אתמול (ג’) בוריס ג’ונסון ציין 1,000 ימי כהונה כראש הממשלה. אבל חגיגה לא נחגגה. ג’ונסון הגיע לפרלמנט ועדכן בדבר הקנס שקיבל בשל השתתפותו במסיבה אסורה בימי הגבלות הקורונה. האופוזיציה כרגיל קוראת לו להתפטר, והשמרנים מתעקשים שבזמן מלחמה לא מחליפים ראש ממשלה (וגם אצלם התמיכה נשחקת). בינתיים, נראה שהציבור מאבד אמון בג’ונסון. הרבה תלוי בתוצאות הבחירות המקומיות ב-5 במאי וגם במה שההצבעה על פתיחה בחקירה של ועדת האתיקה הפרלמנטרית נגד ג’ונסון תעשה לשמרנים שיושבים על הגדר | צילום: ג’סיקה טיילור, הפרלמנט הבריטי

הפרלמנט חזר מהפגרה, מה שאמר דבר אחד: בוריס ג’ונסון היה צריך להתמודד עם שאלות לגבי הקנסות שקיבל בשל השתתפותו במסיבה אסורה בימי הקורונה. ג’ונסון ציין ממש באותו יום אלף ימי כהונה, אבל במקום לחגוג או להתרכז בעבודה, הוא היה צריך להדוף, שוב, את הקריאות להתפטר.

תזכורת

כזכור, בסוף 2021 ותחילת 2022 נחשפו מסיבות שהתקיימו בדאונינג 10 ובמשרד הקבינט בימים שקדמו להסרת מגבלות הקורונה וברובן גם בימים שקדמו לחיסונים. בחלק מהמקרים גם בוריס ג’ונסון עצמו השתתף. ג’ונסון הכחיש בפרלמנט שנעברו חוקים כלשהם, אבל בלית בררה הוא נאלץ להכריז על חקירה עצמאית בראשות עובדת המדינה סו גריי, שבהמשך התחלפה בחקירת משטרה שהגיעה בעקבות ראיות שאספה גריי (מה שעצר את פרסום הדוח המלא של גריי). בשבוע שעבר הודיעו בדאונינג 10 שג’ונסון, וכמו כן אשתו קארי ושר האוצר רישי סונאק, קיבלו קנסות על השתתפות במסיבת יום הולדת שנערכה לג’ונסון ביוני 2020 בחדר הקבינט. ג’ונסון התנצל עוד באותו יום (וגם בעוד הרבה נקודות מפתח בפרשה הזו), הבטיח שישלם את הקנס כאילו זו איזו נדיבות לב ואמר שהוא שהה שם פחות מעשר דקות. על שאלות חברי הפרלמנט הוא הבטיח לענות ברגע שתסתיים פגרת הפסחא.

בגלל שג’ונסון הבטיח לפרלמנט מהרגע הראשון ששום עבירה לא בוצעה, ברגע שהובן שזה כנראה לא מדויק האופוזיציה דרשה ממנו להתפטר, שכן לא רק שהוא עבר על החוק, אלא גם על פניו שיקר לפרלמנט לגבי זה, מעשה שהמוסכמות דורשות בגינו לא פחות מהתפטרות. ולא רק האופוזיציה דרשה. בתחילת הדרך הצטברו עוד ועוד בקבנצ’רס שמרנים שהתכוונו לנסות להדיח את ג’ונסון. אבל אז התמונה השתנתה ברגע שפרצה המלחמה באוקראינה, ופתאום סדר העדיפויות השתנה ורבים לקחו צעד אחורה. עם קבלת הקנס היו כמה שמרנים שקראו לג’ונסון להתפטר, שכן הייתה הוכחה מוצקה שהוא עבר על החוק, וגם השר הזוטר במשרד המשפטים, הלורד דייוויד וולפסון, התפטר מתפקידו במחאה. אבל המפלגה השמרנית כבר הייתה הרבה פחות עוינת עבור ג’ונסון.

בוריס ג'ונסון
אוקראינה חילצה. בוריס ג’ונסון (צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10)

מתכוננים לדיון

אתמול (ג’) הפרלמנט שב לפעולה לאחר הפגרה, וכולם ציפו לראות מה ג’ונסון יגיד. טוב, לא באמת. היה ברור שהוא יתנצל, לא יתפטר, יסביר שיש דברים חשובים לעסוק בהם אז בואו נתקדם. ובכל זאת, המתח היה בשיאו. דברים התחילו להתגלגל עוד יום קודם, אז פורסם בטיימס סקר עומק בקרב יותר מאלפיים משתתפים. אלו התבקשו לתאר את ג’ונסון בכמה מילים. 72% מהם נתנו משוב שלילי, לעומת 16% שנתנו משוב חיובי. המילה שחזרה על עצמה הכי הרבה פעמים הייתה “שקרן”. גם הרבה מהמילים שבאו אחר-כך ברשימה לא היו מחמיאות מדי (למרות שחלקן כן).

אבל הזירה התקשורתית לא תופקר, והפוליטיקאים יצאו להעביר את המסר שלהם לתקשורת. מי שמשך הרבה תשומת לב הוא שר צפון אירלנד ברנדון לואיס, שניסה להגן על כך שג’ונסון עבר על הכללים שהוא עצמו קבע באמצעות תזכורת שהיו שרים שקיבלו דוחות תנועה ונשארו בתפקידם. המראיינת קיי בורלי נכנסה בו על כך במאתיים קמ”ש, שכן קשה להשוות דוח מהירות שכדי לא לקבל אותו היה אפשר להמשיך לנסוע פשוט במהירות נמוכה יותר, לבין דוח שהתקבל בגלל עבירה שכדי לא לעשות יש להימנע מכל פעילות לא הישרדותית מחוץ לבית. נימוק אחר שלו היה קצת פחות מביך: ג’ונסון לא שיקר לפרלמנט כיוון שבזמן אמת הוא האמין בכל לבו שהוא שמר על כל הכללים.

ההתנצלות

שנעבור לדבר האמיתי? ג’ונסון הגיע לפרלמנט למסור את גרסתו. טוב, ממש לא רק. ההצהרה שלו התחילה בהתנצלות על מה שקרה, הבהרה שהוא שילם מיד את הקנס (בעיקר כדי להבהיר שהוא מקבל את מסקנות המשטרה שהוא עבר על החוק), הדגיש שבזמן אמת לא חשב שכמה דקות עם עוגה לפני פגישה היוו עבירה על החוק ושהרצון לפצות על מה שעשה רק הגדיל את המחויבות שלו לעבוד עבור הציבור. את זה הוא ניצל כדי לעבור באופן מידי לסוגיות כמו המלחמה באוקראינה והמלחמה ביוקר המחיה. לפי הפרשן הפוליטי של ערוץ 4, גארי גיבון, ג’ונסון הקדיש שני שליש מההצהרה שלו לפרלמנט למלחמה באוקראינה. זה לא ממש מפתיע: בריטניה באמת עושה לא מעט כדי לעזור לאוקראינים בשעתם הקשה אל מול הפלישה הרוסית, והנשיא וולודימיר זלנסקי הודה לג’ונסון על פועלו לא פעם ולא פעמיים.

דבר האופוזיציה

אבל באופוזיציה לא התכוונו לתת לאוקראינה להפוך לנושא העיקרי. ראש האופוזיציה קיר סטארמר פתח במילים: “איזו בדיחה”. משם הוא עבר לאחד הנאומים התקיפים ביותר שנשא בבית הנבחרים (הרף אמנם לא מאוד גבוה במקרה שלו, ובכל זאת). הוא האשים את ג’ונסון שלא מדובר ב”גליץ’ בר-תיקון במערכת”, אלא דפוס ההתנהגות של ג’ונסון. הוא האשים אותו בכך שהוא פוגם במוסדות עליהם נשבע להגן וגורר איתו למטה כל פוליטיקאי שבא במגע איתו (ושר האוצר רישי סונאק כמשל). הוא כיסח את הטיעונים נוסח “זה כמו דוח תנועה”, שכן איש לא פרץ בבכי בגלל שלא נתנו לו לנסוע יותר מהר ממה שהחוק מאפשר, והזכיר את השר לשעבר כריס הון (ליברל-דמוקרט), שנשלח למאסר ב-2013 לאחר שניסה לטייח דוח שקיבל. הוא הוסיף גם האשמה חמורה: ג’ונסון גורם לחבריו למפלגה לשקר למענו, כדי שהציבור יחשוב שכל הפוליטיקאים שקרנים כמוהו, ואז מה כבר ההבדל?

לבסוף, הוא סיפר על שיחה שהייתה לו עם ג’ון רובינסון, שלא היה יכול להיפרד מאשתו הגוססת כיאות בגלל הגבלות הקורונה. סטארמר בחר בו בקפידה: רובינסון הוא אזרח מהשורה, ממחוז הבחירה של מייקל פבריקנט, מי שנחשב לתומך הנלהב ביותר של ג’ונסון בקרב הבקבנצ’רס השמרניים. בזמן שרובינסון שמר על הכללים, כך סטארמר, ג’ונסון בחר להתעלם מהם. הוא האשים את ג’ונסון שאין לו כבוד לרובינסון, ולכן הוא לא מצפה שיתפטר בעצמו. משום כך, קרא לחברי המפלגה השמרנית להדיח אותו.

בוריס ג’ונסון הצר בפני סטארמר שהוא לא התייחס לנושאים האחרים שהעלה, קרי המלחמה באוקראינה ויוקר המחיה. בשביל זה יש את ראש ה-SNP בווסטמינסטר, איאן בלאקפורד. לאחר ההאשמות הרגילות נגד ג’ונסון (כולל זו שהוא מתנצל על כך שנתפס), הוא אמר שהדברים הדחופים שעל סדר היום צריכים תשומת לב מלאה, ולשם כך יש ראש ממשלה שניתן לבטוח בו. אבל את האמון בג’ונסון שנשבר, כבר לא ניתן לתקן. לכן, כך בלאקפורד, על ג’ונסון להתפטר, או לחלופין על חברי המפלגה השמרנית “לגדל עמוד שדרה” ולהדיח אותו. האשמות כאלו זרמו וזרמו.

במפלגת השלטון

בספסלים השמרניים הנושא היה אחר, והתמקד בעיקר באוקראינה. ג’ון ויטינגדייל בירך על ההתנצלות ומשם עבר לשאול על אספקת נשק נוסף לאוקראינה. ג’ייק ברי רצה לדעת אם יש ג’ונסון יקדם תכנית מרשל חדשה כדי לשקם את אוקראינה. טום האנט רומם את ג’ונסון כשהזכיר שזלנסקי הגדיר את בריטניה כבעלת הברית הקרובה ביותר של אוקראינה ושפוטין הפך את ג’ונסון לאויב מספר אחת של רוסיה. מי שכבר התייחסו לקנס, עשו זאת בדרך שיכולה לסייע לג’ונסון. ג’וליאן לואיס, לדוגמה, קרא לג’ונסון להורות לסו גריי לפרסם את הדוח המלא שלה, כדי שיהיה אפשר לעבור הלאה. אבל השמרנים התפיידו לאט-לאט, והשאירו את ג’ונסון מופקר לשאלות האופוזיציה.

מי ששבר שורות היה מארק הרפר, שאמר שלאור מעשיו של ג’ונסון, הוא “כבר לא ראוי למשרה בה הוא מחזיק”. זה כמובן לא מפתיע שזה בא ממנו: הרפר גם היה אחד ממתנגדי ההגבלות הרציניים ביותר במפלגה השמרנית, והיה מוכן להפוך על ג’ונסון את הבית אם יהיה צורך. לא חייבים להסכים איתו על גישתו לגבי הקורונה, אבל קצת קשה להתחמק מכך שהוא לא שפוט של ג’ונסון.

מה עכשיו?

דיי ברור שבוריס ג’ונסון לא מתכוון להתפטר, ושהשמרנים ברובם לא מתכוונים להדיח אותו (ורבים סבורים, בצדק או שלא בצדק, שהעבירה הספציפית הזו קטנה מדי מכדי להצדיק התפטרות). אמת, יש שמונה חברי מפלגה שקוראים לו להתפטר עכשיו, עוד שניים שאומרים שלא יתמכו בו להנהיג את המפלגה בבחירות הכלליות הבאות ועוד ארבעה שמסרבים להתחייב שיגבו אותו בבחירות הבאות. אבל כל ה-14 האלו ביחד לא מסוגלים אפילו להניע הצבעת אי-אמון בג’ונסון כראש המפלגה. לכן, בטווח המידי לא ברור שג’ונסון הולך הביתה. למעשה, הנה כלל אצבע: לפני שראש ממשלה הולך שלא מרצונו, יש או התפטרות של שר קבינט זה או אחר, או למצער התפטרות של כמה שרים זוטרים. להוציא את ההתפטרות של דייוויד פרוסט בסוף 2021 – שהוא אמנם היה חבר קבינט אבל חבר בבית הלורדים, ולכן השפעתו קטנה יותר – אף אחד מאלו לא קרה. לכן, כרגע מוקדם מדי לחרוץ שג’ונסון גמור.

אבל יש שני דברים שעשויים לשנות את המפה השמרנית. ראשית, בעוד 15 יום יתקיימו הבחירות המקומיות. אם השמרנים יאבדו הרבה חברי מועצה, חברי הפרלמנט עשויים לשקול מחדש כמה ג’ונסון הוא נכס וכמה נטל. אבל יותר חשוב זה מה שיקרה מחר (ה’). האופוזיציה הצליחה להשיג הצבעה על הבאת המקרה של ג’ונסון לוועדת האתיקה. אם ההצבעה תעבור, הוועדה תקבל לידיה את השאלה האם ג’ונסון הטעה במודע את הפרלמנט כשאמר שלא התקיימו מסיבות, או שמא הוא באמת האמין במה שאמר. אם תמצא שהוא שיקר במתכוון, היא תוכל להטיל עליו סנקציות, וגם הנאמנים ביותר לג’ונסון יתקשו להגן עליו. כמובן, זה כנראה לא יעבור, שכן לפי הדיווחים הוטלה המשמעת הסיעתית החמורה ביותר על השמרנים להצביע נגד. אבל זה עדיין יסייע לאופוזיציה: השמרנים יצטרכו להכריע כמה רחוק הם מוכנים ללכת כדי להגן על ג’ונסון, מה שעשוי ליצור משבר אצל רבים מהם. השאלה היא כמה מהם יישברו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *