זוכרים את ג’ון ברקו, יו”ר בית הנבחרים לשעבר? האיש וצעקות ה-“order”? פאנל עצמאי של בית הנבחרים חקר ומצא שבמשך כהונתו הארוכה בתפקיד הוא התנהג בבריונות כלפי אנשי הצוות שלו באופן סדרתי, ועוד שיקר לגבי זה באופן סדרתי לא פחות. ברקו ביטל את הדוח בטענה שהוא פגום וסירב להתנצל. בלייבור חשו מבוכה והשעו אותו מחברותו הטרייה במפלגה. אבל העניין הרציני שעלה הוא חזרת הוויכוח בין המחנות בוויכוח הברקזיט: הברקזיטרים טענו שבזמן אמת הרימיינרים התעלמו מהטענות לבריונות מצד ברקו, שכן הוא ניצל את תפקיד היו”ר כדי לעצור את הברקזיט. הרימיינרים, מצדם, נאלצו להתנצל או לכל הפחות להיאלם. כעת, במפלגה השמרנית מנסים להפעיל לחץ על הממשלה לתת הצהרה לפרלמנט בעניין, אבל היא כרגע לא מעוניינת | צילום: ג’וליאן מייסון
בזמן שהמלחמה באוקראינה נמשכת, בתוך בריטניה הפוליטיקה נמשכת. השבוע (ג’) זכינו לד”ש מיו”ר בית הנבחרים ג’ון ברקו. אחרי עבודה ממושכת של ועדת חקירה, ברקו נמצא אשם בהתנהגות בריונית נגד עובדי צוות של בית הנבחרים בזמן שכיהן כיו”ר. הסיפור הזה העלה לתודעה בחזרה את המתחים הפוליטיים שיצר הברקזיט בתוך בריטניה, שנראה שצריך קצת יותר ממלחמה כדי לטאטא אל מתחת לשטיח.
מה קרה?
יכול להיות שאתם זוכרים שבפוסט הפרידה מברקו, אי אז ב-2019, כשאפילו בסין לא שמעו על הקורונה ומלחמה באירופה נראתה מופרכת מעיקרה, הוזכרו שתי האשמות נגד ג’ון ברקו: שהוא השתמש בתפקידו כדי לפעול נגד הברקזיטרים בזמן תהליך היציאה ושהיו נגדו טענות לבריונות. ברקו, מצדו, הכחיש הכל, ובקשה של נציבת האתיקה, קת’רין סטון, לבחון את התלונות נגדו נדחתה על-ידי ועדת האתיקה הפרלמנטרית בשל התיישנות, וחברי הוועדה לא מצאו צידוק לתת הרשאה מיוחדת לעסוק בכך. רק שב-2020 הכללים שונו, באופן כזה שיהיה ניתן לחקור תלונות בגין התנהגות בריונית גם אם הן ישנות וטרם התיקון חלה עליהן התיישנות. זה הביא את הנציבה לחקור את התלונות נגד ברקו.
התלונות הגיעו משלושה חברי צוות, בעבר ובהווה, של בית הנבחרים: אנגוס סינקלייר, קייט אמס ורוברט רוג’רס (שמאז התמנה ללורד ליסוויין). ב-2021 סטון הגיעה למסקנה שברקו אכן התנהג באופן בריוני, אלים ועוין. בגלל שלא היו לה הסמכויות להפעיל על ברקו סנקציות, היא העבירה את מסקנותיה לפאנל מומחים ייעודי שמטרתו היא עיסוק בבריונות והטרדות מיניות בתוך בית הנבחרים. מאחר שהפאנל, שהוקם בינואר 2020 בהחלטת בית הנבחרים, גם יכול לשמש לערעורים נגד החלטות הנציבה, ברקו הגיש ערר נגד כל ההחלטות. בשלישי הפאנל פרסם את מסקנותיו.
כפי שאתם יכולים לנחש מכל ההקדמה הזו, הדוח לא בדיוק החמיא במיוחד לברקו. הוא קבע ש-21 מהטענות נגד ברקו נמצאו כנכונות. ההתנהגות של ברקו נמצאה כ”ניצול לרעה” של כוח, ושבשום מקום עבודה אין סיבה לקבל התנהגות כמו שלו. הוא עצמו תואר כ”בריון סדרתי” ובשל הממצאים שהגיש בערעור גם כ”שקרן סדרתי”. בגלל שבתגובתו הרשמית לממצאי הפאנל ברקו לא הכיר בנכונות הדברים, הוסק גם שהוא לא הפנים את חומרת מעשיו. בהתאם, נרמז שברקו ביזה את משרת יו”ר בית הנבחרים. בגלל שהוא היה חבר בית הנבחרים, הפאנל המליץ לבית הנבחרים להחליט על סילוקו מבניין הפרלמנט ולקחת את אישור הכניסה השמור לכל חברי הפרלמנט בהווה ובעבר.
התגובות
ברקו, מצדו, סירב להתנצל. הוא טען שהחקירה הזו הייתה “חיקוי נלעג לצדק” ש”לא הייתה מחזיקה חמש דקות בבית משפט”. הוא חילק להליך החקירה עוד מחמאות, למשל “חובבני”. כמו כן, אמר שאין בכוונתו לבקש סליחה כיוון שהוא לא מאמין ב”התנצלויות מזויפות”. לגבי הסנקציות האפשריות נגדו, הוא הזהיר שעדיין יוכל להיכנס לפרלמנט כפי שכל אדם מהשורה יכול, או באמצעות חברי פרלמנט אחרים שיכניסו אותו כאורח. אז הוא גם נתן קצת רטוריקה טראמפיסטית, כשקרא לציבור שלא “ליפול לספין של הממסד שנחסמתי לכל החיים” מבית הנבחרים. בקיצור, ברקו דיי הוכיח את מה שהדוח של הפאנל קבע לגביו: האיש פשוט לא מבין מה הוא עשה, והוא בטוח שהוא נהג כשורה. בנוסף, הוא נקט בגישה לפיה הרצפה עקומה וכל העולם נגדו, והוא בעצם קורבן שנמצא בסיטואציה קפקאית. אני מציע שיכריז על ברית עם אואן פטרסון במלחמה נגד מערך אכיפת האתיקה של בית הנבחרים.
הדבר גם גרם למבוכה למפלגת הלייבור: ביוני 2021 ברקו הכריז על הצטרפותו ללייבור, למרות שלפני שהיה ליו”ר בית הנבחרים (שלפי הנוהג היא א-מפלגתית ולכן המחזיק בה פורש ממפלגתו) היה חבר המפלגה השמרנית. ההצטרפות עצמה נחשבה בעיניי רבים לבוסט נחמד, גם אם לא מאוד משמעותי ללייבור, שכן בריאיון על ההצטרפות ברקו יצא בכל הכוח נגד הממשלה הנוכחית ומה שנהיה מהמפלגה השמרנית, החמיא לסטארמר ועוד. עכשיו, אתם יכולים לתאר לעצמכם, ברקו הוא קצת פחות נכס וקצת יותר נטל. בהתאם, לפי הדיווחים (להבנתי עוד לא הייתה הודעה רשמית), הלייבור השעו מנהלית את ברקו מחברותו במפלגת הלייבור עד למיצוי חקירה שבסופה יחליטו מה לעשות בו. כמובן, ההדלפה בסבירות גבוהה, לדעתי, הגיעה מכיוון סטארמר: אחרי שנפטר מהגיבנת של ג’רמי קורבין ב-2020, כעת הוא יכול שוב להראות שהוא פועל ללא חת לניקוי הלייבור מכל דמות בעייתית.
חזרה לברקזיט
אבל זה לא היה הכל. כפי שכתבתי קודם, רבים טענו נגד ברקו שהוא פעל במכוון נגד ניסיונות הממשלות של ת’רזה מיי ובוריס ג’ונסון לצאת מהאיחוד האירופי ולהוציא את הברקזיט לפועל, למרות שהוא אמור לנהוג ללא משוא פנים. לאחר שלא קיבל תואר לורד בניגוד למקובל לגבי יו”ר בית הנבחרים בסיום התפקיד, הוא רמז שיש לזה קשר לעניין בכך שאמר שהוא לא מונה בגלל “אנשים עם אג’נדות”. אגב, הוא גם מכחיש שבכלל נהג באופן מוטה. מצד שני, בדיוק יצא איזה דוח רשמי שקובע שברקו הוא שקרן סדרתי, אז אפשר לחזור להתווכח על זה. וזה מה שעשו.
למשל, הספקטייטור אסף כמה אנשים שהגנו בזמנו על ברקו וכעת, אולי, קצת נבוכים בכלל זה. לדוגמה, מרגרט בקט (לייבור) אמרה ב-2018 שכמובן שבריונות זה נורא, אבל כאשר עוסקים בנושא חוקתי משמעותי כמו הברקזיט אז הרי שזה “מנצח התנהגות רעה”. דון באטלר (לייבור) אמרה ב-2020 שזה שברקו לא קיבל מקום בבית הלורדים זה גם “סוג של בריונות”. זה התיישן יופי, ללא ספק. בארי שירמן (לייבור) הגדיל לעשות ואחרי פרסום הממצאים צייץ שברקו היה “יו”ר רפורמטור ענק (reforming Speaker)”, ולכן ראוי לכבוד והערכה. זה מביך במיוחד, כי בדוח נכתב בפירוש: “ההיסטוריונים ישפטו האם המשיב (ברקו – אב”מ) היה יו”ר רפורמטור מוצלח. עם זאת, לא היה צורך להתנהג כמו בריון כדי להשיג את המטרה הזו”. כאילו, שמישהו ייקחו לו את הגישה לטוויטר לכמה ימים. מנגד, עורך הטיימס לשעבר מרטין פלטצ’ר התנצל בשם הרימיינרים על הכסתו”ח על ברקו בזמן הדיונים על הברקזיט.
חברי פרלמנט ברקזיטרים, כמובן, חגגו. מייקל פבריקנט (שמרני) תקף את הלייבור על כך שלדבריו הגנה בזמנו על ברקו בשל גישתו לברקזיט. באופן כללי הוא כמעט חגג על הסיפור, שכן לדבריו הוא בעצמו סבל מבריונות מצד מגניו של ברקו. כעת, הוכח, הצדק היה עמו כל הזמן. נייג’ל פרג’, הפנים של הברקזיט בעיניי רבים, טען שהממסד “העלים עין” מהתלונות נגד ברקו כי הוא היה היחידי שיכול לעצור את הברקזיט.
המשך טיפול
בפרלמנט הועלו כמה דרישות לגבי עתידו של ברקו. כך למשל, קרוליין ג’ונסון (שמרנית) קראה למנהיג בית הנבחרים מארק ספנסר לשאת הצהרה בפני בית הנבחרים על תגובת הממשלה לדוח. בנוסף, היא דרשה שדיוקנו של ברקו שתלוי בבניין הפרלמנט “יושם בקונטקסט”, כלומר עם הסבר על מעשיו. יפה, הרי זה מה שכל מיני אקטיביסטים דורשים לגבי פסלים שמנציחים מי שהיו סוחרי ובעלי עבדים, מה שגורם לשמרנים לא פעם להקציף. יכול להיות שבטעות הדרישה הזו תפתח את השער ממש לעשות את זה לפסלים שונים ברחבי הממלכה. ארון בל (שמרני) דרש גם הוא הצהרה מטעם הממשלה, בטענה שהדוח היווה בושה לא רק לברקו עצמו אלא לכל בית הנבחרים. היו חברי פרלמנט נוספים (שמרנים כולם) שדרשו הצהרה כזו. משום מה, ספנסר התחמק מהתחייבות להצהרה כזו וקרא לדורשים לשריין לעצמם זמן דיון על הנושא.
למה לא לספק הצהרה, בעצם? גם בעיניי זה תמוה, שכן צעד שכזה יוכל לשחק היטב לידי הבייס השמרני במפלגה הפרלמנטרית ומחוצה לה. אין לי הסבר משכנע במיוחד ולבטח לא אחד מבוסס, למעט אולי שכרגע הממשלה לא מעוניינת להביא עניינים כאלו לדיון כשבאוקראינה מתנהלת מלחמה. זה עשוי לכאורה להציג אותה כמי שמתעסקת בזוטות כששלום אירופה כולה מונח על הכף. אם זה אכן ההסבר, הוא דיי עלוב: לדיון הזה יש השפעה על חייהם של אנשים, שכן רבים דורשים להפוך את הסיפור ל”יראו וייראו” עבור כל הבוסים הבריוניים שמסתובבים להם שם. מה גם שספנסר, מתוקף תפקידו כמנהיג בית הנבחרים, לא בדיוק עוסק בענייני מלחמה אלא בענייני בית הנבחרים ולכן יכול לקדם עיסוק בעניין. הסבר אחר הוא שברוח האחדות שיצרה המלחמה, בממשלה עדיין לא מעוניינים להביא לדיון נושא שבטוח יהפוך לריב בין ברקזיטרים לרימיינרים.
לסיכום
ג’ון ברקו התנהל בבריונות ובעוינות כלפי חלק מחברי הצוות שלו, ומדובר בתלונות שלא טופלו בזמן אמת. ניתן להסביר זאת בכך שבזמנו הפרוצדורות לא אפשרו את הטיפול. אבל זה לא משכנע: החוקים אפשרו לחברי ועדת האתיקה, במקרים מיוחדים, לתת אישור לחקור עבירות שחלה עליהן התיישנות. למה בעצם טענות לבריונות מצד עובדים בבית הנבחרים לא הצדיקו אישור מיוחד כזה? הרי לא היה מדובר רק באתיקה בפני עצמה, אלא גם ברווחתם של עובדי הפרלמנט. העובדה הזו משאירה את הפתח לברקזיטרים לטעון שהרימיינרים זנחו את כל העקרונות שלהם לטובת מלחמה בברקזיט וחיזוק כל שחקן מפתח שיכול לסייע להם בכך. מצד שני, גם הממשלה הברקזיטרית הנוכחית מתנהלת באופן תמוה משהו, בכך שהיא מסרבת להתייחס לדוח באופן רשמי בפרלמנט, בלי איזשהו הסבר (משכנע או שלא).
אבל איך שלא יהיה, הסיפור הזה הוא לא באמת על ברקו עצמו, שכנראה כבר יישאר בלי תואר לורד בלי קשר לעמדותיו כלפי הברקזיט. הסיפור הזה כבר מתרחב הרבה יותר, מאיים לחפור בתוך הפצע של הברקזיט שעוד לא באמת הגליד, ומעלה בסימן שאלה את האתיקה של חברי פרלמנט רבים שהראו נכונות להגן על ברקו למרות הטענות שעלו נגדו. כרגע הממשלה לא מקדמת דיון בעניין, אבל נראה שהסיפור הזה ישמש עוד הרבה בכל ויכוח מפלגתי שיעלה.