חוזרים לבוץ

הפרלמנט חזר מהחגים ואיתו גם הבעיות של בוריס ג’ונסון. פרשת השיפוצים בדירת השרד חזרה לסיבוב נוסף בכותרות לאחר שהתפרסם שכריסטופר גיידט ביקר בחריפות את ג’ונסון על כך שלא דיווח מלכתחילה על קשרים שהיו לו עם התורם. משבר יוקר המחיה צפוי לעלות למשק בית ממוצע 1,200 ליש”ט ב-2022, וג’ונסון תחת לחץ לקצץ במסים. בינתיים הוא מסרב ובמקום זאת מעלה את שכר המינימום ואת הקצבאות, אבל התסיסה במפלגה השמרנית חודרת גם לתוך הממשלה. וכמובן, הקורונה לא נותנת מנוח. בינתיים ג’ונסון לא מוסיף להגבלות, אבל לכולם ברור שזה לא כי הוא לא רוצה כמו שהוא פשוט לא יכול. הכיסא, אין ספק, עדיין מתנדנד | צילום: הפרלמנט הבריטי

החגים נגמרו ואיתם גם ההפסקה של בוריס ג’ונסון משלל הצרות שמאיימות להחריב את עתידו הפוליטי. שלשום (ד’) הפרלמנט חזר מהפגרה. קיר סטארמר שוב אובחן חיובי לקורונה ונאלץ לוותר על הפתיחה, אבל האופוזיציה לחצה עם משבר הקורונה ומשבר יוקר המחיה, ובהמשך היום ג’ונסון כבר הגיעו סימני פאניקה מדאונינג 10 כשהתברר שגם במפלגה השמרנית לא מרוצים מהמצב. אתמול (ה’) גם פרשת שיפוץ הדירה הסתבכה, כשפורסם שיועץ האתיקה לממשלה, לורד כריסטופר גיידט, ביקר בחריפות את ג’ונסון על התנהלותו בחקירה הראשונית. הנה מה שצריך לדעת על המצב של בוריס ג’ונסון בסוף השבוע הראשון של 2022.

רץ בוואטסאפ

נתחיל מהסוף, מהגילויים של אתמול. אבל לפני זה, תזכורת על פרשת השיפוץ: במחצית הראשונה של 2021 נחשף שבוריס ג’ונסון שיפץ את דירת השרד שלו בדאונינג 11 (שיותר גדולה מזו של דאונינג 10) עם מימון לא ממש ברור. בהמשך התברר שהתורם היה לורד דייוויד בראונלואו, ושג’ונסון החזיר לו את הכסף בדיעבד. הדבר הביא לבחינה אצל לורד כריסטופר גיידט, היועץ של הממשלה לענייני אתיקה, שהגיע למסקנה שג’ונסון נהג באופן “לא חכם”, אבל שלא הייתה הפרה של הקוד המיניסטריאלי (שבמקרה של הפרה שלו, מצופה מהמפר להתפטר).

אבל אז גם נציבות הבחירות החליטה לחקור את העניין, ובתחילת דצמבר פורסם הדוח שלה. היא מצאה שאמנם בסוף באמת הכסף של בראונלואו חזר אליו, אבל מצאה שג’ונסון לא היה מאוד נאמן לאמת. הגרסה המקורית הייתה שג’ונסון לא ידע בזמן אמת על התרומה של בראונלואו, ובדוח של גיידט נקבע שלא ניתן לקבוע במפורש שהוא כן ידע. אבל הנציבות כנראה עשתה עבודה יותר יסודית, ומצאה ראיות שג’ונסון פנה ישירות לבראונלואו וביקש סיוע במימון השיפוץ. הדבר הביא את האופוזיציה לדרוש מגיידט שיפתח את החקירה שלו מחדש או שיתפטר. בנוסף, הנציבות הגיעה למסקנה שהמפלגה השמרנית לא דיווחה כיאות על התרומות מבראונלואו. בהתאם הנציבות קנסה את המפלגה ב-17,800 ליש”ט.

מה עכשיו?

מתברר שלורד גיידט לא אוהב שמוציאים אותו אידיוט. לכו תבינו. אתמול (ה’) פורסם מכתב שהוא שלח לבוריס ג’ונסון ב-17 בדצמבר, בעקבות פרסום דוח נציבות הבחירות. גיידט התייחס לכך שהראיה של הנציבות לכך שג’ונסון ביקש את עזרתו של בראונלואו עוד בטרם השיפוץ הושלם באמצעות תכתובת ואטסאפ. למרות שמשרד הקבינט היה אמור להעביר לטובת החקירה של גיידט כל תקשורת אלקטרונית רלוונטית, תכתובת הוואטסאפ הנ”ל לא נכללה בחומרים. כעת, לאחר שתכתובת הוואטסאפ הועברה אליו, המסקנה העקרונית שלא הייתה הפרה של הקוד המיניסטריאלי לא השתנתה, אבל כמה מסקנות אחרות כן. מסקנה אחת היא שג’ונסון גילה על העניין לראשונה בפברואר 2021, כשהעניין הגיע לתקשורת לראשונה (התכתובת היא מנובמבר 2020). כן יש סייג שהממצאים לא מראים שג’ונסון היה “מאוד מודע” לעניין קודם לכן. מסקנה שנייה היא שג’ונסון פעל לדווח על התרומה כיאות ברגע שגילה עליה.

גיידט גם לא קנה את התירוצים שהועברו אליו מטעם ג’ונסון. הראשון הוא שהטלפון הוחלף באפריל 2021 בשל פרצת אבטחה, מה שמנע את הגישה להיסטוריית הוואטסאפ עד אותו זמן. כלומר, חוץ מזה שביוני כן בדקו את המכשיר הישן לצורך עניין אחר. מבחינת גיידט זה סימן שהיה אפשרי להעביר לו את התכתובת, וקבע שג’ונסון ואנשיו לא עמדו בכלל של העברת כל החומר הרלוונטי. שנית, ג’ונסון טוען שלא זכר בזמן החקירה שהייתה תכתובת כזו. אבל גיידט טוען שגם אם זה נכון, משרד הקבינט היה בקשר קרוב עם בראונלואו בזמן איסוף החומרים, ובראונלואו אף הציע להעביר למשרד הקבינט את החומרים שבידיו. ההצעה, מתברר, נדחתה על-ידי המשרד. וגם, לקח למשרד הקבינט יותר מדי זמן ליצור קשר עם גיידט לאחר שהדוח יצא כדי להציע לו גישה לתכתובת למרות הכל. גיידט טען שהדבר מראה חוסר כבוד כלפי תפקידו כיועץ. ולסיום, גיידט האשים את ג’ונסון בכך שהתנהלותו פגעה באמון הציבור במערכת.

ההתנצלות

ג’ונסון שלח לגיידט מכתב התנצלות. הוא הסביר שמשרד הקבינט סירב לקבל את החומרים מבראונלואו לא בגלל ניסיון לשבש הליכי חקירה, אלא בניסיון להימנע משיבוש כזה: כשהחומרים הוצעו למשרד הקבינט, כך ג’ונסון, כבר התקיימה חקירה מקבילה של נציבות הבחירות. הנציבות תשאלה גם את משרד הקבינט וגם את בראונלואו, כך שהעברת החומרים הייתה עלולה להיחשב לשיבוש הליכים. עם זאת, ג’ונסון הסכים שלכל הפחות המשרד היה צריך לעדכן את גיידט. את הזמן הרב שלקח למשרד לעדכן את גיידט אחרי פרסום דוח הנציבות ג’ונסון הסביר בכך שהממשלה לא קיבלה עותק מוקדם של הדוח, ולכן הייתה זקוקה לזמן בעצמה כדי לאתר את ההתייחסות לממצא בדוח. ג’ונסון הבטיח לפעול כך ששיתוף הפעולה בין משרד הקבינט ליועץ האתיקה יוטב. גיידט קיבל את רוב ההסברים של ג’ונסון, והדגיש שעדיין בחלק מהמקרים משרד הקבינט לא פעל בהתאם למצופה.

התגובות בחוץ

לכאורה, אפשר לגמור כאן, לא? ג’ונסון והמשרד שלו אולי פישלו, אבל ג’ונסון התנצל ולא נקבע שהייתה עבירה חמורה במיוחד שתצדיק התפטרות. אבל לפוליטיקה כללים משלה. אנג’לה ריינר, סגנית ראש מפלגת הלייבור, טענה שג’ונסון ניסה “להסתיר את האמת”. עוד הוסיפה ש”התירוצים הפתטיים של ראש הממשלה לא עובדים על אף אחד”. מצליפת הסיעה הליברל-דמוקרטית, ונדי צ’מברליין, מעבר לזה שהקבילה את סיפור החלפת הטלפון של ג’ונסון ל”הכלב אכל לי את שיעורי הבית”, גם העלתה שאלות לגבי טיב החקירה הראשונית של גיידט.

עולות גם שאלות לגבי תוכן ההתכתבות בין ג’ונסון לבראונלואו. המסרון בו ג’ונסון פנה לבראונלואו כדי לבקש עוד קצת כסף לשיפוץ הדירה כלל גם התייחסות סתומה משהו ל”התערוכה הגדולה”. לפי פרשן ה-BBC ניק ארדלי, מדובר בפרויקט שהיה אמור להיות מוקם על בסיס שיתוף פעולה בין הממשלה לבראונלואו. דאונינג 10 מסר שירדו מהרעיון הזה בינתיים, אבל הפרוטוקול מראה שבראונלואו נפגש עם שר התרבות דאז אוליבר דאודן כדי לדון על התערוכה. ארדלי תוהה למה בעצם הדברים האלו נידונו ביחד, וציטט את אנג’לה ריינר שטענה שמדובר בגישה מיוחדת של בראונלואו לראש הממשלה. מאמר מערכת של הטיימס היה יותר ישיר: הדברים מעידים שג’ונסון ביקש עוד כסף, אבל לא בלי להזכיר לבראונלואו שיש משהו שהוא רוצה מהממשלה.

אותו מאמר מערכת גם ביקר קשות את גיידט. לא רק את המסקנות שלו שג’ונסון לא הפר את הקוד המיניסטריאלי, אבל את כל התנהלותו כיועץ לענייני אתיקה. לדבריהם, החומרים שיש במכתב הראשון של גיידט לג’ונסון מצדיק התפטרות כמחאה, לא מכתב נוזף וקבלה, לפחות חלקית, של ההתנצלות.

פירוש הדבר הוא שג’ונסון לא ייפטר מזה בקלות כזו. אמת, הוא עדיין נקי לפי המסקנה הסופית של הדוח. אבל באווירה כזו, שהוא גם ככה מואשם בשחיתות ובהתנהלות לא אתית, זה לא יספיק. איזשהו ראש יצטרך להתגלגל, ואם הוא לא רוצה שזה יהיה הראש שלו הוא יצטרך למצוא ש”ג. לא סתם בת’ ריגבי, פרשנית סקיי ניוז, טענה שג’ונסון התנצל באופן לא שגרתי כדי למנוע מהסקנדל לתפוח.

יוקר המחיה

נעזוב את התיאטרון הפוליטי ונעבור לדברים היותר בוערים לציבור הרחב. ראשית, יוקר המחיה. לפי התחזיות, שנת 2022 עשויה לעלות למשק הבית הממוצע עוד 1,200 ליש”ט לעומת 2021. הדבר נובע משלושה גורמים עיקריים: אינפלציה גבוהה (5.1% עם צפי ל-6), עלייה במחירי החשמל והגז ומסים חדשים שייכנסו לתוקף באפריל (הקפאת העלאת מדרגות המס ותוספת של 1.25% לביטוח הלאומי). התחזית הזו, אגב, יוצאת מנקודת הנחה שהאומיקרון יעבור בלי לפגוע בכלכלה יותר מדי. 1,200 ליש”ט (יותר מ-5,000 ש”ח) זה הרבה מאוד כסף למשפחה לאבד בשנה אחת. לכן, לא מפליא שג’ונסון נמצא תחת לחץ לפתור את העניין.

