שוב הפוליטיקה הסקוטית סוערת סביב שאלת היחס לטרנס*. אחרי הרשעתה של הטרנסית איילה ברייסון באונס, שנעשה עוד בימיה כגבר, הוחלט לשלוח אותה לבידוד בכלא נשים עד שיוחלט באיזה כלא היא תרצה את עונשה. אבל הרעיון שמי שכגבר אנס נשים תבלה עם אסירות הדיר שינה מעיניי רבים, והופעל לחץ להעבירה לכלא גברים. השרה הראשונה ניקולה סטרג’ן נענתה בסופו של דבר, אבל לטענת רבים מאוחר מדי. הדבר המשיך כשסטרג’ן נמנעה מלנקוט במדיניות גורפת כלפי טרנסיות שהורשעו בעבירות מין, עד שלבסוף נעתרה גם לכך. הדבר מציג את סטרג’ן כחסרת מנהיגות, וגם קהילת הטרנס* לא בדיוק נהנית מהמצב | צילום: ממשלת סקוטלנד
סוגיית היחס לטרנסג’נדרים וטרנסג’נדריות בסקוטלנד ממשיכה להכות גלים בפוליטיקה המקומית. והפעם: לאיזה כלא מכניסים טרנסית, של גברים או של נשים? השאלה הזו בדיוק הכניסה את השרה הראשונה של סקוטלנד, ניקולה סטרג’ן, לבעיה רצינית, בגלל רגישות המקרה הספציפי הזה. איילה ברייסון, שהורשעה באונס שנעשה כשעוד הייתה גבר, נשלחה לכלא נשים. הדבר הזעיק רבים, בעיקר על רקע הרפורמה הסקוטית שמקלה על קבלת הכרה מהמדינה בשינוי מגדרי. בסופו של דבר ברייסון נשלחה לכלא גברים, אבל לא לפני שסטרג’ן ביזתה את עצמה.
אזכיר רק שוב את הטרמינולוגיה הנהוגה כאן: טרנס או טרנסית זה בהתאם למגדר האחרון, וטרנס* זו הקבוצה שכוללת את כל המגדרים. בנוסף, למי שעלולים להיות מטורגרים, אבהיר שהנושא של אונס אכן עולה כאן אבל ללא שום תיאור.
מה קרה?
אַיְילה ברייסון היא טרנסית שנולדה כגבר בשם אדם גראהם, כך עד 2020. לפני שבוע (ג’) ברייסון הורשעה בשני מעשי אונס, שבוצעו ב-2016 ו-2019, כלומר כשעדיין הייתה אדם גראהם. המשפט החל ב-2019, עדיין נגד אדם גראהם. ב-2020 כבר הגיעה איילה ברייסון לאולם בית המשפט, וסיפרה לנאשמים שהיא החליטה לפתוח בתהליך להפוך מגבר לאישה. היא אף סיפרה למושבעים שהיא דיברה על “ענייני המיניות” שלה, כלשונה, עם הנאנסת מ-2019. היא גם הכחישה את האישומים נגדה, בטענה שהיא לא תפגע באף אישה. המושבעים כאמור לא השתכנעו והיא הורשעה.
Isla Bryson, born Adam Graham was found guilty of raping 2 women in 2016 & 2019, when living as a man.
High Court in Glasgow judge Lord Scott said he will receive a substantial sentence.
Scottish law allows him to be jailed in a women’s prison.
Cc @theSNP @scottishgreens pic.twitter.com/3tLY90zN2d
— David Atherton (@DaveAtherton20) January 25, 2023
איך זה הגיע לכדי סיפור פוליטי? ובכן, גזר הדין עוד לא ניתן אבל ברור שלא ממש הולכים לחכות לגזר הדין כדי להכניס אותה לכלא. עד גזר הדין, הוחלט לשלוח את ברייסון לכלא נשים. הדבר נעשה בהתאם למדיניות הנהוגה בסקוטלנד מאז 2014, לפיה אסירים יועברו לכלא לפי הגדרה עצמית תוך שקלול הסיכונים. אין ספק שהרשעה באונס מהווה חתיכת סיכון עבור האסירות בכלא, אבל בהתאם ברייסון לא הייתה אמורה לבוא במגע עם האוכלוסייה הכללית של בית הכלא עד לסיום הערכת הסיכונים, בסופם יוכרע האם היא תרצה את העונש שייגזר עליה לצד גברים או נשים.
אוקיי, אז למה זה סיפור פוליטי? יבחנו בצורה מקצועית עם מי היא תרצה את העונש ועד אז היא לא תבוא במגע עם נשים. ובכן, עצם הרעיון של שליחתה לכלא נשים עורר הרבה אי-נוחות, אם להשתמש באנדרסטייטמנט בריטי. העובדה שהיא עדיין לא עברה הליך כירורגי הוסיפה מאוד לטיעונים של המתנגדים לדבר, בטענה שבמצב כזה היא בהחלט יכולה להיות סכנה לאסירות. סנדי ברינדלי, מנכ”לית של עמותה למלחמה באונס בסקוטלנד, אמרה שלא נכון לשים את מי שהורשעו בסעיפי אונס כה חמורים יחד עם אסירות. ראסל פינדליי, דובר המפלגה השמרנית לביטחון בקהילה בפרלמנט הסקוטי, אמר שלא סביר לשים “אנסת עם גוף זכרי” בקרב אסירות. שונה גראהם, פרודתה של ברייסון, טענה שהשינוי המגדרי הוא תרמית אחת גדולה.
