חציית תעלת למאנש באופן בלתי חוקי מצרפת לבריטניה על-ידי פליטים ומהגרים נהייתה לאחרונה מצב בלתי נסבל עבור הממשלה הבריטית. האסון בו 27 בני אדם, ביניהם נשים וילדים, טבעו ליד קאלה רק הדגיש את הדחיפות לעשות משהו. הצורך בשיתוף פעולה עם הצרפתים גדול, אבל נראה שצרפת לא עושה את החלק שלה בעצירת הסירות לפני שהן יוצאות לדרך, כולל העלמות עין מתועדות. בריטניה מציעה הצעות שונות לצרפת כדי להגביר את האכיפה, אבל הצרפתים (לא פעם מסיבות טובות) דוחים אותן. שרת הפנים פריטי פאטל מבטיחה את הגברת האכיפה באמצעות חקיקה, אבל רבים באופוזיציה חוששים מהצעת החוק שכוללת סעיפים בעייתיים משהו. בוריס ג’ונסון פנה לעמנואל מקרון במכתב פומבי, ורק הגביר את הלהבות. כל אלו נוספו למדורה הבוערת גם כך של יחסי בריטניה-צרפת בעולם הפוסט-ברקזיט, ולא נראה שהיא הולכת לכבות בקרוב. או שמישהו יפתור את הסיבה לשמה כולנו התכנסנו מלכתחילה | בתמונה: פריטי פאטל ומקבילה הצרפתי ז’רלד דרמנין בקאלה, 2020 (צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10)

בעיה שכבר נדונה בבלוג הזה בעבר היא החצייה הבלתי חוקית של תעלת למאנש מצרפת לבריטניה. כבר זמן רב שעצירת התופעה נמצאת על סדר היום של ממשלת בריטניה, אבל הצלחותיה בתחום מוגבלות. האסון בו 27 איש מצאו את מותם תוך כדי ניסיון לצלוח את התעלה רק הגביר את הדחיפות של העניין. רק שהדבר דורש שיתוף פעולה עם ממשלת צרפת, שממש לא נלהבת לסייע.

רקע

כאמור, ישנה תופעה של מעבר בלתי חוקי מצרפת לבריטניה דרך התעלה. העובדה שהיא מאוד צרה (34 קילומטרים בסך הכל) מקלה על חצייתה בסירות גומי. מדובר אמנם במסע שעשוי להיות מאוד מסוכן, אבל עדיין יותר פשוט מהרבה מסעות ימיים אחרים.

האנשים שעושים את המסע המסוכן הזה מגיעים ממגוון מדינות מהמזרח התיכון ואפריקה. למה הם חוצים? דוח של מועצת הפליטים (ארגון צדקה), שהתבסס על נתוני משרד הפנים, מצא ש-90% מהחוצים את התעלה מגיעים ממדינות בהן מצב זכויות האדם מצדיק מקלט, ו-98% מגישים בקשה כזו. הדוח סותר את דברי שרת הפנים פריטי פאטל לוועדת הפנים של בית הלורדים, לפיהם כ-70% מהחוצים הם מהגרי עבודה, לרוב גברים, ולא פליטים של ממש. כמובן, בגלל אופי ההגעה, אין באמת מספרים מדויקים. מה שכן, נשארת השאלה למה אותם פליטים לא מבקשים פשוט מקלט בצרפת.

נהוג לטעון שזה בגלל שלבריטניה נדיבה יותר מצרפת עם חבילת הפליטים שלה. בפועל, לפי הפרלמנט, חוקי העבודה למבקשי מקלט בבריטניה נוקשים יותר מבמדינות אחרות, כולל צרפת. כמו כן, הקצבה לפליטים בצרפת גדולה יותר מזו הבריטית (43.5 ליש”ט בשבוע לעומת 39.63 ליש”ט בהתאמה). לפי ההערכה, שתי סיבות מביאות את הפליטים לסכן את חייהם כדי להגיע לבריטניה. הראשונה היא שבבריטניה יותר קל למצוא עבודות לא חוקיות. השנייה היא שלרבים מהמהגרים כבר יש קרובי משפחה בבריטניה, וחציית התעלה מאפשרת איחוד משפחות. סיבה נוספת היא קשרים רלוונטיים בין מדינת האם לבין בריטניה, נגיד במקרה של אפגניסטן. בכל מקרה, יותר מ-97% מהפליטים שמגיעים לצרפת נשארים ביבשת.

