אופוזיציה נעדרת

לשיתוק של הממשלה מול המשבר הכלכלי המתהווה כבר התרגלנו. אבל האופוזיציה, כך נראה, משותקת גם היא. ראש הלייבור קיר סטארמר הפציע עם פתרון למשבר, שכצפוי זכה לביקורת מימין, אבל גם ללעג מהליברל-דמוקרטים שהציעו פתרון דומה מאוד שבוע קודם לכן. השביתות גם ממשיכות, והלייבור ממשיכה לנסות לגבות את העובדים בלי לתת גיבוי של ממש לשובתים. הגמגום של סטארמר משחק גם לידי האגף השמאלי של המפלגה שמעוניין להעיף אותו, ואם הדבר יימשך הלייבור עשויה לגלות אחרי הקמת הממשלה החדשה שהיא מאבדת את המומנטום | צילום: ג’סיקה טיילור, הפרלמנט הבריטי

לא מזמן דנו בכך שבריטניה משותקת אל מול האתגר הכלכלי העצום שעומד בפניה עד אשר בוריס ג’ונסון יוחלף. העניין העיקרי הוא העלייה הצפויה בחשבונות החשמל שתיכנס לתוקף ב-1 באוקטובר, שלפי ההערכות תקרע למשקי בית רבים את הכיס. וגם, השביתות ממשיכות לפגוע במהלך החיים התקין, וגם מול זה לממשלה רק נשאר לתת לנו לחכות עד שתהיה ממשלה חדשה. אבל מי שעוד סובלת משיתוק היא האופוזיציה.

הקפאת חשבונות

תזכורת: כרגע נראה שהכלכלה הבריטית עומדת בפני משבר של ממש, עם תחזיות לאינפלציה של 13%, מיתון, צפי ליותר מהכפלה בגובה חשבון החשמל, והשבוע גם הסטטיסטיקה הראתה שבמונחים ריאליים המשכורת הבריטית הממוצעת נחתכה ב-3%, שיא מאז התחילו המדידות האלו ב-2001 (תיקון 22.8: למעשה, הייתה ירידה אחת גדולה יותר, ב-2009). בקיצור, המצב בקאנטים. הפחד הגדול הוא מפני ה-1 באוקטובר, אז תיכנס לתוקף העלייה הבאה בחשבונות האנרגיה (עוד לא ידוע בדיוק לכמה). רק שיש בעיה: ראש הממשלה הנוכחי, ג’ונסון, לא יכול לעשות הרבה בגלל שהממשלה היא ממשלת מעבר עד ה-6 בספטמבר, אז יוחלף. רק שבספטמבר ייתכן שיהיה מאוחר מדי לפעול.

עד לאחרונה קולו של ראש האופוזיציה קיר סטארמר דיי נדם. הקול העיקרי שקרא לפעולה מידית כדי למנוע את הפגיעה של העלייה במחירי האנרגיה במשפחות רבות ברחבי בריטניה היה בכלל של ראש הממשלה לשעבר גורדון בראון, שקרא לפעולה מידית משולבת של בוריס ג’ונסון כראש הממשלה הנוכחי יחד עם אחד משני יורשיו הפוטנציאליים, ליז טראס ורישי סונאק, כדי שלא יהיה מצב בו ג’ונסון למעשה כופה על יורשיו מדיניות שהם לא עומדים מאחוריה. רק שג’ונסון וטראס סירבו להיענות לקריאה, כך שאין בררה אלא לחכות לירושה. ובינתיים רבים תהו איפה סטארמר בכל הסיפור הזה.

ובכן, בתחילת השבוע קיר סטארמר הודיע על תכנית: הלייבור “לא תיתן לאף משפחה לשלם פני אחד נוסף”. מה זה אומר? שהממשלה תספוג את עליית המחירים המתוכננת, כך שהמחיר לצרכנים לא ישתנה. גם עזרה לעסקים, שלא זכאים לתקרת מחירי חשמל כמו משקי הבית הפרטיים, יקבלו סיוע. לפי סטארמר, הדבר אמור לעלות בסך הכל כ-29 מיליארד ליש”ט ויחסוך לכל משק בית כאלף ליש”ט בחורף הקרוב. ואיך הדבר אמור להיות ממומן? שלושה מקורות. ראשית העלאת המס על הרווחים הלא צפויים של חברות האנרגיה וסגירת הפרצות במס שהטילה הממשלה. שנית, שימוש ב-14 מיליארד ליש”ט שהובטחו אבל טרם הוקצו למשהו ספציפי. שלישית, עצם הקפאת מחירי החשמל תבלום את האינפלציה, מה שיקל על החזר החובות של הממשלה. לפי החישוב של הלייבור, המס, הכסף הפנוי ובלימת האינפלציה מסתכמות בדיוק לכדי 29 מיליארד ליש”ט. קלי קלות, אה?

Here’s the choice:

Let the oil and gas companies continue to make huge profits whilst every family across the UK suffer.

Or, do something about it.

Labour would stop the energy price cap going up. This would save families £1,000 this winter. pic.twitter.com/RG8XbeocVO

— Keir Starmer (@Keir_Starmer) August 15, 2022

תגובות

ובכן, לא ממש קלי קלות. קודם כל, סטארמר הגיע באיחור קל. ראש הליברל-דמוקרטים אד דייווי הציע את הקפאת מחירי האנרגיה שבוע לפני כן. המימון של דייווי פחות מהודק (מתכנן לאסוף 20 מיליארד ליש”ט דרך הרחבת המס על הרווחים, והוא צופה עלויות של 36 מיליארד ליש”ט), אבל העיקרון דומה. בהתאם, דייווי עקץ: “היי לייבור, שמח לראות שאהבתם את ההצעה שלי לבטל את העלאת חשבונות האנרגיה. יש לי גם כמה מחשבות על רפורמה אלקטורלית שאתם מוזמנים לאמץ”. סטארמר מצדו הסביר שהעיכוב נבע מכך שהצוות שלו עבד על מציאת פתרון בר-קיימא, אבל רבים פשוט רואים זאת כהתעוררות מאוחרת של סטארמר אל מול המשבר.

Hi @UKLabour glad you liked my proposal to cancel the energy price rise. I also have some thoughts on electoral reform that you’re welcome to adopt…

— Ed Davey (@EdwardJDavey) August 13, 2022

סטארמר גם עיצבן, שוב, את האגף השמאלי של המפלגה שלו. כשסטארמר רק התמודד על ראשות הלייבור ב-2020 הוא הבטיח הלאמה של חברות האנרגיה. כעת, כך נראה, הוא זונח את זה. הוא נימק שהלאמה ברגעים כאלו רק תכביד על העלויות הכבדות, כי הרי מעבר לכך שהוא עדיין יצטרך להשקיע את הכסף כדי למנוע מעליית מחירי הגז להשפיע על מחירי החשמל, הוא גם יצטרך גם ממון נוסף כדי לקנות את חברות האנרגיה. הוא הסביר שהוא רוצה לנקוט בגישה פרגמטית, ולא אידיאולוגית (אמירה מאוד שמרנית מצדו). במומנטום, התנועה הבולטת באגף השמאלי של הלייבור, מחו על כך וטענו שיש פה למעשה “מחויבות אידיאולוגית להפרטה”.

ומה טראס וסונאק, שני האנשים שאחת מהם (או בסיכוי פחות סביר, אחד מהם) ממש תחזיק בכוח ליישם את ההצעה של סטארמר, אומרים על זה? שניהם דחו את הרעיון, כמובן. טראס הסבירה שיהיה מדובר בפלסטר על המבנה הכלכלי הבעייתי של בריטניה, ושהיא מעוניינת לנקוט בגישה יותר מבנית (מה שמתברר השמרנים לא עשו 12 שנה בשלטון…). בפועל, כמובן, כפי שסונאק כבר טרח להדגים, הורדות המסים של טראס לא יעזרו לבדן להרבה מאוד משפחות ממעמד נמוך לשלם את חשבונות החשמל שלהן. הסיבה העיקרית להתנגדות היא, כמובן, שהבייס השמרני, זה שמצביע עכשיו, לא יקבל את זה.

שוברי שביתה

וזה לא שבינתיים בריטניה במצב אידיאלי, כשהשביתות ממשיכות לפגוע במרקם החיים. דיברנו ביוני על השביתות ברכבות, ואלו ממשיכות (יש עוד שביתות, אבל נשים אותן בצד). השבוע הייתה עוד אחת, שמעבר לרשתות רכבת רבות כללה גם את הטיוב, הרכבת התחתית המפורסמת של לונדון. מיק לינץ’, מזכ”ל איגוד עובדי הרכבות, השיִט והתחבורה (RMT), הזהיר שלאיגוד יש משאבים כדי להמשיך עוד חודשים עם שביתות כאלו, שמדיי כמה זמן משבשות את היכולת להשתמש בשירותי התחבורה במדינה. ומה לינץ’ רוצה? רוב הוויכוחים קשורים למשכורות ולפנסיות, ובימים של אינפלציה גבוהה קשה לעמוד בדרישות של האיגודים. לינץ’ מגלה לא מעט הבנה למפעילות של הרכבות, ובא בטענות לממשלה, שלדבריו משותקת בגלל המרוץ לראשות המפלגה השמרנית ובגלל הנטייה של שני המועמדים לפנות לימין הקשה.

