זוכרים את מבקשי המקלט שחוצים את תעלת למאנש לבריטניה וגורמים לממשלה הרבה כאב ראש? ובכן, לבוריס ג’ונסון יש מקלט חדש עבורם: רואנדה. אתמול (ה’) ממשלות בריטניה ורואנדה חתמו על מסמך הבנות שיאפשר לבריטניה לשלוח לרואנדה מבקשי מקלט בלי כרטיס חזרה, יכולת שהיא תפעיל בעיקר על גברים צעירים שמגיעים, לפי חשד הממשלה, כדי לעבוד ולא כפליטים. התכנית מעלה שאלות רבות לגבי התזמון שלה, בחירת היעד השנוי במחלוקת והעלויות. באופוזיציה טוענים שזה תרגיל הסחה מפרשת המסיבות וארגונים למען פליטים חוששים לגורלם של הנשלחים. ובינתיים, אפילו לא ברור מתי העסק ממש ייצא לפועל, שכן הממשלה צופה אתגרים משפטיים | צילום: משרד הפנים הבריטי
כבר המון זמן שהממשלה מבטיחה שהיא עובדת על פתרון לבעיה של הרבה מאוד אנשים שחוצים את תעלת למאנש מצרפת לבריטניה. אתמול (ה’) נמצא פתרון: רואנדה. בוריס ג’ונסון ושרת הפנים פריטי פאטל סיפרו בהתלהבות על ההסכם שחתמו עם המדינה, שיאפשר להם לשלוח את כל מי שמגיעים בסירות לבקש מקלט ברואנדה. רק שיש כמה בעיות עם הפתרון הזה, ולא כולן נוגעות רק ביישום עצמו.
מיהם חוצי התעלה?
כבר דיברתי כאן על הסיפור של מבקשי מקלט שחוצים את תעלת למאנש מצרפת לבריטניה על סירות גומי. ובכל זאת, הרקע הזה נדרש: תעלת למאנש מאוד צרה, ובחלקים ממנה היא ברוחב עשרות בודדות של קילומטרים, ויש מי שבוחרים לחצות את החלק הזה בסירות גומי, תוך כדי סיכון חיים, כדי להיכנס לבריטניה שלא בצינורות המקובלים.
מיהם האנשים שעושים את זה? יש שטוענים שבעיקר מהגרי עבודה שמתחזים למבקשי מקלט. לקבוע עד כמה זה נכון זה קצת מורכב: משרד הפנים לא מפרסם סטטיסטיקות על בקשות מקלט שאושרו בהתאמה לדרך ההגעה. מחקר של מועצת הפליטים (ארגון צדקה) מצא ש-91% מהאנשים שחוצים את התעלה מגיעים מעשר מדינות שרוב הסיכויים שהגעה מהן תזכה במעמד פליט. לפי המחקר, הדבר מהווה אינדיקציה לאחוז גבוה של פליטים בקרב האנשים שחוצים את התעלה. ניתן לטעון, כמובן, שלא כל מי שמגיע ממדינה מסוכנת הוא בהכרח פליט, אבל לזה באמת אין מספרים. נתון שלכאורה מצדיק את הטענה לגבי הגירת עבודה הוא העובדה שרוב מי שחוצים את התעלה הם גברים צעירים. לפי נתוני משרד הפנים, 69% ממי שידוע למשרד הפנים שחצו בסירות הם גברים בני 18-40, למרות שהציפייה היא לנשים, זקנים וילדים. כמובן, גם גברים צעירים יכולים להיות פליטים.
אבל לגבי הפליטים שבהם, למה הם לא נשארים בצרפת הבטוחה? הצלב האדום מונה חמש סיבות מרכזיות: רצון להתאחד עם בני משפחה שכבר נמצאים בבריטניה; ידיעת השפה האנגלית, מה שיאפשר להם להסתדר בסביבה; תנאים ירודים במחנות הפליטים בצפון צרפת; בעיה להגיש בקשת מקלט בצרפת; ולעתים האנשים שמבריחים את הפליטים קובעים את המסע בלי לבקש את דעת ה”לקוחות”. איך שלא יהיה, הם לא עושים את זה בגלל הנדיבות הבריטית: חבילת הקליטה לפליטים נדיבה יותר בצרפת (אבל בבריטניה יותר קל למצוא עבודות לא חוקיות). בכל מקרה, כמעט כל הפליטים נשארים בצרפת.
מנקודת המבט הבריטית
מבחינת בריטניה מדובר במטרד רציני: פליטים או מהגרי עבודה, מדובר בכניסת עוד ועוד אנשים ללא בקרה וללא שליטה. לכך גם אפשר להוסיף את העובדה שהזרם מתגבר: ב-2019 פחות מאלפיים איש חצו. ב-2020 המספר כבר הגיע ליותר מ-8,000. ב-2021 המספר קפץ לקרוב ל-29 אלף. ב-2022, נכון ל-12 באפריל, המספר המוערך של מי שחצו את התעלה עומד על כ-4,500 בני אדם. זה אמנם נשמע מעט ביחס ל-2021, אבל השוואה תקופתית מראה ש-2022 עקפה את התקופה המקבילה של כל השנים הקודמות. כלומר, יש בהחלט מקום להניח שהמספרים עוד יגדלו ויגדלו. העובדה שלפעמים אנשים טובעים, כפי שקרה בנובמבר 2021 – אז טבעו למוות 27 איש, ביניהם עשרה נשים וילדים – הופך את הצורך לפתור את הבעיה ליותר אקוטי.
הבעיה היא הפרטנרית צרפת: עקרונית, החברות באיחוד האירופי כוללת גם הסכם שמאפשר למדינות החברות להחזיר פליטים למדינה החברה הראשונה אליה הם הגיעו (בהסתמך על בקשות מקלט במדינות קודמות). זה לא כלי מושלם, וב-2019 לצורך העניין האיחוד האירופי נענה לפחות מ-10% מהבקשות שהגיעו מבריטניה להחזיר פליטים ליבשת. רובם בכלל נשלחו לגרמניה, ולא לצרפת. ועדיין, בריטניה סיימה את חברותה באיחוד ב-31 בינואר 2020 וסיימה את כפיפותה לחוקי האיחוד ב-31 בדצמבר אותה שנה. לכן, כעת אין לה אפילו את זה, וכדי שתוכל להשיב פליטים שמגיעים אליה מאירופה היא צריכה להגיע להסכמים עם כל מדינה בנפרד.
שיתוף הפעולה מצד צרפת לא גדול, ומן הסתם משתלם לה שהאנשים שחוצים את התעלה יהיו כאב הראש של בריטניה ולא שלה. בריטניה מצדה הבטיחה לעשות שורה של צעדים שגם יאפשרו למבקשי המקלט להגיש בקשות למקלט בבריטניה כשהם נמצאים מחוץ לבריטניה (ובכך חציית התעלה תתייתר) וגם יילחמו בכנופיות שמבריחות בני אדם ומסכנות את חייהם. בינתיים החקיקה עוד לא נכנסה לתוקף (וגם שנויה במחלוקת בגלל סעיפים אחרים בה) ומלחמה בסוחרי אדם לוקחת זמן.
ועכשיו מה?
אוקיי, אתם בטח שואלים, נתת רקע של כמעט 600 מילה. יש פואנטה? ובכן, כן. שלשום בלילה (ד’) הדיילי מירור פרסם שהממשלה תחתום ביום למחרת על הסכם עם רואנדה שבמזרח אפריקה, שיאפשר לשלוח את מי שיגיעו בסירות לשם. כמו כן, כך דווח, בוריס ג’ונסון ינאם באותו יום ויציג את התכנית. כך אכן קרה.
נתחיל בעיקרי מסמך ההבנות בין בריטניה לרואנדה (עליו חתמו שרת הפנים פריטי פאטל ושר החוץ הרואנדי וינסנט בירוטה). מדובר במסמך לא קצר עם הרבה סעיפים, אבל בואו נתרכז במה שיקרה לקהל היעד של ההסכם הזה. נניח שחציתם את התעלה והגעתם לרשויות הבריטיות. בריטניה תתחיל בבדיקה ראשונית של הבקשה שלכם, ותעביר לרואנדה מספר פרטים אישיים שלכם: שם, תאריך לידה, מין וארץ מוצא. בנוסף, אם יש עניינים רפואיים, ענייני ביטחון ועוד, גם אותם בריטניה תעביר לרואנדה. אם היא לא תעביר, לרואנדה תעמוד הזכות לסרב לבקשה להעביר אתכם למתקניה. בהנחה שרואנדה תקבל את הבקשה, בריטניה תדאג לכם לתחבורה כל הדרך למתקני הפליטים ברואנדה. זו, בתורה, מחויבת לתת לכם מגורים שעומדים בסטנדרטים המתבקשים וכמו כן לאפשר לכם להיכנס ולצאת בחופשיות מהמחנה (בכפוף לחוק המקומי). שם גם תעברו את התהליך של בקשת המקלט (בהנחה שתגישו אחת). במקרה בו בריטניה תידרש בשל החוק לקחת אתכם חזרה, רואנדה תצטרך לדאוג לכם לנתיב בטוח לשם.
התכנית, לפי התקשורת, תתמקד בעיקר בגברים צעירים. לדברי משרד הפנים, כחלק מההסדר בריטניה תוציא לטובת העניין 120 מיליון ליש”ט, שילכו לטובת השקעה בכלכלת רואנדה.
נאום ג’ונסון
בזמן שפאטל הייתה בקיגאלי, בירת רואנדה, כדי לחתום על מסמך ההבנות, בוריס ג’ונסון הגיע לקנט כדי לבשר לציבור על ההסדר שהושג. הנאום שלו מסגר את המדיניות החדשה תחת שני נושאים: ראשית, המסורת של בריטניה לקבל פליטים מכל העולם (אפשר לסייג את אותה קצת), שהביאה לבריטניה אנשים שתרמו לבריטניה, וגם רצון לפתוח את הדלתות להגירה רגילה. לדבריו, מי שמגיעים לבריטניה בצורה לא חוקית עוקפים בתור את כל מי שמנסים להגיע בצורה חוקית ומנצלים את המערכת. שנית, ברקזיט, שמאפשר לבריטניה לשלוט בהגירה אליה – חוקית או לא חוקית. לא ברור עד כמה באמת היה צורך בברקזיט כדי להילחם בהגירה הלא חוקית, שכן היציאה מהאיחוד רק החלישה את היכולת להחזיר מהגרים לאירופה, אבל שיהיה.
ג’ונסון הבטיח לטפל ביד קשה בתופעה הזו. זה יגיע באמצעות חקיקה שתאפשר להכניס את מבריחי האדם למאסר עולם, לקנוס מדינות שלא ייקחו בחזרה מהגרים לא חוקיים או מי שבקשת המקלט שלהם נדחתה, הקמת מערך ימי בתעלה (בעלות של 50 מיליון ליש”ט) שינטר את הסירות ועוד. מבקשי המקלט עצמם, כך ג’ונסון, לא יגיעו ל”מלונות על חשבון הציבור”, אלא למתקני שהייה נוסח יוון (בחירה גרועה להשוואה, שכן המצב במחנות הפליטים ביוון נחשב לדיי קטסטרופלי, עד כדי כך שיש מקרים בהם יוון לא נחשבת למדינה בטוחה), וכמו כן מתקני כליאה למהגרים לא חוקיים כחלק מהליך גירושם. כל הטוב הזה? כחצי מיליארד ליש”ט. וכמובן, הדבר שלשמו התכנסנו, היכולת להעביר את כל מי שנכנסו לבריטניה באופן לא חוקי החל מה-1 בינואר לרואנדה. הדבר יאפשר שני דברים: ראשית, מהגרי עבודה לא יוכלו ליהנות מהשפע של בריטניה. שנית, הפליטים יוכלו ליהנות ממדינה בטוחה, שגם כך קולטת פליטים במשך שנים רבות.
הדבר לא יקרה בן לילה, כך ג’ונסון, שכן עוד נכונו אתגרים משפטיים מצד “צבא אדיר של עורכי דין מונעים פוליטית” (שזה נשמע כמו ניסיון לייחס כוונות זדון לעורכי דין לזכויות אדם), אבל הממשלה תעשה מה שיידרש כדי לקדם את המדיניות החדשה. מהמתנגדים הוא ביקש להציג אלטרנטיבה.
תהיות
אפשר להעלות כמה תהיות לגבי ההודעה החדשה.
תזמון זה עניין של טיימינג
ראשית, למה דווקא עכשיו? השילוב עם ההודעה שבוריס ג’ונסון נקנס במסגרת פרשת המסיבות. האם מדובר בהסחת דעת מהזעם הציבורי? סביר מאוד להניח, כמובן, שבעניין כמו הסכם בינלאומי הדברים לא נקבעו ברגע האחרון, אבל צריך לזכור שהמשטרה התחילה לקנוס את עובדי דאונינג 10 זמן לא מבוטל לפני שהגיעה לג’ונסון, וייתכן שזה תכנן לו כבר דרך מילוט.
יש עוד אינדיקציות לכך שהתזמון לא תמים בכלל. קודם כל, הפרלמנט בפגרה ויחזור רק בשבוע הבא. המוסכמה היא שהממשלה מוסרת את הצהרות המדיניות שלה קודם כל לפרלמנט. בהתחשב בעובדה שג’ונסון מודה שדברים לא יקרו בן לילה, מה כואב לחכות קצת? שנית, בבריטניה יש לפני בחירות, כולל המקומיות, מוסכמה על “תקופת רגישות“, במהלכה נמנעים ככל האפשר מהצהרות מדיניות או הוצאות כספים שעשויים להתפרש כקמפיין בחירות. במקרה הנ”ל מדובר בשלושה שבועות לפני הבחירות, וג’ונסון בחר את ההכרזה שלו בדיוק ליום בו התקופה מתחילה. ספק שבממשלת רואנדה היו מסרבים לחכות עם חתימת ההסכם ל-6 במאי. וגם, לפי ITV, בכירי משרד הפנים לא לגמרי מרוצים מעלויות התכנית, וייתכן שיצטרכו להכניס בה כמה שינויים. הממשלה מוכנה בכלל? בקיצור, קשה להאמין שהתזמון הזה מקרי או תמים.
למה לא רואנדה?
שנית, למה דווקא רואנדה? לכאורה, התשובה פשוטה: לרואנדה יש ניסיון בטיפול בפליטים, וכבר יש לה הסכמים עם האו”ם לקלוט פליטים מאפריקה. אבל יש לא מעט ביקורת על רואנדה. לפי משמר זכויות האדם, רואנדה רחוקה מלהיות מדינה נאורה או סובלנית, והיא רודה באופוזיציה שלה. וזה לא רק הם: גם בריטניה מאוד מוטרדת ממה שהולך ברואנדה. קודם כל, היא בעצמה העניקה מעמד פליט לכמה מבקשי מקלט מרואנדה בגלל היחס שלה לאזרחים. לפני תשעה חודשים בריטניה הגיבה לדוח זכויות האדם של האו”ם על רואנדה וביקרה אותה על סירובה לאפשר חקירה עצמאית של הטענות על מוות ועינויים במתקני כליאה. בנוסף, למרות שבירכה שישנה התקדמות מסוימת, בריטניה הצרה על כך שרואנדה לא עושה די כדי לתמוך בקורבנות סחר בבני אדם. ג’ונסון אמר במסיבת העיתונאים שהעניין לקח כתשעה חודשים, כלומר בערך מאותו זמן בו יצאה הביקורת.
כמובן, תמיד תיתכן האפשרות שרואנדה בעייתית כלפי אזרחיה אבל נפלאה כלפי פליטים. יש עדויות שהיחס שם לפליטים אכן סביר, כולל מימון טיפול רפואי. היא גם מארחת כ-150 אלף פליטים אצלה, כנראה שהיא יכולה לספק דבר או שניים. וגם, אם האו”ם חותם איתה על הסכם, ייתכן שזה באמת בסדר. ובכל זאת, מותר לתהות כמה זמן יכולה להימשך ההפרדה הזו. ובכל מקרה, ממשלת בריטניה צריכה לספק תשובות למה היא התחילה במשא ומתן על קליטת פליטים עם מדינה שבערך באותו זמן היא גינתה בגלל התנהגותה כלפי אזרחיה שלה.
יש גם תקדימים לא מעודדים לגבי התכנית הזו: ישראל שלחה לרואנדה לפני מספר שנים כ-4,000 פליטים מאפריקה. כמעט כולם עזבו, המשיכו צפונה ומזרחה ועלו על סירות שחצו את הים התיכון לאירופה, וכך שוב נפלו לידי סוחרי האדם. כמה תלמידי מחקר ישראלים באוניברסיטת אוקספורד התחקו אחריהם ומצאו שהם קיבלו יחס מחפיר ברואנדה. האם זה היחס שכל הפליטים מקבלים? איני יודע, וכאמור האו”ם חותם על הסכמים עם רואנדה בעצמו בתחום הזה. ובכל זאת, ייתכן שבריטניה תצטרך להשגיח מקרוב (יצוין שההסכם עם ישראל לא היה רשמי כמו הנוכחי).
תגובות
כמובן, יש הרבה מאוד תגובות לעניין הזה. ראש האופוזיציה קיר סטארמר טען שזה ניסיון נואש להסיט את תשומת הלב מפרשת המסיבות, וטען שהתכנית הזו לא ניתנת ליישום ושהיא עשויה לעלות מיליארדים. גם מועצת הפליטים טוענת ש-120 מיליון ליש”ט עשויים להיות רק ההתחלה ושעם עוד ועוד מבקשי מקלט גם הסכומים יעלו, זאת מעבר לדאגה לגורלם של הפליטים. בצלב האדום הביעו גם הם דאגה מהתכנית. גם הליברל-דמוקרטים וה-SNP ביקרו את התכנית. מנגד, שמרנים רבים הגנו עליה. כך למשל טום האנט מוועדת הפנים של הפרלמנט דיבר בשבחה של התכנית ועל הצורך לעשות משהו. על הרקורד של רואנדה הוא הגן בכך שהיא עשתה התקדמות אדירה בשנה האחרונה. אולי, אבל כאמור, לפי ג’ונסון עצמו המשא ומתן החל בסמוך לביקורת האחרונה שהשמיעה בריטניה. נשמע שפשוט לא היה לה אכפת במיוחד.
ומה הציבור חושב? לפי סקר בזק של YouGov, כ-35% מהציבור תומכים במידה זו או אחרת, לעומת 42% שמתנגדים. לשתי הגישות אין איזשהו רוב סוחף, אבל נראה שיש יותר מתנגדים מאשר תומכים. בקרב המצביעים השמרנים המספרים יותר טובים עבור הממשלה, עם 59% אחוזי תמיכה לעומת 22% התנגדות. איך אוהבים לומר על קמפיינים פוליטיים שמרימים גבה? אתם לא קהל היעד. ג’ונסון לא באמת מצפה לשכנע את מצביעי הלייבור עם הדבר הזה. הוא מעוניין שהמצביעים השמרנים ייצאו יותר מהבית ויצילו אותו ממפלה של ממש בבחירות המקומיות, שעלולה לחתום את גורלו.
The Government has proposed a deal where some people who have entered Britain and applied for asylum will be flown to Rwanda, in Africa, for their asylum applications to be processed. Do you support or oppose this proposal?
Support: 35%
Oppose: 42%https://t.co/Y0l7389sGA pic.twitter.com/8ejKgvhaPr— YouGov (@YouGov) April 14, 2022
לסיכום
אני לא יודע מה הפתרון לדבר הזה. היו מי שהציעו לדאוג להליך של בקשות המקלט עוד בצרפת, כדי לסייע למי שרוצים להגיע לצד השני של התעלה בצורה חוקית ובטוחה. האם זה מספיק? אני לא יודע. סוחרים בבני אדם כנראה עדיין ימצאו את מי שלא מצליחים או לא רוצים להשתמש בצינורות המקובלים. אבל אי-אפשר להגיד שהפתרון של ממשלת בריטניה הוא תמים. התזמון שלו חשוד, הסברים לגבי שינוי העמדה שלה לגבי רואנדה נדרשים והמחיר נראה אסטרונומי. אבל בגלל שהתכנית בכל זאת נוגעת ישירות לחייהם של בני אדם, ניתן רק לקוות שאם תצא לפועל היא לא תתפוצץ לאף אחד בפרצוף.