אבל החלק האחרון לא ממש מעודד את בריטניה. ב-2021, שטרם נגמרה, נכנסו כבר קרוב לפי שלושה אנשים דרך התעלה מאשר ב-2020, ופי עשרה מאשר ב-2019. לכך מוסיף גם הברקזיט: תחת חוקי האיחוד האירופי מדינות חברות היו יכולות להחזיר פליטים למדינה החברה הראשונה אליה הגיעו. אבל בריטניה כבר לא חברה באיחוד, ולכן צריכה להגיע להסכם חדש עם מדינות האיחוד כדי שתוכל להחזיר לשם פליטים. וכרגע, אין כזה.

ניסיונות העצירה

בריטניה העלתה כל מיני דרכים לחסום את מי שמנסים לחצות את התעלה. העיקרית שבהן היא שספינות משמר הגבול ישיבו את הסירות על עקבותיהן. מדובר בצעד מאוד שנוי במחלוקת, בגלל שהוא עשוי להיות מסוכן עבור היושבים על הסירות ובגלל שלא ברור עד כמה הוא עקבי עם החוק הבינלאומי. בגלל הקיצוניות של הצעד, ניסיון לגרום לסירות לחזור לאחור אמור להיעשות רק באישורה הישיר של פריטי פאטל, אבל הביקורת נגד הצעד עודנה כאן. בנוסף, הממשלה מעוניינת להדק את האכיפה על שוק העבודה, כדי שעבודה לא חוקית תפסיק לתת איזשהו “יתרון” לבריטניה עבור הפליטים והמהגרים על פני צרפת. יש מומחים שטוענים שבפועל זה קרה כבר מזמן והרבה יותר קשה לעבוד בבריטניה באופן לא חוקי.

אבל לתעלה יש שני צדדים, כך שכדאי להגיד מילה אחת או שתיים על מה שקורה בצד הצרפתי. עצירה אפקטיבית של התופעה יכולה להיות רק על אדמת צרפת מסיבות ברורות. בריטניה הגיעה להסכמים עם צרפת, לפיהם בריטניה תשלם עשרות מיליוני ליש”ט לצרפת, וזו מצדה תגביר את האכיפה על חופי צרפת כדי לעצור את ניסיונות צליחת התעלה ובמידת האפשר גם את הכנופיות שמסייעות לתהליך – שמוגדרות בפי כל סוחרי אדם – כדי להפסיק עם התופעה. 18 אלף ניסיונות לצלוח את התעלה אכן נעצרו על-ידי הצרפתים, אבל זה רחוק מלהספיק. גם לא פעם המשטרה הצרפתית מעלימה עין, כפי שתיעדו בערוץ 4 הבריטי ובסקיי ניוז. יש לציין שבצרפת טוענים שהכסף הבריטי המובטח לא מועבר אליהם. בכל מקרה, למרות שצרפת לא עושה אפס מאמץ, קשה להגיד ברצינות שהיא עושה מספיק.

האסון

שלשום (ד’) הגיע דיווח קשה: אחת הסירות שניסתה לחצות את התעלה טבעה ליד העיר הצרפתית קאלה, ורוב נוסעיה נספו. המספר 27 מתים הגיע עוד באותו ערב. בהמשך גם ידעו לתת סטטיסטיקות יותר מדויקות: 17 גברים, שבע נשים, שני נערים וילדה. הדבר היווה קריאת השכמה: חציית התעלה לא מהווה רק מטרד עבור בריטניה, אלא פשוט מסכנת חיי אדם.

