האם בוריס ג’ונסון בדרך להתמודד עם הצבעת אי-אמון נגדו כראש המפלגה השמרנית? אחרי שדומיניק קאמינגס טען בפומבי שג’ונסון הוזהר מראש שהמסיבה במאי 2020 עברה על הנחיות הקורונה, ג’ונסון אמר שאף אחד לא אמר שהאירוע עבר על החוקים שהוא עצמו קבע והעביר בפרלמנט. על הרקע הזה התגבר לא רק הזעם הציבורי, אלא גם יותר ויותר חברי פרלמנט שמרנים, בעיקר את אלו שנכנסו ב-2019 וכעת בסכנה לאבד את המושב שלהם. רבים מהם עובדים על הגעה לסף הדרוש כדי להביא להצבעת אי-אמון בג’ונסון. היה נראה שהם כמעט שם. אבל אז אחד מהם, כריסטיאן וייקפורד (בתמונה עם מסכת היוניון ג’ק), החליט לערוק מהמפלגה השמרנית ללייבור. הצעד, כך נראה, יצר אפקט מצנן על המרד, שכן היה נראה שדברים יוצאים משליטה. אבל גם נראה שבכל מקרה יו”ר ועידת 1922, גראהם בריידי, יחכה עד פרסום דוח החקירה של סו גריי בעניין לפני שיכריז על הצבעת אי-אמון, גם אם הסף הדרוש להביא לאחת ייחצה עוד קודם. או שאולי הוא רוצה לאפשר לשנות את כללי המשחק לפני כן, נגד ג’ונסון? וגם: על ההקלה במגבלות הקורונה באנגליה | צילום: הפרלמנט הבריטי
קשה להגיד שהימים האלו רגועים מבחינה פוליטית. במהלך שעות השיא, הסיכוי שאתנתק מהעולם לחמש דקות ואחזור בלי שיהיה איזשהו ציוץ של עיתונאים בטוויטר עם סקופ או הדלפה חדשה על ההתקדמויות בניסיונות השמרניים להדיח את בוריס ג’ונסון מתפקידו כראש המפלגה (ובכך גם מתפקידו כראש הממשלה). והו, יש המון התפתחויות. אחד השיאים הגיע אתמול (ד’), עם עריקתו של כריסטיאן וייקפורד מהמפלגה השמרנית למפלגת הלייבור. אבל האם יכול להיות שזה דווקא קנה לג’ונסון עוד זמן?
תקציר האירועים
אני מתנצל בפני הקוראים החדשים, אבל אני כבר לא מסוגל לכתוב את התקצירים על המסיבות האלו יותר. תוכלו לקרוא יותר בהרחבה כאן. אבל אגיד כך: מאז תחילת דצמבר העיתונות חושפת הרבה מאוד מסיבות שהתקיימו בדאונינג 10 ומשרדי ממשלה אחרים במהלך 2020, בניגוד להנחיות הקורונה. ג’ונסון ניסה לטייח, וזה התפוצץ לו בפרצוף, מה שהביא אותו להורות על חקירה עצמאית של הדברים, שכרגע נמצאת בידיה של סו גריי, שאמורה לפרסם את הדוח בקרוב. השיא מבחינת הזעם הציבורי על ג’ונסון הוא שב-20 במאי 2020 הוא לקח חלק בעצמו במסיבה כזו, בה עובדי דאונינג 10 התכנסו בחצר עם אלכוהול. ג’ונסון טען שהוא חשב שמדובר ב”אירוע עבודה” שעמד בכללים (לא ברור איך, אבל בסדר), ושהוא רק דיבר עם העובדים 25 דקות כדי להודות להם ולאחר מכן הלך. הציבור מתקשה להאמין לכך, ורבים מאשימים את ג’ונסון בכך שהוא משקר לפרלמנט.
בגלל העניין הזה, חלק מהשמרנים מעוניינים להדיח את ג’ונסון, וחלקם אף קוראים לכך בפומבי. אחרים שולחים מכתבים לוועידת 1922, ועידת הבקבנצ’רס של המפלגה השמרנית. המכתבים שהם שולחים הם מכתבים שמביעים אי-אמון שמגיעים ישירות ליו”ר הוועידה גראהם בריידי. כשהוא יקבל מכתבים כאלו מ-15% מחברי המפלגה הפרלמנטרית, הוא יוכל לזמן הצבעת אי-אמון בג’ונסון כראש המפלגה. אם הוא יפסיד, הוא לא יפסיד רק את ראשות המפלגה אלא גם את ראשות הממשלה. לפי הדיווחים, המכתבים האלו נערמים במספרים יפים. כדי להגן על עצמו, דווח שג’ונסון פתח במבצע “כלב גדול”, שם קוד לפיטורים של עובדים בדאונינג 10 כדי להציל את עורו, ובמבצע “בשר אדום”, שנועד למכור לציבור שלל הצהרות מדיניות (למשל, ביטול האגרה ל-BBC) כדי להסיח את הדעת מהשערוריות שלו.
ומאז?
מאז דברים המשיכו להסתבך. היו עוד כמה דיווחים על מסיבות שאני לא מתכוון לחזור עליהם כי הם לא מחדשים הרבה באקלים הנוכחי. מעבר לכך, היועץ לשעבר דומיניק קאמינגס הגיע לעשות בעיות. לא רק שהוא היה האיש שהלשין על המסיבה ב-20 במאי 2020, לפני שלושה ימים (ב’) הוא הוסיף עדכון לפוסט בו דיווח על כך לראשונה. בעדכון הזה הוא דחה את הרעיון שג’ונסון חשב שהמסיבה הזו הייתה אירוע שעומד בכללים. למה? כי מי שארגן את המסיבה, המזכיר האישי הבכיר לראש הממשלה מרטין ריינולדס, אמר לקאמינגס שהוא יבקש אישור מג’ונסון לאירוע. וגם כי לדברי קאמינגס, הוא עצמו דיבר עם ג’ונסון והזהיר אותו שמדובר באירוע שעובר על הכללים. התגובה של תומכי ג’ונסון הייתה להזכיר שכשקאמינגס עצמו נתפס מפר את הכללים במאי 2020, התקשורת אמרה שהוא לא אמין. זו טענה הוגנת: סביר להניח שהרבה מהשקרים שג’ונסון אמר בשנת הכהונה הראשונה שלו קאמינגס הכתיב לו. אי אפשר לקחת את דבריו כפשוטם.
ובכל זאת, הדבר יצר סערה. קודם כל, סו גריי הודיעה שהיא תראיין לחקירה של גם את קאמינגס. קאמינגס טוען שיש לו עוד ראיות, ועכשיו ניתן לתהות אם יש לו משהו מעבר לעדויות לתת לגריי. חדשות טובות לג’ונסון זה בטוח לא. אבל מעבר לזה, אחרי החשיפה הזו, בוריס ג’ונסון התראיין שלשום (ג’) לתקשורת ונשאל על טענותיו של קאמינגס. ג’ונסון התעקש על חפותו: “אף אחד לא אמר לי שזה נגד הכללים”. זו טענה מאוד נחמדה ממנהל משמרת שמקטין ראש. כשהאדם שחתום על הכללים אומר את זה הוא למעשה דורש להגיד – כפי שמישהו ברשתות טען – שהוא מעדיף שיחשבו שהוא אידיוט גמור מאשר שקרן.
קושרים קשרים
בינתיים, מאחורי הקלעים, הטוויטר התחיל להתמלא בציוצים של עיתונאים על עוד מכתבים שנשלחו לגראהם בריידי ועל כל מיני הסתודדויות של מתנגדי ג’ונסון. הדבר זכה לכינוי “קשר פשטידת חזיר” (porky pie, סלנג לשקר). הקשר הזה מיוחס לחבורה של כעשרים חברי פרלמנט שמרנים שנבחרו ב-2019 מטעם “החומה האדומה“. מדובר במושבים שהיו בידי הלייבור במשך דורות, והודות לתמיכתם בברקזיט ג’ונסון הצליח לנצח בהם בבחירות 2019, אבל זה גם אומר שמצבם של נציגיהם בפרלמנט רגיש משהו מבחינה אלקטורלית. לפי המדווח, עשרים חברי הפרלמנט הנ”ל תכננו לשלוח מכתבי אי-אמון מיד לאחר הסשן השבועי של שאלות לראש הממשלה ביום רביעי. שלשום (ג’) חבר פרלמנט שמרני אחד העריך, שלא לפרוטוקול, שבריידי יקבל את סף המכתבים הדרושים עוד באותו לילה. יום למחרת כבר דיברו על 17:00. איך שלא יהיה, התחושה הייתה שזה קרוב. כל זה בנוסף לחברי פרלמנט שמרנים נוספים שקוראים לג’ונסון להתפטר בפומבי.
לפי הדיווחים, המחנה שתומך בג’ונסון לא נשאר חייב. כך למשל הודלף לתקשורת שבקבינט נאמר שבגדול מדובר בחבורה של כפויי טובה. בכל זאת, בזכות ג’ונסון הם בכלל בפרלמנט. זה נכון, אבל בגללו יש גם סיכוי טוב שהם ייזרקו לאלף עזאזל בבחירות הבאות. הדלפה אחרת הייתה שהממשלה איימה על חברי הפרלמנט שעשויים לקשור שייעשה ניצול של שינוי גבולות מחוזות הבחירה ב-2023 כדי להבטיח שהם לא ינצחו בבחירות הבאות. מעבר לזה שמדובר באיום שחורג מהגבולות הלגיטימיים של המשחק הפוליטי, זה גם איום מטומטם. ראשית, אני לא בטוח כמה הממשלה תוכל להשפיע על הגבולות, שכן גוף עצמאי משרטט אותם מחדש והפרלמנט מאשר. שנית, האיום שלכם על המורדים זה שתגרמו למפלגה שלכם להפסיד בבחירות? איך שלא יהיה, בהנחה שההדלפות האלו מהימנות, זה מראה עד כמה ג’ונסון וסביבתו נחושים להילחם עד הנשימה האחרונה.
כריסטיאן וייקפורד הולך ימינה
השיא, כאמור, הגיע אתמול (ד’). זה היה היום הקבוע של שאלות לראש הממשלה בפרלמנט. לפני שהדיון התחיל, קרה דבר מוזר: חבר הפרלמנט כריסטיאן וייקפורד נכנס למליאה והלך ימינה, לספסלי האופוזיציה, במקום שמאלה, לספסלי מפלגת השלטון. זאת, למרות שווייקפורד הוא חבר פרלמנט שמרני מטעם ברי דרום (Bury South) שבמנצ’סטר רבתי. כלומר, חוץ מהקטע הזה שהוא לא באמת שמרני. ראש האופוזיציה קיר סטארמר פתח את דבריו בסשן שאלות לראש הממשלה בדברי ברכה לחבר החדש במפלגת הלייבור הפרלמנטרית.
בקיצור, וייקפורד ערק מהשמרנים ללייבור. זה לא מהלך של מה בכך. עריקה גם ככה היא לא מאוד נפוצה, ולרוב המעבר הוא לא בין המפלגות הגדולות אלא דווקא למפלגות קטנות שנמצאות ביניהן. מה גרם לכך לקרות? ובכן, למרות שברי דרום הוא לא מחוז חומה אדומה קלאסי, הוא כן היה בידי הלייבור מ-1997 ועד 2019, ומדובר במחוז עם נטייה שמאלית דיי קלאסית. זה הופך את וייקפורד לאחד מאותם שמרנים שהצליחו לנצח את הלייבור בזכות בוריס ג’ונסון (והמנהיגות הכושלת של ג’רמי קורבין) בבחירות 2019, וכעת חושש למקומו בצל ההתרחשויות האחרונות. כמובן, הוא סיפר לתקשורת שהוא עשה זאת כי “אין מנהיגות ואין יושרה” שבריטניה כה זקוקה לה כרגע. הוא כנראה לא רואה איזו בשורה מכיוון מפלגתו שלו בכל מה שנוגע לסילוקו של ג’ונסון, וכנראה מבין שאין במפלגה השמרנית מישהו שתחתיו הוא יצליח לשמור על מקומו, והחליט לעבור למפלגה בה המושב יהפוך לבטוח.
אם נחזור לדיון בפרלמנט, בוריס ג’ונסון (שהיה במיטבו בדיון, יש לציין) לא נשאר חייב ואמר: “המפלגה השמרני ניצחה בברי דרום לראשונה זה דורות תחת ראש הממשלה הזה […] וננצח שוב בברי דרום בבחירות הבאות תחת ראש הממשלה הזה”. יתוקן רק שהלייבור החזיקו במחוז הבחירה בקושי דור אחד, אבל נניח לזה. סטארמר לא נשאר חייב, וענה: “ברי דרום היא עכשיו מושב של הלייבור, ראש הממשלה”.
עוד בסשן
לפני שאמשיך לעסוק בהשלכות העריקה של וייקפורד, שווה להתייחס לעוד דבר אחד או שניים שקרו בסשן הנ”ל של שאלות לראש הממשלה. אם בסשן של השבוע שעבר ג’ונסון נאלץ להיות מאוד שקט ולספוג את כל הביקורת, השבוע הוא לא נשאר חייב. הוא הדף בחזרה, ומעבר למנטרה של המתנה לדוח של סו גריי הוא גם הגן בחירוף נפש על עובדי דאונינג 10. הוא הסביר שבזכותם הממשלה הצליחה להוציא לפועל את מבצע החיסונים המוצלח ולהציל את בריטניה מסגרים נוספים. זה נכון, אבל טיעון בעייתי משתי סיבות. ראשית, האם העובדה שעובד עשה עבודה טובה אומר שמותר לו לעשות כל מה שהוא רוצה בלי לתת דין וחשבון? שנית, החשיפות עד כה הן מהתקופה שקדמה לחיסונים או שהייתה ממש בראשית המבצע. בתקופה הזו המדיניות של הממשלה הייתה גרועה למדי. אי-אפשר לקחת רק את הקרדיט.
סטארמר, מצדו, גם למד דבר או שניים על הופעה. הוא הצליף בג’ונסון ללא רחם ולא נשאר חייב, והשתמש בהרבה מאוד הומור ועקיצות מרושעות. זו הייתה הופעה מצוינת שלו. הוא וחברים רבים מהאופוזיציה המשיכו בהתעקשותם שג’ונסון יתפטר, ולעגו לטיעון שלו שאף אחד לא סיפר לו ש”אירוע העבודה” הפר את הכללים שהוא עצמו קבע ודחק בציבור הבריטי לקיים.
אבל את השיא של הסשן רשם כנראה דייוויד דייוויס. דייוויס היה שר הברקזיט בממשלתה של מיי עד שהתפטר ממנה במחאה על הסכם היציאה שמיי גיבשה. אבל נראה שאצל דייוויס להפיל את ראשי המפלגה שלו נהיה להרגל, והוא קרא לג’ונסון להתפטר. הוא ציטט את ליאו איימרי, חבר הפרלמנט השמרני שאמר לנוויל צ’מברליין ב-1940, לאחר הכישלון הבריטי להגן על נורווגיה מהפלישה הגרמנית: “בשם אלוהים, לך!”. ג’ונסון ניסה להתחמק בטענה שהוא לא מכיר את הציטוט, מה שמוזר בהתחשב בכך שהוא כתב ביוגרפיה של צ’רצ’יל, שהחליף את צ’מברליין. יש מי שטענו שזה אומר שג’ונסון שיקר או לא כתב את הביוגרפיה בעצמו. אני חושב, בהתחשב בכך שהביוגרפיה הזו רצופה אי-דיוקים היסטוריים, שיש סיכוי טוב שג’ונסון באמת לא הכיר את הציטוט.
השפעות העריקה
נחזור לעריקה של כריסטיאן וייקפורד. יכול להיות שהוא הציל את עורו, אבל יש סיכוי לא רע שהוא דפק לחברים שלו את העסק. קודם כל, כי בזמן שהוא לא שינה את מספר החברים הדרושים כדי להביא להצבעת אי-אמון בג’ונסון, המכתב שלו כבר לא נספר. כלומר, הוא הוסיף למי שמעוניינים בהדחתו של ג’ונסון עוד עבודה. שנית, נראה שהמהלך הזה גרם להרבה מאוד שמרנים שלא היו מרוצים מג’ונסון להתאחד מאחורי ג’ונסון, לפחות לעת עתה. לפי הדלפות, נראה שעכשיו חלק מהמורדים האלו מושכים את המכתבים שלהם לגראהם בריידי, ומתכוונים לחכות לשבוע הבא, אחרי שהדוח של סו גריי יתפרסם. למה היה לכך את האפקט? אחד מהגורמים בתוך הממשלה טוענים שעריקה היא צעד כל-כך דרסטי שהיא גרמה למתנגדים אחרים של ג’ונסון במפלגה לחשוב שאולי העסק קצת יוצא משליטה. יצוין שחלק מהמורדים טוענים שהרכבת עדיין על הפסים.
אבל בכל מקרה, לא בטוח שזה כל-כך משנה. לפי הדלפות מתוך המפלגה, ייתכן שבריידי לא יכריז בכל מקרה על הצבעת אי-אמון עד לאחר פרסום הדוח של גריי, בלי קשר למכתבים שיקבל. זה לא בלתי מתקבל על הדעת: רק בריידי יודע כמה חברי פרלמנט שלחו מכתב כזה. הוא יכול לעכב את ההצבעה בקלות. חלק חושבים שעיכוב כזה נועד לאפשר לחברי המפלגה לשנות את דעתם לכאן או לכאן בהתאם לממצאים. אחרים חושבים שזה כי בריידי עצמו מעוניין להפיל את ג’ונסון, וחושב שהצבעה אחרי פרסום הדוח והשחיטה שיש סיכוי טוב שג’ונסון יעבור תספק את זה. איך שלא יהיה, ג’ונסון הרוויח קצת זמן.
אגב, העריקה הזו היא גם לא החדשות הכי טובות לקיר סטארמר (שתכנן את המהלך עם וייקפורד זמן מה). מומנטום, תנועת השמאל הקשה בלייבור, פרסמה התנגדות להצטרפותו של וייקפורד למפלגה, על רקע רקורד ההצבעות שלו. בתקופה האחרונה קל לשכוח שבלייבור מתנהלת “מלחמת אזרחים” בין האגפים השונים בה. אבל היא בקלות יכולה להתפרץ חזרה.
ההגבלות יורדות
לאחר השאלות לראש הממשלה, בוריס ג’ונסון נשא הצהרה לבית הנבחרים על מגבלות הקורונה. זה היה הזמן של ג’ונסון לזרוח: אחרי שנראה שהאומיקרון עובר באנגליה בלי להביא לקריסת מערכת הבריאות למרות שהמגבלות קלות ביותר, ג’ונסון הכריז על ביטול המגבלות. חובת מסכות? בחוץ. דרכון ירוק? נגמר. עבודה מהבית? אם רוצים. הוא היה יכול לשבח לא רק את ה-NHS על העבודה המצוינת במבצע הבוסטרים (למרות שהוא הגדיל עוד יותר את העיכובים בתורים לכל פרוצדורה אחרת), אלא גם את הממשלה על כך שהחליטה נכון ולא נכנסה לפאניקה. כך היא גם השאירה את הכלכלה פתוחה וגם שמרה על ה-NHS.
כרגע חובת הבידוד לחיוביים נשארת על כנה, אבל ג’ונסון אמר שגם זה בדרך החוצה. לדבריו, הקורונה נכנסת לשלב האנדמי, והוא מקווה שלא יהיה צורך לחדש את חובת הבידוד לאחר שיפקע תוקפן של התקנות ב-24 במרץ. זה מטופש מצדו: אנחנו לא יודעים כמה זמן עוד קורונה תהיה פנדמית, והוא היה אמור ללמוד שיצירת ציפיות גדולות שהוא לא יוכל לעמוד בהן עולה לו ביוקר. בנוסף, בהתחשב בכמה שהאומיקרון מדבק, כולל מחוסנים (גם אם הם מתאשפזים פחות), אנחנו לא יכולים לשלול את האפשרות שעוד פינגדמיה (הכינוי הבריטי ל”מגיפת בידודים”) תחזור על עצמה.
האופוזיציה מצד אחד לא הראתה התנגדות לביטול ההגבלות, כל עוד הנתונים תומכים בכך. מצד שני, היא טענה שעם ג’ונסון לא ניתן לדעת אם הוא פעל כפי שפעל בגלל שהנתונים אכן תומכים בהסרת המגבלות או פשוט כי הוא בכזו סיטואציה פוליטית שהוא לא יכול אחרת. עכשיו, גם אם נניח שג’ונסון באמת מאמין שאפשר לצאת מהמגבלות (הנחה שאני לא ממהר לשלול), זו אכן בעיה. כל צעד בערך שג’ונסון יעשה ייתפש כצעד פוליטי. מה יקרה אם יתברר בהמשך שההגבלות הוסרו מהר מדי ויהיה צריך להשיבן? האם הוא יהיה מסוגל בכלל להעביר מהלך כזה בפרלמנט?
משנים את הכללים
מאוחר יותר אתמול, כתב רדיו LBC, בן קנטיש, דיווח על יוזמה חדשה של ועידת 1922. נכון להיום הכללים אומרים שאם ראש המפלגה שורד הצבעת אי-אמון פנימית, לא ניתן להגיש נגדו עוד אחת במשך שנה שלמה. בוועידה מתכננים, לפי המדווח, לקצר את התקופה לחצי שנה. קשה להגיד שזה לא מריח מרצון של חלק מחברי הוועידה, שידוע שחלקם לא בדיוק מת על ג’ונסון, להקל על עצמם. קודם כל, כי אם הצבעת אי-אמון תיכשל עכשיו (כפי שאני חושב שיקרה), הפעם הבאה תהיה ביולי. הזיכרון מהבחירות המקומיות שיתקיימו במאי עוד יהיה טרי יחסית, ואם זה יהיה זיכרון רע כבר יהיה אפשר להשתמש בזה כדי להיפטר מג’ונסון. שנית, לפי קנטיש, זה אמור גם לגרום לחברי פרלמנט שמהססים לשלוח את המכתבים. זה הגיוני, שכן חלק מתמהמהים כי הם יודעים שאם יפספסו עכשיו יהיה להם קשה להפיל את ג’ונסון כל עוד הממשלה שלו תומכת בו. צעד כזה יקטין את הסיכוי. בקיצור, נראה שהממזרים משנים את הכללים.
לפי קנטיש, זה צעד שדיברו עליו מאז שת’רזה מיי שרדה את ההצבעה נגדה ב-2018. יכול להיות, אבל זה לא מסביר למה דווקא עכשיו. גם אם הצעד הזה נחוץ, כדי להוכיח שהוא ענייני צריך לכל הפחות לכלול בו החלטה שהוא לא יתפוס לגבי ההצבעה הקרובה, אם תתקיים בחודשים הקרובים. כרגע זה נראה כמו קשר מאוד ברור נגד ג’ונסון, או דווקא קשר של תומכי ג’ונסון שרוצים שנחשוב שיש קשר נגדו כדי לאחד עוד יותר את התומכים.
אבל עד אז, בוריס ג’ונסון הרוויח, ככל הנראה, לפחות את השבוע הבא. אחריו, הרבה תלוי במה שלסו גריי יהיה להגיד.
ועוד הערה אחת
אני סבור שעל כריסטיאן וייקפורד להתפטר, ללכת לבחירות ביניים ולבקש מנדט מחודש מתושבי ברי דרום. הבחירות אמנם אישיות, אבל וייקפורד רץ על מצע שמרני, והוא לא יכול להתעלם מהעובדה הזו. אם הוא מבקש לייצג את המחוז תוך מחויבות למצע אחר, עליו לקבל את הסכמת התושבים. אם יסכימו לכך, מה טוב. אם יחליטו שהם רוצים את המצע השמרני מ-2019 זו גם זכותם. אני בטוח גם שווייקפורד יסכים איתי, שכן הוא חתום על הצעת חוק מ-2020 שתאפשר את הדחתו של חבר פרלמנט שעובר מפלגות.