הפתרונות

אז מה עושים? הפתרונות הפופולריים הם בעיקר בתחום המיסוי. המרידות השמרניות בג’ונסון כבר מוכרות לקוראים הוותיקים, אז הנה עוד אחת. חברי פרלמנט שמרנים, וכמו כן מנהיג בית הנבחרים ג’ייקוב ריס-מוג (שנחשב לחבר ממשלה), לוחצים על ג’ונסון לזנוח את הרפורמה שלו בביטוח הלאומי. תזכורת: ג’ונסון הכריז על העלאת הביטוח הלאומי כדי לממן את ה-NHS והשירות הסיעודי. כעת, כך מדווח, ריס-מוג אמר בקבינט שאין הצדקה בימים של אינפלציה גואה להעלות מסים. זה לא מובן מאליו: מדובר בספינת דגל של ג’ונסון לימי הפוסט-קורונה (שמתברר שהמונח “פוסט” הוצמד להם מוקדם מדי). ריס-מוג הוא לא מורד במובן הקלאסי של התנגדות פומבית (בגלל האחריות המיניסטריאלית), אבל העובדה שהוא מוביל התנגדות בתוך הממשלה היא לא סימן מבשר טובות לג’ונסון.

עניין שני הוא ביטול המע”מ על חשבונות אנרגיה. חברי פרלמנט שמרנים השתמשו בכלי התקשורת השונים כדי ללחוץ על הממשלה לעשות זאת. במכתב עליו חתמו עשרים מהמורדים הבולטים במפלגה טענו שאמנם העלייה במחירי האנרגיה היא גלובלית, אבל שהמדיניות הבריטית מקשה עוד יותר על האזרחים. עוד הם קראו גם לבטל את ההיטלים הסביבתיים על הדלקים. לי אנדרסון, מחברי הפרלמנט השמרנים שב-2019 ניצחו במושבי “החומה האדומה” (המורכבת ממושבי לייבור קבועים), כתב למייל און סאנדיי שלבוחרים שלו לא אכפת מהאג’נדה הסביבתית, אלא רק מחשבונות החשמל שלהם. אבל אלו לא רק השמרנים: אנג’לה ריינר, שהחליפה את סטארמר המאומת בשאלות לראש הממשלה, קראה לביטול המע”מ על חשבונות האנרגיה. את אותו סשן ניצל גם סמי וילסון (DUP) כדי לדחוק בג’ונסון לעשות אותו דבר. וילסון טען שעם הברקזיט הדבר אפשרי, בגלל שבריטניה לא כפופה יותר למדיניות הסביבתית של האיחוד האירופי.

מה הממשלה עושה?

הממשלה ממש לא מעוניינת ללכת על שני הפתרונות הנ”ל. שר האוצר רישי סונאק מסרב בתוקף לדחות את העלאת הביטוח הלאומי. בוריס ג’ונסון הסביר בשאלות לראש הממשלה שהממשלה נוקטת בפתרונות אחרים. סונאק דיבר לתקשורת על “טווח רחב של פתרונות”. מה הם אותם פתרונות אחרים, אתם שואלים? ג’ונסון הזכיר שינויים בקצבאות (אשראי אוניברסלי, universal credit), העלאת שכר המינימום והשארת הכלכלה פתוחה. סונאק הזכיר דברים דומים.

“I understand people’s anxieties and concerns about rising prices and inflation.”

Chancellor Rishi Sunak insists the government has a “range of different ways” to help people with rising energy bills.https://t.co/iOm40vn1kt

📺 Sky 501, Virgin 602, Freeview 233 and YouTube pic.twitter.com/O2dxuOWqM0

— Sky News (@SkyNews) January 6, 2022

את הפתרון השלישי נשאיר לחלק על הקורונה, אבל בואו נדבר על שני הפתרונות שהוזכרו. החל מאפריל שכר המינימום לבני 23 ומעלה יעלה מ-8.91 ליש”ט לשעה ל-9.50 ליש”ט לשעה. לפי הערכות הממשלה, זה אמור להוסיף למי שמשתכרים שכר מינימום כאלף ליש”ט לשנה. הלייבור לא מרוצים כי הם היו רוצים לראות שכר מינימום של עשרה ליש”ט לשעה, אבל אין ספק שאלף ליש”ט נוספים יכולים לסייע מאוד לאנשים רבים לשמור את הראש מעל המים ב-2022. עם זאת, מה יעשו מי שמקבלים יותר משכר המינימום, אבל עדיין לא מספיק כדי שפחות מאה ליש”ט לחודש יהיו עבורם רק מכה קלה בכנף? כמו כן, באותו זמן יעלה גם האשראי האוניברסלי, בשיעור של כעשרה ליש”ט לחודש. הפתרון הזה הוא, במחילה, בולשיט. הממשלה ביטלה את התוספת לימי סגרים על סך עשרים ליש”ט לשבוע, למרות תמיכה מקיר לקיר בהפיכת התוספת לקבועה. כלומר, הממשלה לא מחזירה אפילו שמינית מהתוספת הזו (למשפחות עם ילדים יותר, אבל עדיין פחות מהקיצוץ שהיה).

אבל מעבר לבעיות הפרקטיות בפתרונות הללו, הם גם סובלים מבעיה פוליטית רצינית: המורדים השמרנים רוצים פחות מסים. הם לא רוצים עוד הוצאות או עוד פיקוח על השכר. הפלג הת’אצ’ריסטי במפלגה נהיה דוגמטי יותר ויותר, והוא יתקשה לקבל את הפתרונות של ג’ונסון וסונאק. זה אומר שככל שהשניים יתעקשו יותר על הפתרונות האלו כדי לא לחתוך את המע”מ מחשבונות האנרגיה ולא לדחות את העלאת הביטוח הלאומי, התסיסה השמרנית תגבר. זה עשוי לעלות לג’ונסון במשרתו ולסונאק בפוטנציאל לרשת את ג’ונסון. לכן, לא ברור כמה זמן הפתרונות האלו יחזיקו.

עולים על הגל

ולסיום, איך אפשר בלי האומיקרון? זה לא סוד שכמו בכל מקום בערך, האומיקרון מתפשט במהירות. כרגע אין מגבלות מעבר למסכות, דרכון ירוק ועבודה מהבית, ויש לעניין תוצאות בשטח. עוד ועוד בתי חולים מכריזים שהם נכנסים למצב חירום בצל הקורונה. אלו לא רק האשפוזים, אלא גם מחסור רציני בכוח אדם בגלל שעוד ועוד אנשי צוות נדבקים או נכנסים לבידוד. פירוש הדבר הוא לא רק עומס על הטיפול המידי בקורונה, אלא גם דחייה של פרוצדורות אחרות – למשל טיפול בסרטן – כי אין מי שיבצעו אותן. וזה מגיע אחרי שגם ככה נוצר לחץ על כל מה שאינו חיסונים במסגרת מבצע הבוסטר השאפתני של בוריס ג’ונסון. הדבר נראה גם בסקטורים אחרים, וגם סקטור האירוח והבידור סובלים מעוד ועוד ביטולים על רקע החשש של הציבור מהאומיקרון. בתי ספר קיבלו הוראה לעבור ללמידה מרחוק במקרה של מחסור במורים. בקיצור, הכלכלה נשארה פתוחה, אבל היא נמתחת לקצה.

דבר הממשלה

אז מה בוריס ג’ונסון מציע? ובכן, כרגע הוא לא חושב שיש צורך בהגבלות נוספות. עם זאת, כן ייעשו כמה צעדים נוספים: ראשית, ל-100 אלף עובדים חיוניים יוצעו מטעם המדינה בדיקות יומיות, כדי למנוע מהם להדביק את חבריהם לעבודה וליצור מחסור בכוח אדם בתעשיות הקריטיות. בנוסף, הכניסה למדינה תוקל, בטענה שכבר אין טעם לנסות למנוע מהאומיקרון לחדור לממלכה. כמו כן, אם עד כה מי שקיבלו תשובה חיובית בבדיקה מהירה נדרשו גם ל-PCR. כעת, תשובה חיובית בבדיקה המהירה תדרוש דיווח וכניסה לבידוד מיד. כך אמור לרדת העומס על מערך בדיקות ה-PCR. ג’ונסון טוען שמדובר בגישה “מאוזנת”: מצד אחד יש קצת מגבלות אבל מצד שני לא סוגרים את הכלכלה. בצדק הוא אמר שגם לסגר יש את המחירים הבריאותיים שלהם.

ואיך קיבלו את זה? בדיון בפרלמנט חברי הלייבור, בגדול, שמחו שאין מגבלות נוספות אבל ביקרו את מערך הבדיקות הממשלתי (ג’ונסון, כהרגלו, ניסה להציג זאת כאילו הביקורת היא על עובדי המערך ולא על הראשים). המורדים השמרנים בירכו, אבל הם נשארו סקפטיים: ת’רזה מיי אמרה שלא ניתן להיכנס למגבלות בכל פעם שמתגלה וריאנט חדש, ודרשה לדעת מה תהיה גישת הממשלה כדי להימנע ממצב כזה בעתיד. סטיב בייקר, מראשי המורדים השמרנים נגד המגבלות, דרש לדעת מתי יהיה ניתן לחזור לנורמליות מלאה, קרי גם בלי מסכות. איאן בלאקפורד, ראש ה-SNP בווסטמינסטר, טען שמדובר בהימור מסוכן על חייהם של בני אדם. אבל זה פחות העניין. העניין הוא שבלאקפורד שם את האצבע על המדיניות של ג’ונסון: הוא פועל כפי שהוא פועל כי הקבינט המפולג שלו והמורדים בספסלים האחוריים לא יאפשרו אחרת.

פוליטיקה של בריאות

ג’ונסון דרש מבלאקפורד לחזור בו מהטענה הקשה, שכן הוא ייחס לו דברים חמורים מאוד. אבל זו המציאות: מעטים מאמינים שג’ונסון פועל כפי שהוא פועל כי זו הגישה הנכונה. דיי ברור שאם רק יעלה על הדעת להחמיר את ההגבלות הוא יצטרף לת’רזה מיי בספסלים האחוריים במהירות. ג’ונסון יכול להציג את הגישה שלו כ”מאוזנת” עד מחר. יכול להיות שהוא גם באמת מאמין בזה. הבעיה היא שלא מאמינים לו. כעת כל מה שנותר לג’ונסון זה לקוות לטוב, וזה הרבה יותר מרק לקוות שלא יקרה כלום: בסוף החודש יהיה צורך שוב לאשר את המגבלות הקיימות גם כך. כלומר, ג’ונסון צריך לקוות שעד סוף החודש המצב יהיה מספיק טוב כדי להוריד את המגבלות. כי אם לא, הוא יצטרך להתמודד עם עוד מרד, שעלול לשים אותו במצב מאוד בעייתי.

לסיכום

לפגרת החגים היה פוטנציאל לעזור לג’ונסון להיחלץ מהבוץ, באמצעות הפסקת המומנטום של עוד ועוד מתקפות עליו מהפוליטיקאים שייצאו לחופשת החג. אבל הנה הפרלמנט חזר להתכנס ואיתו כל הבעיות. המורדים לא רק שנרגעו, הם גם מוצאים עוד חזיתות לתקוף בהן את ג’ונסון. הממשלה עוד יותר מפולגת. ובנוסף לזה יש עוד טענות לשחיתות מעל הראש שלו. כפי שכבר אמרתי, עוד מוקדם מדי לספר אם זה הסוף של ג’ונסון, אבל שני דברים ניתן להגיד בוודאות. ראשית, הוא בהחלט מתקדם לכיוון של הדחה יותר ויותר. שנית, גם אם לא, הוא כבר לא באמת מסוגל להוביל מדיניות. כל צעד שינסה לעשות מסכן אותו בסיום הקריירה הפוליטית שלו. בתחומים מסוימים קשה להגיד ברצינות שיש לבריטניה ראש ממשלה של ממש.