תגובת בריטניה

יום לאחר האסון (ה’) פריטי פאטל הגיעה לפרלמנט כדי לתת את תגובת הממשלה למה שקרה. פאטל הביעה צער על האסון ואמרה שהמסעות האלו מצרפת לבריטניה הם “לא נחוצים”, שכן צרפת היא מדינה בטוחה, וכפי שניתן לראות כעת הם גם מסוכנים. לכן הממשלה מתכוונת לקדם את הצעת חוק האזרחות והגבולות. החוק אמור לטפל בסוגיות של הגירה באופן רחב, ובין היתר גם בנושא הזה באמצעות שורת צעדים. מצד אחד, החוק המתוכנן יאפשר לבקש מקלט בבריטניה בזמן שמבקשי המקלט נמצאים מחוצה לה. מצד שני, הוא גם יאפשר לממשלה לקבוע שבקשה למקלט אינה קבילה במקרה של הגעה ממדינה בטוחה. וגם, על הפרק, מאסר עולם לסוחרי האדם שמנהלים את האופרציה כולה. אבל הממשלה לא תחכה שהחקיקה תעבור, וכבר עכשיו, לדברי פאטל, עובדת על מעצרים נרחבים של כנופיות סוחרי האדם. אבל בריטניה לא יכולה לעשות הכל לבדה, ולכן היא עובדת על הידוק שיתוף הפעולה עם צרפת.

הנקודה הרגישה בכל העניין הזה – כפי שהיה אפשר להבין ממקבילה של פאטל בממשלת הצללים, ניק ת’ומאס-סימונדס – היא חוק האזרחות והגבולות הנ”ל. לפי ת’ומאס-סימונדס, הצעת החוק מפרה את אמנת הפליטים הבינלאומית. אבל זה לא רק זה: ההצעה כוללת סעיפים מאוד שנויים במחלוקת, ביניהם האפשרות לשלול את אזרחותו של אדם (מה שבכוחה של הממשלה לעשות במקרים קיצוניים כמו מעורבות בטרור) בלי להודיע לו, מה שכבר נחשב לפגיעה בזכות להליך הוגן. לכן, האופוזיציה לא תוכל לתת יד לממשלה בהעברת החוק הזה. מחוץ לפרלמנט, ראש האופוזיציה קיר סטארמר ביקר את דבריה של פאטל ככאלו שנועדו “לתפוס כותרות”.

מעצרים

באותו יום צרפת הודיעה שעצרה חמישה אנשים שנחשדו בחברות בכנופיות שהבריחו את האנשים דרך התעלה. הבריטים קיבלו את החדשות בפנים צוננות. קיר סטארמר, לשעבר פרקליט המדינה, תהה מדוע היה צריך לחכות עד לאסון כדי שיתבצעו המעצרים. לדבריו, הוא מתקשה להאמין שנחשף פתאום איזשהו מידע חדש שלא אפשר את המעצר בשבוע שעבר או בזה שלפניו. לעומת זאת, היו בצרפת מי שטענו שהכסף הגדול של המבריחים נמצא בכלל בבריטניה, כך שהיא זו שצריכה לעשות את המאמצים להוריד אותם בנוסח המלחמה באל קאפונה.

שת”פ

החלק החשוב ביותר הוא היכולת לשתף פעולה עם צרפת. רעיון שעלה שוב ושוב עוד לפני האסון, בין אם מחברי פרלמנט מהשורה ובין אם מגורמים ממשלתיים בכירים, הוא פטרולים משותפים על חופי צרפת של המשטרות הצרפתית והבריטית. הרעיון הזה נדחה על-ידי צרפת בכל הדרגים, החל בראשי עיריות וכלה בגורמים הרשמיים. הבריטים מתוסכלים מכך, אבל היה אפשר לצפות מממשלת הברקזיט שתגלה הבנה: פטרולים משותפים הם פגיעה בריבונות הצרפתית. טכנית, אפשרי שהצרפתים דוחים את ההצעה כי עדיף להם שהאנשים האלו יגיעו לבריטניה. ובכל זאת, זו הצעה שקשה לקבל גם בידיים נקיות.

בכל מקרה, יש להשיג שיתוף פעולה כלשהו. פאטל הייתה אמורה להגיע לקאלה מחרתיים (א’) לפגישה של שרי פנים מרחבי אירופה כדי לדון בנושא הזה בדיוק. אבל אז הגיע בוריס ג’ונסון. הוא כתב מכתב לנשיא צרפת עמנואל מקרון. המכתב התחיל בברכה על הפגישה האמורה של שרי הפנים ואף הציע לשדרג אותה לרמת המנהיגים. משם הוא עבר להציע כמה רעיונות, כמו פטרולים ימיים בטריטוריות אלה של אלה, שימוש בטכנולוגיות נוספות, שימוש באמצעים אוויריים ושת”פ מודיעיני הדוק יותר בין המדינות. הוא גם התעקש שוב על הפטרולים המשותפים בחופי צרפת. בנוסף, הוא קרא להגעות להסכמים על התמודדות עם הנושא עם האיחוד וגם להסכם בין בריטניה לצרפת שיאפשר לבריטניה להחזיר את חוצי התעלה ליבשת.

