הפסקה משלל השערוריות וההתפטרויות לטובת נושא אחר: זכויות אדם. בצל כל הקרקס הפוליטי של השבועות האחרונים, הממשלה עובדת על שתי הצעות חוק שעוסקות בזכויות אדם. סעיף 9 לחוק האזרחות והגבולות שמקדמת שרת הפנים פריטי פאטל יאפשר לה, במקרים בהם ניתן לשלול אזרחותו של אדם, בלי אפילו לספר לאותו אדם שהדבר קרה. במשרד הפנים טוענים שזה כדי לאפשר את ההליך גם במקרה שלא ניתן לאתר את נשללי האזרחות, אבל מתנגדיה (כולל בתוך המפלגה השמרנית) טוענים שזה כדי להתחמק מפיקוח משפטי. הצעת חוק ששר המשפטים דומיניק ראב פרסם לצורך התייעצות עם הציבור היא תיקון לחוק זכויות האדם מ-1998. הממשלה טוענת שהרשויות כבולות על-ידי חוקי זכויות אדם שלעתים נאכפים בכלל דרך פסיקות מבית הדין האירופי לזכויות אדם בשטרסבורג. לכן היא מציעה שלל אמצעים, ביניהם מתן יותר סמכויות לבתי המשפט המקומיים, אבל גם הגבלתם כשהם נותנים הוראות לרשויות. המשפטנים טוענים שאין שום בעיה עם היחסים של המשפט הבריטי עם שטרסבורג, ושהמטרה האמיתית היא לשים את עצמה מעל החוק. כרגע לא ברור מה יעלה בגורל החוקים האלו, אבל לא בלתי מתקבל על הדעת שמצבו הפוליטי של ג’ונסון יהפוך אותם לעוד מוקדים למרד | צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10

קצת הפסקה מהקורונה והצרות של בוריס ג’ונסון, לטובת מעט עיסוק במדיניות. במקרה הזה, חקיקות שנוגעות לתחום של זכויות אדם ואזרח. חקיקה אחת מקדמת שרת הפנים פריטי פאטל, ואת השנייה שר המשפטים דומיניק ראב. שתי הצעות החוק האלו כמעט עוברות מתחת לרדאר בחסות הצרות הפוליטיות של ג’ונסון, אבל יש בהן סעיפים שנויים במחלוקת. אז הנה צלילה לתוכם.

לפני שאתחיל, אפתח בהבהרה: איני משפטן, אבל אנחנו כן עוסקים פה בחוקים. אני עוסק בזווית הפוליטית של הדברים, ולכן אם יש איזשהו ניואנס משפטי בהצגה של איזשהו חוק כאן, אתם מוזמנים להאיר את עיניי. בכל מקרה, לשון החוק אינה העיקר, אלא הדיון עליה.

חוק האזרחות והגבולות

סעיף 9

החקיקה הראשונה היא הצעת חוק האזרחות והגבולות (Nationality and Borders Bill) שמקדם משרד הפנים בהובלתה של השרה פריטי פאטל. הצעת החוק כוללת הרבה מאוד נושאים, כמו התאזרחות, בקשות מקלט, הגירה, התמודדות עם סחר בבני אדם ועוד. אבל יש סעיף אחד ספציפי שזוכה להרבה מאוד תשומת לב וביקורת.

סעיף 9 להצעת החוק מבקש להכניס תיקונים לחוק האזרחות הבריטית מ-1981. נכון להיום, סעיף 40 לחוק האזרחות הבריטית מאפשר לשר/ת הפנים לשלול את אזרחותו הבריטית של אדם במקרה שמדובר ב”טובת הציבור”. זאת, בתנאי שמי שאזרחותו נשללה לא יישאר נטול אזרחות בכלל, או למצער יוכל לקבל אזרחות במדינה אחרת. הדוגמה הבולטת ביותר היא שלילת אזרחותה של שמימה בגום, תושבת לונדון שנסעה לסוריה כדי להצטרף לדאע”ש ואזרחותה נשללה. המקרה זכה להרבה מאוד תשומת לב ציבורית בעיקר בשל המחלוקת על זכאותה לסעד משפטי בתוך בריטניה ובגלל שבפועל היא נשארה נטולת אזרחות. בכל מקרה, למרות ששלילת האזרחות של בגום היא מקרה מובהק של תמיכה בטרור, לשון החוק הרבה פחות מובהקת. אני אמנם לא משפטן, אבל “טובת הציבור” זה מושג עמום משהו.

פריטי פאטל - זכויות אדם
להקל על התהליכים. פריטי פאטל (צילום: הפרלמנט הבריטי)

סעיף קטן (5) לחוק האזרחות הבריטית דורש לעשות את הדבר המתבקש ולהודיע לאדם שאזרחותו נשללה, את הסיבות לכך וליידע אותו שקיימת לו האפשרות לערער. הצעת חוק האזרחות והגבולות מבקשת להכניס כמה סייגים לחובה הזו. סייג אחד הוא שפרקטית הדבר לא מתאפשר, נגיד אם לשרת הפנים אין דרך לאתר את מי שנשללת אזרחותו. סייג שני כולל שלוש אפשרויות: אם ההימנעות מהודעה חשובה לביטחון הלאומי, ליחסים של בריטניה עם מדינה אחרת או כל דבר אחר שממלא את “האינטרס הציבורי”. זכות הערעור קיימת גם למי שלא קיבלו הודעה על כך, אבל קצת קשה להבין איך אדם שלא הודיעו לו שאזרחותו נשללה אמור לערער על כך שאזרחותו נשללה.

המחלוקת

משרד הפנים הגיב לגארדיאן ש”אזרחות בריטית היא פריווילגיה ולא זכות”, אבל כלל בהסבריו רק את המקרים בהם נשללי האזרחות לא ייודעו בגלל שבעייתי ליצור עמם קשר. אבל כאמור, סעיף 9 ייתן את שיקול הדעת להחליט שלא להודיע לאדם שאזרחותו נשללה גם במקרים בהם זה ישרת את האינטרס הציבורי. אבל איך בדיוק ייקבע האינטרס הציבורי?

בהתאם, רבים מאוד חוששים מהסעיף הנ”ל. בארגון Open Democracy הזהירו שפירוש הסעיף הוא חשיפה של מחצית מהשחורים ו-39% מהבריטים ממוצא אסייתי לשלילת אזרחות בלי הודעה מוקדמת. אגב, כדאי לציין שטכנית (גם אם אין איום סביר באופק), גם כל היהודים חשופים לשלילת אזרחות אם שר פנים כלשהו יחליט שבמקרה של מי מהם יש לכך הצדקה, שכן חוק השבות מבטיח שלמעט במקרים נדירים כל היהודים באשר הם יזכו לאזרחות ישראלית. אבל עד כמה זה חמור יותר מהמצב הקיים, בו ניתן לשלול את האזרחות בכל מקרה? לפי הארגון Reprieve, הבעיה היא שעצם אי ההודעה למעשה שוללת את האפשרות לערער. איך תקבלו על שלילת אזרחות לא מוצדקת אם אתם חושבים שעדיין יש לכם אותה?

בשביל מה לעשות את זה? תשובה אחת מציע דייוויד דייוויס, ששימש כשר הפנים בממשלות הצללים של מייקל הווארד ודייוויד קמרון (2003-2008). לדבריו, הנימוק שמשרד הפנים נתן לגארדיאן (ולעוד כלי תקשורת) הוא בגדול בולשיט. כבר היום כל מה שצריך לעשות כדי להודיע על שלילת אזרחות זה לשלוח מכתב לכתובת הידועה האחרונה של אותו אדם, ואם הוא לא עדכן את הכתובת אז זבש”ו. החשד שלו הוא שהמניע האמיתי של פאטל הוא למנוע מבתי המשפט להעמיד את החלטותיה בתחום למבחן. דייוויס גם הזהיר מפני השלכות החוק, למשל מה יקרה כשיגיע שר פנים אחר? ועוד הזהיר: “[סעיף 9] ידרוס את הערכים שמגדירים אותנו כבריטים והופכים את האזרחות הבריטית לכה מוערכת – חוש הצדק הבריטי, משחק הוגן ושלטון החוק”. באופן כללי, לדייוויס יש הרבה מאוד ביקורת על הצעת החוק כולה, ואף הזהיר שהיא עלולה ליצור “גואנטנמו ביי בריטי”.

דייוויד דייוויס - זכויות אדם
מתנגד. דייוויד דייוויס (צילום: ריצ’רד טאונזנד)

מצב החקיקה

הצעת החוק עברה את בית הנבחרים, וכעת בתהליכים לפני ההצבעה הראשונה בבית הלורדים. לא שהאופוזיציה בבית הנבחרים לא ניסתה לעצור את החוק, אבל הואשמה בהתנהלות לא ראויה בדיון כדי לעכב את ההצעה. בכל מקרה, בית הלורדים אמור להצביע על הצעת החוק ב-5 בינואר, לאחר החזרה מפגרת חג המולד. עד שזה יקרה, אזרחים עובדים על איסוף חתימות שמתנגדות לסעיף 9 וידרשו מהלורדים להעיף אותו.

