המפלגה השמרנית בכאוס ואופי הממשלה שבדרך קשה לתחזית, מה שמשאיר יופי של ואקום לראש הלייבור קיר סטארמר להיכנס אליו. סטארמר ביקש אתמול (ב’) לפרוש את החזון לממשלה שהוא יקים ושהוא מתכוון לקדם בדעת הקהל עד שיגיעו הבחירות הכלליות. הוא הבטיח שממשלתו תטפל בשלוש משימות: הכלכלה, השירותים הציבוריים והפוליטיקה. הוא רוצה להביא לצמיחה, לשיפור השירותים הציבוריים לא רק בתקצוב אלא גם במהות, ולפוליטיקה נקייה ומאחדת. ואיך בדיוק הוא מתכוון להשיג את המטרות האלו, שיש עליהן קונצנזוס דיי רחב? אה, זה כבר לנאום אחר. וגם: קבלו לו”ז למרוץ לראשות המפלגה השמרנית | צילום: ג’סיקה טיילור, הפרלמנט הבריטי

מחר, לקראת סבב ההצבעה הראשון במרוץ להחליף את בוריס ג’ונסון, נחזור לדבר על התהפוכות במפלגת השלטון. אבל בינתיים דברים קורים גם באופוזיציה. אתמול (ב’) ראש האופוזיציה קיר סטארמר ביקש את תשומת הלב התקשורתית כדי לתת את החזון שלו לגבי בריטניה. לו רק היה לנו מושג מה החזון הזה.

קצת רקע

כנראה שמתם לב שבשבוע שעבר בוריס ג’ונסון התפטר מראשות המפלגה השמרנית, מה שיוביל בהמשך להתפטרותו מראשות הממשלה. כעת, המפלגה השמרנית מחפשת לעצמה ראש חדש, ולא ממש בטוח מי זה יהיה. אין יורש מובהק כמו ב-2019, כשכבר בשלבים המוקדמים סוכנויות ההימורים נתנו לבוריס ג’ונסון בין 70 ל-90 אחוזי סיכוי לנצח (עבדכם הנאמן ניסה להיות טיפה סקפטי). המרוץ פתוח לגמרי, כשהפייבוריטים לא זוכים ליתרונות עצומים. המועמדים לא בהכרח אחידים בדעותיהם לגבי הנושאים הבוערים, ובראשם הכלכלה, מה שאומר שלא לחלוטין בטוח איזה כיוון תתפוס המפלגה בסוף המרוץ.

ואלו חדשות טובות לקיר סטארמר. אחת הבעיות של סטארמר, מעבר למחסור באומץ פוליטי, הייתה בוריס ג’ונסון שלפני השערוריות בהן הסתבך. ג’ונסון הוא מה שנקרא “one-nation Conservative“, כלומר מי שמאמין במעורבות מסוימת כדי לשכך את המתחים המעמדיים. במצע הבחירות ב-2019, בוריס ג’ונסון הבטיח למעשה נסיגה ממדיניות הצנע של דייוויד קמרון ות’רזה מיי, להגדיל את ההוצאה הציבורית ולקחת את המפלגה שמאלה. זה לא אומר שהוא הפך לסוציאליסט, אבל הוא זיהה היטב את סנטימנט האנטי-צנע בציבור, בעיקר מצביעי הלייבור הוותיקים שעברו אליו, וכיוון את המפלגה בהתאם.

סטארמר, מצדו, מנסה לקחת את המפלגה דווקא ימינה ביחס לימיו של קודמו, ג’רמי קורבין. זה יוצר מצב שהוא נאלץ להצטופף מאוד עם ג’ונסון במרכז, מה שטשטש את ההבדלים ביניהם. השערוריות סייעו לסטארמר, שכן הוא היה יכול להפסיק להיות מדינאי ולחזור להיות עורך דין, אבל זו לא תכנית לטווח ארוך. כעת, כשיש ואקום, לסטארמר יש הזדמנות להציג איזשהו חזון, שיאפשר לו, אפילו במקרה ג’ונסון יוחלף במישהו אחר מסיעת ה-one-nation, לטעון לזכות ראשונים. אתמול (ב’) סטארמר נשא נאום על רקע המרוץ שעומד להתחיל. איני יודע אם הוא ביקש לנצל את ההזדמנות שאני ראיתי, אבל היא אכן הייתה שם: ואקום בשלטון, בלי כיוון ברור, שרק מחכה שמישהו ייכנס אליו.

הנאום

נתחיל בנאום. זה התחיל מבטיח: היה נראה שסטארמר באמת מעוניין להיכנס לוואקום, כשפתח בכך שהוא מעוניין לדבר על מה שהוא עומד להתמקד בו עד לבחירות הכלליות – העתיד. הוא הדגים כיצד מצבה הנוכחי של בריטניה, עם המסים והאינפלציה ושירות המדינה המדשדש, הוא משהו שטעון תיקון. “יש צורך בהתחלה רעננה”, הוא אמר (fresh start, מילים שנבחרו לא במקרה, כדי להיבדל מסיסמת ה-clean start של טום טוגנדהאט, המשמשת אותו במרוץ לראשות המפלגה השמרנית). ואת זה, הוא הסביר, לא ניתן לקבל מהמפלגה השמרנית שנדבקה ב”נגיף הכאוס” מבוריס ג’ונסון.

סטארמר הציב שלוש משימות שעומדות לנגד עיניו, שלדבריו רק ממשלת לייבור תוכל לבצע: לאתחל את הכלכלה ולסיים את משבר יוקר המחיה; להחיות את השירותים הציבוריים ולהתניע מחדש את הקהילות; לאחד את המדינה ולנקות את הפוליטיקה. בספירה הכי מקלה שלי יש פה לפחות ארבע משימות, אבל כמו במערכון של הגששים, סטארמר ספר אז הוא יודע.

עבורו, הסביר, המצב הכלכלי הוא עניין אישי, בגלל הרקע ממנו הגיע. לדבריו, המצב הנוכחי מביא לכך שאנשים עובדים נתקעים במקום, מה שמביא לכך שבריטניה עצמה נתקעת במקום. לכן, המשימה הראשונה שהוא רואה לנגד עיניו הוא הצמחת הכלכלה, אבל באופן כזה שלא תשאיר אנשים מאחור, כדי שלא רק הכלכלה אלא האומה כולה תצמח. לדבריו, כשמגיעים מהרקע שלו, נעשים חסרי סבלנות לגבי בעיות, כי לחסרי הפריווילגיות אין זמן לחכות למנגנון או לפוליטיקה. “אני חסר סבלנות לבצע את הדברים”, הוסיף.

לדבריו, האתגר שעמד בפניו לא היה פשוט כלל, שכן עליו היה לנסות להיות ממשלה שבדרך בזמן שהוא משנה את המפלגה לאחר שנות קורבין. אבל, הוא רוצה לשנות את המפלגה “עם מטרה”, לטובת המדינה. למרות שיש בפני המפלגה עוד עבודה, כעת היא “נעה קדימה”, וסטארמר מבטיח לעשות את זה גם עם בריטניה.

המשימות

כאמור, סטארמר אמר שעומדות בפניו שלוש משימות, והוא פירט מה בכוונתו לעשות. לגבי הכלכלה, הוא הבטיח ש”השורה הראשונה בעמוד הראשון” של המצע בבחירות הכלליות הבאות תהיה על יצירת עושר. לדבריו, יש למפלגה כבר תכניות מוכנות, יש לו תכנית חמש נקודות לגרום לברקזיט לעבוד, ראש הממשלה לשעבר גורדון בראון עובד על תכניות לכלכלה שתישען על כוחות מקומיים. יש מכל טוב. סטארמר הזכיר שזו הייתה הלייבור שדחפה את הממשלה להשית מס מתת שמיים על הרווחים הלא צפויים של חברות האנרגיה. הוא הבטיח שבשבועות הקרובים הוא יפרט יותר איך בדיוק הכלכלה שהוא מעוניין לראות תעבוד. סטארמר היה רוצה לראות כלכלה חזקה, בטוחה ואינקלוסיבית.

סטארמר תקף את המפלגה השמרנית בנושא: לדבריו, עוד לפני שהמרוץ להחלפת ג’ונסון החל באופן רשמי, המועמדים פיזרו הבטחות בגובה 200 מיליארד ליש”ט של בזבוזים (בין אם בהוצאות או בהקטנת הכנסות – אב”מ), מבלי לפרט כיצד יממנו את זה. עץ כסף, מישהו? הוא לעג להם שרובם היו בממשלה של ג’ונסון והגנו עליו ועל מדיניות העלאת המסים שלו. “הם מתנהגים כאילו הם נחתו מהירח”, הוא עקץ. לדבריו, הוא נותן אמצעי מימון לכל תכנית שלו. למשל, כשהוא אומר שהוא ישקיע בחינוך, הוא יעשה זאת באמצעות סגירת פרצות המס לבתי ספר פרטיים.

אבל סטארמר ביקש גם להיות כן עם מפלגתו שלו: כפי שלא הכל עובר בהורדת מסים והסרת רגולציה, גם לא הכל עובר בחלוקה מחדש והשקעה בסקטור הציבורי. לדבריו, וזה מה שהמפלגה השמרנית לא מבינה לתפישתו, שבעידן הנוכחי יש צורך בשותפות: המדינה והשוק, העובדים והמעסיקים, הכלכלה היומיומית והחזית הטכנולוגית – כולם צריכים לעבוד יחד.

סטארמר מעוניין לחשוב מחדש על השירותים הציבוריים: שירותי הבריאות צריכים לעסוק במניעה, לא רק בריפוי של מחלות שכבר קרו; החינוך צריך לא רק להעביר ידע אלא לפתח את היצירתיות והסקרנות של התלמידים וכו’.

סטארמר הבטיח לחבר בין אנשים, שכן נמאס לו “מהפוליטיקה המפלגת”. לכן, הוא מבטיח לשנות אותה. בריטניה שלו תעלה על ראש שמחתה את המשותף ואת השונה בין אנשים, כפי שראוי בדמוקרטיה. מה שחשוב זה לשחק לפי החוקים. לכן, הוא גם ידאג לנקות את הפוליטיקה. לדברי סטארמר, לא קשה לנחש מה אנשים רוצים מהפוליטיקה, והוא הבהיר מה הוא רוצה: שאף אחד לא יישאר מאחור בגלל נסיבות חייו.

ניתוח

זה לא שהיו דברים קונקרטיים בכלל בנאום הזה, אבל הם היו מעטים. הרוב היה, כדברי האימרה הידועה, “בעד מה שטוב ונגד מה שרע”. אתה רוצה להצמיח את הכלכלה? קטעים, אני גם לא אתנגד. לא נראה לי שמישהו יתנגד. השאלה היא איך מגיעים לצמיחה הזו. יש לכבודו תכניות? למה הן נשמרות במגירה? אמת, להבטיח לטפל בפרצות במערכת המס עבור עסקים ובתי ספר פרטיים זה חשוב ומבורך, אבל לא יכול להיות שזה הכל. המחשבה שההבטחה להקדיש ליצירת עושר את המקום הראשון במצע היא רעיון מהפכני או פורץ דרך היא מגוחכת. כנ”ל הרעיון שצריך שיתופי פעולה בין הגורמים בכלכלה, כאילו זה לא נחשב למה שהזניק את מערב גרמניה אחרי מלחמת העולם השנייה. אגב, כשנשאל מאוחר יותר בריאיון לערוץ 4 אם בכוונתו להעלות מסים, לקצץ בהוצאות או ללוות כסף כדי לממן את שאיפותיו, הוא אמר שהוא רוצה צמיחה. יופי. גם הרעיון שחינוך לא צריך להעניק רק ידע הוא נפלא בעיניי, ואני דיי בטוח ששמעתי אותו עוד בימים שאני הייתי תלמיד.

להבטיח לטפל בפרצות במערכת המס זה חשוב, אבל זו לא תכנית. ונכון, סטארמר אמר שהוא יפרוש תכנית בהמשך, אבל אז בשביל מה היה צריך את הנאום הזה? נאומים מהסוג הזה הוא נואם כבר שנתיים. באמת שלא היה צריך עוד אחד. אין פלא, אם כן, שהשאלה הראשונה שהוא נשאל במסיבת העיתונאים שאחרי הנאום, הראשונה, הייתה: “אתה ראש הלייבור כבר שנתיים, אתה קורא לבחירות כלליות, האם לא הגיע הזמן שבמקום רק לספר איך ממשלת לייבור עשויה להיראות, שתספר לציבור מה תעשה כדי להשיג את זה?”. השאלה במקומה. סטארמר רוצה להציע עתיד מזהיר, שכל אחד היה רוצה, אבל הוא מנסה לתת כמה שפחות פרטים איך יגיע לשם. שחס וחלילה לא יהיה על מה לתקוף אותו. העניין הוא שזו לא ישראל, זו בריטניה. אנשים מתייחסים למצע. המצע הוא גם תעודת ביטוח מפני בעיות בבית הלורדים. בסוף משהו קונקרטי יצטרך להיכתב שם. כך שההסתרה הזו לא באמת רצינית.

וכרגיל, סטארמר לא הזכיר ולו פעם אחת את המילה “סוציאליזם”. לבוריס ג’ונסון אין בעיה להגיד “קפיטליזם”. אבל סטארמר כל-כך חותר למרכז, שהוא מתנער מהמילה הזו כבר תקופה ארוכה, למרות שזה ממש בחוקת המפלגה שלו. הכל כדי לטשטש.

המנהיג המשעמם

עניין נוסף שעלה, הן במסיבת העיתונאים והן בריאיון לערוץ 4, היה העניין שסטארמר נתפש משעמם משהו. התשובה של סטארמר בשני המקרים הייתה זהה: “הדבר היחידי שמשעמם זה להיות באופוזיציה”. זו אמירה בעייתית משהו. אמת, למעט מפלגות בדלניות, השאיפה של כל מפלגה באופוזיציה אמורה להיות לצאת משם. אבל האמירה שמדובר בעניין “משעמם” עשויה להקטין מחשיבות התפקיד של האופוזיציה, בעיקר בדמוקרטיה פרלמנטרית.

אבל זה לא העניין החשוב: סטארמר מתקשה להלהיב. הוא מצליח מאוד כשהוא תוקף את ג’ונסון על שחיתות, כי הוא עורך דין ולדבר על חשיבות החוק זה הקטע שלו. אבל כמדינאי האיש לא מצליח לסחוף יותר מדי. ההובלה של הלייבור בשמונת החודשים האחרונים היא לא בזכות סטארמר כמו שהיא בזכות ג’ונסון. זה לא ממש רע שיהיה ראש ממשלה שמוכן לעשות עבודה אפורה, דבר שלג’ונסון מעולם לא הייתה את הסבלנות אליו, אבל כדי לעשות אותה צריך קודם כל לנצח בחירות. סטארמר מבטיח שעל זה הוא עובד, השאלה היא רק אם הוא יצליח למרות התדמית.

לסיכום

בפני סטארמר עמדה דלת פתוחה כדי למלא את הריק שיצרה ההתפטרות של ג’ונסון והמצב הייחודי של חוסר ביורש מובהק. סטארמר החליט, לפחות כרגע, לסגור את הדלת. יכול להיות שבאמת, בזמן שהשמרנים רבים בינם לבין עצמם מי יירש את ג’ונסון, שסטארמר באמת ייתן לנו הרבה חומרים קונקרטיים שישנו את זה. רק שהוא מבטיח את התכניות האלו כבר המון זמן, כך שכבר קשה להאמין שזה באמת יקרה מתישהו. הוא מבטיח כל-כך הרבה זמן שהוא יצמיח את הכלכלה ויזניק את כל חלקי האוכלוסייה, כאילו כל האחרים לא, שכבר קשה לראות מצב בו נקבל תכניות קונקרטיות. הוואקום שיש כרגע לא יחזיק עוד הרבה זמן, וכדאי שהוא יתחיל לעבוד על זה ברצינות.

ועוד דבר אחד

באותו ערב (ב’) גראהם בריידי, יו”ר ועידת 1922, הודיע על כללי המרוץ לראשות המפלגה השמרנית, אז הנה הם בקצרה. היום, עד 20:00 שעון ישראל, כל המועמדים יצטרכו להירשם, כשהם זוכים לגיבוי של לפחות עשרים חברי פרלמנט מהמפלגה. רק מי שיעמדו בתנאים האלו יוכלו לעמוד להצבעה. מחר יתחיל השלב הראשון, המתקיים בקרב חברי הפרלמנט בלבד: חברי המפלגה יצביעו בעד המועמד/ת המועדפ/ת עליהם, עד שיישארו רק שניים. בסבב ההצבעה הראשון שייערך מחר, ינופו כל מי שייכשלו להשיג את תמיכתם של לפחות שלושים חברי פרלמנט מהמפלגה. בסבבים הבאים, שיימשכו לכל היותר עד יום חמישי בשבוע הבא, המקום האחרון ינופה, כך סבב אחר סבב, עד שיישארו שניים. הם יעמדו לבחירת כל מתפקדי המפלגה. ב-5 בספטמבר יכריזו מי קיבל/ה יותר קולות, קרי ראש/ת המפלגה הבאה. לאחר מכן, אני מניח שב-7 בספטמבר לאור המסורת הפוליטית שם, בוריס ג’ונסון יתפטר מתפקידו, והמלכה תקרא לראש/ת המפלגה החדש/ה לצורך הרכבת ממשלה חדשה.

הפוסט הבא, שיעלה מחר, יעסוק במועמדים שהצליחו להיכנס למרוץ.