עוד פינצ’ר?

אפשר להישבע שכבר היינו בסרט הזה. אחרי שביולי בוריס ג’ונסון נאלץ להתפטר בגלל מינוי בעייתי שבעייתיותו הייתה מראש, נראה שרישי סונאק חוזר על אותו דפוס. הסיפור הוא גווין ויליאמסון (בתמונה), שר ללא תיק שמתגלה כחתיכת תיק. מעבר לעובדה שוויליאמסון פוטר מהממשלה בעבר על-ידי שני ראשי ממשלה שונים, כעת מתברר שהוגשה נגדו תלונה על התנהגות בריונית כלפי ונדי מורטון כשזו שימשה כמצליפת המפלגה השמרנית תחת ליז טראס. וכדי להוסיף על כך, סונאק ידע על התלונה עוד לפני שהחזיר את ויליאמסון לממשלה. אבל סונאק “נותן אמון” בוויליאמסון וכרגע לא מתכוון לפטרו. הדבר נובע ממצבו המורכב במפלגה, שבו זמנית מכריח ומאפשר לו להשאיר את ויליאמסון במקומו. אבל האופוזיציה כבר מתחילה ללחוץ, וראש הממשלה שהבטיח על מדרגות דאונינג 10 “יושרה, מקצוענות ואחריותיות” מתחיל להיראות כמו בדיחה. השאלה היא כמה זמן המצב הזה יוכל להחזיק | צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10

ביולי האחרון שר האוצר דאז רישי סונאק התפטר מממשלתו של בוריס ג’ונסון (דקות אחרי סאג’יד ג’אוויד). הדבר נעשה במחאה על כך שג’ונסון מינה את כריס פינצ’ר לתפקיד בממשלה למרות שהיו נגדו תלונות על הטרדה מינית, וג’ונסון עוד שיקר לגבי ידיעתו לגביהן. אחרי יומיים ועוד עשרות חברי ממשלה שהתפטרו, בוריס ג’ונסון הבין את הרמז והודיע על התפטרותו שלו. סונאק נחשב למי שהביא להפלתו של ג’ונסון, מה שהביא רבים במפלגה השמרנית לנטור לו טינה. היום אותו סונאק הוא ראש הממשלה, והיה אפשר לצפות שלפחות הוא למד את הלקח של פרשת פינצ’ר ולפחות ימנה כמו שצריך. אז היה אפשר לצפות. על המינוי התמוה של סואלה ברוורמן לשרת הפנים פחות משבוע אחרי שהתפטרה כבר דיברנו. אבל יש גם מינוי נוסף, זה של גווין ויליאמסון לשר בלי תיק, שגם לא מראה תבונה גדולה במינויים.

מי זה גווין ויליאמסון?

גווין ויליאמסון הגיע לפרלמנט ב-2010. ב-2016 הוא מונה על-ידי ת’רזה מיי למצליף המפלגה השמרנית וב-2017 מונה לתפקיד שר ההגנה. ב-2019 מיי פיטרה אותו לאחר שנחשד בהדלפות מהמועצה לביטחון לאומי. זו הייתה הסיבה הראשונית בגלל רבים הרימו גבה על כך שסונאק החזיר אותו לממשלה, ועוד עם מקום ליד שולחן הקבינט. אבל צריך להגיד שסונאק לא המציא שום דבר: אחרי שפוטר ממשרד ההגנה, ויליאמסון לא היה צריך לחכות הרבה בשביל הג’וב המיניסטריאלי הבא שלו. פחות משלושה חודשים לאחר שפוטר, בוריס ג’ונסון החליף את מיי ומינה את ויליאמסון לתפקיד שר החינוך. ויליאמסון התגלה כפארסה של ממש בכל הנוגע לטיפול בבגרויות בתקופת הקורונה, וב-2021 פוטר מתפקידו בעקבות כך. בקיצור, קשה להגיד שלוויליאמסון יש איזשהו רקורד שגורם לו להיראות כמו נכס בישיבות קבינט, מה שיכול להסביר את העובדה שלא ניתן לו תיק של ממש, והסברה היא שסונאק היה חייב לתת לו מקום כחלק מריצוי כל הקבוצות במפלגה השמרנית.

מה עכשיו?

הסיפור של המינוי של גווין ויליאמסון למרות ההדלפה עוד היה יכול לעבור. בכל זאת, הוא כבר מונה מאז שוב לשר. אבל אז צצה פרשה חדשה. בשישי דווח שמצליפת המפלגה השמרנית בימיה הקצרים של ליז טראס, ונדי מורטון, הגישה תלונה על התנהגות בריונית נגד ויליאמסון. לפי התלונה, ויליאמסון שלח למורטון מסרים “נתעבים” ו”מאיימים”. בגלל הפרטיות של הטיפול בתלונות, המפלגה סירבה למסור פרטים בנושא ואפילו לא היה ברור אם מורטון הגישה את התלונה למצליפים, שאמורים לדאוג לחברי הפרלמנט, או למוסדות המפלגה עצמם. עוד דווח שהתלונה כנראה הוגשה בסוף ימיה של טראס בתפקיד, כלומר לפני שסונאק הרכיב ממשלה. כבר אז הסיפור זכה לביקורת, למשל מסגנית ראש מפלגת הלייבור, אנג’לה ריינר, שטענה שבניגוד להבטחתו של סונאק, לא מדובר במינוי שעומד על “יושרה, מקצוענות ואחריותיות”. ריינר גם ביקרה את העובדה שבניגוד להבטחה נוספת, סונאק גם טרם מינה יועץ אתיקה לממשלה.

בהמשך סוף השבוע נחשפו בתקשורת פרטים נוספים. נתחיל בהודעות עצמן: מתברר שוויליאמסון ממש לא אהב את העובדה שמורטון השאירה אותו מחוץ לטקס ההלוויה המלכותית של אליזבת’ השנייה. “זה עלוב ושולח מסר ברור מאוד” שחברי המועצה המלכותית שלא “הועדפו” על-ידי ליז טראס נשארו בחוץ. מורטון הסבירה לו את האמת הפשוטה: אין מקום לכולם בהלוויה. ויליאמסון לא ממש קיבל את הטיעון וההודעות ששלח היו, אם להשתמש באנדרסטייטמנט בריטי, בעייתיות משהו. ביניהן “דפקת את כולנו” הלא פרלמנטרית ו”לכל דבר יש מחיר” המאפיוזי. התלונה, שהוגשה ב-24 באוקטובר (יום לפני שסונאק קיבל את התפקיד), הועברה למנכ”ל המפלגה ג’ייק ברי, שלדבריו העביר את המידע לסונאק ואת ראש הסגל המסתמן. בשלב הזה ויליאמסון כבר התנצל ואמר שהוא מקווה לעבוד עם מורטון “כמו בעבר”. מדאונינג 10 סירבו למסור באותו שלב אם לסונאק יש אמון בוויליאמסון.

נותנים אמון

אתמול (א’) דברים המשיכו להתפתח. אוליבר דאודן, חבר בכיר בממשלה ומקורב לסונאק, התראיין לסקיי ניוז ונשאל על העניין. המילה “התפתלות” לא מתחילה לתאר את מה שהלך שם כשהנושא של גווין ויליאמסון עלה. דאודן לא הכחיש לרגע שוויליאמסון לא היה צריך להתבטא כפי שהתבטא, אבל תירץ שהיה מדובר במסרים שנשלחו “בלהט הרגע”. כשנשאל אם סונאק ידע על ההאשמות כפי שג’ייק ברי טען, דאודן אמר שסונאק ידע ש”הייתה מערכת יחסים מסובכת” בין ויליאמסון למורטון ושהוא לא נחשף לתוכן המסרים. כשדאודן נשאל אם הוא ידע על התלונה, דאודן סירב לענות ישירות ורק המשיך לחזור על עניין “מערכת היחסים המסובכת”. שאלה שהוא כן ידע לענות עליה באופן ישיר הייתה האם לסונאק יש אמון בוויליאמסון. התשובה? יש.

