אחרי מלחמת חורמה במתנגדיו במפלגה השמרנית, בוריס ג’ונסון לבסוף הבין שהגיעה השעה לפנות את המקום ואתמול (ה’) התפטר מתפקידו כראש המפלגה השמרנית, מה שיוביל בהמשך להתפטרותו מראשות הממשלה. כמובן, גם זה לא יכול לעבור חלק, אחרי שגורמים רבים מעוניינים שהוא יתפטר מראשות הממשלה כבר עכשיו ולא יחכה למציאת מחליף. וגם: מה הביא את בוריס ג’ונסון לנקודה הזו, ומה על הכף לגבי העתיד הקרוב? | צילום: טים האמונד, דאונינג 10
אתחיל בהודאה בטעות: בפוסט הקודם חזיתי שיש לנו לפחות עוד כמה ימים בהם בוריס ג’ונסון ינסה להיאבק במרד נגדו, ושיצטרכו לגרור אותו מדאונינג 10 כשהוא צורח ומנופך לכל עבר. לפחות עד שייערכו הבחירות לוועידת 1922 שיוכלו לשנו את הכללים להדחת ראש המפלגה. בפועל, אתמול (ה’) בוריס ג’ונסון התפטר מראשות המפלגה השמרנית (וכך, בעצם, מראשות הממשלה), ועשה זאת בצורה יחסית מכובדת. אבל גם זה היה שנוי במחלוקת.
לפני שנתחיל, שתי הבהרות: ראשית, לא מדובר בסיכום הכהונה כולה של בוריס ג’ונסון. זה יחכה ליום בו הוא יגיש את התפטרותו למלכה. נעסוק כאן במה שהוביל לרגע הזה. שנית, לא אעסוק כאן גם במחליפים הפוטנציאליים של בוריס ג’ונסון. בורסת שמות כבר יש, אבל אני מעדיף לראות מי באמת רצים בסוף.
בפרקים הקודמים
ממש בקצרה: בסוף השבוע שעבר כריס פינצ’ר נאלץ להתפטר מתפקידו כסגן מצליף הסיעה לאחר שעלו נגדו תלונות על הטרדה מינית. אז נזכרו שזו לא הפעם הראשונה שהוא התפטר בנסיבות האלו, ושהייתה פעם כזו ב-2017. הדבר העלה את השאלה מה ג’ונסון ידע על ההאשמות נגד פינצ’ר בטרם מונה לתפקידים בממשלה. בתחילה ג’ונסון ניסה לטעון שהוא לא ידע על התלונות האלו, אבל בהדרגה קו ההגנה השתנה, עד שג’ונסון נאלץ להודות שידע לפחות על חלק מהתלונות ולהתנצל, וכשנשאל פשוט טען שהוא שכח. מי שלא אהבו את זה היו השרים של ג’ונסון, שנאלצו לשווק את קווי ההגנה המביכים והמשתנים האלו בציבור ולהביך את עצמם. זה הביא אותם לנקודת שבירה.
בשלישי בערב התפטרו שר הבריאות סאג’יד ג’אוויד ושר האוצר רישי סונאק, כשהם מוחים על התנהלותו האישית של ג’ונסון. הם היוו את יריית הפתיחה לעשרות התפטרויות מהממשלה בשלישי ורביעי, רובן מתפקידים זוטרים יחסית. כל המתפטרים לא התנגדו למדיניות של ג’ונסון, אלא לאישיות שלו. ג’ונסון כבר הגיע למצב שלא נשארו לו מספיק חברי מפלגה נאמנים לו כדי למלא את כל החוסרים.
לאחר ששלשום (ד’) וועידת 1922 (הגוף המנהל של המפלגה השמרנית הפרלמנטרית) הודיעה שלא תשנה את הכללים כדי לאפשר הצבעת אי-אמון בבוריס ג’ונסון עוד באותו לילה, לפחות לא לפני הבחירות לוועידה ביום שני הקרוב, האחריות להיפטר מג’ונסון הגיעה לשרי הקבינט. משלחת של שרים, כולל שר האוצר החדש נאד’ים זהאווי, הגיעה לדאונינג 10 כדי לנסות לשכנע את ג’ונסון להתפטר, וכך גם יו”ר ועידת 1922 גראהם בריידי. תגובתו של ג’ונסון באותו ערב לא הייתה התפטרות, אלא פיטוריו של שר הבינוי מייקל גוב בטענה שהוא מתדרך נגד ג’ונסון בתקשורת. ג’ונסון נראה כמי שאיבד קשר עם המציאות. זה הוביל לכך שההתפטרויות מהממשלה המשיכו.
היום שאחרי
אתמול בבוקר (ה’) עוד היה נראה שדברים הלכו להימשך אותו דבר. לרשימת המתפטרים הצטרפו שר צפון אירלנד ברנדון לואיס, שרת החינוך מישל דונלן (פחות מ-48 שעות לאחר מינויה) ועוד שורה של זוטרים בממשלה. ג’ונסון הצליח לשבור את השיא של ת’רזה מיי בהתפטרויות שרים מהממשלה (ובפחות זמן). יו”ר ועדת החוקה הודיע על כוונתו לרוץ לכהונה נוספת בוועידת 1922, עם מטרה מוצהרת לאפשר עוד הצבעת אי-אמון בג’ונסון כראש המפלגה. הרשתות החברתיות החלו להתמלא בפתיחה למאמר שג’ונסון כתב ב-2010 כשביקר את ניסיונו של גורדון בראון להישאר בדאונינג 10 לאחר הבחירות, למרות שהיה ברור שאין לו סיכוי של ממש להרכיב ממשלה (ג’ונסון גם השווה אותו לתושבי ימית שסירבו להתפנות). בקיצור, היה נראה שאנחנו הולכים לעוד יום של התפטרויות ורמזים אחרים שג’ונסון יסרב להבין.
אבל אז, קצת אחרי 9:00 שעון בריטניה הגיע הדיווח: בוריס ג’ונסון מתכוון להודיע על התפטרותו (לפי הטלגרף, הוא התעורר עם ההבנה שהגיעה השעה ללכת, והחל לעבוד על נאום ההתפטרות עוד מ-6:00 בבוקר). מעט יותר משלוש שעות לאחר מכן, בהתאם למסורת הבריטית, הונח פודיום מחוץ לדלת של דאונינג 10 וג’ונסון יצא מפתח הבית כדי להודיע על התפטרותו (לא בלי נוכחות של כמה בני משפחה ובני ברית נאמנים שירימו את המוראל). הנאום בסך הכל היה מכובד, וכהרגלו של ג’ונסון אופטימיסטי משהו. הוא הצר על כך שהוא נאלץ לעזוב את “העבודה הטובה ביותר בעולם”, ושהוא ניסה לשכנע את חבריו למפלגה שבהינתן המנדט והעשייה של הממשלה לא יהיה נכון להחליף ראש ממשלה כעת, אך שהוא הפסיד בוויכוח. “בפוליטיקה אף אחד לא חסר תחליף”, אמר. לכן, בשבוע הבא ועידת 1922 תקבע לוח זמנים לבחירת ראש מפלגה חדש. ג’ונסון שיבח את הישגי ממשלתו והבטיח את נאמנותו למחליפו. כעת, אפשר לצאת לדרך. כמובן, התנצלות לא הייתה שם, ומי שלא קרא כותרות היה יכול לחשוב שלמפלגה נמאס ממנו בלי שום סיבה מיוחדת.
איך הגענו לפה?
ב-2019, כשהשמרנים ניהלו מרוץ לראשות המפלגה כדי להחליף את ת’רזה מיי, מישהו אמר ש”היחידי שיכול לנצח את בוריס הוא בוריס”. ובכן, אחרי שהיה נראה כמנצח בלתי מעורער, ג’ונסון הצליח לנצח גם את עצמו. כמו בטרגדיות היווניות שג’ונסון כל-כך אוהב, מה שבסוף הפיל אותו לא היה כוח חיצוני, אלא החטאים שלו עצמו, ובראשם ההיבריס והמחשבה שלא ניתן לגעת בו.
דוגמאות לא חסרות: השעיית הפרלמנט כדי להקשות עליו להציב מחסומים לברקזיט ללא הסכם, במה שנמצא כמהלך לא חוקי. המשך ההעסקה של דומיניק קאמינגס לאחר שנתפס מפר את סגר הקורונה. לא חסרות דוגמאות להתנהלותו של ג’ונסון כמי שהחוקים לא נוגעים אליו. אבל אם רוצים להסתכל על התהליך שהביא אותנו עד הלום, צריך לחזור לנובמבר 2021. ג’ונסון החליט להגן על אואן פטרסון, חבר פרלמנט שסרח, באמצעות שינוי פעולת מנגנוני האתיקה של הפרלמנט לפני שפטרסון יישא בעונשו. מעבר להתנגדות בפרלמנט ובמפלגה השמרנית, גם הציבור לא חיבב את הניסיון להתעלם מהכללים ולשנות אותם כשהם נהיים לא נוחים. אז החל הרצף של הסקרים בהם הלייבור הצליחה לגבור על השמרנים, רצף שעודנו איתנו, כבר שמונה חודשים.
חודש לאחר מכן פרצה פרשת המסיבות, או פארטיגייט אם תעדיפו. התגלה שבזמן שאנשים נדרשו להסתגר בבית ולא לפגוש חברים ומשפחה, בדאונינג 10 התקיימו מסיבות. לא בכולן ג’ונסון השתתף ואולי היה אפשר לסלוח לו עליהן, לולא גם היה מחליט לנסות לטייח את העניין, גם הפעם בחוסר הצלחה. בתחילה התעקש שכל החוקים נשמרו. לאחר מכן אמר שהבטיחו לו שהכללים נשמרו. כשזה הגיע לאירועים בהשתתפותו, הוא הסביר שאף אחד לא אמר לו שהאירועים מפרים את הכללים שהוא עצמו קבע. בסופו של דבר עוד ועוד הפרות נחשפו וג’ונסון נתפש כמי שחושב שהחוקים לא חלים עליו. כשאמר שהוא לוקח אחריות על הדברים בלי שהיה ברור מה הפירוש המעשי של האחריות הזו, זה לא עזר. גם לא הקנס שקיבל על השתתפותו באחד האירועים. ואז כמובן הגיעה פרשת פינצ’ר.
ההיבריס הראשון של ג’ונסון היה המחשבה שהוא נמצא מעל כולם ויכול לנהוג כרצונו מבלי להתחשב בכללים ובהשלכות. ההיבריס השני היה המחשבה שהוא לא צריך להתמודד עם מחשבות מעשיו, ולכן מוטב לטייח. בגלל שהטיוח היה גרוע, הוא רק החמיר את המצב. כך ג’ונסון מצא את עצמו מאבד את משרתו במשבר מעשה ידיו. לא סתם הוא מודח לא על מדיניות אלא על אישיות.
ועוד הערה בעניין
בישראל, השרים הבריטים זוכים לשבחים מקיר לקיר על הפגנת עמוד שדרה ודרישתם מראש ממשלה ששיקר שגם יתפטר. בפועל, הם אפשרו לג’ונסון לנהוג כפי שנהג במשך יותר מחצי שנה, עם מספר התפטרויות אפסי. מי שראוי לקרדיט הוא הציבור הבריטי, שהבהיר בסקרים ובתקשורת אישית עם חברי הפרלמנט השמרנים שההתנהגות של ג’ונסון לא מקובלת עליו. השרים חיו לא רע עם ההתנהגות של ג’ונסון עד שהבינו שהם מסכנים את הכיסא שלהם באופן הזה. זה למה הם התפטרו ולחצו, ולא בגלל עודף יושרה. זה לא שכולם חסרי יושרה לחלוטין, אבל בואו נשים את הקרדיט שנותנים להם בפרופורציות.
מה עכשיו?
אבל כמו כל דבר עם בוריס ג’ונסון, גם כאן צריך מחלוקת. נתחיל בכך: כשראש ממשלה בריטי רוצה להתפטר בימינו, הוא קודם כל מתפטר מראשות המפלגה, לא מראשות הממשלה. לאחר מכן מתקיים הליך לבחירת ראש המפלגה החדש. רק אחרי שזה נבחר, ראש הממשלה הולך למלכה ומגיש את התפטרותו וממליץ על מחליפו בראשות המפלגה. בהינתן כללי הבחירה של היום, זה אומר מספר שבועות נוספים בהם ג’ונסון אמור להמשיך לכהן כראש הממשלה, בזמן שהמפלגה בוחרת לו מחליף.
רק שג’ונסון לא הודח על מדיניות, אלא על אישיות, ויש פה בעיית אמון קשה. לכן, רבים במפלגה ומחוצה לה מעוניינים שג’ונסון ילך כבר עכשיו וימונה במקומו ראש ממשלת מעבר. מי שממש ניסה להתערב הוא ראש הממשלה לשעבר ג’ון מייג’ור, שכתב לגראהם בריידי שהמצב לא מאפשר לג’ונסון להישאר ראש הממשלה לעוד רגע אחד. הוא הציע שתי אפשרויות למצב: או שג’ונסון יתפטר וסגן ראש הממשלה דומיניק ראב יהיה ראש הממשלה בפועל, או שהבחירה תתמצה בחברי הפרלמנט בלבד, כמו בימים שהוא נבחר להחליף את מרגרט ת’אצ’ר. לגבי הפתרון הראשון, כפי שהעלו בריידי וג’ייקוב ריס-מוג, השר להזדמנויות הברקזיט ובעל ברית של ג’ונסון, זה לא איך שהחוקה הבלתי כתובה של בריטניה עובדת. ריס-מוג אמר וצדק שצעד מהסוג הזה יהיה חסר תקדים, ובהתאם לזה אין ממש הליך למצב כזה.
כרגע ג’ונסון עוד במקומו, אז לא נראה שהולכת להיות הדחה מהירה וראש ממשלת מעבר. לפי חלק מהדיווחים זה עשוי להיות המצב עד כנס המפלגה באוקטובר, אבל נחכה עם זה עד שוועידת 1922 תפרסם את לוח הזמנים לבחירות.
באופוזיציה יש מי שלא אוהבים את זה. קיר סטארמר איים שאם המפלגה השמרנית לא תיפטר מג’ונסון באופן מידי ותאפשר לו להחזיק בסמכות עוד חודשים, הוא יביא לפרלמנט הצעת אי-אמון בממשלה. רק ששם הוא עשוי להפסיד, שכן שיתוף פעולה עם האופוזיציה בעניין הזה יעשה צרות לשמרנים, כולל למורדים. סטארמר היה מעוניין בבחירות, אבל עבור השמרנים ללכת לבחירות לפני שיש להם ראש מפלגה חדש יהיה בגדר התאבדות.
שתי שאלות לעתיד
הראשונה היא: איך בדיוק תיראה הממשלה הזו? בוריס ג’ונסון הוא אדם שעשה מאמצים רבים לאבד את אמון האנשים סביבו. מה זה אומר לשארית הזמן שלו בדאונינג 10. ובכן, בגדול, ההסכמה היא שהממשלה לא תביא מדיניות חדשה אלא תהיה מנהלת של עניינים שוטפים עד שתבוא ממשלה חדשה. לגבי חוקים שנויים במחלוקת שנמצאים כבר בהליכי חקיקה, העמדה של תומכי ג’ונסון היא שאין זמן להעביר אותם לפני פגרת הקיץ, ככה שלא יעברו צעדים שנויים במחלוקת בתקופה הקרובה. כמובן, נצטרך לראות איך הממשלה הזו תתפקד, שכן למרות שג’ונסון עשה מספר מינויים לממשלה, עדיין יש לו הרבה חוסרים ולא בטוח שהוא יצליח למלא אותם.
השנייה היא: איך ייראה היום שאחריו? הרבה תלוי כמובן בזהות היורש/ת, אבל יש לחברי המפלגה קווים מנחים דיי ברורים לענייני מדיניות. בגדול, אנחנו מדברים על הורדת מסים, טיפול באינפלציה וכמובן השלמת תהליך הברקזיט בהמשך למה שג’ונסון החל בו. שני הסעיפים הראשונים הם מה שג’ונסון וסונאק לא ממש עושים. ג’ונסון נקט במדיניות הכלכלית שלו מתוך הבנה שהציבור מאס בצנע, וייתכן שאנו צופים בתהליך של השמרנים מתקשחים סביב המשנה הת’אצ’ריסטית בלי יכולת להתאים את עצמה להלך הרוח הציבורי. מצב כזה יקשה על המפלגה כשיגיע הזמן לבחירות. אבל עכשיו באמת שחזון למועד.
ובינתיים, המלכה מכינה את השמלה המתאימה כדי למנות את ראש הממשלה הבריטי ה-15 שלה.