הבלוג חזר מחופשה והגיע זמן ההשלמות מהשבוע האחרון: תוצאות בחירות הביניים הכפולות לא הביאו בשורות טובות לשמרנים. בוריס ג’ונסון השתתף בשלל פסגות בינלאומיות. השביתות במגזרים מגוונים לא הולכות לשום מקום. החקיקה שתפר את הסכם היציאה מהאיחוד האירופי התחילה את התהליך בפרלמנט, למורת רוחם של רבים. ניקולה סטרג’ן הודיעה על תאריך למשאל עם על עצמאות סקוטלנד, במה שנראה כמו ניסיון מאוד מתוחכם להתחמק מאחד. ולסיום, כריס פינצ’ר: עוד יום, עוד פרשה שבוריס ג’ונסון מטפל בה על הצד הגרוע ביותר | צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10
אז אחרי שחזרתי מחופשה בה הבלוג עמד מלכת, הגיע הזמן להשלמות של מה שהיה בשבוע האחרון. ואוהו, היה לא מעט.
מכה כפולה
נתחיל במקום בו עצרנו בפוסט הקודם: בחירות הביניים הכפולות שהתקיימו בשבוע שעבר (ה’). אז עמדנו לפני הבחירות – אחת בווייקפילד והשנייה בטיוורטון והוניטון – שנערכו כדי להחליף שני חברי פרלמנט שמרנים שסרחו ונאלצו להתפטר, ובשני המחוזות חזו לשמרנים הפסד לא נעים. וייקפילד הוא מחוז לייבור ותיק שעבר לשמרנים ב-2019, ואילו טיוורטון והוניטון הוא מחוז בחירה שמרני חזק. כלומר, הפסד בראשון פירושו שבוריס ג’ונסון מתקשה להחזיק לאורך זמן במעוזי הלייבור שכבש, ובשני שאפילו על מה שאמורה להיות קרקע בטוחה הוא לא מצליח להגן.
וכפי שהתחזיות צפו, השמרנים אכן הפסידו בשני המחוזות. בווייקפילד הלייבור הצליחה להחזיר לעצמה לראשונה מחוז בחירה שאבד לה ב-2019. מועמד הלייבור (וכיום חבר הפרלמנט) סיימון לייטווד קיבל 47.9% מהקולות, שזה אמנם פחות מחצי, אבל בפועל הפעם האחרונה בה זכו שם לרוב מוחלט הייתה ב-1997. בטיוורטון והוניטון זה המועמד הליברל-דמוקרטי ריצ’רד פורד שהצליח להדיח את השמרנים, במה שמסתמן כמגמה של ליברל-דמוקרטים שמצליחים לחתור תחת בסיסים שמרניים מוצקים לכאורה. פורד הצליח להשיג שם 52.9% מהקולות, כדי להבהיר עד כמה למצביעים שם בא לשלוח לבוריס ג’ונסון מסר.
Liberal Democrats WIN Tiverton and Honiton.
Congratulations @RichardFoordLD.
Devon has spoken for the country: The public is sick of Boris Johnson’s lies and law-breaking and it’s time for Conservative MPs to finally do the right thing and sack him. pic.twitter.com/3gavNb8t3y
— Liberal Democrats (@LibDems) June 24, 2022
ואיזה מסר השמרנים קלטו? קשה להגיד שבוריס ג’ונסון למד מסר חדש מעבר לזה שהוא צריך להמשיך בעבודה. בחירות ביניים לדעתי לא צריכות להיות עילה להתפטרות, כמובן, אבל אני חייב לתהות אם יש דבר שבעקבותיו ג’ונסון יסכים ללכת מרצונו (בינתיים הוא מדבר על ריצה לא רק בבחירות הבאות, אלא גם באלו שאחריהן). מי שכן הסיק מסקנות היה אוליבר דאודן, אז מנכ”ל המפלגה השמרנית, שהתפטר מהתפקיד הנ”ל כלקיחת אחריות על התוצאות הקשות. הוא כתב במכתב ההתפטרות שברור שהציבור לא מרוצה מהאירועים האחרונים, והבהיר שהוא ימשיך להיות נאמן למפלגה השמרנית. בשפה בריטית מקצועית למהדרין הוא הבהיר שלמעשה מדובר גם בהתפטרות מחאה, הראשונה של בכיר במפלגה השמרנית נגד ג’ונסון. האם יגיעו עוד?
עבור האופוזיציה, התוצאות מלמדות שהצבעה אסטרטגית היא שם המשחק, ושייתכן מאוד שהלייבור והליברל-דמוקרטים יצטרכו לאחד כוחות במטרה להעיף את השמרנים לספסלים בצד השני של המליאה. לפי הניו סטייטמן, לליברל-דמוקרטים יש גם מחיר לברית כזו, אם יהיה בה צורך אחרי הבחירות: רפורמה בשיטת הבחירות. ב-2011 דייוויד קמרון הסכים למשאל עם על רפורמה ספציפית כדי להכניס את אותה מפלגה לקואליציה, אבל הבריטים דחו את הרפורמה בענק. הפעם, לפי הדיווח, לא יהיה משאל עם.
שלוש פסגות בינלאומיות
בחירות הביניים תפסו את בוריס ג’ונסון כשהוא היה ברואנדה, במפגש של מדינות חבר העמים. שם ג’ונסון העביר את נשיאות חבר העמים ממנו אל נשיא רואנדה פול קגאמה. מה שמשך את תשומת הלב של הבריטים היה העובדה שרואנדה היא המדינה אליה בריטניה מתכוונת לשלוח את מבקשי המקלט שנכנסים באופן לא חוקי (נזכיר שבריטניה מאוד מקשה על מבקשי מקלט להיכנס באופן שהוא כן חוקי). מה גם שלפי בריטניה עצמה, לרואנדה יש רקורד מאוד בעייתי בזכויות אדם (למרות שכן יש לרואנדה שיתופי פעולה עם האו”ם). ובכל זאת, ג’ונסון התעקש שהגישה כלפי רואנדה מבוססת על “סטריאוטיפ שלא בתוקף” (ההערכה הלא מפרגנת האחרונה של בריטניה את רואנדה פורסמה בשנה שעברה, במקביל לתחילת המו”מ על שליחת מבקשי המקלט). רבים גם תהו לגבי המפגש בין ג’ונסון לנסיך צ’רלס, שכן האחרון לפי הדיווחים גינה את מדיניות מבקשי המקלט הנ”ל. ג’ונסון, אחרי שטרם הפסגה ביקר את הדברים המיוחסים לצ’רלס, אמר הפעם שיגן על המדיניות אם יידרש לכך בשיחה בין השניים, אבל דוברו של ג’ונסון אמר שלא סביר שג’ונסון יעלה את הנושא בעצמו.
עוד פסגה גדולה הייתה של ה-G7 שהתקיימה השבוע בבוואריה. הנושא העיקרי שעלה היה המלחמה באוקראינה, וכרגיל ג’ונסון נקט בקו נצי. לפני הפסגה בריטניה כבר הודיעה, יחד עם ארצות הברית, קנדה ויפן, על סנקציות על הזהב הרוסי. ההודעה לעיתונות שיצאה סמוך ליציאתו לפסגה דיברה לא רק על המשך המחויבות הבריטית לעזור לאוקראינה, אלא גם לשכנע מדינות חברות אחרות, שתלויות יותר במשאבי הטבע של רוסיה, להמשיך ולעמוד איתן נגד התוקפנות הרוסית. הרבה תשומת לב קיבלה גם ההתלוצצות של ג’ונסון ושל ראש ממשלת קנדה ג’סטין טרודו על המנהג של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לרכוב בלי חולצה, כשהציעו לשבת לישיבה בלי חולצה. משם ג’ונסון המשיך לפסגת נאט”ו, שם ג’ונסון הבטיח להעלות את תקציב ההגנה של בריטניה ל-2.5% מהתמ”ג עד לסוף העשור. במילים אחרות, ג’ונסון מעוניין לא רק לעזור לאוקראינה, אלא גם למצב מחדש את מקומה של בריטניה כמדינה חשובה במסגרת הכוחות הבינלאומיים.
קיץ של חוסר נחת
את השבוע שעבר הבריטים העבירו עם שביתת ענק ברכבות. היא עברה בקשיים רבים, ומזל שלפחות הקורונה הכינה אנשים לאפשרות של עבודה מהבית (למרות שיש כמובן מי שזה לא עזר להם). בוריס ג’ונסון, מצדו, אמר שלא יזנח את הקו שלו מול מה שצריך להשתנות בתעשיית הרכבות, מה שאומר שייקח עוד זמן עד שיגיע הסכם. מזכ”ל האיגוד RMT, מיק לינץ’, לא שלל את האפשרות שיהיו עוד שביתות במקרה הצורך.
הנהגת הלייבור, מצדה, המשיכה לשבת על הגדר ולנסות כמה שפחות לנקוט עמדה בנושא. היו בקבנצ’רס שנקטו עמדה בעד העובדים וגם כמה דמויות יותר בכירות כמו ראש השלוחה הסקוטית של המפלגה אנאס סארוואר, אבל ממשלת הצללים נשארה ברובה על הגדר. לאמילי ת’ורנברי, התובעת הכללית בממשלת הצללים, היה הסבר. כרגע הם “ממשלה בהמתנה”, כלומר הכל רק מחכה שהשמרנים יואילו להפסיד ולפנות את המקום. לכן, עליהם להודות בכך ששביתה היא כישלון השיחות ומתוקף כך לנסות ולקדם הסכם. זה, במחילה, בולשיט, ואפילו לא אחד משכנע. אין מישהו אחד שאומר ששביתות הן חלק מהסדר התקין. שביתה מעצם הגדרתה מפרה את הסדר, ואף אחד לא ממש רוצה להגיע לשם. הדבר לא פוטר את הלייבור מהשאלה: האם אתם תומכים בעובדים גם כשהם נוקטים באמצעים האלו, או לא? אבל לקיר סטארמר, כידוע, יש עמוד שדרה פריך. הוא רוצה גם לרצות את הפועלים אז הוא לא ידבר נגדם, אבל גם לא רוצה להבריח מצביעים מהמרכז אז הוא גם לא מביע תמיכה מפורשת. אומץ פוליטי.
Solidarity with those on the picket lines.
This is a crisis entirely of the Government’s making.
The workers don’t want strikes. The unions don’t want strikes. The public don’t want strikes.
They demand better. pic.twitter.com/PMZSfIyTwD
— Anas Sarwar (@AnasSarwar) June 21, 2022
וזה כנראה לא הסוף. עובדים בתחום הצ’ק אין בשדה התעופה הית’רו הצביעו בעד שביתה משלהם. עוד אין לה תאריך, אבל היא כנראה תחול במהלך החודש הנוכחי. גם הפרקליטים באנגליה ובוויילס פתחו בשביתה, מה שמקשה על מערכת המשפט הפלילית. על זה עשויות להתווסף גם שביתות נוספות של הרכבת, שביתות ב-NHS ובמערך הסיעודי ובסתיו אולי גם של המורים. בלגן אחד גדול.
קצת ברקזיט
הרי בשביל זה רובכם באים. אם אתם זוכרים, באמצע יוני הממשלה הציגה חקיקה שלמעשה תשנה את פרוטוקול צפון אירלנד (ההסדר שקובע את הגבול הפנימי בין האי הבריטי לצפון אירלנד, כדי להימנע מגבול קשיח עם הרפובליקה האירית), אבל באופן חד-צדדי ובלי להגיע להסכמות עם האיחוד האירופי על כך. ובכן, הגיע הזמן להעביר את החקיקה בפרלמנט, ובתחילת השבוע (ב’) התקיימה ההצבעה הראשונה. ספוילר: ההצעה עברה, והמשיכה משם לשלב הוועדות בהליך מזורז.
הצעת החוק הזו לא עוררה תרעומת רק באופוזיציה, אלא גם בקרב לא מעט שמרנים מהספסלים האחוריים. הבולטת מכולם הייתה ראשת הממשלה הקודמת ת’רזה מיי, שהזהירה שהאיחוד לא ימהר לגשת למשא ומתן עם ממשלה שמוכנה להפר את ההסכמים שהיא חתומה עליהם, וגם שהדבר יפגע במוניטין הבינלאומי של בריטניה. עוד אמרה שבניגוד לעמדת הממשלה, היא לא חושבת שהחקיקה הזו, שלמעשה מפרה הסכם בינלאומי, איכשהו עומדת בחוק הבינלאומי ובכוונתה להצביע נגד ההצעה.
עוד רגע שתפס היה הרבה תשומת לב היה כאשר הילארי בן (לייבור) תהה למה הממשלה מציגה חקיקה שלשיטת רבים דורסת את החוק הבינלאומי, במקום להשתמש במכניזם החוקי בדמות סעיף 16 מהפרוטוקול עצמו (שמאפשר להשעות חלקים ממנו חד-צדדית, תוך שמירה על הליכים שונים להבטחת שיתוף פעולה). שרת החוץ ליז טראס ענתה על כך שהיא מציגה את החקיקה “כי אני פטריוטית ודמוקרטית”. זו חוצפה לא קטנה לטעון את זה, שכן למעשה זה מנסה להציג את מי שמתנגדים כאנטי-פטריוטים וכאנטי-דמוקרטים. אז יורשה לי לענות לפחות לטיעון הדמוקרטי: ב-2016 בריטניה הצביעה בעד עזיבת האיחוד האירופי, וב-2019 השמרנים ניצחו כשהם רצים על ההסכם שכולל את הפרוטוקול. בשום שלב לא ניתן לממשלה מנדט להפר הסכמים רק כי היא מגלה שהם עשויים לדרוש ממנה דברים, ויש מי שיטענו שמדובר בהפרה של המנדט שניתן ב-2019.
בכל מקרה, כאמור, ההצעה עברה והתקדמה לשלב הוועדה. משם היא תמשיך לבית הלורדים, שם צפויים לה החיים הקשים באמת: ההצעה הזו מאוד פגיעה שם, כיוון שבשום מקום במצע השמרני לא הוצע לשים קצוץ על מחויבויות בינלאומיות כדי לרצות את ה-DUP. המוסכמה אומרת שבית הלורדים לא מפיל חקיקה שמופיעה במצע מפלגת השלטון, אבל כעת יש לה טווח פעולה נרחב יותר. תוסיפו לזה שהלורדים לא תלויים באף אחד מרגע שמונו, ותקבלו שהממשלה כנראה תצטרך להתפשר על לא מעט. יהיה מעניין.
למעלה לסקוטלנד
כבר המון זמן שב-SNP מדברים על הצורך במשאל עם נוסף על עצמאות סקוטלנד. אבל עברה יותר משנה מאז שהקואליציה תומכת העצמאות (ה-SNP והירוקים) השיגה רוב בפרלמנט הסקוטי, אבל התקדמות עם משאל עם לא הייתה. ובכן, מוקדם יותר השבוע (ד’) נרשמה התקדמות. השרה הראשונה ניקולה סטרג’ן נתנה תאריך למשאל עם: ה-19 באוקטובר 2023. המשאל יהיה “מייעץ”, כלומר, לא מחייב. מצד שני, גם משאל העם על הברקזיט היה מאותו סוג בדיוק, כך שאין לאף אחד ב-SNP כוונה שניצחון לתומכי העצמאות יוכל איכשהו להישאר על הנייר בלבד.
רק שזה לא כזה פשוט: עקרונית, הסמכות לערוך משאלי עם אינה בסמכות הפרלמנטים האזוריים, אלא בסמכות הפרלמנט הבריטי, זה שבווסטמינסטר. אם סטרג’ן באמת תנסה לארגן משאל עם על אפו וחמתו של היושב בדאונינג 10, אפשר לצפות לעתירות נגדה. לכן, סטרג’ן פנתה מראש לבית המשפט העליון, כדי לשאול האם ביכולתה לקיים משאל עם מייעץ. התחזיות אומרות שהעליון יזרוק אותה מכל המדרגות, אבל יכול להיות שהיא בונה על זה. היא נמצאת כבר תקופה ארוכה תחת לחץ מאקטיביסטים תומכי עצמאות וגם מצד מפלגת אלפה, המפלגה של ראש ה-SNP הקודם אלכס סלמונד, בגלל העיכוב במשאל העם. רק שיש כמה עניינים יותר דחופים בסקוטלנד: היציאה מהקורונה שעוד לא באמת נגמרה, משבר כלכלי, יוקר מחיה ועוד. סטרג’ן ממש אמורה לנהל את סקוטלנד, והיא תשמח להוריד ממנה את כאב הראש הזה. דחייה מהעליון תוכל לאפשר לה להגיד שהיא לפחות ניסתה. סטרג’ן הבטיחה שמפלגתה תרוץ בבחירות הכלליות על הנושא הזה בלבד.
עוד אחד שסרח
ונסיים בסיפור מאתמול (ו’). הכירו את כריס פינצ’ר, עד אתמול סגן מצליף הסיעה השמרנית, ומי שאחראי על רווחת חברי הפרלמנט של סיעתו. מה קרה אתמול? ובכן, בבוקר אותו יום הוא התפטר. אחרי שעלו נגדו טענות שהוא מישש שני גברים, הוא כתב והסביר שהוא שתה יותר מדי אבל שעליו לקחת אחריות ולכן הוא מתפטר מתפקידו כסגן המצליף, אך לא כחבר פרלמנט. המקורות של כלי התקשורת אמרו שאין כוונה של בוריס ג’ונסון, בנוסף על כך, גם להשעות את פינצ’ר מהמפלגה. רק שהדבר גרר ביקורת עזה, ועד הערב הוא כבר הושעה. יש במפלגה השמרנית עצמה מי שמאשימים את ג’ונסון בכך שהיה רך עם פינצ’ר בגלל הנאמנות של האחרון, לעומת אחרים מהמפלגה שסרחו וזכו לטיפול אחר. בכל מקרה, כעת פינצ’ר נתון לחקירה של הגורמים הרלוונטיים בפרלמנט.
זה לכאורה סיפור בוריס ג’ונסון טיפוסי: מישהו במפלגה עושה משהו רע, ג’ונסון לא רוצה להעניש אותו על כך, אבל הביקורת עולה וג’ונסון עושה את מה שצופה ממנו לעשות רק שבינתיים הוא הספיק לחטוף עגבניות רקובות. זה אותו הדפוס מאז פרשת פטרסון מנובמבר האחרון, עם מעט עקומת למידה עלובה למדי. אבל לזה התווסף עוד עניין: זו לא הפעם הראשונה בה פינצ’ר נאלץ להתפטר מהממשלה. זה קרה גם ב-2017, אחרי שעלו נגדו טענות דומות. הוא לא נמצא אשם, אבל רבים תהו אם לא נראה לג’ונסון בעייתי למנות מישהו כזה לתפקיד בכיר במפלגה. מטעם ג’ונסון טוענים שראש הממשלה לא היה מודע לטענות האלו. בגלל שמדובר בג’ונסון, מעטים מאמינים בכך, וישנו ויכוח מה הוא ידע ולא ידע אודות פינצ’ר.
הדבר הזה בעיקר מראה שג’ונסון מרגיש כעת חסין, לאחר שעבר בשלום את הצבעת האי-אמון נגדו וקיבל חסינות לשנה. לכן, הוא מרשה לעצמו לא לשנות דבר בהתנהגות שלו כשזה מגיע לכללים ומנהל תקין, בהנחה שכעת לא ניתן לגעת בו. אבל הוא שוכח שלושה דברים: ראשית, החוקים עשויים להשתנות ורשת הביטחון תקוצר. שנית, גם אם לא, השנה הזו מתישהו תיגמר. שלישית, התסיסה נגדו לא נגמרת. במקום להודות על ההזדמנות שקיבל ולנסות להשתפר כדי שלא ינסו להדיח אותו שוב, הוא ממשיך בשלו. בסוף זה יתנקם בו.