מה עושים כשלא מצליחים להעביר חוקים בבית הלורדים? הופכים אותם לתקנות ומנצלים לרעה מוסכמה לפיה הלורדים לא מתנגדים לחקיקה משנית; הממשלה השמרנית עשתה תרגיל מסריח והותירה את הלייבור בדילמה: לשמור על המוסכמות, להפסיד ולהצטייר כלא מספיק לוחמניים, או לשבור את הכלים ולגרום נזק לדרך בה חוקים עוברים בבריטניה | צילום: הפרלמנט הבריטי
אחד הדברים האהובים עלי באופן אישי ביותר בפוליטיקה הבריטית הוא הכבוד למוסדות והנורמות הלא כתובות שמכובדות בווסטמינסטר, גם כשאין חקיקה שמעגנת אותן. החולשה המובנית של מערכת שבנויה על נורמות היא התלות שלה בכך שיכהנו בה אנשים טובים, או לכל הפחות – אנשים מספיק חכמים כדי להבין שאי כיבוד הנורמות, גם אם מועיל להם בטווח הקצר, הורס את המוסד שהם נמצאים בו בטווח הארוך.
שתי נורמות כאלה עמדו השבוע למבחן בפרלמנט הבריטי:
הראשונה – חקיקה משנית (תקנות) משמשות לפרשנות של החקיקה הראשית (חוקי הפרלמנט). בבריטניה, כמו בישראל, החוק מסמיך את שרי הממשלה לחוקק תקנות שנותנות תוכן ומשמעות לחוקים. למשל – חוק שמגביל החזקת כלבים מסוגים מסויימים דורש תקנות שיכתבו בדיוק באילו סוגי כלבים מדובר, תקנות שגם אפשר לעדכן מעת לעת. בבריטניה, התקנות מונחות על שולחן הפרלמנט שיכול לאשר או לדחות אותן, אך לא לשנות אותן. Take it or leave it. התקנות לא אמורות להחליף את החוק או או לשנות את המהות שלו: ההליך המתאים לכך הוא הליך חקיקה רגיל, עם ביקורת ושינויים פרלמנטריים. תקנות אינן מכשיר לעקוף את הפרלמנט.
הנורמה השנייה היא שבית הלורדים לא מתנגד לתקנות. תקנות שנכתבו על ידי השרים ואושרו בבית הנבחרים – תמיד עוברות בלורדים.
שאלת המבחן
שתי הנורמות האלה כאמור עמדו למבחן. התוצאה: המפלגה המתקראת “שמרנית” הפרה את הנורמה הראשונה והותירה את יתר המפלגות עם הדילמה האם לכבד את הנורמה השנייה. לייבור כיבדה אותה.
מדובר בתיקונים ל”חוק הסדר הציבורי” (Public Order Act) שהממשלה מעוניינת להעביר. התיקון יאפשר למשטרה לדכא מחאות המפריעות לסדר הציבורי (למשל – חסימת כבישים או גישה למקומות מסויימים) יותר מאשר היום, כאשר המקרה הפרדיגמטי הוא מחאות Just Stop Oil נגד המדיניות הסביבתית של הממשלה או של ארגונים מסויימים. התיקון נדחה על ידי בית הלורדים בחודש פברואר.
מה עשתה הממשלה? הפכה את הסעיפים שלא עברו בלורדים – לתקנות, תוך זלזול בוטה בהליך החקיקה התקין. תזכורת: מדובר בממשלה שמרנית שלא רוצה לבטל את בית הלורדים, אבל מסתבר שעוקפת אותו כשזה נוח לה. השמרנים, כפי שהזכיר לי הכותב הראשי אוריה בר-מאיר, היו גם אלה שהעלו על נס את ריבונות הפרלמנט עם ביצוע הברקזיט: איש לא יכול לחוקק חוקים במקום הפרלמנט הבריטי. מסתבר שזה אולי נכון לאיחוד האירופי, אבל אין לשמרנים שום בעיה עם חקיקה עוקפת פרלמנט כשמדובר ברשות המבצעת.
דבר האופוזיציה
הברונית ג’ונס (נציגת המפלגה הירוקה בלורדים) העלתה להצבעה את ביטול התקנות. בית הלורדים יכול לעצור תקנות, אלא שכאמור – קיימת מוסכמה לפיה הוא לא עושה זאת. לשמרנים אין רוב בבית הלורדים. SNP, כמובן, לא שולחת נציגים לבית הלורדים. גורל העתירה היה תלוי בהחלטת הלורדים של הלייבור.
הפרת ההליך התקין של חקיקה מצד הממשלה העמיד את הלייבור בפני שתי אפשרויות, שתיהן גרועות: הראשונה היא להתנגד בבית הלורדים לתקנות, ולחשוף את הלייבור לביקורת צבועה למדי מהשמרנים על הפרת נורמות מקובלות ופגיעה בריבונות העם, שכן הלורדים אינם נבחרים. האפשרות השנייה היא לא להתנגד לתקנות, לאפשר לממשלה לבצע את התרגיל שלה לעקיפת בית הלורדים, ולהצטייר כלא מספיק פרוגרסיביים או אפילו אנטי-סביבתיים.
התובעת הכללית-צללים של הלייבור, אמילי ת’ורנברי המנוסה, הבהירה שהלייבור תבחר באפשרות השנייה “כדי לא לתת לשמרנים לגיטימציה להתנגד בבית הלורדים לתקנות של הממשלה הבאה, שתהיה ממשלת לייבור”, וספגה על כך ביקורת. כנראה שזו האפשרות הפחות גרועה, שיוצרת פחות חיכוך על נושא שהלייבור באמת לא רוצה ללכת עליו בכל הכוח. מה גם שלייבור, לפחות על הנייר, מחויבת לרפורמה בבית הלורדים וזה נראה מוזר שדווקא לייבור תשתמש בבית הלורדים כדי לעצור תקנות שעברו בפרלמנט.
כאמור, מערכת המבוססת על כבוד ועל נורמות לא כתובות תלויה בכך שכל השחקנים מכבדים את הנורמות הללו. שום צד לא רוצה להפר את הנורמות מחשש שהצד השני יראה בכך לגיטימציה להפר את הנורמות בעצמו. הבעיה היא, שכאשר מביטים בחלק מהאנשים שמאכלסים כרגע את ספסלי המפלגה השמרנית, ובפעולותיהם בשבוע האחרון כדי לקעקע את הלגיטימציה של הליכים בפרלמנט בהקשר של בוריס ג’ונסון, האם אנחנו בטוחים שהם בכלל צריכים לגיטימציה כלשהי מהלייבור כדי לא לשחק לפי החוקים, כולל החוקים של עצמם?