אם לזקק את כל התשובות האלו למשפט אחד, אז הרי שסונאק וסביבתו מבינים שהמינוי של ויליאמסון עשוי לעלות ביוקר, אבל לא רוצים להיפטר ממנו. למה? כנראה עסקה פוליטית כלשהי. המעמד של סונאק הוא בו-זמנית חלש למדי וגם חזק למדי. חלש למדי, כי הוא הגיע לדאונינג 10 אחרי שכרת בריתות עם כל הסיעות במפלגה השמרנית, וכעת הוא צריך לרצות את כולן. אם יפטר את ויליאמסון כפי שדורשת האופוזיציה, הוא יסתבך לא רק עם ויליאמסון אלא עם כל החבורה שלו. חזק למדי, כי אחרי שנפטרו מטראס אחרי שבעה שבועות בלבד, המפלגה השמרנית לא באמת יכולה לזרוק את סונאק מכל המדרגות גם אם תחפוץ בכך. היא תיראה כמו בדיחה ותתקשה להצדיק את סירובה ללכת לבחירות כלליות מוקדמות. לכן, הסיכוי שהמפלגה השמרנית תפנה נגדו למרות המינוי של ויליאמסון לא גדול כרגע. ככל הנראה זו הסיבה שסונאק סבור, נכון לעכשיו, שחכם יותר להשאיר את ויליאמסון לצדו.

(עדכון 7.11.22: הסאן פרסם אמש תגובה ישירה של סונאק, בה חזר על הרבה מההתפתלויות של דאודן, אבל סירב להשיב באופן ישיר לשאלה אם ויליאמסון ימשיך להחזיק בתפקידו)

האם גווין ויליאמסון הוא כריס פינצ’ר 2.0?

יש הרבה מאוד קווי דמיון, למרות שהעבירות שמיוחסות לפינצ’ר חמורות יותר. בשני המקרים מדובר באדם שקיבל מינוי לממשלה למרות שהיו נגדו תלונות בעלות משקל, עליהן ידע ראש הממשלה. בשני המקרים התגובה הראשונית הייתה ניסיון להכחיש את הידיעה. במקרה של פינצ’ר, בוריס ג’ונסון שינה בהדרגה את גרסתו עד שלא נותרה בררה אלא להגיד את האמת. במקרה של גווין ויליאמסון, סונאק עדיין בשלב ההכחשה שידע משהו שהיה אמור למנוע ממנו למנות את ויליאמסון. אבל כרגע המקרה של ויליאמסון לא מקים על סונאק את שריו כפי שהמקרה של פינצ’ר הקים על ג’ונסון את רישי סונאק עצמו.

אבל עברה פחות משנה מאז החשיפה הראשונה במה שהפך לפרשת המסיבות. קשה לשכוח כל-כך מהר שהדברים האלו לא קורים בהכרח בבת אחת ויכולים להתפתח בהדרגה. אם ייחשפו פרטים נוספים, אם האופוזיציה תלחץ מספיק, אם מתנגדים של סונאק בתוך המפלגה השמרנית יחליטו שהם מרימים את קולם – כל אלו יכולים לשנות את המאזן נגד סונאק. וכבר עכשיו נגרם נזק: ההבטחה לממשלה הבנויה על “יושרה, מקצוענות ואחריותיות” נראית כרגע כמו בדיחה וסונאק נראה כמו חיקוי חיוור של בוריס ג’ונסון, לפחות בכל הקשור למשמעת עצמית רופפת. אם תוסיפו על כך את העובדה שהתקציב שיוצג בשבוע הבא כנראה לא יעזור לסונאק בסקרים בגלל הקיצוצים והעלאות המסים שצפויים להיכלל בו, הוא עלול לגלות שוויליאמסון הופך לנטל כבד יותר ויותר.