בתגובה להכרה הרוסית בעצמאות של מחוזות במזרח אוקראינה, המערב מיהר להטיל סנקציות, חלקן לא הולכות ברגל. בריטניה לא טמנה את ידה בצלחת, ובוריס ג’ונסון הכריז אתמול (ג’) על שורת סנקציות נגד רוסיה. טוב, אולי “שורה” זה קצת גדול על זה: ג’ונסון הכריז סנקציות על חמישה בנקים ושלושה אוליגרכים רוסים. ג’ונסון הסביר שהוא לא מטיל את כל הסנקציות בבת אחת, כדי שיהיו לו סנקציות נוספות במקרה של צעדים נוספים מצד נשיא רוסיה פוטין. רבים מסכימים שהסנקציות האלו הן בכיוון הנכון, אבל גם מסכימים שהן לא הולכות רחוק מספיק. חברי פרלמנט מכל המפלגות קראו לצעדים מחמירים יותר ועל יותר אוליגרכים ועסקים, וגם להכנה צבאית טובה יותר. ולמה אין יותר סנקציות? גם מסיבות גאופוליטיות, אבל ככל הנראה השמרנים עדיין מתקשים להיגמל מהכסף שהאוליגרכים הרוסים מזרימים אליהם | צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10
כבר זמן מה שממשלת בריטניה הבטיחה “חבילת סנקציות” נגד רוסיה אם היא רק תעז לתקוף את אוקראינה. בינתיים הדברים דיי התנהלו בעצלתיים, אבל שלשום (ב’) הנשיא ולדימיר פוטין חייב את המערב להגיב כשהכריז על הכרה בעצמאות של המחוזות דונייצק ולוהאנסק שבמזרח אוקראינה. אתמול בריטניה (ובהמשך גם האיחוד האירופי וארצות הברית) הכריזה על סנקציות נגד רוסיה, עם הבטחה שיהיו עוד אם פוטין לא יירגע. רק שהיו מי שחשבו שהסנקציות היו, אפעס, לא מרשימות במיוחד. בוריס ג’ונסון, שוב, מואשם בכך שהוא דואג קודם כל לתזרים המזומנים של מפלגתו.
קצת רקע
אתם כנראה יודעים שיש מתיחות בגבולות אוקראינה בשל פרישת כוחות רוסים סביבם (בגבול רוסיה-אוקראינה וגבול בלרוס-אוקראינה), עם איום דיי ברור של פלישה רוסית. את המערב זה מאוד מדאיג, ובריטניה לקחה על עצמה תפקיד להוביל את העולם בעיצוב תגובה לאיום הנשקף מרוסיה. בראש הרשימה היה גיבוש חבילת סנקציות נגד רוסיה במקרה של פלישה. במקרה של בריטניה זה היה יכול להיות רלוונטי מאוד, שכן הרבה מאוד אוליגרכים רוסים שמושקעים בכלכלה הבריטית, במה שזכה לכינוי “לונדונגרד”. הכספים, למקרה שתהיתם, לא לגמרי כשרים. בשבוע שעבר בריטניה אף ביטלה את “ויזת המשקיעים” שנועדה לתת למיליונרים מרחבי העולם גישה קלה לוויזה לבריטניה בתמורה להשקעות בכלכלה המקומית, זאת מאחר שהן סיפקו לאוליגרכים הרוסים אפשרות נוחה להלבין את הכספים שלהם בלונדון. אבל הביטול הזה נחשב לצעד שהגיע מעט מדי ומאוחר מדי, ועלתה השאלה מה יקרה כשרוסיה תתחיל בבלגן האמיתי.
ובכן, כך לפחות מסתמן, שלשום הבלגן האמיתי התחיל. נשיא רוסיה ולדימיר פוטין הכריז שרוסיה מכירה בעצמאות דונייצק ולוהאנסק, שני מחוזות במזרח אוקראינה עם נוכחות של בדלנים-רוסים ושלכאורה התושבים בה מעדיפים להיות חלק מרוסיה (למה לכאורה? תקראו את השרשור הזה של שלום בוגוסלבסקי) והודיע על שליחת כוחות רוסים, ל”שמירת שלום” עאלק, למחוזות האלו. במערב מאוד לא אהבו את ההצהרות האלו, שמהוות פגיעה בריבונות האוקראינית לכל דבר ועניין. הזמן להוריד את הכפפות הגיע, ובהתאם בריטניה הודיעה שתכריז על סנקציות ביום למחרת (ג’).
סנקציות אישיות
אתמול (ג’) בוריס ג’ונסון הגיע לפרלמנט כדי להודיע על הסנקציות שלו. אחרי שהציג לחברי בית הנבחרים את האיום הנשקף מרוסיה לאוקראינה ומעבר לה, ואחרי שהזכיר את כל המאמצים של מדינות העולם להגיע לפתרון באמצעים דיפלומטיים, והביע מחויבות לדיפלומטיה עד הרגע האחרון, ג’ונסון הודיע שהוא החליט להטיל סנקציות על חמישה בנקים רוסיים ושלושה אינדיבידואלים. הבנקים הם רוֺסייה, איי-אס בנק, ג’נבנק, פרומסוויאזבנק ובנק הים השחור. האינדיבידואלים הם גנאדי טימצ’נקו, בוריס רוטנברג ואיגור רוטנברג. כל נכסיהם בבריטניה יוקפאו, על שלושת האינדיבידואלים ייאסר להיכנס לבריטניה וייאסר על עסקים ואזרחים בריטים לעשות עמם עסקים. ג’ונסון הבטיח שזו רק ההתחלה. אם פוטין לא יירגע, יוטלו סנקציות נוספות. הוא הבהיר שאסור לתת לפוטין להבין ששימוש בכוח משתלם. לדבריו, פוטין “חייב להיכשל לחלוטין – וחייב להיראות כמי שנכשל”. בהמשך הדיון גם הבהיר שבכוונתו לפעול נגד קיום גביע ליגת האלופות בכדורגל ברוסיה.
זה נראה דיי בקטנה, בעיקר אם משווים את זה לצעדים של מדינות אחרות: קנצלר גרמניה אולף שולץ הכריז על הקפאת צינור הגז נורד סטרים 2 מרוסיה לגרמניה, האיחוד האירופי הכריז על שורת סנקציות אישיות נגד 193 מחברי הדומה (הפרלמנט הרוסי) ו-48 עסקים רוסים ונשיא ארצות הברית ג’ו ביידן הכריז – מעבר לסנקציות על שני בנקים – על הטלת סנקציות על החוב הלאומי של רוסיה. אבל צריך לזכור שני דברים: ראשית, לעומת שאר המדינות האלו, בריטניה היא דיי בקטנה, למרות מה שהייתה רוצה לחשוב. שנית, כוח שיש לבריטניה הוא שלונדון היא אחת הערים הבודדות שמאפשרות לאוליגרכים הרוסים את הגמישות שהם זקוקים לה עם הנכסים שלהם. לכן, הקפאת הגישה שלהם אליה יכולה לכאוב להם מאוד, ואפילו אם הם רק מפחדים שגישתם לשם תיחסם. ויש מצב שלפוטין אכפת יותר מהם מאשר מנורד סטרים 2. לכן, השאלה היא פחות האם הכיוון נכון ויותר האם הולכים איתו מספיק רחוק. בכל זאת, מדובר רק בחמישה בנקים ושלושה אוליגרכים.
I’m seeing a good deal of ire and snark about UK sanctions, and while I’m usually up for a good deal of ire and snark, I’m not sure it’s entirely deserved in this case.
— Sam Greene (@samagreene) February 22, 2022
מספיק סנקציות?
בפרלמנט היו מי שסברו שג’ונסון לא הלך מספיק רחוק. ראש האופוזיציה קיר סטארמר – למרות שהביע תמיכה בסנקציות עצמן והבטיח לג’ונסון שיתוף פעולה מצד האופוזיציה – אמנם גילה הבנה לטקטיקה של השארת סנקציות נוספות באוויר למקרה של הסלמה, אבל טען שהסף שנחצה על-ידי פוטין דורש תגובה נחרצת בהרבה. כמו כן, הוא קרא לעשות סדר כך שההון הרוסי לא יוכל להסתובב בבריטניה כמו היום. ראש ה-SNP בווסטמינסטר איאן בלאקפורד הצר על כך שהעיכוב בהטלת סנקציות מסוג זה אפשר להרבה אוליגרכים למצוא לעצמם מפלט, ודרש את יישום הדוח של ועדת המודיעין והביטחון לגבי האיום הנשקף לבריטניה מרוסיה. מרגרט הודג’ (לייבור) קבלה על כך שהחוק הבריטי הקיים מקשה על הטלת סנקציות אישיות על אוליגרכים רוסים רבים, ודרשה להרחיב את ההגדרות.
ראש הליברל-דמוקרטים אד דייווי קרא לגירוש האוליגרכים מבריטניה והטלת סנקציות אישיות על מקורביו של פוטין כבר כעת. איין דאנקן-סמית’, בעבר ראש המפלגה השמרנית, אמר שצריך “להכות בהם קשה ולהכות בהם עכשיו”, ולא לחכות לצעד הבא של פוטין. החשש שלו הוא מה שסין תלמד על התנהלות המערב. כריס בריאנט (לייבור) אמר ש”חייבים לסגור את מכבסת הכספים הרוסית עכשיו”. אליסיה קירנס (שמרנית) קראה להכניס לרשימה השחורה את כל הבנקים הרוסיים. הילארי בן (לייבור) תהה על כך שג’ונסון אומר שעוד סנקציות יוטלו במקרה של פלישה, למרות שהממשלה מחשיבה את מעשיו האחרונים של פוטין כפלישה לכל דבר. ברנרד ג’נקין (שמרני) הלך אפילו יותר רחוק והציע שאולי לא תהיה פלישה מרחיקת לכת מצד רוסיה, ולכן כדי ללמד אותה לקח יש צורך להטיל סנקציות במלוא העוצמה כבר כעת.
Layla Moran uses parliamentary privilege to name 35 Russian oligarchs that she thinks should be sanctioned. 👏 pic.twitter.com/zTqeD8GmsK
— Haggis_UK 🇬🇧 🇪🇺 (@Haggis_UK) February 22, 2022
טוב, הבנתם
העיקרון ברור: חברי פרלמנט מכל המפלגות טוענים שהסנקציות צריכות להיות מרחיקות לכת בהרבה ולא לחכות לצעד הבא של פוטין. מעבר לעניין הזה עלו עוד כמה נקודות בדיון הפרלמנטרי: ראשית, כפי שאמרה ראשת הממשלה לשעבר ת’רזה מיי, רוסיה תחת פוטין מהווה איום לא רק לאוקראינה אלא לדמוקרטיה באשר היא. רבים קראו להגדיל את תקציב ההגנה בבריטניה בפרט ובמדינות נאט”ו בכלל, כדי להבהיר לפוטין שהוא יתמודד עם כוחות צבאיים גדולים בהרבה משציפה. היו מי שטענו שיש כבר עכשיו להכניס יותר כוחות צבא לתוך העסק. גם רוח של אחדות שררה בדיון, ונו נראה שאם תפרוץ מלחמת עולם שלישית אז תישמר המסורת הבריטית של ממשלת אחדות.
למה זה לא קורה?
אז למה בעצם לא הוטלו סנקציות יותר מרחיקות לכת למרות שיש הסכמה דיי מקיפה שזה רעיון טוב? ובכן, ישנה קודם כל האסטרטגיה של ג’ונסון, שלא לשלוף את כל הסנקציות בבת אחת כדי שלפוטין עדיין יהיה מה להפסיד אם ימשיך במעשיו. עניין נוסף הוא שרוסיה היא ספקית נפט וגז מהגדולות בעולם, מה שעלול להפוך את הסנקציות לכואבות קודם כל למערב (בריטניה תלויה פחות בגז הרוסי מאירופה, אבל יש חשיבות ליכולת של נאט”ו כולה לפעול). שלישית, כפי שרמזו מספר חברי פרלמנט, המפלגה השמרנית מקבלת לא מעט מימון מכסף רוסי. זו גם אחת הסיבות שכנראה בגללה הממשלה חיכתה שנים עם ביטול ויזת המשקיעים.
וזה לא רק עניין של שמירת תזרים המזומנים: רק השבוע הטיימס חשף שתורמים למפלגה השמרנית שרשמו צ’ק של רבע מיליון ליש”ט ומעלה זכו להיות חלק מ”הוועד המייעץ” (advisory board). חברי הוועד היו מקבלים מידע מהממשלה מבעוד מועד ונותנים את עצתם לממשלה מה לעשות, תוך הבנה שהעצה הזו תגיע ישירות לבוריס ג’ונסון. בין חברי הוועד הזה ניתן למנות את לובוב צ’רנוחין, בנקאית ואשתו של מי שבעבר היה סגן שר האוצר של פוטין. תחקיר הטיימס הביא בעיקר נתונים על תחילת תקופת הקורונה, אבל קשה שלא לחשוב שההשפעה של אוליגרכים רוסים על ממשלת ג’ונסון הייתה, ואולי עודנה, רצינית ביותר. כמובן, צ’רנוחין יכולה להיות בעלת דעות משלה ולא שלוחה של פוטין רק כי היא נשואה למי שהיה חבר בממשלתו. ובכל זאת, מי שצריך לספק הסברים הוא ג’ונסון. אגב, האוליגרכים עליהם הטיל סנקציות לא תורמים למפלגה.
לסיכום
בוריס ג’ונסון וממשלתו מעוניינים לעצור את ולדימיר פוטין מלפלוש באופן מלא לאוקראינה. אמנם אין לבריטניה הרבה מאוד כלים לעשות זאת, אבל ג’ונסון טוען לעשות שימוש בכלים שעומדים לרשותו. רק שנראה שאפילו במסגרת הכלים האלו הוא לא עושה מספיק. מעבר לסיבות גאופוליטיות שאפשר להעלות (אפשר גם להתווכח איתן), החשד של רבים הוא שג’ונסון לא מוכן להיפרד מהכסף הרוסי כל-כך מהר. כמובן, ייתכן שיש סיבות טובות לכך שג’ונסון פועל כבר שנתיים מאוד לאט מול האיום שרוסיה מציבה לדמוקרטיה הבריטית. אבל הוא לא ממש מספק אותן.
וכאן אוסיף שהוא לא מואשם בזה לבד: שרת החוץ ליז טראס העלתה לטוויטר תמונה שלה חותמת על הסנקציות עליהן הכריז ג’ונסון. מעבר לכך שבתגובה עלה הכינוי “שרת האינסטגרם” (כינוי גנאי שניתן לה בעקבות נטייתה לדאוג שכל ביקור וכל סיור שהיא עושה יהיו קודם כל פוטוגניים), רבים לעגו לה שהסנקציות מגוחכות ושהיא לא טורחת אפילו להעניש את אלו שמקורבים למפלגה.
Russian aggression is being met with severe costs. Today I signed our first wave of sanctions targeting oligarchs and banks close to the Kremlin. We will keep ratcheting up sanctions if Russia refuses to de-escalate.https://t.co/4pjs5REfB2 pic.twitter.com/3yclRxQIJT
— Liz Truss (@trussliz) February 22, 2022
בכל מקרה, הפוליטיקה הבריטית זקוקה לניקוי אורוות יסודי ככל שזה נוגע לכסף, וכנראה שהשמרנים יותר מכולם. כרגע, כך נראה, יחסי החוץ של בריטניה נגועים לא רק במה יישא חן בעיניי הבוחרים, אלא גם בתקציב המפלגה. ואם לממשלה לא יהיה אומץ לנתק את הקשר הזה, לא בטוח כמה רחוק היא תוכל ללכת לפני שהמצב יחמיר באמת.