האם המפלגה השמרנית בדרך להיות “פח אשפה בוער”, כפי שניסחה זאת אחת מחברות הפרלמנט של המפלגה? הבחירות צפויות להתקיים בעוד כשנה וחצי, אבל חלקים רחבים במפלגה מסרבים לקבל את ההנהגה של רישי סונאק וחותרים תחתיו. כנסים של המפלגה מערערים על הלגיטימיות של סונאק או של המדיניות שלו. התומכים של בוריס ג’ונסון מאשימים את סונאק בניסיונות פגיעה בג’ונסון וחותרים להפילו. אבל הדבר גורם לטלטולה של הסירה כולה, ובמפלגה צריכים להחליט אם הם רוצים סיכוי לנצח בבחירות הקרובות או להמשיך בריבים הפנימיים | צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10
כבר דיברנו כאן לא פעם על הסכסוכים הפנימיים במפלגה השמרנית, שמערערים לא רק את היכולת של ראש המפלגה רישי סונאק לנהל אותה, אלא גם את היכולת של המפלגה להגיע להישג כלשהו בבחירות הכלליות של השנה הבאה. חלק מהעניין נובע מאידיאולוגיות של חלק מחברי הפרלמנט של המפלגה, שלא מסוגלים לשים אותן בצד לטובת הפרגמטיזם שבזכותו המפלגה הצליחה לנצח ברוב מערכות הבחירות. לאחרונה נראה שאותם אגפים בעייתיים במפלגה מרימים את הראש, ומנסים ביתר שאת לטלטל את הסירה של סונאק.
כנסים רבותיי, כנסים!
מאי ידע שני כנסים של קבוצות פרינג’ במפלגה. הראשון הוא של הדמוקרטים השמרנים (Conservative Democratic). הקטע שלהם הוא לדרוש שמקרה כמו ההדחה של בוריס ג’ונסון – שנעשתה בלחץ חברי הפרלמנט של המפלגה – לא יוכל להישנות ושהמלכות והדחות של ראשי המפלגה ייעשו רק על-ידי המתפקדים. נשים בצד את העובדה שהמצב הקיים הוא חלק ממערכת האיזונים והבלמים העדינה גם כך של בריטניה או את היות הדרישה לא ריאלית. עושה רושם שחברי הקבוצה, למרות שהם מכחישים זאת, מאוד מעוניינים בעלייתו מחדש של ג’ונסון. נואמים מרכזיים, כמו ג’ייקוב ריס-מוג ופריטי פאטל, הם מקורבים לג’ונסון. האחרונה, למרות שאינה מצפה לראות את ג’ונסון חוזר בקרוב, ערערה מעט את הקרקע תחת סונאק כשטענה שזה האגף המרכזי של המפלגה שאחראי להפסדי הענק בבחירות המקומיות. כמו כן, הזהירה שסונאק צריך להימנע מלהיות אחראי על “ניהול שקיעה” של המפלגה ובמקום זאת להציע קצת יותר אופטימיות.
הכנס השני היה של השמרנים הלאומיים (National Conservatives). כאן מדובר בכנס של האגף הימני-על-סף-פופוליסטי של המפלגה. תשומת לב מיוחדת תפס הכותב דאגלס מארי, שאמר שאין סיבה שמדינות אחרות לא ירגישו בסדר עם לאומנות וגאווה במולדת “רק בגלל שהגרמנים פישלו פעמיים במאה”. אני לא אחזור על האבחנה של שארל דה גול להבדל בין פטריוטיות ללאומנות, אבל נראה לי שברור מה הבעיה בדברים. אבל יותר בלטה נוכחותם של שרים בממשלה כמו סואלה ברוורמן ומייקל גוב (שלרוב דווקא נחשב מהאגף היותר מתון של המפלגה). עבור רבים הנאום של ברוורמן, שכלל התייחסות לסיפור הרקע שלה ולערכי היסוד שלה כשמרנית, נשמע כמו נאום לפני ריצה לראשות המפלגה. יחד עם העובדה שבקהל עודדו אותה לכתוב מכתב אי-אמון בסונאק כראש המפלגה וששוב עלתה הדרישה למסים נמוכים, לא קשה להבין למה רבים רואים בכנס הזה חתירה תחת האגף המרכזי בראשות סונאק.
נואם נוסף היה, שוב, ג’ייקוב ריס-מוג, שטען שהדרישה לתעודה מזהה בקלפיות הייתה לא פחות מניסיון לג’רימנדרינג שחזר אל השמרנים כמו בומרנג.
החברים של בוריס
צרות רציניות נוספות מגיעות מכיוונו של בוריס ג’ונסון. זה, כידוע, עדיין לא התגבר על הרעיון שהובלתו את המדינה הגיע לקצו, וחותר תחת סונאק כדי לנסות לחזור. לאחרונה, בעיקר סביב החקירה הפרלמנטרית נגד ג’ונסון בעניין פרשת המסיבות, העניינים מתחממים. אם אתם זוכרים, מדובר על כך שבזמן הגבלות הקורונה, בדאונינג 10 הן הופרו על בסיס קבוע על-ידי צוות העובדים וגם על-ידי ג’ונסון עצמו. מוקדם יותר השבוע משרד הקבינט דיווח למשטרה על כמה אירועים נוספים, שלא היו ידועים קודם לכן. זאת בהסתמך על יומנו האישי של ג’ונסון. הצוות המשפטי של ג’ונסון טוען שכל האירועים הנ”ל היו חוקיים ושהעברת הפרטים עליהם למשטרה נובעים מ”מוטיבציה פוליטית”.
ויש לעניין הזה השלכות פנים-מפלגתיות: כך למשל, לפי הטלגרף, שלושה חברי פרלמנט מאיימים להתפטר מתפקידם ובכך להביא לבחירות ביניים שכנראה לא יסתיימו טוב עבור השמרנים ויביכו את סונאק. הטענה שלהם היא שלמעשה מי שעומד מאחורי ה”הלשנה” על ג’ונסון הם אנשים בדאונינג 10. באופן כללי, יש טענה שאנשי האגף הימני של המפלגה הם קורבן לציד מכשפות. הביסוס לכך הוא העובדה שדומיניק ראב נאלץ להתפטר מתפקידו לאחר שנטען נגדו שהתעמר בעובדי משרדו ולאחר שנחשף ששרת הפנים סואלה ברוורמן ניסתה להשתמש לרעה בכוחה כדי להתחמק מקורס נהיגה מונעת (שלבסוף הוחלט שלא הייתה בסיפור זה עילה לפיטוריה). אמת, האיום הנ”ל בהתפטרות הוא לגמרי בגדר לחתוך את האף כדי לעצבן את הפרצוף, אבל זה לא משנה את העובדה שיהיה פה פרצוף עצבני מאוד. כלי תקשורת אחרים, אגב, כבר מדווחים על כוונות תומכי ג’ונסון להביע אי-אמון בסונאק כראש המפלגה.
נזכיר בהערת אגב, כי כבר הזכרנו את ג’ונסון, שהוא הסתבך בעוד צרה. זו מגיעה מוועדת החקירה שבוחנת את התגובה הממשלתית לקורונה, שאיימה על משרד הקבינט בנקיטת הליכים משפטיים אם לא יועברו אליהם חומרים שונים מתקופת הסגרים, ביניהם התכתבויות הוואטסאפ של ג’ונסון. במשרד הקבינט טוענים שההתכתבויות “לא רלוונטיות”, אבל בוועדה התעקשו, וההתכתבויות יועברו אליה. לא ברור מה יש שם, אבל כנראה שלא מדובר בחדשות טובות עבור ג’ונסון.
קצת אחדות
לא כל השמרנים מרוצים מההתפתחויות האלו. התכתבות ואטסאפ שהגיעה לידי סקיי ניוז הראתה שהרבה חברי פרלמנט מעוניינים, בכל זאת, לנסות לנצח בבחירות. ג’קי דויל-פרייס, ששירתה כשרה זוטרה בממשלה של ליז טראס, תהתה: “אתם נחושים להפוך את המפלגה שלנו לפח אשפה בוער?” חברי פרלמנט רבים בקבוצה הצטרפו אליה עם אמירות כמו “שחבר הפרלמנט השמרני האחרון יכבה את האור” ועוד. רוברט גודוויל, יו”ר ועדת הסביבה והחקלאות של בית הנבחרים, הציע כלל פשוט לחברי המפלגה לפני שהם מדברים: לפני שהם פותחים את הפה יש לחשוב האם הדברים יהפכו ניצחון בבחירות הבאות ליותר או פחות סביר.
הדבר בעיקר מראה שיש שתי קבוצות עיקריות במפלגה. הראשונה היא של אלו שחושבים שאחרי הבחירות הבאות המפלגה הולכת לשבת על ספסלי האופוזיציה. אלו האנשים שמוכנים לנסות להפיל את סונאק ולהוציא את המפלגה מגוחכת אפילו יותר, ובלבד שלמעט הזמן שנותר הממשלה תתנהל לפי דרכם. השמרנים הלאומיים היו רוצים מסים נמוכים יותר, ולעזאזל עם מה שקרה תחת ליז טראס. הקבוצה השנייה היא הקבוצה היותר אופטימיסטית, זו שמאמינה שאולי, אם מצב הכלכלה ישתפר בזמן שנותר עד הבחירות, יש סיכוי לנצח. הקבוצה הזו סבורה שכדי שזה יקרה חייבים לייצב את המפלגה, ולקבל את העובדה שכעת סונאק הוא ראש הממשלה. לא מדובר רק באנשי שלומו של סונאק: לצורך העניין, גם ג’ייקוב ריס-מוג, בעל ברית קרוב של בוריס ג’ונסון, טוען שאסור להחליף שוב ראש מפלגה.
השאלה היא איזו קבוצה תנצח. אם זו תהיה הקבוצה השנייה, יהיה אפשר לכל הפחות להקטין את גודל ההפסד. אם זו תהיה הקבוצה הראשונה, הרי ש”פח אשפה בוער” יהיה אנדרסטייטמנט בריטי טיפוסי למה שהמפלגה תהפוך להיות.