לא סוף דבר
היה אפשר לצפות שהדבר ייגמר מהר: תוך יומיים מההרשעה (ה’) ברייסון הועברה לכלא גברים. השרה הראשונה ניקולה סטרג’ן גם הודיעה לפרלמנט שברייסון לא תוכל לרצות את עונשה בכלא נשים. היא גם הבהירה שהזכות של אסירה טרנסית לרצות את עונשה בכלא נשים אינה אוטומטית, אפילו אם היא קיבלה הכרה מהמדינה במגדרה החדש. אבל זה לא נגמר שם, כי המקרה הזה הפך לקרדום לחפור בו.
בדצמבר הפרלמנט הסקוטי העביר חקיקה שמקלה על הליך קבלת ההכרה המגדרית. עיקרי החקיקה ביטלו את הצורך באבחנה רפואית בדיספוריה מגדרית, חתכו את הזמן בו יש לחיות במגדר החדש משנתיים לשלושה חודשים (ולאחר מכן יש לעבור “תקופת רפלקציה” בת שלושה חודשים טרם קבלת ההכרה הרשמית), והורידו את גיל המינימום מ-18 ל-16 (אז יש לחיות במגדר החדש חצי שנה). החקיקה בינתיים קיבלה וטו מהממשלה הבריטית, אבל נשים את זה רגע בצד. החקיקה עצמה שנויה במחלוקת בתוך הפרלמנט הסקוטי: השמרנים היו קולניים למדי, ובנוסף גם ב-SNP, מפלגתה של סטרג’ן, היה מרד רציני נגד החקיקה.
דאגלס רוס, ראש השלוחה הסקוטית של המפלגה השמרנית, טען שמפלגתו הזהירה מפני השימוש של טורפים מיניים בפרצות בחקיקה כדי, למשל, להגיע לכלא נשים. לא בדיוק ברור איך המקרה של איילה ברייסון מוכיח את העניין: החקיקה לא בתוקף. כדי לקבל הכרה מגדרית יהיה עליה לעבור את כל התהליך שכולל אבחנה רפואית ולחיות במגדר החדש שנתיים (ולהוכיח שחיה בו). סטרג’ן הרי גם הבהירה שהכרה מגדרית לא מבטיחה מאסר בהתאמה מגדרית.
אבל רוס העלה עניין נוסף: למה לא להחליט באופן גורף שאף אנס לא יישלח לכלא נשים? לה ולשר המשפטים שלה יש את הכוח לעשות זאת. לא מדובר ברעיון חדש: יום לפני שהתקבלה ההחלטה להעביר את ברייסון לכלא גברים, שר המשפטים הבריטי דומיניק ראב סיפר שבאנגליה ובוויילס פושעות טרנסיות שלא קיבלו הכרה מגדרית נשלחות לכלא גברים כבררת מחדל, וששינוי מדיניות יקבע שמי שהורשעו בעבירות מין ולא עברו הליך כירורגי לשינוי מין לא יוכלו לשהות בכלא נשים למעט במקרים מיוחדים.
מדיניות חדשה?
הלחץ על ניקולה סטרג’ן להפעיל בררת מחדל לפיה טרנסיות שהורשעו בעבירות כמו אונס יישלחו לכלא גברים נמשך גם במהלך הסופ”ש. אבל בתחילה סטרג’ן התעקשה שלפעול על עיוור עשוי ליצור פגיעה אחרת בגלל מקרים בהם נדרש טיפול אחר, ולכן יש לבדוק כל מקרה לגופו. עם זאת, היא הסכימה שהנחת המוצא צריכה להיות שאנסים לא אמורים להגיע לכלא נשים. גם ויק ולנטיין, קמפיינרית לזכויות טרנס* בסקוטלנד, הסכימה שהמקרה של איילה ברייסון נגמר בצורה הנכונה, אבל שיש להיזהר מפעולה גורפת.
אבל שלשום (א’) כבר נראה שינוי כיוון. שר המשפטים הסקוטי קית’ בראון הודיע שאף אסירה טרנסית עם היסטוריה של אלימות נגד נשים לא תרצה את עונשה בכלא נשים. בנוסף, נערכת כעת בדיקה של מקרה ברייסון כדי להבין מה קרה בתהליך קבלת ההחלטות שהביא לכך שמי שהורשעה באונס נשים בזמן ימיה כגבר נשלחה לכלא נשים. בראון גם הדגיש שבכל מקרה להחלטה לשלוח בתחילה את ברייסון לכלא נשים לא היה כל קשר לחקיקה שמקלה על ההכרה המגדרית (ובכל מקרה טרם נכנסה לתוקף).
להחלטה יש השלכות לא תאורטיות בלבד: ראשי מערך הכליאה של סקוטלנד אישרו את העברתה של טיפאני סקוט, שבימיה כאנדרו ברנז הייתה סטוקר שפגע בנערה בת 13, לכלא נשים. החלטתו של בראון הקפיאה את ההעברה הזו. סקוט תועבר לכלא נשים, אולי, אחרי שתושלם הבדיקה של מקרה ברייסון. למעשה, לפי הטיימס, שירות בתי הסוהר בודק את הסטטוס של כל האסירים והאסירות הטרנס*.
אז סוף לסיפור?
לא ממש. זו פוליטיקה כאן. בכל זאת נעשה פה רצף יפה של פניות פרסה. אני נוטה להגיד על הממשלה השמרנית בלונדון שהיא תמיד תעשה את הצעד המתבקש, אבל לא דקה לפני שביזתה את עצמה בכל דרך אפשרית כדי להימנע מעשיית הצעד הזה. סטרג’ן, במקרה של איילה ברייסון, עשתה דבר דומה, עם רצף של פניות פרסה. בהתאם, סטרג’ן עמדה אתמול (ב’) על הגריל.
מפלגות האופוזיציה טענו שהתנהלות הממשלה הסקוטית בנושא התאפיינה ב”כאוס, בלבול ופניות פרסה”. וקשה להאשים אותן: בריאיון לערוץ 4 סטרג’ן נשאלה על מקרה מהשנה שעברה, בו אסירה טרנסית שהורשעה בעבירות מין שבוצעו בימיה כגבר והועברה לכלא נשים. סטרג’ן סירבה להתייחס למקרה הזה, מה שגרם לה להיראות כמי שלא מסוגלת לנקוט במדיניות עקבית בנושא. בריאיון ל-ITV היא נשאלה את השאלה ה”קלאסית”: האם אישה טרנסית היא אישה? אבל הפעם היה גם טוויסט: אם היא אישה, אז למה היא לא נשלחת לכלא לנשים? סטרג’ן ניסתה להסביר על נסיבות שכן יכולות ליצור הבדלים בין אישה טרנסית לבין מי שנולדה נקבה, אבל הדבר נראה כה מגומגם שהיא בעיקר נראתה לא עקבית. אנדרו ר”ט דייוויס, ראש השלוחה הוולשית של המפלגה השמרנית, צייץ שהוא השתמש בקטע מהריאיון מול כל אחד שיקרא לו “חשוך”. בריאיון ל-BBC היא סירבה להתנצל על התנהלות הממשלה בעניין, מה שגם לא תרם לה.
Next time someone calls me a bigot, I’ll just play this back … pic.twitter.com/dZVD4KmmEs
— Andrew RT Davies (@AndrewRTDavies) January 30, 2023
לסיכום
דיי מדהים מה אוכלוסייה של 18 אסירים טרנס* (11 טרנסיות, 4 טרנסים ו-3 א-בינאריים או ג’נדר פלואיד), בסך הכל 0.2% מאוכלוסיית האסירים הסקוטים כולה, יכולה לעשות לדיון הציבורי בסקוטלנד ומעבר לה. לא בהכרח מדובר ביציאה מפרופורציה ולא צריך להיתמם שמקרה איילה ברייסון העלה סוגיה מורכבת. אבל בצדק מזהירים שהניסיון למשוך את הנושא המאוד רגיש הזה לכל סיטואציה מורכבת אחרת בה צריך להתמודד עם הקיום של טרנס* במרחב הציבורי עלולה לפגוע קודם כל בטרנס*. וכדאי לזכור שבסוף לא מדובר באוכלוסייה שמורכבת מאנסים שחיפשו נתיב מילוט. הניסיון להשליך על זה את החקיקה שלא נכנסה לתוקף הוא לא ענייני ובעיקר מטשטש את זה שיש פה אוכלוסייה שרובה נפגעת ולא פוגעת שצריכה איזשהו סעד מהמדינה. אם הסיטואציה מורכבת צריך לדון בה בעדינות.
אבל אי-אפשר להגיד שניקולה סטרג’ן ניהלה את המקרה הזה היטב. באופן כללי נראה שהסוגיה הטרנסית גורמת לה בעיקר לאבד את העשתונות ואת הכוח הפוליטי שלה. דיי ברור שטרנס* בבתי כלא זו סוגיה עם הרבה ניואנסים, בעיקר כשמגיעים למי שהורשעו באונס. סטרג’ן הייתה צריכה לקחת אוויר ולבחור מדיניות ברורה, ובמקום זה היא ניסתה להתחמק מזה באמצעות החלטה נקודתית, שרק לאחר לחץ הפכה להחלטה גורפת עד להגעה למסקנות חדשות. הדבר משדר חוסר מנהיגות וחולשה. גם ככה כוחה של סטרג’ן נמצא בירידה. אם דברים יימשכו כך, הדבר עשוי להיגמר במפלתה.