המכתב הזה לא התקבל טוב בכלל בצרפת. הבעיה הייתה יותר בתזמון מאשר בתוכן. המכתב צויץ בטוויטר אתמול (ה’), בזמן להגיע לעמודים הראשיים של העיתונים היום. מקרון טוען שהוא לא ראה את המכתב לפני שפורסם, מה שנתפש כחוסר כבוד. מקרון אמר ששיחות בין מנהיגים לא מתנהלות כך. דוברו של מקרון זעם על כך שנראה שג’ונסון הוביל את יציאת בריטניה מהאיחוד האירופי רק כדי לדרוש מהאיחוד לפתור את כל הבעיה לבד. ג’ונסון גם הואשם שהמכתב שלו לא משקף את שיחת הטלפון שלו ושל מקרון מוקדם יותר. היום (ו’) שר הפנים הצרפתי ז’רלד דרמנין כבר כתב לפאטל שהפגישה בראשון תתנהל בלי נוכחות בריטית.

אז מה עכשיו?

מדובר בבעיה שצריך לפתור בגלל הרבה מאוד סיבות. צרפת לא מספקת את הסחורה במלחמה הזו. לפי ראש עירייה מהאזור, כשהוא מתקשר למשטרה אומרים לו שאין מי שיטפל בתלונה שלו כי כולם מפטרלים על החוף. אבל התיעודים של התקשורת הבריטית יוצרים את הרושם שתגבור הכוחות באזור לבדו לא מספק לבד את הסחורה, ואולי לצרפת גם אין אינטרס לפתור את העניין. לכן, אפשר להבין למה הבריטים מעוניינים לצרף כוחות משלהם לפטרולים, אבל גם אפשר להבין למה הצרפתים פשוט לא מוכנים לכך. הצרפתים מצדם מציעים שבריטניה תשלח את נציגיה למחנות הפליטים בצרפת ותסייע לבחון בקשות למקלט בבריטניה, אבל בריטניה לא מעוניינת שכל פליט עם קרובי משפחה בממלכה יבוא אליה.

לכך ניתן להוסיף עוד שני עניינים שמגבירים את המתיחות. ראשית, המתיחות עם צרפת סביב נושא הדיג, במסגרתו צרפת טוענת שבריטניה לא עומדת בהתחייבויותיה בהסכמי הסחר. היום אפילו הייתה מחאה של דייגים צרפתים שהפריעו לתנועה בתעלה במחאה על המצב. שנית, העובדה שהברקזיט הקטין מאוד את מרחב הפעולה של בריטניה בכל הנוגע להחזרת הפליטים האלו חזרה לצרפת. כעת, היא חייבת להגיע להסכמים עם צרפת, וזו לא ממהרת. בטח לא כשיש בחירות לנשיאות באופק וכשהיא יכולה להשתמש במצב הזה כמנוף לחץ בנושא הדיג. לזה כמובן ניתן להוסיף את העובדה שמערכת היחסים האישית בין מקרון לג’ונסון מעולם לא הייתה דוגמה לשכנות טובה.

עמנואל מקרון ובוריס ג'ונסון
יחסים לא פשוטים. עמנואל מקרון ובוריס ג’ונסון (צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10)

מהסיבה הזו, אני נוטה לחשוב שג’ונסון פרסם את המכתב שלו לפני שהגיע למקרון לא כי הוא דיפלומט גרוע אלא כי הוא מעוניין להראות שהוא מציע רעיונות ושצרפת לא מוכנה לשום פתרון. מצד שני, ג’ונסון כבר פרסם מכתבים פומביים לראשי מדינות וראשי האיחוד האירופי וזה לא ממש הפריע. לכן, לא אתפלא אם הפרסום הפומבי היווה עבור מקרון יותר תירוץ מאשר שבאמת הייתה פה עבירה על כללי הדיפלומטיה, אבל אני לא מתיימר להיות מומחה לפוליטיקה צרפתית. איך שלא יהיה, המצב הדיפלומטי בין שתי המדינות היום יותר גרוע מאשר אתמול, אבל את הבעיה הזו יהיה צורך לפתור איכשהו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *