הבחירות לאסיפת צפון אירלנד מאחורינו, אבל הבעיות הפוליטיות ממש לא. ראש ה-DUP ג’פרי דונלדסון מסרב להכניס את מפלגתו לממשלה או לאפשר בחירות ליו”ר האסיפה. שיטת הממשל בצפון אירלנד מביאה לכך שלצפון אירלנד אין אסיפה מחוקקת והממשלה פועלת על אדים של ממשלת מעבר. הנימוק של ה-DUP לכך הוא שהמפלגה קיבלה מנדט להביא לסיומו של פרוטוקול צפון אירלנד, שיצר גבול פנימי בין האי הבריטי לצפון אירלנד. מנגד, בשין פיין ובמפלגת הברית טוענים שה-DUP מסרבת לקבל את המנדט הציבורי הרחב יותר, שניתן ברובו למפלגות שתומכות בפרוטוקול. כעת, יש לממשלת בריטניה חלון זמן של 24 שבועות להחליט אם להשעות את הפרוטוקול חד-צדדית, כפי שאיימה לעשות, או שהשיתוק הפוליטי בצפון אירלנד רק יחריף | צילום: מייקל קופר, אסיפת צפון אירלנד
עוד נגיע לדבר על הנאום מן הכס שהתקיים מוקדם יותר השבוע, אבל לפני זה משהו קצת יותר אקוטי: צפון אירלנד נכנסה לחוסר תפקוד פוליטי. שוב. כצפוי, ה-DUP החליטה שהיא לא מונעת הקמת ממשלה, אבל עכשיו גם החליטה שהיא לא תאפשר לאסיפה המחוקקת לתפקד. זה משאיר את צפון אירלנד, בפעם השלישית מאז הקמת המוסדות ב-1998, בלי מוסדות פוליטיים מתפקדים.
תזכורת
בשבוע שעבר התקיימו בחירות לאסיפת צפון אירלנד. התוצאות גרעו שלושה חברי אסיפה מה-DUP, המפלגה הגדולה בגוש היוניוניסטי, מה שהפך אותה מהמפלגה הגדולה ביותר באסיפה לשנייה בגודלה. מי שנשארה באותו גודל והפכה לגדולה ביותר הייתה שין פיין הלאומנית, ובכך הפכה למפלגה הראשונה מהגוש הלאומני עם היכולת להעמיד שרה ראשונה (בצפון אירלנד הממשלה היא דו-ראשית, עם שר ראשון וסגן שר הראשון, שאמנם שווים במעמדם אבל השר הראשון בכל זאת מגיע עם מעמד סימבולי. השר הראשון מגיע מהמפלגה הגדולה ביותר בקואליציה). לרבים בגוש היוניוניסטי הדבר הזה לא נראה, וראשי מפלגות הגוש סירבו להתחייב שיסכימו לשבת תחת מישל אוניל, ראשת שין פיין בצפון אירלנד, כשרה ראשונה. לכן, היה דיי ברור לכולם שה-DUP תסרב להיכנס לממשלה. בגלל ששיטת הממשל בצפון אירלנד מחייבת הקמת ממשלה דו-גושית, פירוש הדבר הוא שלא תקום ממשלה.
רק שהיוניוניסטים בכל זאת לא יכולים להגיד שהם לא מצטרפים לממשלה כי הם שונאים להפסיד. לכן, הסיבה הרשמית שלהם לכך שהם לא יכלו להבטיח שייכנסו לממשלה היא פרוטוקול צפון אירלנד. מדובר בהסדר שנקבע לצפון אירלנד כחלק מהסכם היציאה מהאיחוד האירופי. כדי לשמור על הגבול בין צפון אירלנד לרפובליקה האירית פתוח, הוחלט ליצור גבול פנימי בין האי הבריטי לצפון אירלנד, כך שסחורות שעוברות מבריטניה לצפון אירלנד יצטרכו לעבור במכס, ובכך האיחוד האירופי לא יסתכן שיבריחו לתוכו סחורות לא מורשות דרך צפון אירלנד. כהשלמה, צפון אירלנד כפופה להרבה מאוד תקנות של האיחוד, שבאי הבריטים לא כפופים להן.
בוריס ג’ונסון חתם על ההסדר הזה ורץ עליו בבחירות, אבל היוניוניסטים אף פעם לא אהבו אותו. הסיבה היא שהוא למעשה מקשה להגדיר את צפון אירלנד כחלק אינטגרלי מהממלכה המאוחדת, וכמו כן ה-DUP הברקזיטרית לא יכולה להרשות לעצמה להסכים להסדר שכובל את צפון אירלנד לחוקי האיחוד. ה-DUP פירקה את הממשלה הקודמת במחאה על הפרוטוקול שבועות ספורים לפני הבחירות, וגם היו מחאות רבות נגד הפרוטוקול. ממשלת בריטניה והאיחוד האירופי נמצאים כבר חודשים רבים במו”מ על יישום הפרוטוקול,
ועכשיו?
לאחר הבחירות שר צפון אירלנד בממשלת בריטניה, ברנדון לואיס, נפגש עם ראשי המפלגות כדי לנסות להביא להקמת ממשלה. הוא הסביר שלמרות שהממשלה מסכימה שצריך לתקן את הפרוטוקול, בינתיים צריך שתקום ממשלה בצפון אירלנד כדי להתמודד עם משבר יוקר המחיה וסוגיות אחרות שלשמם נבחרו.
רק שזה לא עשה רושם על ה-DUP. מוקדם יותר השבוע (ב’) הגיע הזמן שהמפלגות יציגו מועמדים לתפקידי השרים, כדי שיוכלו להצביע עליהם באסיפה ולהקים ממשלה. רק שראש ה-DUP ג’פרי דונלדסון הודיע שזה לא יקרה עד שסוגיית פרוטוקול צפון אירלנד תיפתר. כלומר, כרגע אין ממשלה. כשנשאל האם אין כאן בעיה דמוקרטית, שכן רוב חברי האסיפה דווקא בסדר עם הפרוטוקול באופן כללי (53 מתוך 90), כך שלמעשה דונלדסון כופה את רצון המיעוט, הייתה לו תשובה מעניינת. לדבריו, הוא התריע שיסרב לקחת חלק בממשלה עד שעניין הפרוטוקול ייפתר, כך שיש לו למעשה מנדט מבוחריו לעשות זאת, בדומה לכך שבבחירות לפרלמנט מועמדי שין פיין מבקשים מנדט שלא לתפוס את מקומם בווסטמינסטר והם מממשים אותו.
הטיעון של דונלדסון לא חסר בסיס, אבל ההשוואה בעייתית: אמת, בגלל השיטה הבריטית תושבי מחוזות הבחירה בהם שין פיין מנצחת בבחירות לבית הנבחרים נפגעים, כיוון שאין להם נציג שיפעל בלונדון. ובכל זאת, זה לא מונע קבלת החלטות עבור כל תושבי צפון אירלנד. לעומת זאת, החלטה לא להצטרף לממשלה במסגרת שיטת ממשל בה לא ניתן להקים כל קואליציה שרוצים, דווקא כן מונעת קבלת החלטות. אמנם השרים מהממשלה הקודמת עודם נמצאים במשרדיהם עד שתוקם ממשלה חדשה, אבל הם הרבה יותר מוגבלים בצעדים שהם יכולים לנקוט, שלא לדבר על להעביר תקציב. בהתחשב בעובדה שהעולם כולו נכנס למשבר יוקר מחיה ואף סטגפלציה (שילוב של מיתון ואינפלציה), להחליט שאין ממשלה זה בעייתי מאוד.
מחוץ לגוש היוניוניסטי המהלך הזה לא התקבל בברכה, לאחר שמישל אוניל וראשת מפלגת הברית (שלא מזדהה אם אף אחד מהגושים) דרשו לקבל את המנדט הכללי של הבחירות האלו, ולהפסיק לשחק “צ’יקן” על חשבון תושבי צפון אירלנד.
סוגרים גם את האסיפה
היום (ו’) היו אמורות להתקיים בחירות לתפקיד יו”ר האסיפה. כמו עם הקמת ממשלה, גם בחירת יו”ר האסיפה דורשת הסכמה של שני הגושים. רק שבימים האחרונים היה חשש שה-DUP יחריפו את המשחק שלהם ולא ייתנו ליו”ר להיבחר, ודונלדסון סירב להתחייב. היום החשש התממש. דונלדסון הודיע שלמרות שהשאיפה שלו היא לראות את מוסדות השלטון של צפון אירלנד פעילים, מפלגתו לא תוכל לתת ליו”ר האסיפה להיבחר לפני שיימצא הסדר אחר במקום פרוטוקול צפון אירלנד. הוא גם אמר שעדיין ניתן לקבל החלטות מסוימות כיוון שהשרים עדיין במקומם. זה נכון, אבל חלקית: כאמור, ההחלטות האלו הרבה יותר מוגבלות. כמו כן, בחירת יו”ר הייתה מאפשרת לאסיפה לעשות את עבודתה למשך חצי שנה גם בלי ממשלה, וכעת גם את זה היא לא תוכל לעשות. זה אומר שכל מיני מהלכי חקיקה שהושלמו בין הפרישה של ה-DUP מהממשלה הקודמת ליציאה לפגרת הבחירות לא יוכלו להתקיים כעת.
ברנדון לואיס צייץ שהוא “מאוכזב” מכך שלא נבחר יו”ר לאסיפה, וכמו כן קרא “לכל המפלגות” להגיע להסכמות ולהקים ממשלה. בישיבה של האסיפה, מישל אוניל האשימה את ה-DUP שהיא מתכחשת למנדט הדמוקרטי שנובע מהבחירות האלו. פול גיוואן, מי שהיה השר הראשון עד פרישתו מהממשלה טרם הבחירות, המשיך את הקו של דונלדסון וטען למנדט של המפלגה לפעול נגד הפרוטוקול. כמו כן אמר (בדומה לדברים שדונלדסון מדגיש שוב ושוב), שהמערכת הפוליטית בצפון אירלנד עובדת על קונצנזוס והסכמות, ולא על רוב פשוט, וגם הזכיר ששין פיין מנעה הקמת ממשלה במשך שלוש שנים.
מחוץ למליאה, נעמי לונג אמרה שזה “יום מאוד עצוב לתושבי צפון אירלנד, ויום מביש מאוד ל-DUP”. היא קבלה על כך שלא הייתה מסוגלת לאתגר את דונלדסון על החלטתו במליאה, כיוון שהוא החליט להישאר חבר פרלמנט ולא לקחת את מקומו באסיפה עד שנושא הפרוטוקול ייפתר. במקומו נכנסה אמה ליטל-פנגלי.
כפי שציין הכתב לענייני צפון אירלנד של סקיי ניוז, דייוויד בלווינס, הרבה מהתוכחה הזו היא תסכול: שין פיין לראשונה יכולה להעמיד שרה ראשונה ומפלגת הברית יותר מהכפילה את כוחה, אך הן לא יכולות ליהנות מכך בלי שיתוף פעולה של ה-DUP.
מה עכשיו?
כפי שהבהיר דונלדסון, המשחק שלו הוא לא מול המפלגות האחרות, אלא מול ממשלת בריטניה והאיחוד האירופי. האיחוד צריך להוכיח שהוא רציני לגבי רצונו לשמור על הסכם יום שישי הטוב, שהביא לשלום בצפון אירלנד, על-ידי כך שיחליף את הפרוטוקול בפתרון אחר. דונלדסון אמר יותר מפעם אחת שה-DUP הציגה הסדרים חלופיים, רק שהיא לא ממש טרחה לספר לאף אחד מהם. וממשלה בריטניה חייבת להראות שהיא מחויבת לצפון אירלנד על-ידי כך שתיקח “פעולה החלטית” ותביא את הפרוטוקול אל קצו. לדבריו, תם הזמן למשא ומתן, אחרי שבמשך חודשים רבים חיכו להתקדמות. אם האיחוד מסרב לבוא לקראת בריטניה עד כה, הגיע הזמן לפעולה חד-צדדית.
ומה בריטניה אומרת? ברנדון לואיס אמר עוד בתחילת השבוע ש”כל האופציות על השולחן”. ההעדפה היא לפתור את העניין במו”מ, אבל אם לא תהיה בררה אז יופעל סעיף 16. מדובר בסעיף שמאפשר באופן חד-צדדי להשעות את הפרוטוקול או חלקים ממנו, במקרה של פגיעה באחד הצדדים. בריטניה תוכל לטעון לפגיעה כזו, אבל זה גם אומר שהאיחוד האירופי עלול לסגור את הגבול בין צפון אירלנד לרפובליקה, גבול שפתיחתו היא נדבך מרכזי בהסכם יום שישי הטוב. לפי הדיווחים, שרת החוץ ליז טראס עשויה להפעיל את סעיף 16 כבר בשבוע הבא. כעת, מחכים לראות האם היא אכן תפעל כך.
ומה על האסיפה? ובכן, לרשותה עומדים 24 שבועות (קצת פחות מחצי שנה) להרכיב ממשלה. אם זה לא יקרה, צפון אירלנד באמת תיכנס לשיתוק מוחלט: כל שרי המעבר שיש עכשיו יאבדו את מקומם. שר צפון אירלנד, כרגע ברנדון לואיס, יצטרך לקבוע תאריך חדש לבחירות נוספות במסגרת זמן של 12 שבועות. בגלל שגם אחרי הבחירות יהיה צורך בשני הגושים, סיכויים גבוהים שזה לא יביא להקמת ממשלה. בקיצור, ממשלת בריטניה קיבלה מדונלדסון חלון זמן לפתור את הדברים, שאחרי שיעבור הבעיות בצפון אירלנד רק יחריפו.