מוקדם לקבוע אם הקורונה נגמרה, אבל מבחינת הממשלה הגיע הזמן להפסיק עם עבודה מהבית. ג’ייקוב ריס-מוג, השר ליעילות הממשלה, החליט להחזיר את עובדי המדינה למשרדים, בין אם באמצעות קריאות לשרים ובין אם באמצעות פתקים מרימי גבה. לשיטתו, הדבר נועד להיטיב את עבודת השירות הציבורי וגם לחסוך בעלויות. אבל הוא הקים עליו מתנגדים רבים, בעיקר באיגודי העובדים אבל לא רק. גם הניסיון להחזיר את עובדי משרד החינוך כולם למשרדים היה כישלון בשל חוסר במקום לכולם. ובינתיים, הממשלה גם מתכננת קיצוץ של כ-20% בכוח האדם של השירות הציבורי, במה שמרגיש לרבים כמו הכרזת מלחמה | צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10
עוד נדבר על סיום חקירת המשטרה של פרשת המסיבות, אבל נחכה שסו גריי תפרסם את הדוח שלה. ונראה לי שכולנו נסכים שרצוי לקבל קצת אסקפיזם מאבעבועות קוף כרגע. בינתיים, יש עוד דברים על הפרק. למשל, עבודה מהבית. מתברר שהממשלה ממש לא אוהבת עבודה מהבית, לפחות כשזה מגיע לשירות הציבורי. ג’ייקוב ריס-מוג, השר ליעילות הממשלה (כן כן), החליט לפתוח במלחמת חורמה בתופעה. והוא לא לבד.
מה הסיפור עם עבודה מהבית?
בפברואר האחרון בוריס ג’ונסון יצר תפקיד ממשלתי חדש: השר להזדמנויות הברקזיט ויעילות הממשלה. את התפקיד הוא נתן לג’ייקוב ריס-מוג, לאחר שהיה צורך לבעוט מתפקיד מנהיג בית הנבחרים, אבל ג’ונסון בכל זאת רצה לשמור אותו קרוב. את עיקר תשומת הלב אז ריס-מוג משך לעצמו כשביקש מקוראי הסאן שיגידו לו מאילו תקנות של האיחוד האירופי אפשר להיפטר. אבל בתקופה האחרונה זה דווקא הטייטל שלו כשר ליעילות הממשלה (כי מה יותר מועיל ליעילות הממשלה מאשר להוסיף לה עוד שר שידאג ליעילות הממשלה?).
באמצע אפריל (הדיווח הגיע ב-19 באפריל) ריס-מוג שלח מכתב לכל השרים הבכירים (אלו שעומדים בראש משרד ממשלתי), ודחק בהם לעודד את אנשי משרדם לחזור לעבודה במשרד, אחרי שנתיים בהן הקורונה העבירה רבים לעבודה מהבית. ריס-מוג טען במכתב שכעת, לאחר שהוסרו כל מגבלות הקורונה, הגיע הזמן לחזור לעבודה במשרד, למען כל היתרונות של אינטראקציה בינאישית בעבודה. המכתב גם כלל סטטיסטיקות לגבי הופעה למשרד לצורכי עבודה לפי המשרדים השונים. במקום האחרון היה משרד החינוך, שרק 25% מעובדיו הגיעו למשרד. בראש הרשימה עמד משרד העסקים והאנרגיה, ש-73% מעובדיו הגיעו למשרד.
מספר ימים לאחר מכן, ריס-מוג החליט להעלות שלב במלחמתו נגד עבודה מהבית. הוא הסתובב בבניין של משרד הקבינט בווייטהול (הרחוב בו נמצאים רוב משרדי הממשלה), וכאשר מצא שולחנות לא מאוישים השאיר עליהם פתק: “צר לי שלא היית כשבאתי לביקור. אני מצפה לראות אותך במשרד בקרוב מאוד”. הפתק הזה הוא ללא ספק נחשב לשירה צרופה בקרב חובבי ז’אנר הפאסיב-אגרסיב. הכוונה של הפתק דיי ברורה: להגיד לעובדים שלא היו ליד השולחן (אגב, זה לא בהכרח אומר שהם עבדו מהבית באותו יום) שצופים בהם. כדי לחזק את התחושה הזו, בשבוע שעבר הוא אמר שינתחו את דפוסי ההגעה של העובדים וישוו אותם לנתוני מזג האוויר ולאירועי ספורט גדולים בימי ההיעדרות. זה בטוח לא יעודד יחסי עבודה רעילים.
Jacob Rees-Mogg is leaving this note for civil servants who aren’t at their desks… pic.twitter.com/7KzBcGKVJP
— Dino Sofos (@dinosofos) April 22, 2022
מי יש לריס-מוג נגד עבודה מהבית?
כדאי להסביר מה יש לריס-מוג, לפחות באופן רשמי, נגד עבודה מהבית, או עבודה היברידית בהרבה מקרים. למרבה השמחה, יום לאחר סיפור הפתק, הוא כתב למייל און סאנדיי את משנתו. הוא הבהיר שאין לו דבר נגד מודל של עבודה היברידית (מה שהופך את הפתק למעט תמוה, לא?), ואז פרט את סיבותיו למה לדעתו צריך לחזור לעבוד מהמשרד.
ראשית, כי האינטראקציה הבינאישית חשובה, והוא נתן דוגמה מהפרלמנט: כשכולם מגיעים באופן פיזי, חברי פרלמנט מהשורה היו יכולים לתפוס לשיחת מסדרון שרים רלוונטיים כדי לקדם דברים, מה שקשה הרבה יותר לעשות בוואטסאפ ובזום (ריס-מוג כינה את אלו “נדבך נוסף של בירוקרטיה”). לזכותו ייאמר שהוא עקבי בעניין: ביציאה מסגר הקורונה הראשון, כמנהיג בית הנבחרים, ריס-מוג סירב להפוך את הפרלמנט ליותר היברידי למרות הצורך בריחוק חברתי, מה ששיתק את עבודת הפרלמנט עם תורי הצבעה באורך יותר מקילומטר.
שנית, כי יש מקרים שבהם זה פוגע בעבודה. הדוגמה שהוא הביא היא של משרד הרישוי, שלפי הטיימס שיעור העבודה הגבוה מהבית בו מביאה לעיכובים במתן רישיונות. לדבריו, זו הוכחה לכך שיש רבים שמנצלים לרעה את העבודה מהבית. אם רוצים להיטיב את עבודת הממשלה, חייבים לגרום לאנשים להגיע למשרד יותר.
שלישית, העלות הכספית. ריס-מוג סבור שהעבודה המרובה הזו מהבית פוגעת בכלכלה (מה שלא בלתי סביר, בגלל שפחות אנשים מגיעים לחנויות הרחוב), ושגם הופכת את אחזקת מבני הממשלה ללא שווה את השקעת כספי המסים בהם.
ולסיום, יש גם את עניין ההוגנות. זה לא הוגן שבחלק מהמשרדים מגיעים במספרים גבוהים ובאחרים בנמוכים. זה לא הוגן שמי שמגיעים הם לרוב צעירים שחיים בדירת שותפים בלונדון, ואלו שנעדרים הם מבוגרים שהצליחו להגיע לקניית בית במחוזות הכפריים. ריס-מוג מתעלם פה מצרכים שונים אפשריים של קבוצות גיל שונות, אבל נניח את זה בצד. מכל הסיבות האלו (ועוד כמה אחרות), ריס-מוג סבור שהגיע הזמן לחזור למשרדים.
החלום ושברו
אי אפשר להגיד שהגישה של ריס-מוג זוכה להרבה מאוד תמיכה. בתחילה, בוריס ג’ונסון ביקר את המתקפה של ריס-מוג ושרים אחרים על עובדי מדינה שעובדים מהבית, והזהיר שגישה כזו תבריח אנשים טובים מהשירות הציבורי. מאז, יצוין, הוא שינה את הטון, וטען שיש צורך להגיע למשרד כדי לעבודת ב”אווירת עבודה” (שזה קצת מוזר להגיד, בהתחשב בכך שאנחנו יודעים מה תרבות העבודה בדאונינג 10). הברונית גיזלה סטיוארט, נציבת שירות המדינה הטרייה יחסית (מונתה במרץ), גינתה את התקיפה הפומבית של עובדי מדינה שעובדים מהבית על-ידי שרים, כיוון שעובדי מדינה לא יכולים לענות אם הם מרגישים שהם מותקפים שלא בצדק. בגארדיאן תהו אם עבודה מהבית לא אמורה לסייע ליוזמה של חיזוק הפריפריה (levelling up) של הממשלה, שכן היא מקטינה את התלות בערים הגדולות. היו עובדי מדינה שהתלוננו באנונימיות שמתארים אותם באופן לא הוגן.
אבל מי שבאמת הלך לריס-מוג על הראש היה דייב פנמן, מזכ”ל ה-FDA. לא מנהל המזון והתרופות האמריקאי, אלא איגוד העובדים הבריטי שמאגד תחתיו רבים מעובדי המדינה. הוא האשים את הניסיון להפחית עבודה מהבית כ”נקמני” (למרות שלא ברור על מה נוקמים), והציע ללמוד מהמגזר הפרטי בו אימצו את מודל העבודה ההיברידי. הוא תיאר את הצעדים של ריס-מוג כדי לדחוק באנשים לחזור למשרד כ”פעולה הכי חסרת רגישות ומתנשאת שראיתי משר”. בהזדמנות אחרת הוא אמר ש”זה לא יעיל להוריד מוטיבציה למאות אלפי עובדי ציבור, רק כדי שתוכל להיות נער הפוסטר של הדיילי מייל (שרק השבוע האשים את העבודה מהבית ב”חוסר האונים” שמרגיש נגיד הבנק המרכזי). וזה לא יעיל לטנף על המותג של השירות הציבורי ולדחות את האנשים שאתה מעוניין למשוך”. ולבסוף, הוא גם הזכיר שב-2018 ו-2019 ריס-מוג כתב בעד מודל עבודה היברידי בעצמו, כדי שיהיה ניתן לצמצם במספר המבנים הממשלתיים. לדבריו, הממשלה פשוט מנסה להשיג לעצמה “כותרות זולות”.
קיצוצים
ריס-מוג כל הזמן הזה, צריך להגיד, טוען שאין לו שום דבר נגד מודל עבודה היברידי. רק שאז הוא צריך לענות על שני דברים: ראשית, מה מודל העבודה ההיברידי המקובל עליו? שנית, בשביל מה היה הפתק הזה? הרי מי שיראו אותו יהיו אנשים שנעדרו זמנית מהשולחן שלהם או כאלו שעובדים במודל היברידי כלשהו. מי שהעבירו את העבודה שלהם לבית כמעט כל הזמן כנראה לא יראו את הפתק.
בכל מקרה, בימים האחרונים צורפה לעניין הזה יוזמה נוספת: קיצוץ בשירות הציבורי. בשבוע שעבר פורסם שבוריס ג’ונסון מעוניין לקצץ כ-90 אלף תקנים מהשירות הציבורי, קיצוץ של כ-20% מכוח האדם הקיים. המטרה היא לחזור לימי 2016: אז גויסו עובדי מדינה רבים כדי לנהל את הברקזיט, וכעת – כך סבורים בממשלה – אין צורך בכל-כך הרבה עובדי ציבור. ריס-מוג הבהיר שאין כוונה לערוך פיטורים המוניים. לדבריו, בכל שנה עוזבים קרוב ל-30 אלף איש את השירות הציבורי מסיבות שונות. אם מישהו בתפקיד נחוץ יעזוב, במקום להביא מישהו חדש, יביאו עובד מדינה קיים בתפקיד שרוצים לבטל כדי להחליפו. רק שיש מי שמטילים ספק בכל זאת ביכולת לעשות זאת: אתמול נחשף שמנכ”לי המשרדים ביקשו להכין תכנית לקיצוץ של עשרים, שלושים וארבעים אחוז מכוח האדם. אבל גורמים בשירות המדינה טוענים שזה תרגיל תאורטי, כי אין שום משרד שבאמת יוכל לעשות קיצוץ כזה. ובכל זאת, ג’ונסון, שר הקבינט סטיבן ברקלי ושר האוצר רישי סונאק מאוד מעוניינים בקיצוץ.
הדברים משתלבים, בעיקר כי זה נתפש כמתקפה משולבת של הממשלה על השירות הציבורי. כמו שריס-מוג כתב שהוא מעוניין שעובדי המדינה יחזרו למשרד בגלל העניין הכספי, כך גם בממשלה מסבירים את הקיצוץ בצורך לעשות זאת כדי להתמודד עם משבר יוקר המחיה. רבים מקבלים את הרושם שעושים מעובדי המדינה שעירים לעזאזל. כמובן, השירות הציבורי עדיין נשאר חלק מהאתוס הבריטי, אבל רבים מקבלים את הרושם שההלל שהממשלה הזו מחלקת לעובדי המדינה הוא מן השפה אל החוץ בכלל, והמעשים מעידים על מגמה אחרת.
היכולת ליישם
נחזור לעבודה מהבית: עד כמה ישים להחזיר את כולם? מבחינה חוקית מותר לדרוש מעובדים לחזור לעבוד במשרד. רצוי לעשות זאת בצורה סבירה, עם התראה מספיקה מראש, ומותר לעובדים גם לבקש מודל עבודה גמיש אחרי שצברו ותק מסוים, אבל בגדול ניתן להורות לעובדי המדינה לחזור למשרדים. אבל עד כמה זה יעבוד בשטח?
ובכן, יש לנו אפשרות לדעת שלא משהו. שר החינוך נאד’ים זהאווי הורה לעובדי משרדו לחזור לעבודה במשרד לפחות ב-80% מהזמן. העובדים נענו לקריאה. רק בעיה אחת: אין מספיק שולחנות. עוד לפני הקורונה לא היה מספיק מקום במשרד החינוך בשביל כל העובדים, וכעת עובדים רבים מצאו את עצמם עובדים במסדרונות ובמקומות מאולתרים נוספים. סך משרד החינוך על כל סניפיו כמעט כפול מסך השולחנות בכל סניפיו (היחסים משתנים מסניף לסניף). בשפילד, למרבה המבוכה, העובדים נשלחו לעבוד מהבית כדי שיהיה ניתן לעבוד.
בקיצור, בהחלט יש תפקידים בשירות הציבורי שזקוקים לעובדים זמינים במשרד, אין ספק. ובזמן שיש מי שבאמת זקוקים לעבודה מהבית כדי לתפקד גם כחלק ממשפחה, כנראה שיש כאלו שבאמת מנצלים לרעה את האפשרות הזו. אבל לא נראה שריס-מוג או כל אחד אחר עשו את העבודה הנדרשת כדי להבין את מי חשוב להחזיר לעבוד קבוע מהמשרד ואת מי לא. התוצאה היא שהמדיניות הזו נעה בין גימיקים בדמות פתקים תמוהים לבין יישום המדיניות ללא חשיבה מוקדמת שמביאה לפארסות. קשה להגיד מה ייצא מזה בסוף, אבל כרגע נראה שריס-מוג יותר נחוש להכריז מלחמה מאשר “לנצח” בה.