונסון וחבריו (ביניהם ריס-מוג עצמו) לפגוע בעבודת הוועדה.

מילת מפתח

שווה להגיד משהו על מילים שחזרו על עצמן בדיון בהקשר של ג’ונסון: “שיקר”, “הטעה במכוון” ועוד הטיות כאלו ואחרות. למה זה משנה? ובכן, כיוון שזה נחשב בניגוד לכללים הפרלמנטריים להגיד דבר כזה על חבר פרלמנט אחר. הסיבה לכך היא ששקר לפרלמנט, כפי שכבר הבנתם, מהווה עבירה חמורה, ולכן לא ניתן להאשים בה כלאחר יד. יש צורך קודם כל לקיים את הליך השיפוט, מה שעשתה למעשה ועדת האתיקה, ורק לאחר מכן ניתן להשתמש במילים האלו במליאה. איאן בלאקפורד (SNP) אולץ לעזוב את המליאה כשהאשים את ג’ונסון בהטעיה כשהפרשה רק התפוצצה, ודון באטלר (לייבור) גורשה אף היא מהמליאה לאחר שאמרה שג’ונסון שיקר כשהציג לפרלמנט נתונים לא נכונים.

שני דברים השתנו מאז: ראשית, ג’ונסון כבר לא חבר פרלמנט. שנית, הדיון היה על מסקנות דוח שביקש לענות על השאלה הזו. חברי פרלמנט יכלו להגיד את המילים האלו בחופשיות ומבלי לחשוש שיו”ר הפרלמנט יפסיק את דבריהם ויוציא אותם מהאולם. אבל רבים, למשל באטלר עצמה, טוענים שצריך לשנות את הכלל הזה שלא מאפשר להגיד את המילה הזו. הסיבה היא שנראה ארכאי למדי שלא ניתן להאשים מישהו שחוזר שוב ושוב על אמירות לא נכונות בכך שהוא מטעה את הפרלמנט במכוון. הדבר מעלה באמת שאלות לגבי האופן בו הפרלמנט מצד אחד לא רוצה להאשים בקלות כל אחד בעבירות כה חמורות, ומצד שני לאפשר להגיד את האמת כולה, שהיא לפעמים שנבחר ציבור משקר.

ההצבעה

למרות תקוותיו של ג’ונסון, דווקא הייתה הצבעה. התוצאות: 354 הצביעו בעד הדוח (ביניהם 118 שמרנים), לעומת שבעה בלבד שהצביעו נגדו (כולם שמרנים). נכון, רבים נעדרו או החרימו את ההצבעה, אבל בסופו של דבר, מה שיזכרו זה שרק שבעה טרחו להצביע בשביל בוריס ג’ונסון. האיש שהכישרון הכי גדול שלו הוא לנצח בהצבעות, בין אם לראשות עיריית לונדון או לפרלמנט, חטף תבוסה משפילה. זה כמובן לא יזיז את התומכים המושבעים שלו מדעתם, אבל זה הולך לפגום בקסם שיש לו על חלקים בציבור שהם לא חסידים של ממש.

ויש לזה השפעה כבר עכשיו: לפי הטיימס, מקורבים לג’ונסון אומרים שכעת הוא מעוניין לשפר את מערכת היחסים שלו עם רישי סונאק, לאחר שבמשך זמן רב חתר תחתיו. במילים אחרות, ג’ונסון מרגיש שכעת הוא פגיע, ולכן מחפש לחבור לבעלי הכוח, בתקווה שיוכל לחזור בעתיד לבכורה בעצמו. בהתחשב בכך שבפעם הקודמת דיברנו על צפי להחרפת המלחמות הפנימיות במפלגה השמרנית זו בהחלט תפנית לטובתו של סונאק.

האם זה אומר שהמערכת הפוליטית תוכל להתאושש מהרוח הכאוטית של ג’ונסון? לא בהכרח. יש עוד הרבה עבודה, והמפלגה השמרנית עדיין מפולגת סביב שלל נושאים ומתקשה לתפקד כגוף אחד, כך שהצרות הרציניות עדיין לפנינו. אבל עכשיו יש הסחת דעת אחת פחות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *