חדשות בקטנה: ניל פריש (בתמונה), שנתפס צופה בפורנוגרפיה במליאת הפרלמנט, התפטר מתפקידו לאחר שהופעלו עליו לחצים רבים. בלייבור מסתבכים סביב התמונות של קיר סטארמר מפר לכאורה את הנחיות הקורונה של תחילת 2021, לאחר שנחשף שאנג’לה ריינר גם נכחה שם, אחרי שהמפלגה הכחישה במשך חודשים. בית המשפט פסק שהנחיות הממשלה לגבי בתי אבות בתחילת הקורונה היו לא חוקיות, ובוריס ג’ונסון שוב מואשם בהטעיית הפרלמנט. הלורדים אפשרו לסעיף, שיאפשר לממשלה להתערב בעבודת נציבות הבחירות העצמאית, להיכנס לתוך חוק הבחירות. ולסיום: סיכוי להתנגשות עם איי הבתולה הבריטיים | צילום: ריצ’רד טאונזנד

קרו כמה דברים בשבוע האחרון. בואו נעבור עליהם בזריזות.

התפטרות מהירה

זה לא לקח הרבה זמן: ניל פריש התפטר מהפרלמנט. רגע, מי? אז תזכורת מהפוסט הקודם: בשבוע שעבר פורסם שחבר פרלמנט מהמפלגה השמרנית נתפס צופה בפורנו במליאת בית הנבחרים. הדבר עורר סערה, ולאחר מספר ימים בהם חבר הפרלמנט הזה נותר אנונימי, שלשום (ו’) התברר שמדובר בניל פריש, יו”ר ועדת הסביבה והחקלאות ומישהו שבראיון קצת לפני החשיפה הזו גינה את המעשה בלי להגיד שהוא חבר הפרלמנט המדובר. המפלגה השמרנית השעתה אותו מיד, והמקרה הועבר לחקירה של נציבת האתיקה ושל ה-ICGS, הגוף שאמון על אכיפת הנושא של בריונות והטרדות מיניות בתוך בית הנבחרים. בתחילה פריש הודה שמשהו קרה אבל לא לגמרי, וביקש לחכות לתוצאות החקירה. הוא הבטיח שאם ייצא אשם, יתפטר מהפרלמנט. רק שכאמור, הוא לבסוף לא חיכה והתפטר אתמול (ש’), יום אחד בלבד לאחר החשיפה.

הסיבה לכך הייתה פשוטה: חבריו למפלגה היו מוכנים לסלוח לו על הפורנו, אבל לא על הטיוח. הבעיה בכך שהוא לא הסגיר את עצמו מיד הייתה שהוא למעשה השאיר את חבריו למפלגה חשופים לחשד שאולי הם אלו שצפו בפורנו, וזה כבר היה יותר מדי. על הטיוחים לכאורה של בוריס ג’ונסון הם כנראה כן מוכנים לסלוח, כי לא מאשימים אותם. הציבור גם לא אהב את זה, בתחושה שאם הם ייתפסו צופים בפורנו בעבודה הם יחטפו חזק על הראש, ולא יוכלו להגיד “בואו נחכה לתוצאות החקירה”, מה ששוב יצר את התחושה שיש אליטה שנוהגת לפי חוקים אחרים.

לבסוף פריש הגיע ל-BBC, ושם הכריז על ההתפטרות, כשהוא מסביר שהוא הבין את הנזק שנגרם לו רק למשפחתו אלא גם לתושבי מחוז הבחירה שלו. את מה שקרה הוא הסביר שבמקור הוא חיפש אתר על טרקטורים והגיע לאתר פורנוגרפי עם שם דומה, ושהוא בטעות הסתכל שם מעט למרות שזה לא היה נכון. כמו כן, הוא הודה שבפעם השנייה הוא כבר נכנס לשם בכוונה. כשנשאל למה דווקא במליאה, הוא הסביר שזה היה “רגע של שיגעון”. כעת, מחכים לבחירות הביניים, שהפסד בהן יהיה מכה לשמרנים.

בירגייט

בזמן שמחכים לראות מה יקרה עם השערוריות של בוריס ג’ונסון, גם קיר סטארמר מסתבך. לפני כשנה הסאן פרסם תמונות של קיר סטארמר עם בקבוק בירה, עם עוד אנשים בחדר סגור. מה העניין? בתקופה ההיא תקנות הקורונה אסרו על התקהלויות מהסוג הזה. כלומר, לכאורה, ממש כמו ג’ונסון, גם סטארמר הפר את הכללים, ועכשיו עוד יש לו את החוצפה לקרוא להתפטרות של ג’ונסון.

יש כמה הבדלים, כמו העניין שאצל ג’ונסון זה נראה כמו עניין סדרתי וניסיונות הטיוח שלו בפרלמנט, מה גם שהמקרה של סטארמר היה אחרי שכבר היו חיסונים. אבל זה לפעם אחרת. כשסטארמר נשאל על העניין, הוא הסביר שהם היו בקמפיין בחירות ועצרו להפסקת אוכל, מה שאמור להיות שונה מהאירוע עליו ג’ונסון נקנס: מסיבת יום הולדת. אבל האם באמת להתקבץ כמה אנשים בחדר אחד לטובת הפסקת אוכל שונה מהתקבצות קצרה לטובת ברכת יום הולדת ועוגה? תומכיו של ג’ונסון קפצו על ההזדמנות, עם מה שזכה לכינוי “בירגייט” (beergate).

שם קרו כמה דברים. ראשית, כמה כלי תקשורת המזוהים עם הימין פרסמו שמשטרת דורהם, בשטחה קרה העניין, “תבחן” את הסיפור הזה. רק שזה לא בדיוק מה שקרה. מה שקרה זה שחבר הפרלמנט ריצ’רד הולדן (שמרני) ביקש ממשטרת דורהם לבחון את ההחלטה שלא לקנוס את סטארמר ולהבין למה התקבלה ההחלטה. במכתב שקיבל בחזרה נאמר לו שהם יבדקו עם מי שצריך, אבל בשום מקרה לא דיברו על פתיחת התיק מחדש.

אבל זה עוד בקטנה, כי גם הלייבור הסתבכו: הדיילי מייל, כך נטען בעיתון, דרש לדעת שוב ושוב אם גם סגניתו של סטארמר, אנג’לה ריינר, הייתה שם. במשך שלושה חודשים הכחישו בלייבור שהיא הגיעה. אבל אחרי ששלשום (ו’) המייל חשף וידאו שלה מאותה התכנסות, בלייבור נאלצו להודות בכך וטענו שמדובר בטעות תמימה. סטארמר התעקש שזה לא עושה שום הבדל, שכן המשטרה כבר בחנה את הנושא ולא מצאה הפרה של הכללים. אבל יש מי שמאמינים שכעת זה יקשה על סטארמר לדרוש את התפטרותו של ג’ונסון בגין שקרים לפרלמנט.

זיכרונות מהסגר הראשון

בינתיים, הקורונה ממשיכה לרדוף את בוריס ג’ונסון. בשבוע שעבר (ד’) בית המשפט מצא ששתי החלטות של הממשלה ממרץ 2020 ואפריל 2020, כשמגיפת הקורונה רק התחילה להכות בשיא הכוח בבריטניה, היו לא חוקיות. התוצאה של שתי ההחלטות האלו הייתה שדיירי בתי אבות שאושפזו בבתי חולים והיו א-סימפטומטיים שוחררו בחזרה לבתי האבות מבלי שנבדקו. זאת, למרות שהייתה המלצה מקצועית להפריד אותם משאר הדיירים למשך שבועיים. רק ב-15 באפריל 2020 משרד הבריאות שינה את ההנחיה כך שתכלול גם בידוד. בהתחשב בעובדה שכ-20 אלף דיירי בתי אבות מתו בגל הראשון של הקורונה, זה דיי ביג דיל.

מי שהיה שר הבריאות באותו זמן, מאט הנקוק, הפיל את האחריות על בריאות הציבור אנגליה, שכן לדבריו הגוף הזה לא הביא לידיעתו את נושא ההדבקה בקרב א-סימפטומטיים מוקדם מספיק. כמו כן, הוא ציין שהפסיקה ניקתה את השרים. אני לא משפטן ולא יכול להתחיל לקרוא פסיקה של 299 סעיפים (אפילו שהעתירה היא נגד שר הבריאות עצמו, ולא נגד המשרד), אבל הנקוק מאוד מעקם את המציאות. בסופו של דבר הוא היה השר הממונה והוא זה שהיה אמור לקבל את ההחלטות. להגיד שהוא מנוקה מכל אשמה זה תמוה משהו.

מאט הנקוק
מעביר אחריות. מאט הנקוק (צילום: פיפה פאולס, דאונינג 10)

והאם הנקוק לא קיבל את חוות הדעת המדעית בזמן? ובכן, ג’ונסון ניסה לטעון בשאלות לראש הממשלה שבאותו זמן לא ידעו על הדבקה מא-סימפטומטיים. רק שכפי שהראתה תנגם דבונייר, מנהיגת בית הנבחרים בממשלת הצללים, אזהרות שגם א-סימפטומטיים עשויים להיות מדבקים היו מאז ינואר 2020. לכן, בוריס ג’ונסון מואשם שהטעה את הפרלמנט גם בעניין הזה, וגם ככה הוא מסובך בהאשמות בעניין.

עוד כוח לממשלה

כמה כוח צריך להיות לממשלה? בינואר דיברתי על הצעת חוק הבחירות שהממשלה ניסתה להעביר. למרות שעניין הזעם על ההצעה הוא בנוגע לסעיף שיחייב הצגת תעודה מזהה בקלפי, אני רוצה להתרכז בעניין אחר: השליטה בנציבות הבחירות (המקבילה הבריטית לוועדת הבחירות). הממשלה מעוניינת להשפיע על סדר העדיפויות של הנציבות. כך, למרות שלכאורה היא תישאר עצמאית, בפועל הממשלה תוכל להתערב בעבודתה.

בתחילת השבוע שעבר הממשלה נחלה תבוסה בבית הלורדים, לאחר שמאמץ בין-מפלגתי הפיל את הסעיף הזה. זה לא מפתיע: מצד אחד הלורדים לא צריכים לדאוג שלא ייבחרו מחדש, ומצד שני יודעים שיש מי שמעוניינים להיפטר מבית הלורדים, ולכן מנסים להצדיק את קיומם. התוצאה היא שמדיי פעם בית הלורדים חובט באפה של הממשלה עם עיתון מגולגל כשהיא עוברת את הגבול.

לכאורה זה היה אמור לסגור את העניין, רק שזה לא: בשיטה הבריטית יש מה שנקרא “פינג-פונג”: הלורדים מציעים תיקונים להצעות שמגיעות מבית הנבחרים, ואם הם עוברים הם צריכים לקבל אישור של בית הנבחרים. אם הם לא מקבלים אישור כזה, הרי שבית הלורדים יכול לנסות להעביר את התיקון שוב, וחוזר חלילה עד שמושגת פשרה או שאחד הבתים מתייאש. ולאחר שהנבחרים החזירו את הסעיפים הרלוונטיים לתוך החוק, שלשום בית הלורדים גם אישר את הסעיפים, ובכך הפך אותם לעובדה מוגמרת.

מה בדיוק השתנה? לא ממש ברור והדיווחים על העניין הזה דלים. ככל הנראה מפלגות האופוזיציה נרדמו בשמירה ואפשרו לזה לקרות. ויש לזה משמעויות רציניות: הממשלה טוענת שזה כדי להוסיף אחריותיות לנציבות, אבל זה, במחילה, בולשיט. ראשית, הסעיפים האלו לא באמת יוסיפו לאחריותיות הזו. שנית, אם הנציבות נותנת דין וחשבון לגוף שתלוי בתוצאות הבחירות, הרי שעשויה להיות כאן הטיה של הבחירות. ולסיום, המפלגה השמרנית פשוט מקבלת המון קנסות מהנציבות והיא לא אוהבת את זה. וגם, כבר ראינו שהממשלה הזו פשוט לא אוהבת שמפקחים על העבודה שלו. איך שלא יהיה, מדובר בצעד מטריד.

בוריס ג'ונסון
בממשלה צריכים עוד כוח? צילום: ג’סיקה טיילור, הפרלמנט הבריטי

באיי הבתולה

ובשביל מצב הרוח, קצת חדשות מהקריביים. משרד החוץ הבריטי נמצא בסכנת התנגשות עם הממשל באיי הבתולה הבריטיים, טריטוריה בריטית שקיבלה אוטונומיה. חקירה עצמאית שבוצעה שם הגיעה למסקנה שיש להשית על האיים האלו שלטון בריטי ישיר למשך שנתיים בגלל הפרת חוקים מתמשכת בתוך הממשל האוטונומי. לפי השופט בדימוס שבראש החקירה, גארי היקינבוטום, השלטון הישיר הזה נחוץ כדי שיהיה ניתן לבצע רפורמות חוקתיות באיי הבתולה הבריטיים. הדוח הוגש אמנם לפני כמעט חודש, אבל המעצר במיאמי של מושל האיים האלו (premier), אנדרו פאהי, באשמת סחר בסמים.

אנשי הממשל של איי הבתולה הבריטיים לא מתים על העניין הזה, אבל המעצר של פאהי לא בדיוק עושה טוב לקייס שלהם. כעת, אמנדה מילינג, שרה במשרד החוץ הבריטי, צפויה להגיע לביקור בזק באיים. היא תקיים שיחות עם הגורמים הרלוונטיים, ורק לאחר מכן משרד החוץ יכריע מה יש לעשות עם ההמלצות של היקינבוטום. אם משרד החוץ יחליט שהוא מקבל את ההמלצות, הדבר עשוי ליצור התנגשות עם אנשי האיים האלו, שיאבדו כל אפשרות לבחור את שלטונם, גם אם הוא אוטונומי בלבד ולא ריבוני. אבל נו, מי שמתעקשים להחזיק בחלקיקי אימפריה צריכים לפעמים להתמודד עם כאב ראש.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.