אבל שר התחבורה גרנט שאפס לא נשאר חייב. לדבריו, יש הצעה מהממשלה שראשי האיגודים מסרבים לתת לעובדיהם לראות ולהצביע עליהן. כעת, הוא מאיים, אם האיגודים לא יציגו את ההצעות של הממשלה לחברים, הממשלה תעביר חקיקה שתוכל לחייב אותם לעשות זאת. פירוש הדבר יהיה החלשה רצינית של הנהגת האיגודים, שהממשלה תוכל ללכת מעל הראש שלה. ליז טראס מתכוונת ללכת יותר רחוק, והבטיחה חקיקה שתגביל את זכות השביתה ותחייב רמה מינימלית של תחבורה ציבורית. כלומר, כל מה שיש לממשלה להבטיח כרגע זה “חכו חכו”. מצד אחד, זה סביר, כי כאמור לא נרצה שבוריס ג’ונסון יעשה עכשיו איזושהי רפורמה ענקית שתכבול את ידי הממשלה הבאה, אבל מצד שני שוב הציבור נשאר להמתין.

ומה עם האופוזיציה? כבר דיברנו על כך שלסטארמר יש גישה משונה משהו לשביתות האלו. הוא לא רוצה שחברי ממשלת הצללים שלו יצטרפו להפגנות השובתים, בטענה שממשלה לא מעודדת שביתות אלא מספקת פתרונות. בהינתן שהלייבור היא “ממשלה בהמתנה”, היא צריכה לנהוג בהתאם. כבר הסברתי בפעם הקודמת למה זה טיעון אידיוטי, אבל כרגע סטארמר ממשיך בו. הדבר שוב מעצבן מאוד את האגף השמאלי, ובימים אלו מתהווה מהלך של האגף הזה יחד עם גורמים באיגודי העובדים (שמהווים חלק חשוב מהמבנה של הלייבור), שמטרתו לכפות הצבעה בכנס המפלגה על השאלה האם המפלגה תומכת בעובדים.

לסיכום

התנהלות הממשלה מתסכלת, אבל ייתכן שאין בררה. בסופו של דבר, יהיה קשה לגרום לג’ונסון, טראס וסונאק להסכים על מדיניות כלשהי שיהיה אפשר להוציא לדרך כבר עכשיו. ג’ונסון לא באמת סלח לסונאק על ההתפטרות של האחרון, שכן היא גררה בסופו של דבר את התפטרותו של הראשון. ההבדלים בין טראס לסונאק מאוד גדולים בכל מה שקשור לדרך להתמודד עם המשבר. ייתכן שהשיתוק הזה הוא שיתוק של אין בררה, מתסכל ככל שזה יישמע (למרות שהשלושה היו יכולים להעמיד פנים שהם מנסים).

אבל גם האופוזיציה פה נעדרת. קיר סטארמר, בניסיון שלו לא לחרוג מהמרכז הפוליטי, מגמגם. לקח לו הרבה מאוד זמן להגיע עם פתרון קונקרטי למצב הכלכלי, והוא ממשיך לגמגם לגבי השביתות. הלחצים שהוא נתון בהם ברורים: מצד אחד הוא צריך לתת משהו גם לאגפים היותר שמאליים במפלגה, ובטח ובטח שלאיגודים, שמהווים חלק מעמוד השדרה של המפלגה. מנגד, הוא לא רוצה להיתפש כעוד סוג של ג’רמי קורבין. רק שהתוצאה היא מה שנתפש כחוסר החלטיות ופספוס של ההזדמנות ללכת לממשלה על הראש בזמן שהיא משותקת ושני המועמדים לעמוד בראשות הממשלה הבאה נראים לעתים כאילו הם נותקו מהמציאות. ובנוסף, הלייבור ממשיכה להיות מפולגת. אמת, הלייבור ממשיכה להוביל בסקרים, לעתים בפערים גדולים. אבל כרגע השמרנים הם מפלגה בלי ראש. אם הוא לא יתאפס, הוא עלול לגלות שהפער הזה קטן משמעותית.