עכשיו, צריך להגיד: תרחיש בו הלורדים מקשים על הממשלה עם הסעיף הזה הוא סביר לחלוטין. הלורדים באופן כללי משמשים לא פעם כבלם על פעולות הממשלה, בין השאר כי הם יודעים שאם ישמשו חותמת גומי הלייבור פשוט תבטל את הבית הזה ברגע שתהיה לה הזדמנות. בכל מקרה, הלורדים כבר אתגרו את הממשלה על נושאים פחות שנויים במחלוקת, כך שאני בהחלט רואה מצב סביר בו נוספים לחוק תיקונים שידרשו מצב הרבה יותר ברור בו יהיה מותר להחליט ששלילת אזרחות לא תלווה בהודעה ברורה. אולי הם אפילו ינסו להסיר את סעיף 9 כולו. עם זאת, טרם מצאתי ראיות ללורדים ספציפיים שמתנגדים לסעיף הנ”ל, ולכן לא ברור כמה חזקה תהיה ההתנגדות בבית הלורדים.

בית הלורדים
נחכה לתיקונים. בית הלורדים (צילום: בית הלורדים)

חוק זכויות האדם

מגילת הזכויות

החקיקה השנייה של הפרק נמצאת רק בשלב תזכיר החוק, כלומר עדיין לא מדובר בנוסח שיובא להצבעה. מדובר בשינוי לחוק זכויות האדם מ-1998, חוק ששר המשפטים דומיניק ראב מעוניין לשנות עוד מ-2009, כך שיצר חששות עוד בטרם פורסם דבר מה. בכל מקרה, הקריאה להערות הציבור פורסמה בשבוע שעבר. החקיקה שהממשלה מעוניינת להציע היא להחליף את חוק זכויות האדם במגילת זכויות. זאת במטרה “להביא לאיזון בין זכויות הפרט, אחריות אישית והאינטרס הציבורי הרחב”. הדמון של ההצעה הוא האמנה האירופית לזכויות אדם, מכוחה פועל בית הדין האירופי לזכויות אדם בשטרסבורג. שלא יהיה בלבול: לא מדובר בבתי דין של האיחוד האירופי, ובריטניה עודנה מחויבת אליהם. בינתיים. ההצעה מחויבת לאמנה, אבל רוצה להכניס להתחייבות שהביא חוק זכויות האדם קצת “שכל ישר” ולבחון את ה”אינפלציה”, לא פחות, בזכויות. האמצעי: חיזוק כוחו של בית המשפט העליון הבריטי בכל הסיפור.

דומיניק ראב - זכויות אדם
קצת שכל ישר. דומיניק ראב (צילום: ג’סיקה טיילור, הפרלמנט הבריטי)

לשם כך, החקיקה המוצעת מבקשת להביא מספר כלים. ראשית, הגדרה ברורה יותר של חלק מהזכויות, כמו חופש הביטוי או הזכות להישפט בפני חבר מושבעים. שנית, לאפשר לבתי המשפט הבריטיים להישען גם על המסורת והחקיקה הבריטית, ולא רק על אמנת זכויות האדם, כשהיא דנה במקרים של זכויות אדם. שלישית, מתן יותר שיקול דעת לבתי המשפט כשהם מעניקים סעד למקרים של הפרת זכויות אדם. רביעית, ריסון היכולת של בתי המשפט להשתמש בזכויות אדם כדי להטיל על הרשויות מחויבויות מבלי “בחינה דמוקרטית הולמת”. חמישית, להבטיח שבתי המשפט לא יפרשו או ישנו חוקים “בניגוד לרצון הדמוקרטי המפורש של הפרלמנט”. שישית, להבטיח שהרשויות יוכלו להוציא לפועל את סמכויותיהן תוך סיפוק יותר הגנה מפני דיני זכויות אדם. שביעית, בזמן שתובטח הגנה מעינויים או שליחה לעינויים, גם תוגבל היכולת של טרוריסטים ואחרים להשתמש בזכויות אדם כדי למנוע את גירושם. שמינית, יצירת תהליך לבחינת השלכות פסיקות בשטרסבורג על בריטניה שירוכז בפרלמנט ויגן על הריבונות שלו.

יש כמובן עוד הצעות – מדובר במסמך של כ-120 עמודים – אבל אלו חלק מהעיקריות שבהן.

המחלוקת

עמדת הממשלה דיי ברורה כאן: יש בחוק זכויות האדם הקיים שתי בעיות עיקריות. הראשונה היא שזכויות האדם הורחבו למידה כזו שהרשויות וכוחות הביטחון (לאחרונים החקיקה מבקשת לתת הגנה מחלק מהעתירות נגדם בגין הפרת זכויות אדם) למעשה משותקים. עניין שמאוד מוכר לנו מהוויכוחים על כוחו של בג”ץ בישראל. הבעיה השנייה, לפי הממשלה, היא שכרגע בית הדין בשטרסבורג מקבל יותר מדי כוח על חשבון הריבונות הבריטית של הפרלמנט. זו עמדת ברקזיט קלאסית, שעיקרה הוא ריבונות הפרלמנט מעל לכל הגורמים הבינלאומיים. כמובן, ההצעה עדיין רוצה להמשיך לחייב, לפחות להלכה, את הממלכה לאמנת זכויות האדם. ובכל זאת, דיי ברור שהרעיון הוא לתת יותר כוח לחוק המקומי במאזן הכוחות מול שטרסבורג.

ישנה מחלוקת על קיומן של הבעיות הנ”ל, בעיקר השנייה. סטפני בויס, נשיאת החברה המשפטית של אנגליה ו-וויילס, טענה ש”שופטים בריטים מיישמים צדק בריטי שמבוסס על חוקים בריטיים”. לדבריה, בתי המשפט הבריטיים לא פועלים באופן עיוור בהתאם לפסיקות שנפסקות בשטרסבורג. לא פלא ששר המשפטים בממשלת הצללים, סטיב ריד, הגדיר את ההצעה המונחת על השולחן כ”המון דיבורים ואפס מעשים”.

יש גם מחלוקת על טיבה של ההצעה. פרופ’ קונור גרטי, מומחה לדיני זכויות אדם ב-LSE, כתב ש”לממשלה השמרנית בכלל ולשר המשפטים דומיניק ראב בפרט יש בעיה עם זכויות אדם”. לא פתיחה מעודדת במיוחד. לדבריו, לפי הממשלה, “היחידים שלא יכולים להחזיק בזכויות אדם הם הבריטים” ואם היה לה אומץ היא הייתה מבטלת את חוק זכויות האדם ופורשת גם מאמנת זכויות האדם. ולמה כל המחמאות האלו? לדבריו, כי בסופו של דבר הצעת החוק הזה תאפשר לממשלה בעיקר להתבריין על החלשים ביותר, ביניהם מבקשי מקלט, שהממשלה מעוניינת להיות מסוגלת לגרש ביתר קלות. הוא אף קרא במפורש ללייבור להילחם בכל הכוח בהצעה. מרת’ה ספורייר, עורכת דין ופעילת זכויות אדם, טענה שבחקיקה המוצעת “הממשלה מבקשת לשים את עצמה מעל לחוק”, בכך שתמנע מבתי משפט לקבוע אם חוקים שעברו בפרלמנט סותרים זכויות אדם. עוד הזהירה שהחוק יתנה זכויות אדם בסיסיות ב”התנהגות טובה”.

קונור גרטי - זכויות אדם
חוק פחדני. קונור גרטי (צילום: הכנסייה הקתולית של אנגליה ו-וויילס)

מצב החקיקה

כאמור, בשבוע שעבר הממשלה רק ביקשה לקבל חוות דעת מהציבור. הזמן להגיש חוות דעת עומד על שלושה חודשים. בינינו, עם כל הצרות של בוריס ג’ונסון לאחרונה (שבזמן כתיבת הפוסט התווספו אליהן עוד כמה, על כך בפוסט הבא שיפורסם), אנחנו אפילו לא יכולים להיות בטוחים שהממשלה תהיה אותה ממשלה בעוד שלושה חודשים. אבל גם אם כן, וגם אם יוחלף ראש ממשלה אבל הוא יחליט להמשיך עם החקיקה, קצת קשה לדעת איזו צורה בדיוק היא תקבל, מה יהיו הנקודות הרגישות בהצעה הסופית ואת מי במפלגה השמרנית זה יעצבן.

צריך להגיד: דיון בזכויות אדם, באיזון ביניהן ובאפשרות של הרשויות לפגוע בזכות אדם מסוימת כדי להגן על זכות אחרת הוא דיון ראוי. רק שההצעה המונחת לפתחו של הציבור הבריטי לא עושה רושם של הצעה שמבקשת באמת לעורר דיון איכותי בנושא. יש בה הצעות שקשה שלא לפרש כבעיה של הממשלה עם זה שהיא לא יכולה לעשות כל מה שבא לה. ועל זה צריך להגיד: זה חתיכת תזמון מטומטם להגיש את ההצעה הזו. הרי השמרנים גם ככה טובעים בשלל האשמות ש”יש חוק אחד להם וחוק אחר לכל השאר”. הצעת חוק שלפי משפטנים מרוקנת זכויות אדם ולעתים גם סמכויות של בית המשפט מתוכן רק תעזור לאופוזיציה להמשיך באותו קו בדיוק. אמת, הפרלמנט יצא לפגרה וייקח זמן עד שהאופוזיציה תתחיל לבקר את החוק הזה. אבל נראה שלעיתונים יש סטוק של פרשיות מהז’אנר לחשוף, ובחזרה מהפגרה קיר סטארמר, לשעבר פרקליט המדינה, ישמח להשתמש בחומרים האלו כדי לקעקע את הממשלה עוד יותר על הרקע הזה.

קיר סטארמר
קיבל מתנות. קיר סטארמר (צילום: ג’סיקה טיילור, הפרלמנט הבריטי)

לסיכום

הממשלה כנראה לא נחושה להפוך את בריטניה למדינה נטולת זכויות אדם לחלוטין או לדיקטטורה חשוכה. ג’ונסון, למרות שלפעמים קשה להגיד מתי הוא דובר אמת, כן מאמין ברעיון של חירויות הפרט כחלק מזה שהוא מאמין שזה חלק מלהיות בריטי. העניין הוא אחר: יש בעיות ספציפיות, לדוגמה הפליטים והמהגרים שחוצים את תעלת למאנש, שהפתרונות שיש לממשלה עבורן לא עולים בקנה אחד עם שמירה על זכויות אדם. הממשלה מבקשת להוריד מעליה חלק מהפיקוח המשפטי והאזרחי, וגם להשאיר לעצמה פתח להביא עוד פתרונות כאלה אם יהיה בכך צורך. כדי להעביר את זה ציבורית, הממשלה גם ממציאה בעיות שלא באמת קיימות, כדי להחליק את החלקים היותר בעייתיים בהצעות שלה. כך, סעיף 9 מוסתר תחת חוסר היכולת ליצור קשר עם נשללי האזרחות, למרות שעבר היום זה לא מהווה בעיה. בית הדין בשטרסבורג מוצג ככבלים על בתי המשפט הבריטיים למרות שזה כנראה לא המצב.

אגב, זו לא הפעם הראשונה: הממשלה כבר ביקשה לתת לעצמה את הסמכות לעקוף את הסכם היציאה מהאיחוד האירופי עליו חתמה. זה בסוף לא יצא לפועל, אבל זאת רק בגלל הבנות עם האיחוד האירופי, ולא בגלל מחויבות לשלטון החוק. כעת, הממשלה נוקטת באותה גישה כאן: יש חוקים, אבל אנחנו רוצים לתת לעצמנו את האפשרות לעקוף אותם. הפעם הם פשוט קצת יותר מתוחכמים.

בוריס ג'ונסון
פחות מתחבר לפיקוח. בוריס ג’ונסון (צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10)

השאלה היא מה מתוך זה יישאר. מאז שחוק האזרחות והגבולות עבר בבית הנבחרים עברו קצת מים בתמזה ובוריס ג’ונסון נחלש עוד יותר. האם כשהחוק הזה יחזור לבית הנבחרים כדי להציע על תיקוני בית הלורדים, יהיה קשה לדמיין מרד בהנהגת דייוויד דייוויס? האם מופרך להציע מרד מצד מי שמרדו בג’ונסון על הגבלות הקורונה בשם הגנה על החירויות, הפעם נגד ההצעות לחוק זכויות האדם? התשובה היא שלא. גם אם למורדים יש סייגים מחוק זכויות האדם הנוכחי, סביר להניח שהם יתקשו לסמוך על הממשלה הנוכחית עם סמכויות יתר. ייתכן, כמובן, שהם יחליקו את החוקים האלו, אבל במשחק הנוכחי החוקים עשויים להפוך לעוד נשק ג’ונסון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *